אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ב

תשובה א

עוד להגאון הנ"ל נר"ו. מ"ש בנידון שו"ב שהוא ואחר עמו אמרו ששחט כהוגן ושנים אחרים הכחישו וקודם שבא הדבר לפני ב"ד אכל השוחט מן הבהמה וגם האכיל לאחרים וכתב שלא טוב עשה בעמיו והאריך וכתב שאלו הי' השאלה לחכם הי' אסרו להשוחט עכ"פ לכתחילה והביא ראיה דהרי בתרי ותרי אף בניסת לאחד מעדים ואומרת ברי לי מ"מ לכתחילה לא תנשא ומבואר דאפילו לאותו עד שאומר מת:

ולבבי לא כן ידמה דלא מיבעי' לשיטת רש"י בכתובות כ"ב דאומרת ברי לה היינו שאין לבה נוקפה שברי לה אילו הי' קיים היה בא, וכתב הר"ן בדעתו דאם היתה אומרת ברי ממש ת"ל דאשה שאמרה מת בעלי נאמנת, א"כ אין ראיה משם דמשו"ה לא תנשא לכתחילה משום שאינה אומרת ברי ממש אבל באומרת ברי ממש שמת אפשר באמת דאפילו לכתחילה תנשא ועיין פנ"י שם דמשו"ה לא פרש"י בברי ממש דא"כ אפילו לכתחילה תנשא, אלא אפילו לדעת הר"ן שם דמיירי בברי ממש אין ראיה משם דהא ברי דידה לא מהני רק לגבי נפשה ולא לאחרים וכיון דקידושין צריך עדים ואין העדי' יכולין לסמוך על ברי שלהם להכי לכתחילה לא תינשא משום שאין נכון לעדים להיות עדים בדבר דמסייעי' ידי עוברי עבירה ועיין תשובת חכ"צ סימן ב' מה שנתחבטו בזה, ולפמ"ש א"ש דמשו"ה לא תנשא לכתחילה אפילו לאחד מעדים, ואין לומר שהעדים שאמרו מת יהיו עידי קידושין דהרי ניסת לאחד מעדים וממילא אפילו הם יותר משנים שאמרו מת דיכולה לינשא לאחד מעדים ושנים הנשארי' שאמרו מת יהיו עדי קידושין דכולם אומרי' ברי נמי לא תנשא משום לא פלוג, אבל במקום שא"צ לאחרים שפיר י"ל דמהני ברי שלו להתירו לו לכתחילה, ואי משום שהאכיל לאחרים, הם פעלו עולה שלא הי' להם לסמוך עליו בתרי ותרי, אבל הוא שברי לו שהוא כשר כתורה עשה:

ומריש הוה קשיא לי למ"ש הב"ש סימן ל' סק"ט בשם הג"א דבכת א' המסופקים אם הקידושין היא קרוב לו או קרוב לה אין חשש קידושין דהוי כמקדש בלא עדים א"כ בתרי ותרי דיש ספק לעדי קידושין אם היא א"א או לא ואם היא א"א לא תפסי בה קידושי' והוי הספק לעדים וא"כ הוי כמקדש בלא עדים ואיך אפשר לה להנשא כלל לדידן דס"ל עדי מסירה כרתי ואפילו לר"מ כתבו תוס' בכמה דוכתי דצריך עדי מסירה משום אין דבר שבערוה פחות משנים ואפילו אם לר"מ ל"צ עדי מסירה מ"מ גם על עדי חתימה קשיא כנ"ל, ואין לומר שקידשה בשטר בכת"י ואין עליו עדים דהרי כתב רשב"א קידושין ס"ה דבקידושין לא מהני כתב בכת"י ע"ש, וניחא לי לחלק בסברא, דוקא אם מסופקים בקרוב לו או קרוב לה שיש ספק לעדים אם היא א"א הוי כמקדש בלא עדים, אבל כאן ממנ"פ תהי' א"א או משום הראשון או משום קידושין של עכשיו שפיר י"ל דהוי קידושין אף שמסופקים אם הוא קידושין ועדיין הדבר צריך תלמוד:

ומה שנ"ל עוד לחלק דבשלמא התם בכתובות שכבר שני הכתות, העידו בב"ד ואינם חוזרין ומגידין ויש ספק לב"ד ולכ"ע אם היא א"א לכן לא תנשא לכתחילה משום ברי שלה, אבל כאן שעדיין לא העידו העדים בב"ד שפיר מותר השוחט לאכול משום ברי שלו ששחט יפה דאומר ברי לי שהם ג"כ יודעים שנשחט יפה ולא יעידו שקר בב"ד ועדיין אין כאן ספק לשום אדם ושפיר מותר לאכול ולהאכיל:

ויש סמך לסברא זו מהא דקיי"ל בחו"מ סימן ל"ד סעיף כ"ז דהנשבע להכחיש את העד, העד ואותו שנשבע לו מצטרפין להעיד עליו לפסלו ובשבועות ל' סובר ר"פ דמשחק בקוביא חייב קרבן שבועות העדות כיון דמאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו, וכבר הקשו הראשונים בזה כיון דמ"מ רבנן פסלוהו הו"ל רק כפירת דברים וכתב חת"ס חו"מ סימן ע"ה דמשכחת כגון שיש ג' עדים לתובע, א' כשר ושנים משחקים בקוביא דמחויב הנתבע שבועה נגד הע"א הכשר ואינו יכול לישבע כיון דיש שני עדים משחקים בקוביא שנשבע לשקר ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ע"ש:

וקשה א"כ בהא דסימן ל"ד הנ"ל נמי איך מניחין אותו לישבע הא יעידו עליו שנשבע לשקר אע"כ התם טעמא כיון שהבע"ד צריך להעיד מחדש אחר שנשבע, ומלשון סמ"ע שם ס"ק ס"ו, משמע דגם העד צריך להעיד מחדש וכיון שנשבע אנו אומרים שנשבע באמת ולא יעיד עליו הבע"ד עדות שקר שנשבע לשקר, וה"נ דכוותי' הוא אומר ברי לי שלא יעידו שקר בב"ד כי ברי להם שנשחט כהוגן:

ומה שתמה על פמ"ג בפתיחה להל' שחיטה סוף שורש ה' שכתב דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומה"ת אוקמא אחזקה ולא מהני ברי נגד חזקה כמ"ש תוס' כתובות כ"ב ע"ב ד"ה הבא ע"ש, ותמה פר"מ הא גם תוס' יבמות צ"ג ד"ה מאי חזית, אית להו האי סברא דבתרי ותרי נאמן בברי שלו נגד חזקה ע"ש ועיין מהרש"א יבמות פ"ח בתוד"ה והבא שעמד בסתירת דברי התוס', ולפענ"ד נראה לחדש דבר דאין כאן סתירה דיש שני מיני חזקות יש חזקה שלא נתחדש ענין ולא נעשה מעשה או לא נעשה שינוי בגוף והוא חזקה המבררת הספק שהענין ודאי נשאר כמו שהי' מקדם, ובחזקה כזו ודאי לא מהני ברי שלו נגד החזקה דהחזקה מעיד שהוא משקר וכדאמרינן בכתובות ט"ז כיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ברי ושמא דמיא, אלמא כיון דאיכא רוב נגד ברי שלו הוי הברי רק כשמא, וה"נ נגד חזקה המבררת הוי הברי רק כשמא ואף דזה הי' רק סברת המקשן, אבל התרצן משני הכא ברי וברי כבר ביארתי שם בחידושי באורך דגם המתרץ ס"ל האי סברא, רק לו יהיבנא שהוא כברי מ"מ הא קיי"ל בברי ושמא לאו ברי עדיף, רק דקושיא הי' לר"ג האיכא נמי חזקת הגוף וע"ז משני דחזקת הגוף לא מהני רק אם הוא בעצמו אומר שגם הוא מסופק, אבל כאן נהי דאנו דנין אותו כשמא ואין סומכין על ברי שלו אבל הוא בעצמו אומר שאינו מסופק לכן לא מהני חזקת הגוף והארכתי שם בחידושי בטעמא דמילתא ואכ"מ:

אמנם יש חזקה שא"א לומר כלל שלא נשתנה הענין ואין כאן חזקה המבררת ויש לנו ספק שקול אלא כיון שאנו מסופקים גזרה התורה להניח הדבר כמות שהי' ולא נעשה דבר מספק ועיין רמב"ם בפיה"מ נזיר דף ס"ג ע"א ועיין תוס' חולין דף יו"ד ע"ב ד"ה ודילמא ובחזקה כזו מסתבר דמהני ברי שלו לגבי עצמו דנהי שאנו מסופקים ומניחים הדבר כמות שהי', אבל הוא אינו מסופק וטוען ברי מהני ברי שלו ולפ"ז א"ש דתוס' בכתובות כ"ב ויבמות פ"ח קאי בתרי ותרי דשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, ושפיר ס"ל לתוס' דברי שלו לא מהני כיון דאיכא חזקה המבררת הספק שלא נשתנה הענין ולא מת ולא נעשה מא"א פנוי', אבל ביבמות צ"ג קאי בתרי ותרי ששני הכתות אומרים שמת הבעל והבן אלא שכת אחת אומרת הבעל מת קודם וכת אחת אומרת הבן מת קודם ואין כאן חזקה המבררת מי מת קודם ולא נשתנה הענין דמה לי אם זה מת קודם או זה סוף סוף נשתנה הענין רק יען שאנו מסופקים היינו מניחי' הדבר כמות שהי' בחזקת איסור לייבם בזה שפיר כתב התוס' דכשיבם טוען ברי מהני כיון שהוא אינו מסופק וכנ"ל:

ובזה הונח לי דברי תוס' בגיטין י"ז ד"ה משום שכתב דל"א אוקמא אחזקת א"א והשתא היא דאיגרשה כיון שהוא גרושה לפנינו, והקשה פנ"י מכמה סוגיות דמוכח דמוקמי' אחזקה קמייתא נגד חזקה דהשתא ע"ש שהאריך, ולפמ"ש הוא נכון דנ"ל דהיכא דאיכא חזקה דהשתא כגון במקוה הרי חסר לפניך שוב אין החזקה קמייתא חזקה המבררת שלא נשתנה הענין דהרי עכ"פ נשתנה הענין מ"ל בזמן מוקדם או מאוחר רק דמ"מ אזלינן בתר חזקה קמייתא כיון שאנו מסופקים מניחין הדבר כמות שהי' והארכתי בזה בחידושי דריש נדה התם איכא תרתי לריעותא, וא"כ ה"נ כיון דהרי היא גרושה לפניך שוב אין חזקת א"א חזקה המבררת והיא נאמנת בברי שלה שלא היתה א"א ולא קטלינן לה ועיין תוס' כתובות כ"ו ד"ה אין מ"ש א"נ וכו':

ומה שהתפלא פנ"י שם על תירץ השני שכתב אדרבה אוקמא בחזקת כשרות שלא נבעלה כשהיא א"א הלא גם אם זינתה כשהיתה פנוי' נמי יצאה מחזקת כשרות, לפענ"ד אין כוונת תוס' חזקת כשרות דהיינו חזקת צדקת, רק חזקת כשרות היינו חזקת היתר לבעלה ולבועל שלא נאסרה עליהם, וכן מורה יותר לשון התוס' שכתב שלא נבעלה כשהיא א"א ולא כתב שלא זינתה כשהיא א"א או אולי למ"ש תוס' הרא"ש בריש כתובות דנשואה בעלה משמרה ומכח חזקת כשרות של הבעל שמשמרה אמרינן שלא נבעלה כשהיא א"א, ודייקא כמי שלא כתבו תוס' דאוקמא אותה בחזקת כשרות רק אוקמא בחזקת כשרות ואמרו חכז"ל מגילה י"ב איהו בקרי ואיהי בבוצינא ועיין סוטה מ"ז ע"ב:

ולא עוד אלא שלפי דעתי גם הרשב"א בקידושין ס"ו דס"ל בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת נמי מהני ברי שלו מודה למ"ש דבחזקה המבררת לא מהני ברי רק דס"ל דבתרי ותרי ליכא חזקה המבררת כיון דתרי כמאה ומאה כתרי מה בצע אם יש לשנים אומרים לא מת חזקה דמסייע להו הלא החזקה לא עדיפא משני עדים ואלו הי' עוד שני עדים שאמרו לא מת לא אהני להו מידי דתרי כמאה ה"נ חזקה לא מהני להו לברר שלא מת דשנים שאמרו מת היו נאמנים נגד החזקה ונגד שנים אחרים לא מהימני רק אוקי תרי לבהדי תרי וכיון דתרי מסייע לתרי לא מהני, חזקה דמסייע לתרי נמי לא מהני וכמ"ש תוס' ב"ק ע"ב ד"ה אין לענין מיגו דקצת דמי האי מיגו למיגו במקום עדים שהרי יש עדים נגד האי מיגו להכחישם ואעפ"י שיש כמו כן עדים עם המיגו אין בכך כלום דלא עדיף מיגו מעדים שאם היו עדים מסייעי' לאלו לא הי' להם כח להכחיש את אלו דהא תרי כמאה וכ"ש מיגו עיי"ש, וה"נ דכוותי', והא דאמרינן דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומה"ת אוקמא אחזקה היינו כיון שאנו מסופקים מניחי' הדבר כמות שהי' ולהכי ס"ל לרשב"א דמהני ברי שלו נגד חזקה זו כנ"ל, אבל נגד חזקה המבררת שפיר י"ל דמודה רשב"א דלא מהני וכמש"ל, אמנם דעת התוס' דאף דתרי כמאה היינו משום דהמאה ג"כ אינן נאמנים רק מתורת עדות ומאה עדים אינם נאמנים יותר מתרי וכן התם בב"ק דמשום מיגו צריך להאמין לעדים אחרונים אמרינן דמשום מיגו אין נאמנים אחרונים יותר מראשונים, אבל כאן אין אנו אומרים דמשום חזקה נאמני' אותן שאמרו לא מת יותר רק דהעדים שני הכתות שווין בנאמנות ואוקי תרי לבהדי תרי והוי ספק והחזקה מבררת דאין החזקה בתורת עדות עד שנאמר תרי כמאה ולהכי אוקמא אחזקה ולא מהני ברי נגד החזקה המבררת ואין כאן סתירה בדברי תוס', ומעתה שקטה תלונתו מרבינו הפמ"ג שכתב דבתרי ותרי מה"ת אוקמא אחזקה ולא מהני ברי וא"ש:

ובזה מיושב נמי מה שתמה על ש"ש שמעתא א' פ"ז שכתב דילפינן ספק טומאה ברה"ר טהור אפילו היכא דליכא חזקה מבועל דנגד הבועל לית לה חזקת היתר ע"ש, וק"ל דילמא ברה"ר טהור משום דאיכא ברי של הבועל והאשה דלגבי נפשיהו ברי עדיף מחזקה וא"כ לא מוכח כלל במקום דליכא לא חזקה ולא דברה"ר טהור:

ולפמ"ש א"ש דקושית תוס' הי' אי נימא דסוטה לית חזקת טהרה דאיתרע חזקתה הואיל וקנא לה ונסתרה ועכ"פ אינה חזקת המבררת א"כ היכי ילפינן מיני' לטמא ברה"י ואפילו היכא דאיכא חזקת טהרה המבררת ואינימא דסוטה קאי בחזקת טהרה המבררת ולא איתרע חזקתה א"כ היכי יליף מיני' לטהר ברה"ר אפילו ליכא חזקת טהרה וע"ז תירץ ש"ש דילפינן ברה"י טמא אפילו אי איכא חזקה המבררת מן הבעל דחזקת טהרה הוא חזקה מבררת אפילו בקנא לה ונסתרה וברה"ר טהור מבועל דליכא חזקה וא"כ נשאר רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה שהוא מברר שנטמאה וכבר כתבנו דברי לא מהני רק במקום שאנו מסופקים בספק השקול רק מניחי' אותו כמות שהי' אבל בחזקה מבררת לא מהני ברי וה"נ כיון דאיכא רגלים לדבר לא מהני ברי שלה וא"ש:

ובהכי ניחא מה דהוי ק"ל על הש"ש למ"ד בכתובות י"ג מאן דמכשיר בה מכשיר בבתה, דמהני חזקת האם לבת וה"נ נימא דמהני חזקת טהרה שיש לה גבי בעל נמי לבועל:

ולמ"ש א"ש דהתם ליכא ריעותא לפסול הבת אבל כאן כיון דגבי בועל ליכא חזקת טהרה נשאר רגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה ולהכי לא מהני חזקת טהרה דלגבי בעל גם לגבי בועל:

מיהו בלאה"נ נ"ל לחלק בתרי גווני דבשלמא התם דנו תחילה על האם והכשירוה ועיין פנ"י קידושין ס"ו ביישוב קושית תוס' דדוקא אם דנין על האם מכשירין גם הבת אבל אם האם מתה ואין דנין על האם רק על הבת באמת פסולה הבת ואני מוסיף דצריך לדון על האם תחילה קודם לידת הבת ואפילו לא נאמר כן עכ"פ הי' אפשר לדון על האם קודם הבת לכן האם כשרה והבת נמשכת אחר האם אבל כאן דנין על הבעל והבועל בב"א לא מהני חזקת האחד להשני רק כ"א נידון כדינו וא"ש:

ועוד נ"ל לחלק דהתם שאני שהספק נולד בהאם וכיון דמוקמינן האם בחזקת כשרות גם הבת נגרר אחריה דבבת לא נולד שום ספק אבל כאן הספק נולד בהאשה ויש ספק נגד הבועל כמו נגד הבעל לכן כ"א אוקי אחזקתו וא"ש:

ומה שנ"ל עוד ביישוב קושית פר"מ על הש"ש הוא דבר חדש, בסוטה כיון שיש רגלים לדבר שקנא לה ונסתרה לא הי' ספק לב"ד כלל ומחזיקין לה בודאי טמאה רק הברי של האשה והבועל משוי הדבר ספק כמ"ש פנ"י קידושין ס"ה גבי מקדש בע"א דע"א בדבר שבערוה עושה הדבר ספק כמו בממון לענין שבועה ע"ש וה"נ בלי ברי שלהם אין ספק לב"ד רק ע"י ברי שלהם שלא נבעלה נעשה הדבר ספק ועיין ב"י כתובות כ"ב דמשו"ה בעד אומר נטמאת וע"א אומר לא נטמאת אפילו באו בב"א אמרינן כ"מ שהאמינה תורה וכו' יען שאפילו לא הי' ע"א שנטמאת וע"א אומר לא נטמאת אינו נאמן משום דהוי ודאי שהיא נטמאת רק ברי של הבע"ד משוי לי' ספק ועיין בש"ך חו"מ סימן פ"ז סק"ל וס"ק ל"ה דאם ע"א העיד על שטר שהוא פרוע ונתחייב המלוה שבועה והיפך השבועה על הלוה אף דהע"א הוא עד המסייע ללוה ועד המסייע פוטר משבועה מ"מ הכא אינו פוטרו כיון שכבר ע"י עדותו מתחייב המלוה ותרווייהו לא מצי עביד ועיין תשובת נוב"י תנינא חו"מ סימן כ"ז וה"נ כיון דבלי ברי שלהם היתה ודאי טמאה רק ע"י ברי שלהם נעשה ספק שוב לא מהני ברי שלהם אפי' לגבי נפשיהו דתרווייהו לא מצו עבדי:

אבל מה דקשיא על ש"ש הנ"ל למ"ש ש"מ כתובות דף טי"ת דפריך ועוד מי אסרוה על דוד ואלו היתה אסורה על אורי' בעלה כך היתה אסורה לדוד דכל שאסורה לבעל אסורה לבועל אלא ודאי לא נאסרה לאורי' דכיון דלאורי' לא ידיעא מילתא אע"ג דידיעא לדוד ואלו ידיעא הכי לאורי' הוי מיתסרא עליו מ"מ איסורו של בועל באיסורו של בעל תליא וכל זמן שלא נאסרה לבעל יהי' מאיזה טעם שיהי' לא מיתסרא עיי"ש, מבואר דאפילו הבועל והאשה יודעי' שנבעלה מ"מ מותרת לבועל אם אינה אסורה לבעל [עיין בית שערים חאה"ע סי' *–––] **(עי' ח"ג סי' ס"ט ד"ה ויש)** ואף שכתב שם דרק בס"ד ס"ל כן משום דס"ל דהאיסור תלוי' בקינוי וסתירה, אבל למסקנא דהאיסור תלוי' בבעילה ולא בקינוי וסתירה הדר בי' מהאי סברא דהא פריך וכ"ת מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה עיי"ש, מ"מ מפרש"י שם שפירש מפני מה לא אסרוה על דוד שהרי עדי' הרבה ידעו, ולא פירש כתוס' שם בד"ה מפני דדוד הי' יודע בודאי שנבעלה ע"ש וא"כ מה ראיה איכא מדאמרינן ברה"ר מותרת לבועל אף שאין כנגד הבועל חזקת טהרה מוכח דספק טומאה ברה"ר טהור אפילו היכא דאיכא חזקת טהרה ודילמא שאני הכא כיון דנגד הבעל איכא חזקת טהרה ומותרת לו ממילא מותרת לבועל דאיסורו של בועל בבעל תליא ואפילו יודע בודאי שנבעלה מותרת לו, ואפילו לשיטת תוס' דלמסקנא הדר בי' מהאי סברא מ"מ לאו מכח קרא הדר בי' אלא מסברא וא"כ היכא מוכח דספק טומאה ברה"ר טהור היכא דליכא חזקת טהרה וממילא י"ל דלית לן סברא הנ"ל איפוך אנא דגלי קרא כסברא הנ"ל וספק טומאה ברה"ר טמא היכא דליכא חזקת טהרה כמו בכה"ת דספק דאורייתא לחומרא ועיין רשב"א חולין ד' ד"ה סברוה, ועוד דאפילו לית לן האי סברא היינו דוקא לאשה ולבועל גופא שיודעין שנבעלה והם יודעין שאסורה גם לבעל ולפי ידיעתם אסורה גם לבועל אבל הב"ד שאינם יודעים אמיתות הדבר ומתירין אותה לבעל משום חזקת טהרה בזה ודאי נשאר הסברא דאיסורו של בועל תלוי באיסורו של בעל ומתוך שאינן יכולי' לאסרה על הבעל א"י לאסרה על הבועל וצע"ג לפענ"ד, ונא ישים עין בקורת על דברי לטובה, ולהשיב דעתו דעת תורה ונושע בנחת ושובה, עד זקנה ושיבה, כנפשו ונפש מחותנו אוהבו הנאמן הדוש"ת,

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה