אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה א

שיל"ת עש"ק יתרו תרמ"ד לפ"ק ב' אויפאלו יע"א. שלומים מרובים, כטל וכרביבים, לכבוד אהובי וחביבי מחותני הרב הגאון הגדול, מעוז ומגדול, צדיק תמים, ראש בשמים. כקש"ת מו"ה מנחם מענדל נ"י פאנעט האב"ד דק"ק דעעש יע"א:

אחדש"ת וכו' ועל דבר מ"ש בנידון שו"ב שנטל קבלה ושכח הדינים דיש סברא שאין להעמידו על חזקתו דהוי כחזקה דתליא במעשה דל"ה חזקה כמ"ש מג"א סי' ח' בשם הב"ח מאחר דהוא זמן רב מעת שנטל קבלה ואם לא חזר הדינים מצוי השכחה ושמא לא חזר ואף דלענין רוב מצוין אצל שחיטה מומחין לא חיישינן לרובא דתליא במעשה היינו משום דהוי כודאי דאי לא למד לא שחט אבל כאן שאינו יודע נסתלק סברא זו וא"כ הוי חזקה דתליא במעשה:

ובעיני יפלא בין לפ"מ שנראה מדברי הרא"ה בבדה"ב דף ה' ע"ב בד"ה ועוד שהטעם דאמרינן רמאש"מ הוא משום חזקת כשרות שאם לא למד לא הי' שוחט פן יכשל באיסור נבלה, ובין למאי דמשמע מדברי הב"ח סי' א' בד"ה ולענין דהטעם משום מילתא דעבידי לגלוי לא משקרי אינשי שירא פן יבדקוהו, וטעמים אלו מהני אף דהוי רובא דתליא במעשה, וא"כ ה"נ כיון שמחויב לחזור הדינים לפרקים כמבואר ברמ"א סי' א' והאחרונים החמירו בו יותר שצריך לחזור פ"א בכל ל' יום וא"כ איכא נמי חזקת כשרות שודאי חזר הדינים ואם לא חזר לא הי' שוחט, ומכ"ש בשוחט שנטל קבלה שהוא מוחזק בכשרות ועיין בהג"א חולין דף ט' וברמב"ם פי"א ממ"א ורס"י קי"ט, ומכ"ש לטעם הב"ח דודאי שייך שירא פן יבדקוהו ולא משקר במילתא דעבידי לגלוי ואפשר שייך בי' נמי דאומן לא מרע אומנתו וירא פן יעבירוהו:

ואין לומר דהכא שאני דאפשר שהוא טועה בעצמו וחושב שלא שכח ובאמת שכח דהתם נמי אפשר שלמד והוא חושב שיודע ובאמת א"י שלא למד כל צרכו ובפרט שוחט שצריך שיהיו הדינים שגורים על פיו כמ"ש רמ"א סי' א' ועיין טו"ז סק"ה שהוא מדינא דגמרא ואמרינן ביומא י"ח דאמרינן לכ"ג שמא שכחת או שמא לא למדת אלמא דשווים הם וכמו דיכול לטעות בעצמו שלא שכח כן יכול לטעות בעצמו שלמד ולא למד א"ו דמשום חזקת כשרות או משום מילתא דעל"ג אמרינן דרמי אנפשי' ואינו עושה בדדמי ועיין שבועות מ"ד ע"ב כי מטי זמן חיובא רמי אנפשי' ומידכר:

ואם כוונתו כיון דעכשיו א"י הרי איתרע חזקת כשרות שלו, הא ליתא דהרי כתב ב"י בבדה"ב סי' קי"ט דאפילו מי שהמיר אינו חשוד למפרע שאם שחט או ניקר חלב ואח"כ המיר בו ביום הכל כשר ובש"ש שמעתא ג' פ"ד הקשה עליו נימא העמד בהמה בחזקת איסור והרי הרשיע לפניך כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר ברפ"ק דנדה, ותירץ דבמקוה שאני דאותו חסרון בעצמו שנמצא עתה אמרינן שהי' למפרע, אבל בהמיר שמעשה רשע שעשה עכשיו ודאי לא עשה למפרע רק דנימא מדהשתא עשה מעשה רשע גם למפרע עשה מעשה רשע אחרת הא לא אמרינן ע"ש, וה"נ א"א לומר מדהשתא עשה מעשה רשע ולא חזר הדינים גם למפרע עשה מעשה רשע שלא חזר הדינים שהוא מעשה רשע אחרת מדהשתא:

מיהו לפענ"ד נראה דבלא"ה לק"מ דבשלמא גבי מקוה אין לדון כלל על המקוה אם הוא חסירה אם לאו רק לענין לטבול בו טמא ולהכי אף שהספק נולד במקוה מ"מ מהני חזקת טומאה של הנטבל נגד חזקת המקוה משום דהרי חסר לפניך דהא אין תכלית אחר בחזקת כשרות של המקוה רק נגד חזקת טומאה, אבל באיש שהמיר יש לדון על חזקת כשרותו למפרע גם לענין דברים שאין להם חזקת איסור ולענין אותן דברים אנו מחזיקין אותו בחזקת כשרות לכן לא מהני חזקת איסור של בהמה נגדו כיון שהספק נולד בגברא לא בבהמה אנו הולכין בתר דבר שנולד בו הספק ועיין בריטב"א עירובין ל"ה וקידושין ע"ט ובשע"ת ח"ב כלל יו"ד:

ומה שפשוט בעיניו שהשכחה מצוי' לפענ"ד צ"ע טובא דהרי מבואר בתשובת רשב"א שהביא ב"י חו"מ סי' ל"ד מחודש ז' באחד שהעידו עליו שעבר על שבועתו וטוען שוגג הייתי אינו נאמן וכו' שא"כ אין לך חשוד אפילו בשבועת העדות דיכול לטעון שכחתי וסבור הייתי שכן הי' וכו' ע"ש, מבואר דמחזיקינן לי' בודאי אינו שוכח ונפסל בעבורו, ואפילו לדעת ר"ן שבועות דף מ"ו דהא דנפסל בשבועת העדות היינו דוקא שראה העדות מזמן קרוב שא"א לתלות בו השכחה אבל מזמן רחוק באמת אינו נפסל דתליא בשכחה ע"ש, היינו רק דלא אמרינן ודאי לא שכח רק ספק שכח ואינו נפסל משום דאמרינן דאמת נשבע ששכח אבל בלא"ה לא חיישינן לשכחה ומכ"ש דלא אמרינן ודאי שכח ועיין קצוה"ח סימן כ"ח, ואולי יש לחלק דהתם בדבר אחד אין שכחה מצוי' שכל עדות או מו"מ הוא מילתא באפי נפשי', אבל בשו"ב שיש דינים הרבה שצריך לידע כולם והם ענין א' שפיר חיישינן ששכח דין אחד ועיין טו"ז יו"ד סימן א' סק"ח:

ובגוף קושית אחרונים איך סמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הא הוי רובא דתליא במעשה דכשנולד לא ידע כלום ולימוד תליא במעשה ולא אזלינן בכה"ג בתר רובא עיין פנ"י בחולין שם ובגינת וורדים כלל ס"א ובמחנה אפרים ה' ייבום סוף הספר ושע"ת ח"ג כלל ט"ו פרט ב', נ"ל ליישב ואקדים דברי מג"א סי' ח' סקי"א בהשיגו על הב"ח שכתב דהתם בבכורות כ' אמרינן שמא לא עלה עליה זכר ואת"ל בא עליה שמא לא נתעברה וכו' ופמ"ג באשל אברהם שם הבין דכוונתו דהוי ס"ס נגד הרוב, ואני תמה דא"כ האיך אמרינן בגמרא הטעם משום דתליא במעשה הו"ל למימר משום דאיכא ס"ס נגד הרוב ואין זה ענין לתליא במעשה כלל:

ושנית נהי דהא לא קשה דהוי ס"ס שא"י להתהפך משום דצריך להתחיל שמא לא עלה עליה זכר כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות ט"ו בשם מ"ע, ומה"ט לא קשה נמי דהוי שם אונס חד הוא וכמ"ש בחוו"ד שם סק"י, אבל הא קשיא הנה בס"ס נגד חזקת איסור הוא מחלוקת ראשונים אי מהני עיין סימן ק"י ס"ט בהג"ה וטו"ז שם סקט"ו וש"ך בכללי ס"ס אות כ"ז, וגם בזה נ"ל דאפילו לשיטות הסוברים דמהני ס"ס הוא דוקא אם החזקה הוא נגד ספק א' וכיון דספק אחד שקול רק נגד ספק השני יש חזקה א"כ הוי רובא להיתר ורובא וחזקה רובא עדיף. וכמ"ש שם בשם רשב"א בתשובה, ואולי אפילו לפי דעתו צריך דוקא שיהי' החזקה רק נגד הספק השני ואל"ה כיון שהחזקנו ספק הא' לודאי איסור שוב לא מהני ספק השני ומכ"ש אי טעמא דס"ס משום דספק א' מה"ת לקולא כדעת הרמב"ם וספק השני הוי ספק דרבנן לקולא ודאי לא אמרינן ס"ס נגד חזקת איסור אלא אם החזקה הוא נגד ספק הב' דסד"ר לקולא אפילו באיכא חזקת איסור וע"ש בש"ך הנ"ל, אבל אם יש חזקה נגד שני הספיקות ודאי כ"ע מודו דאין כאן ס"ס ולא אפילו ספק א' כלל דנגד כ"א מהספיקות יש חזקה כנגדו ואינו בגדר ספק כלל, ומכ"ש ברוב דאיכא רוב נגד כ"א מהספיקות ודאי אינו בגדר ספק כלל דרובא עדיף מחזקה וה"נ נגד ספק שמא לא עלה עליה זכר איכא רוב שעלה עליהם זכר ונגד ספק שמא לא נתעברה נמי איכא רוב שהם מתעברות שהרי רוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתן ועל כן רוב בהמות עולה עליהן זכר ומתעברות וא"כ ליכא ס"ס כלל ועיין תוס' כתובות ט' ד"ה ואבע"א, וראה כמה נתחבט הפנ"י באיכא רוב נגד ספק א' אי הוי ס"ס אבל באיכא רוב נגד כ"א מהספיקות פשיטא דאין כאן אפילו ספק א' כלל:

לכן נלפענ"ד בכוונת מג"א למ"ש רשב"א חולין ט' ד"ה א"ל אביי, שהקשה מנלי' לאביי לדמות ספק איסור לספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור ואמאי לא מדמי לי' לספק טומאה ברה"י דספיקו טמא, ותי' דס"ל ברה"י הוא הלמ"ס וברה"ר טהור משום חזקת טהרה ובאיסור נמי דוקא בדבר שהוא בחזקת היתר סבר אביי דספיקו להקל והאריך שם, והקשה א"כ תקשי לרבא וכי ל"ל דאזלינן בתר חזקה וכו' ותירץ דמים מגולים בטלה חזקתן משנתגלו כיון דשכיחי נחשים וכו' ואפי"ה ס"ל לאביי דכל ספק איסור שאיסור תלוי במקרה הבא לו אעפ"י שאין שם חזקת טהרה וכו' ספיקו לקולא, ודוקא חתיכה ספק חלב ספק שומן שאין האיסור תלוי במעשה ספיקו לחומרא אבל היכא שהספק תלוי במעשה ומקרה אמרינן ספיקו לקולא ע"ש, מבואר דחזקה שלא נעשה מעשה לא נקרא חזקה והדבר מבואר יותר ברא"ש חולין צ"ד בשם הראב"ד דניקור הגיד והחלב לא מקרי חזקת איסור דלא מקרי חזקה אלא אם באנו לומר שנשתנה עצם הדבר שהי' איסור להיתר כגון בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת או נטמאו טהרותיך או נתנסך יינך שנשתנה גוף הדבר מהיתר לאיסור אבל בניקור גיד וחלב שמה שהי' היתר הי' היתר מעולם ומה שהי' איסור לא הותר גם עכשיו ל"ש בי' חזקת איסור וחזקה שלא נעשה מעשה בלי שינוי בעצם הדבר ל"ה חזקה ועיין טו"ז יו"ד סי' קכ"ז סק"ו ונקה"כ שם וברמב"ן במלחמות ב"ק קי"ד שכתב שינוי מעשה גופא לא קני אלא משום שנשתנה שמו היינו שיש שינוי בעצם הדבר, אבל אמרינן אוקי מילתא אחזקה שלא נשתנה עצם הדבר אף דל"ש חזקה שלא נעשה מעשה כגון טמא שטבל במקוה ספק כשירה אמרינן העמד טמא על חזקתו אף דודאי נעשה מעשה שטבל או העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שבתוס' בכורות כ' ד"ה חלב פוטר, או זרק קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה דמעמידין אותה בחזקת פנוי' עיין תוס' כתובות כ"ג ד"ה תרווייהו אף דודאי נעשה מעשה:

אך כ"ז לענין חזקה לחודא אבל לענין סמוך מיעוטא לחזקה כבר כייל לן רשב"א במה"ב דמשו"ה לא אמרינן לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין סמוך מיעוטא דאינם מומחין לבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת משום שנעשה עסק לבטל החזקה ואין כאן חזקה שלא נעשה מעשה רק חזקה שלא נשתנה הגוף מאיסור להיתר ובכה"ג לא אמרינן סמל"ח, ולפי האמור מבואר דלא אמרינן סמל"ח אלא היכא דאיכא תרתי חזקת שלא נעשה מעשה וחזקת שלא נשתנה הגוף וא"כ שם בבכורות האי חזקה שלא עלה עליה זכר הוא חזקה שלא נעשה מעשה אבל אין בזה שינוי הגוף לענין פטור מבכורה ואלו הוי ידעינן דעלה עליה זכר ג"כ הי' אפשר לומר חזקה שלא נתעברה וליכא שינוי גוף, אבל בכ"ז הי' הרוב במקומו דלא אמרינן בזה סמל"ח, ולהכי כתב מג"א דאמרינן שמא לא עלה עליה זכר ואת"ל עלה עליה, שמא לא נתעברה וא"כ איכא חזקה שלא נעשה מעשה ושלא נשתנה הגוף ולהכי ל"ה רובא דאמרינן סמל"ח וא"ש:

וכן הבין בשע"ת ח"ג כלל ט"ו דטעמא דרובא דתליא במעשה ל"ה רוב משום דהוא נגד חזקה, ואמנם ק"ל למאי שנראה מדברי רש"י יבמות קי"ט ע"ב ד"ה רישא דדוקא אליבא דר"מ דחייש למיעוטא אמרינן סמל"ח, אבל אליבא דרבנן לא אמרינן סמל"ח כלל, וכן משמע מדברי רשב"א במה"ב בית א' שער א' דף זי"ן שכתב והאי דיבמות אי בעינא אמינא ההיא ר"מ היא ע"ש. ועיין יש"ש יבמות שם מ"ש בדעת תוס' ורא"ש, וא"כ קשיא להלכתא דקיי"ל כרבנן דר"מ דלא חיישינן למיעוטא ולא אמרינן סמל"ח אמאי רובא דתליא במעשה ל"ה רוב ועיין תוס' נדה דף י"ח ד"ה סמוך, ובלא"ה נמי קשיא לי בהאי דבכורות למ"ש רשב"א במה"ב ובחידושיו ליבמות קי"ט דדוקא בהאי דיבמות שאינו רוב גמור דמרוב נשים מתעברות יש מיעוט מפילות אמרינן סמל"ח, אבל ברוב גמור כגון רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם לא אמרינן סמל"ח ע"ש א"כ בהאי דבכורות דרוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתן הוי רוב גמור דמיעוט מפילות אפשר שהוא דבר הפוטר מבכורה, ולפ"ז לא אמרינן סמל"ח וא"כ מה בכך דתליא במעשה:

ומכ"ש דקשה לדעת רמב"ן במלחמות ר"פ אשה שנתארמלה דל"ש לומר דודאי בתולה נישאת משום דאוקי בחזקת בתולה, דהא עומדת להנשא וליכא רק רוב נשים בתולות נישאות ע"ש, א"כ גם כאן עומדות שיעלו עליהם זכר ולהתעבר ובהמה בחייה לגדל וולדות נמי עומדת וכדאמרינן חולין י"ד ומותר להרביע עלי' זכר ולהכניס כמכחול בשפופרת כדאמרינן ב"מ צ"א א"כ ודאי ל"ה חזקה מעליא ורובא עדיף:

לכן נ"ל דבר חדש דע"כ לא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף ולרבנן דר"מ אפילו סמל"ח לא אמרינן או בכה"ג הנ"ל אפי' לר"מ לא אמרינן סמל"ח אלא ברוב שישנו במציאות ומשכחת לי' שלא יהי' חזקה כנגדו והוי רוב גמור אלא דעכשיו איתרמי שיש חזקה כנגדו בזה אמרינן דרובא עדיף מחזקה, אבל ברוב דלא משכחת שיהי' הרוב בעולם בלי חזקה וכגון רובא התליא במעשה שא"א לרוב לבא בעולם בלי מעשה לסלק החזקה וא"כ תמיד יש חזקה כנגדו זה ל"ה רוב כלל ולא אזלינן בתרי', וא"כ שם בבכורות דא"א לרוב מתעברות ויולדות לבא בעולם בלי סילוק חזקה שלא עלה עליה זכר ושלא היתה מעוברת שפיר קאמר רבינא דל"ה רוב משום דהוי רובא דתליא במעשה שא"א לרוב להיות נמצא בעולם בלי מעשה ולק"מ, ולפ"ז ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין דרוב הוא משום חזקת כשרות או משום מילתא דעל"ג כנ"ל והרי רוב זה יש לו מציאות בשאר דברים שאין חזקה כנגדו רק גבי שחיטה יש כנגדו חזקת איסור דבהמה שפיר ל"ה רובא דתליא במעשה, ומשו"ה סמכינן ארובא, ואי משום סמל"ח שפיר י"ל כקושייתנו הנ"ל וא"ש:

אלא דקשיא לי על סברא זו דא"כ מה פריך בב"ב כ"ג על רב חנינא דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב מקרא דוהיתה העיר הקרובה ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא מינה דילמא רב חנינא לא קאמר דרובא עדיף מקרוב אלא ברוב שיש לו מציאות בעולם בלי קרוב ואז גם אי איתרמי דאיכא קרוב כנגדו נמי רובא עדיף, אבל לענין עגלה ערופה דלא משכחת רוב שלא יהא קרוב כנגדו שפיר לא אזלינן בתר רוב, [ועיי' בית שערי' או"ח סי' ק"ה] והנה סבור הייתי לומר ולחלק דשאני ברובא דתליא במעשה שהרוב אין לו מציאות בלי חזקה כנגדו אבל החזקה שיש לה מציאות בלי רוב כנגדו קודם שנה לכן לא מהני הרוב, אבל כאן כמו שאין מציאות לרוב בלא קרוב כמו כן אין מציאות לקרוב בלא רוב א"כ אי נימא דכשיש מציאות לשניהם לבדם ועכשיו איתרמי אהדדי רובא עדיף א"כ ה"נ כשאין מציאות לשניהם לבדם רק בהתכגדות כמי הוי לן למימר רובא עדיף:

אבל הא ליתא דהרי המקשן נמי ידע דמשכחת דליכא אחרינא דנפישא מינה, אלא דק"ל דתורה סתמא אמרה ואע"ג דאיכא אחרינא דנפישא מינה וא"כ שפיר משכחת לקרוב בלא רוב כגון דליכא דנפישא מינה והרוב בלא קרוב אין לו מציאות והדק"ל דמה"ט אפילו איכא דנפישא מינה נמי אזלינן בתר קרוב וכנ"ל, אך ז"א דרוב בלא קרוב נמי משכחת לה כגון שנמצא מכוון בין שני עיירות והאחת נפישא דאז אפילו קרוב עדיף מרוב ואז אפילו קרוב עדיף מ"מ הכא דליכא קרוב אזלינן בתר רוב והנפישא מביאה ועיין בכורות דף ח"י ורמב"ם פ"ט מרוצח ה"ח וכיון דמשכחת רוב בלא קרוב פריך שפיר אפילו איכא קרוב לר"ח דרובא עדיף ניזל בתר רובא ומשני דליכא:

אבל הא קשיא דפריך בתר הכי דניזל בתר רובא דעלמא הא נגד רובא דעלמא ודאי איכא עיר קרובה ולא משכחת רובא דעלמא בלי קרוב כנגדו ולהכי לא אזלינן בתר רובא כנ"ל, אך ז"א דא"כ גם קרוב בלא רוב לא משכחת לה דלעולם איכא נגד הקרוב רובא דעלמא וא"כ הרוב והקרוב שווים בזה ופריך שפיר אי רובא עדיף ניזל בתר רובא וכמש"ל ולפ"ז למאי דמשני ביושבת בין ההרים א"כ שפיר משכחת קרוב בלי רוב כנגדו ביושבת בין ההרי' ורוב בלא קרוב כנגדו אין לו מציאות, ממילא אפילו באינה יושבת בין ההרי' דאיכא רוב כנגדו נמי לא אזלינן בתר רובא אף דרובא עדיף כקושיא הנ"ל, ומיושב הרמב"ם פ"ט מרוצח ה"ו שלא הביא דבעינן דוקא יושבת בין ההרים ועיין כ"מ שם שעמד בזה, ולפמ"ש א"ש כיון דמשכחת יושבת בין ההרים תו לא בעינן יושבת בין ההרים דוקא:

ואמנם למ"ש הפרי תואר בטעמא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין שאם לא הי' מומחה לא הי' שוחט שירא שיבדקוהו ויראה שאינו מומחה וטבח שאינו מומחה שניבל בשחיטתו ואפילו שוחט בחנם חייב לשלם כמבואר חו"מ בסימן ש"ו ס"ד ע"ש, אני נבוך אם שייך רוב זה בשאר דברים לומר שעפ"י הרוב מי שאינו בקי באומנות זה לא הי' עושה משום דיהיו חייב לשלם כשיקלקל, דאפשר דוקא בשחיטה שייך זה משום שאינו יכול להפסיק באמצע דיהי' שהיי' וגם בקל יכול לנבל ולקלקל משא"כ בשאר דברים ואם הוא כן לא משכחת הרוב רק בחזקת איסור כנגדו דהיינו בשחיטה ול"ש תירץ הנ"ל:

וזה זמן רב נתקשתי בהא דאמרינן בחולין נ"ג רוב אריות דורסין וכו' ואמאי הא הוי רובא דתליא במעשה, ואין לומר דהכא שאני כיון דעכ"פ נעשה מעשה שישב לו צפורן בגבו אלא אנו דנין אם נעשה ע"י מעשה חיכוך בכותל או ע"י דריסת ארי ול"ש חזקה שלא נעשה מעשה דמה לי אם נעשה המעשה ע"י חיכוך בכותל ומ"ל אם נעשה ע"י דריסת ארי ועיין תוס' קידושין ע"ט ד"ה קידשה, ולהכי אזלינן בתר רובא. ז"א דהא כתב הר"ן בחולין נ"ג גבי ספק קניא בשם הרא"ה דאפילו לחומרא תלינן בקניא ובבהמה אי תלינן בשונרא יש לוושט בדיקה מבפנים אחר שחיטה דלא חיישינן שמא במקום דריסה שחט דאפ"ה הי' ניכר משא"כ בקניא חיישינן שמא במקום נקב שחיט ומשום דהא דתלינן בקניא לאו משום קולא הוא אלא משום דדריסה מילתא אחריתא היא ואמרינן שלא נעשה מעשה הדריסה וא"כ קשיא כנ"ל:

ולפמ"ש תוס' בבכורות כ' ד"ה רבינא שהקשו אמאי לא משני הכי אמתני' דיבמות קי"ט דהוי רובא דתליא במעשה ותירץ דתשמיש דאדם לא חשיב תליא במעשה כמו תשמיש דבהמה דפעמים דבהמה צריך להרביע וכו', ולפ"ז י"ל דדוקא התם בבכורות מקרי רובא דתליא במעשה משום שהרוב אינו בטבע אלא תלוי במעשה אדם שמרביע עליה זכר וזה אינו בטבע אבל רוב אריות דורסין שהוא בטבעם לא מקרי תליא במעשה:

אבל באמת לא הונח לי בזה דהרי עינינו רואות דרוב בהמות מתעברות ויולדות תוך שנתן בלי אמצעית מעשה אדם שמרביע עליהם זכר וזהו בטבע ואפ"ה מקרי רובא דתליא במעשה ותוס' ביבמות קי"ט ד"ה ר"מ כתבו דביאת איש על אשתו אין חשיב תלוי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו ולא כתבו כלל דביאת בהמה משו"ה חשיב תלוי במעשה משום דבהמה פעמים צריך להרביע וגם בבכורות לא כתבו רק דפעמים דבהמה צריך להרביע אבל ע"פ הרוב א"צ להרביע והוי רוב בטבע ודוחק לומר שכיוונו לדברי רשב"א שהבאנו לעיל כיון שחסר מיעוט מהרוב שאינו בטבע שוב אמרינן סמל"ח דפשטות דבריהם לא משמע כן, ועוד דאחרונים לקחו מדברי תוס' אלו דוקא ביאת איש באשתו לא מקרי תליא במעשה אבל ביאת זנות מקרי תליא במעשה ואמאי הא גם זה בטבע ואחז"ל גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ואין אפוטרופוס לעריות:

לכן נ"ל בכונת דבריהם דודאי רוב שהוא בטבע אף שתליא במעשה הוי רוב כיון שהרוב טבע שלהם לעשות מעשה זו, אמנם הסברא והחילוק כך דודאי כך הוא אם אנו דנין על העושה המעשה שהי' לו במה לעשות המעשה אבל אם אנו דנין על מי שנעשה בו המעשה כגון רוב פרות מתעברות ויולדות ל"ש לומר שהוא רוב בטבע כיון שטבע הזכרים לעלות על נקיבות וטבע הנקיבות לקבל זכר שהרי אין זה בטבע הזכר לעלות על בהמה זו דוקא, וע"ז הביא התוס' ראיה דפעמים דבהמה צריך להרביע וממילא דטבע הנקבה שמקבלת זכר אינה מעלה ולא מוריד שהרי אין בידה שיבא עליה זכר ותליא במעשה אחרים של זכר לכן לא הוי רוב:

קיצור הדבר אם תלי במעשה עצמו שהוא בידו והמעשה בטבעו לא מקרי תלי במעשה, אבל אם תלי במעשה אחרים ואינו בידו אף שהאחרים עושים המעשה ההוא ברוב מ"מ כיון שאין בטבעם לעשות המעשה ההוא באותו דבר דוקא מקרי תלי במעשה ועיין תוס' ע"ז י"ד ע"ב ד"ה מקום ולהכי מקרי תשמיש דבהמה תלי במעשה, אבל תשמיש דאדם שהוא בטבעו לזקק לאשתו דוקא שפיר מקרי לא תלי במעשה זה כונת תוס'. ומשו"ה ביאת זנות מקרי תלוי במעשה דנהי שיש בטבעו לזנות אבל לא עם גוף זה דוקא ודברי תוס' יבמות ובבכורות המה לאחדים וא"ש:

ולפ"ז ברוב אריות דורסין אף דתלי במעשה כיון שהמעשה בידו ובטבעו לא מקרי תלי במעשה וה"נ אני אומר ברוב מצויין אצל שחיטה שהוא רוב בטבע בני אדם שאם לא הי' מומחה לא הי' שוחט דירא שיקלקל ויהא מחויב לשלם, אף דתליא במעשה שצריך ללמוד מ"מ כיון שהמעשה בידו ללמוד לשחוט וכמ"ש תוס' בריש גיטין דמשו"ה ע"א נאמן אף דאיתחזק איסורא שוב לא מקרי דתליא במעשה ושפיר הוי רוב ואזלינן בתרי' וא"ש:

ויש להסביר טעם הדבר דדוקא אם כל הרוב הוא כן מטעם א' שהטבע כן הוא שרוב יהי' כן כגון רוב בהמות כשרות שכל הרוב כשרות מצד טעם א' שכך טבע הבריאה או רוב אריות דורסין שהוא מחמת טבע בריאתם וכן רוב נשים מתעברות ויולדות מטעם א' שמטעם א' בא שאדם נזקק לאשתו וה"נ רוב מצויין אש"מ הוא מטעם א' שירא מהפסד לדעת פ"ת או משום חזקת כשרות או מדעל"ג לכל מר כדאית לי' אבל ברוב בהמות מתעברות ויולדות שא"א לומר שהוא בטבע שיעלו הזכרים על אלו הבהמות דוקא כנ"ל אף שמ"מ הזכרים עולין על רוב בהמות ומעברות אותן הוא רק במקרה ואף שלפי הרוב יקרה כך מ"מ אין מקרה של זו כמקרה של זו ול"ש לומר על בהמות שאנו דנין עליהם שהם מהרוב שהרי להרוב יש מקריים שונים ואיזה מקרה תאמר שאירע לבהמה זו הלא אין כאן רוב שיארע להם מקרה אחת שתאמר שגם לבהמה זו אירע מקרה זה ועיין חוו"ד סימן קפ"ז סעיף פ"ג, ומה"ט נמי כתב הרמב"ן במלחמות דרובא דתליא במנהגא הוי כרובא דתליא במעשה, ולכאורה אין שיווי ודמיון ביניהם אלא הוא הדבר אשר דברתי דגם בתליא במנהגא אין רוב עושים כן מטעם א' אלא שהרוב הסכימו ועושים כן כ"א מרצונו ואין טעם ברצון וכ"א יש לו רצון בפ"ע ודמיא לרובא דתליא במעשה וכנ"ל:

והגם שכתב הרמ"א בחו"מ סימן כ"ה ס"ב דיחיד ורבים הלכה כרבים אף שאין הרבים מסכימים מטעם א' א"כ חזינן דאף שאין הרוב מטעם א' מ"מ מקרי רוב יען שלענין גוף הדין מסכימים ורוב ילפינן מסנהדרין מאחרי רבים להטות וא"כ ה"נ אף שהרוב אינו בטבע ואינו מטעם אחד ניזל בתר רובא מ"מ כבר כתב הש"ך שם סקי"ט דהיינו דוקא כשהדיינים לפנינו אבל אם אנו פוסקי' מתוך החיבורי' צריך להיות מטעם אחד דוקא ע"ש טעמו וראיתו ועיין בש"ך יו"ד סימן רמ"ב בהנהגת או"ה ד"ה וכתב, וא"כ י"ל דהיינו דוקא ברובא דאיתא קמן א"צ מטעם אחד אבל ברובא דליתא קמן דלא ילפינן מסנהדרין בעי מטעם אחד דהרי בדיינים נמי ברובא דליתא קמן בעינן מטעם א' ואפילו אי נימא דהיכא דלא תלי במעשה אפילו ברובא דליתא קמן לא בעינן מטעם אחד מ"מ ברובא דתליא במעשה ודאי י"ל דבעינן דוקא מטעם אחד [עיין בית שערים או"ח סוס"י ר"ד מ"ש בדברי הרמ"א הנ"ל]:

ובזה יש להבין דברי הב"ח באו"ח סימן ח' שכתב גבי חוטי ציצית שצריך לבודקן מדינא ולא אוקמי על חזקתן כיון שאין החזקה בטבע אלא מכח אדם שתיקן הציצית ורובא עדיף מחזקה כדאמרינן יבמות קי"ט ובבכורות אמרינן דרובא דתליא במעשה לא חשיב רוב ומג"א שם השיג דשם בבכורות אמרינן שלא נתחדש דבר אבל כאן דניתקנו הציצית כהלכתן אוקמי אחזקה כמו מקוה של מ' סאה שא"צ לבודקה בכל עת שטובל בה כמבואר ביו"ד סימן ר"א סעיף ס"ה, ולפמ"ש י"ל ואקדים דברי התוס' גיטין דף ב' ד"ה ע"א שכתב דאין ללמוד מנדה דע"א נאמן באיסורין משום דאינה בחזקת שתהא רואה בכל שעה וכו' וע"ש במהרש"א והוא פלא דהא גם חזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה, אבל כוונתם לפי דעתי דלא מקרי חזקה אלא אם כל משך הזמן שהוא בחזקתו הוא מחמת דבר אחד כגון חזקת חי וחזקת א"א או פנוי' וחזקת טומאה שאותו החיות ואישות ופנוי' וטומאה שהי' מעיקרא הוא גם אח"כ, אבל כאן וכי ראיית דם של אח"כ הוא אותו ראיי' דמעיקרא הלא כל ראייה וראיי' הוא בפ"ע ואפילו בשופעת אינו ראיי' של עכשיו מחמת ראייה דמעיקרא אלא הוא סיבה בפ"ע שעדיין מעיינה פתוח ואף דאמרינן בכמה מקומות בהל' נדה שהוחזק מעינה פתוח היינו שחוששין לה אבל לא שיהא חזקה שודאי ישאר מעיינה פתוח, ועכ"פ כיון שעשוי' להשתנות ע"א נאמן:

והנה כתב מג"א שם שצריך ליבדק משום דעשוי ליפסק בכל שעה, ולפ"ז י"ל דס"ל לב"ח ודאי אם הי' בטבע שיהיו אלו חוטי ציצית ביחד בשיעורן אף דעשוי ליפסק ע"מ כ"ז שלא ראינו שנפסקו ונעשה מעשה נגד טבעם אמרינן עדיין הם שלמים מחמת אותו כח שהיו שלמים מעיקרא אבל כיון שאין החזקה בטבע רק מכח אדם שתיקן הציצית א"כ כיון שעשוין ליפסק. חזקת שלימתם אח"כ רק מחמת שמירת האדם, אותן ואין השמירה של אח"כ מחמת השמירה דמעיקרא רק כל רגע שימרה בפ"ע ול"ה חזקה כמו רובא דתליא במעשה שאינו רוב הואיל ואין הרוב מטעם א' רק כ"א מקרה בפ"ע וה"נ החזקה צריך להיות מרישא ועד גמירא מטעם א' וכאן אינו מטעם א' דמה שלא נפסקה מעיקרא הוא מחמת מקרה אחר ומה שלא נפסקו אח"כ ג"כ מחמת מקרה אחר משא"כ מקוה שאינה עשוי' להתמעט הוא שלימה אח"כ מחמת אותו דבר שהיתה שלימה מעיקרא ושפיר אוקמא אחזקה ועיין ב"ח בפנים וא"ש:

ושלישית נ"ל דכבר עמד בשע"ת ח"ג כלל ח"י פ"ב אות ה' למ"ש תוס' שבועות מ"ו ע"ב ד"ה וספרא וליכא למימר דהתם טעמא משום דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדאמרינן הכא, דהתם לא קאמר שהוא גנבא אלא אומר שגנבים גנבום וכמה גנבים איכא בעלמא וא"כ איך אפשר לומר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין כיון שאין אנו דנין על אדם ידוע וכי ליכא מיעוט שאינו מומחין ודילמא זה שחט ע"ש שהאריך, ולק"מ דאף שאינו לפנינו מ"מ מקרי אדם ידוע ואף שאין מכירין אותו דאמרינן האיש הידוע ששחט בהמה זו אם הוא מהרוב או מהמיעוט ואזלינן בתר רובא שהוא מהרוב משא"כ התם אמרינן א' מן מיעוט גנבים שיש בעולם גנב ול"ש לומר כיון שאתה דן על איש ידוע שעשה מעשה גניבה הוא מהרוב שאינן גנבים אבל כאן האיש הידוע שעשה מעשה שחיטה אמרינן שהוא מהרוב:

אמנם כ"ז לענין מקרי איש ידוע במעשה השחיטה אף שאינו לפנינו ואין מכירין אותו אבל לענין חזקת שלא למד נ"ל דלא מקרי זה איש ידוע ודוקא אם הוא לפנינו או שאנו מכירין אותו שייך לומר שהיו לו חזקה שלא ידע וגם עכשיו א"י, אבל באיש ששחט ואינו לפנינו ואין מכירין אותו כיון שיש אנשים בעולם שודאי יצאו מחזקתן ולמדו ואנו מסופקים על זה ששחט אם הוא מאותן שיצאו מחזקתן או לא ל"ש לומר אוקמא אחזקה כיון דאנו יודעים בודאי שיש אנשים שיצאו מן החזקה אין זה רק בירור ע"י הרוב שאיש הזה יצא מחזקתו ואפילו בדבר שבערוה נאמן ע"א בכה"ג כמ"ש הר"ן בקידושין ס"ג גבי קדשתי את בתי עיי"ש ועיין בפנ"י שם, ובשלמא אם הוא לפנינו או שמכירין אותו י"ל דאוקמא אחזקה משום דאנו מוסיפין ומוציאין מחזקה עוד איש אחד נוסף על אותן שיצאו מחזקתן, אבל באינו לפנינו ואין מכירין אותו אין מוסיפין שום אדם שיצא מחזקתו יותר אלא שאנו אומרי' שזה ששחט מבורר ע"י הרוב שהוא מאותן שלמדו ויצאו מחזקתן ועיין חת"ס אה"ע ח"א סי' ב' מ"ש ליישב סתירת פנ"י ותבין סברא זו יותר ועיין נוב"י קמא אה"ע סי' ל"א בהא דתנן טהרות פ"ה מ"ז בנגע בא' בלילה וא"י אם חי ואם מת ובשחר עמד ומצאו מת דחכמים מטמאין בלא ראוהו חי מבערב, ובראוהו חי מבערב מודו דטהור כמבואר בתוספתא וכתב דמבערב לאו דוקא אלא תלי אם ידע במי נגע ובודאי ראוהו פ"א ומחלק כנ"ל דאם נוגע באדם ידוע וא"י אם הוא עתה חי או מת מוקמינן לי' בחזקת חיים אבל אם נוגע באיש שאינו ידוע וא"י אם חי אם מת ל"ש חזקת חיים כיון דודאי איכא מת בעולם שיצא מחזקת חי ע"ש, ולפ"ז א"ש דבבכורות אנו דנין על בהמה ידוע שהוא לפנינו אם בכרה שפיר לא הוי רובא דתליא במעשה שהוא כנגד חזקה אבל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין דליתא קמן ואין מכירין אותו ל"ש חזקה כנ"ל שפיר לא הוי רובא דתליא במעשה:

ובזה יש להצדיק דעת הראב"ן שהביא הב"ח ביו"ד סימן א' דאף רבינא לא קאמר דבודקים אותו אלא כשהוא לפנינו אבל אם אינו לפנינו ולא מצינן למירדף אבתרי' ולמבדקי' אף רבינא מודה דסמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה מומחין והקשה הש"ך סק"ה הא בגמרא משני אליבא דרבינא דליתא קמן למבדקי' ע"ש ולפמ"ש נכון דראב"ן קאי באין מכירין אותו ולהכי כשהוא לפנינו או מצינן למרדף בתרי' אנו דנין על איש ידוע ואיכא חזקה שלא למד לכן לא סמכינן על הרוב דהוי רובא דתליא במעשה, אבל אם אינו לפנינו ואי אפשר למרדף בתרי' אינו איש ידוע לא תליא במעשה ושפיר אזלינן בתר רוב מצויין וכו', משא"כ בגמרא באיש שמכירין ודנין על איש ידוע לכן אפילו ליתא קמן הוי רובא דתליא במעשה, והא דאמר כולהי כרבינא לא אמרי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין וע"כ אתה צריך לאוקמי מתני' במכירין דוקא וזה לא ס"ל, או דהם ס"ל כשני תירוצים הקודמים לעיל לכן אפילו במכירין ל"ה רובא דתליא במעשה ושפיר אזלינן בתרי':

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה