אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שפא

תשובה שפ

שיל"ת ב' אויפאלו א' ויקהל שיבסר רנ"ת לפ"ק:

שוכ"ט לידידי מחותני הרב הגדול המופלג. מלא פלג. כש"ת

מו"ה יוסף ליב סופר נ"י אב"ד דק"ק דערעטשקע:

מכתבו קבלתי ביום משתה ושמחה והיום קבלתי ילקוט אל אליעזר על תהלים ויבואו שוריי בתודה ויען אני טרוד מאוד אבא בקיצור על ד"ת. ומה שרצה לפשוט מה שנסתפק באר היטב סי' תרצ"ה אם שולח מתנות לאביונים או משלוח מנות קודם פורים והגיעו ליד המקבל בפורים אם יי"ח. ממ"ש מג"א רס"י תקצ"ד בשם המאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים משמע דבלא"ה יצא ראי' זו כתובה בס' נחלת בנימין שציין מעלתו. אבל לא נהירא לי דבעה"מ קאי על עיקר תקנה שתקנו בזה"ז שישראל מיוסרים בדקדוקי עניית משלוח מנות ומתנות לאביונים דוקא ביום השמחה משום דילמא אכלי להו קודם פורים וכיון שהחיוב הוא דוקא ביום השמחה א"כ אפשר אפילו היכי דל"ש דילמא אכלי לי' נמי אינו יוצא י"ח אם אינו עושה המצוה ביום השמחה. אבל הס' של באה"ט אינו מובן לי וכי צריך בזה נתינה מיד ליד כמו בגט אשה וטני מעג"ק פסול הלא כל זמן שלא בא ליד העני הוא שלו ואם הגיע ליד העני בפורים הרי הוא נותן לו בפורים וכן במשלוח מנות אעפ"י שיוצא אם אין חבירו רוצה לקבל מ"מ הרי הוא הראה לו חיבה וריעות בפורים בזמן חיובא:

ומ"ש על דברי מג"א סי' תרפ"ח סק"ה דבכרך שהוא ספק מוקף חומה נוהגי' במתנות לאביונים בשניהם צ"ל דחיישינן דילמא אכלי להו ביום ראשון דאל"כ אם נותן ביום א' יוצא ממנ"פ דחק עצמו בחנם דהרי צריך לתת להם כדי שיהי' להם לסעודות פורים ועיין מאירי בספרו דף ד' ד"ה ויש מפרשים וכמו שהוא צריך לקיים סעודות פורים בשני הימים מספק כן העניים מחויבים בזה בשני הימים מספק וצריך לתת להם מתנות בשני הימים:

ומה שחקר אם תלמוד שולח לרבו כיון דכתיב איש לרעהו הוא תמוה א"כ בנזקי' דכתיב שור רעהו נמעט שור של רבו כמו דממעטין של הקדש ושל נכרי והא ודאי ליתא דרבו רעהו במצות כמו אחיו במצות. ומה שהביא מרמ"א יו"ד רמ"ד ליתא שם רק בסי' רמ"ב די"א דאין לתלמוד לשאול בשלום רבו כלל דכתי' ראוני נערי' ונחבאו וה"ה לשלוח מנות הנה דין זה נובע מרבינו יונה שהביא ב"י שם שכתב הנותן שלום לרבו ר"ל שמקדים לו שלום ואין לתלמיד להקדים לו שום דיבור מרוב המורא וכן אמרו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו וא"כ אין ענין לכאן דשם הטעם משום דחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה. ומה שהביא ראי' מגמרא מגילה ז' ר"י נשיאה שלח לר' אושעי' וכו' קיימת בנו רבינו משלוח מנות איש לרעהו ויש גורסין הדר שלח לי' איהו הרי מפורש ששלחו לרבם אינו ראי' דהרי כל הכבוד המבואר בסי' רמ"ב הוא רק ברבו מובהק כמו"ש בשו"ע סעיף ל' ואולי ר"י נשיאה לא הי' רבו מובהק רק משום שהי' נשיא קראו רבינו או שהי' רבו שאינו מובהק שוב מצאתי בתשו' מהרי"א או"ח סי' ר"ד של דברי השואל ולפענ"ד נר' כמ"ש:

והקושי' שהביא בשם הגהות לבו"ש רס"י תקצ"ב למה לא תקנו ם ברכה על מצות משלוח מנות בשלמא מתנות לאביונים תי' רשב"א בתשו' סי' ח"י על צדקה לא תקנו ברכה שמא לא יקבל העני אבל משלוח מנות דכתב רמ"א דיוצא אף אם לא יקבל קשה אמאי לא תקנו ברכה. ולפענ"ד אף דא"צ לקבל מ"מ צריך שיגיע לידו וידע שהוא שלח לו וא"כ גם כאן שייך תי' רשב"א שא"י לברך בשעה ששלוח דילמא יאבד בדרך ולא יגיע לידו כלל או יפשע השליח כי עיקר המצוה הוא לשלוח ע"י אחרים ואפילו עכו"ם כדכתי' ומשלוח מנות כמו"ש חת"ס ואפילו יוצא בנותן מיד ליד מ"מ עיקר המצוה לא ניתקן כך ושפיר לא תקנו ברכה ועיין תוס' כתובות ע"ב דמשו"ה זבה אינה מברכת על ספירתה שמא תראה ותסתור ע"ש ועיין באבודרהם שער ג' ד"ה צריך אני תשובת הר' יוסף בן פלאט. אך עדיין תקשי מ"ט לא תקנו ברכה על סעודות פורים והנה ראיתי קושי' לבו"ש הנ"ל בהגהת מוהר"ץ חיות על מגילה והוא רצה לרפאותה על נקלה כמו דאמרינן דשהחיינו דמגילה פוטר גם משלוח מנות ה"נ ברכת מי שעשה נסים פוטר הסעודה ומ"מ מברכה דרק מכח הנס נתחייבו במצות אלו עיי"ש. ובמחכ"ת הלא גם קריאת מגילה הוא מכח הנס ומ"מ על מ"מ נוסף על ברכת שעשה נסים וה"נ הו"ל לברך לאכול סעודות פורים ולשלוח מנות מלבד על הנסים:

והנלפענ"ד בזה עפמ"ש ליישב מה שהקשני הרב הגאון המנוח מו"ה ישעי' בייערן זצ"ל שהי' אבדק"ק פאטאק עיין לעיל סימן רצ"א] אמאי אין מברכי' על מצות אכילת עיו"כ ואמרתי הרבה תירוצים דזה שייך לעניני דיו"כ אבל עוד אמרתי לפמ"ש טו"ז או"ח סי' קס"ז סקי"ז אמאי בברכת המוציא של מצה וברכת יין של קידוש יכול להוציא אחרים אעפ"י שהוא אינו אוכל ושותה דהוי ברכת המצוה ולא ברכת הנהנין ובברכת המוציא של שבת א"י להוציא אחרים אם היא אינו אוכל דמקרי ברכת הנהנין ולא ברכת מצוה ותי' דוקא אם יש שינוי באכילת מצוה מאכילת רשות דצריך להיות מצה משומרת דוקא וכן בקידוש שאומר עליו קידוש היום אז מקרי ברכת מצוה אבל בפת של שבת דעיקר אכילתו הוא פת אין שייך בזה אכילת מצוה דגם בחול אוכל פת ואין בזה שום שינוי בין אכילת מצוה לאכילת רשות לכן מקרי ברכת הנהנין עיי"ש. ותירוץ זה שייך גם על סעודות פורים וזה פשוט. ומעתה גם משלוח מנות שדרך לשלוח בכל שבת ויו"ט ואז הוא רשות וא"כ בפורים שהוא מצוה אבל עכ"פ אין שום שינוי בין משלוח מנות דרשות למשלוח מנות דמצוה ולהכי ל"ש לתקן בו ברכה וא"ש. ולזה נתכווין מג"א רס"י תרצ"ב דלא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט דהא לא כלל ברכה עליהם עיי"ש והיינו משום דאין שינוי בין רשות למצוה ולחנם תמה על דברי מג"א ודברי פי חכם חן. וישק שפתים. ואלוקי השמים. יריק עלינו ברכה עד בלי דים כנפשו ונפש מחותנו ונתותכו וידידו:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תושלב"ע

מפתח בית שערים

סימן א' ביאר משנה אבות דר"נ פ"ל רמ"א כל העובר עבירה אחת מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בודאי:

שם. פלפול נחמד בדברי חת"ס חו"מ סי' כ"ט במי שאכל במזיד ס' חלב ס' שומן אי חייב אשם תלוי:

ב ביאור דברי הרמב"ם פ"ד מפסוהמ"ק הכ"ב שכתב אשם תלוי בא מן הקטנים או מן הגדולים והוא נגד מקרא מפורש:

ג קושיא בגמ' נזיר כ"ט תאמר בנקבה [חטאת העוף הבא על הספק] ששני איסורין איסור נבילה וחולין בעזרה. והא איכא ג' דנבלה מטמא בביה"ב וחייב כרת משום ביאת מקדש. ותי' הרבה ע"ז:

ד ביאור דברי הרמב"ם פ"ו מאיסורי מזבח ה"א דסולת שהתליעה פסול משום תמים ות"ל משום ממשקה לישראל. וגם ביאור דברי הרמב"ם שם הי"א דבהתליעה רוב חטה אחת ה"ז ספק:

ה בענין הנ"ל:

ו ביאור דברי שו"ע או"ח סי' ח' דקודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים כדי שלא יברך ברכה לבטלה:

ביאור דברי מהר"מ מרט"ב דהא דלרבא צו"פ פוטרי' בין במינן בין שלא במינן היינו דוקא יחדיו:

ח יישוב לקושית ברית אברהם איך ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית דילמא בציצית ה"ט משום דמללה"נ וכלאים אינו אסור אלא היכא דאיכא הנאת לבישה

ט פלפול גדול בהא דאמרינן בכ"ד לר"א עדל"ת והא ר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש וב"ש ל"ל עדל"ת כמבואר ברש"י מנחות מ' ע"א:

י ביאור גמ' מנחות מ' ע"ב בהטיל למוטלת:

שם. יישוב לקושית מהרש"ל כתובות ד' ובועל בעילת מצוה ופירש הא אונן פטור וכו' וביאור אי בעילה הוי הכנה למצוה או גופה מצוה:

י"א בדין אם בעשה דפשיעה ל"א עדל"ת ופלפול נחמד בכמה ענינים בענין עדל"ת:

י"ב קצת פלפול בענין עדל"ת באפשר לקיי"ש ואין עדל"ת שבמקדש:

י"ג עוד בענין אין עדל"ת שבמקדש ובשאר כללי עדל"ת:

י"ד בדין דצריך לעשות ב' נקבים בכנפי הטלית:

שם. ביאור דברי תוס' מנחות ל"ח ע"ב ד"ה לא נצרכה:

ט"ו בדין אין עדל"ת באפשר לקיי"ש. ופלפול גדול בדין כלאים בבגדי כהונה:

שם. פלפול ישר ונחמד ע"ד חת"ס יו"ד סי' ס"ט בענינים הנ"ל ויישוב על קושיא שהק' ממתני' דכהנים שפיגלו גיטין נ"ג:

ט"ז קושיא ופירוקא בגמ' מנחות כ"ח ארבעתן ארבע מצות א"כ איך ילפינן מכלאים בציצית עדל"ת:

שם. יישוב לקושית שג"א סי' ל"ב ע"ד תוס' יבמות צ' דכלאים בציצית ל"ה בעידנא וא"כ איך ילפינן מיני' עדל"ת:

י"ז במי ששכח ולא עשה הכריכות בציצית ונודע לו בשבת אם יתעטף בלי הכריכות או יעשה הכריכות בשבת:

י"ח בדין חש"ו לכתיבת סת"ם. ובתחילת התשו' בדברי כת"ס או"ח סי' ז' דמי שאינו בלבישת כלאים אינו בעשיית ציצית:

י"ט אם מותר להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש למנות חמץ על ברכת תפילין שבירך אחר לעצמו שיש מחלוקת הפוסקי' בזה:

כ בדין אם התפלל ערבית מבעו"י עד שלא הניח תפילין דאין לו להניחם אח"כ:

כ"א תפילין שנכתבו בקולמס של עוף טמא אם כשרים:

כ"ב ע"ד ספק של פרמ"ג בס"ת שנכתב על עור של איה"נ אם כשר משום דמללה"נ או פסול משום דכתיב כתבו לכם ואיה"נ ל"ה לכם:

כ"ג בדין שכתב טו"ז דאם הניח תפילין של ראש קודם של יד דא"צ להסיר של ראש לחזור ולהניחם כסדרן ופמ"ג חולק:

כ"ד אם הניח תפילין ש"י וכשבא להניח של ראש קודם שהניח על ראשו הפסיק בדיבור אם אמרינן בזה קלוטה כמי שהונחה דמי'. פלפול נחמד וישר בזה:

כ"ה בדין מן המותר בפיך:

שם. להצדיק עצמו מהשגות השואל על סי' כ"א וכ"ב:

כ"ו בענין הנ"ל:

כ"ז בתפילין מעור א' שעור הבתים דק מאוד ובחודן נטשטש עור הבית וניקב רק הקלף שנותני' הסופרים בתוך הבית לחזק מחזיקם אם יש לפסול תפילין כאלו אם נקב דק כזה בבתים או צריכין דוקא נקרע:

שם. ע"ד מ"ש הגה"ק מצאנז ז"ל בהשו' דברי חיים סי' ג' וה' דדברי הב"ח בסי' ל"ג הם נגד תשו' פנ"י סי' יו"ד דס"ל דנקרע מבחוץ פסול. שכונה אחרת בדברי הב"ח:

שם. השגות גדולות ע"ד תשו' מהר"מ שיק או"ח סי' כ"א שכ' דעור הפנימי בטל לגבי עור החיצון ולא מקרי ב' עורות וכו' וביתר דבריו שם:

כ"ח תפילין אם הם גדולים יותר מד' אצבעות אם פסולי' להניחם:

כ"ט אם מותר לשנות הבתים מתפילין דרש"י לתפילין של ר"ת:

ל אם לברך שהחיינו כשמניח בפעם ראשון תפילין דר"ת:

ל"א יישוב לקושי' פמ"ג בהא דקטן פסול לכתוב תפילין משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אמאי לא דרשינן נמי וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו:

ל"ב על דברת מג"א סי' תצ"ד לענין ברכת התורה אם ניעור כל הלילה דצריך לברך דמתחילה לא הי' דעתו לפטור רק ליום ולילה:

ל"ג בענין המכונה חדשה פאנאגראף שמנגן נגוני' גם מנשים אם מותר לשמוע משום קול באשה ערוה:

ל"ד ביאור דברי טו"ז סי' ע"ד סוס"ק ד' וכמה ענינים במס' ברכות בגמ' דכ"א. ברש"י דל"ג ד"ה תם וכו' ובתוס' דל"ז ע"ב ד"ה חביצא ונעוץ סוף המס' לתחילתו:

ל"ה יישוב ע"ד גמ' רפ"ק דברכות וכ"ת מכי ערבא שמשא לילה הוא ואינהו דקדמי ומחשכי וכו' וק' הא אין בנין ביהמ"ק בלילה:

שם. חידוש דין עפ"י פנים יפות פ' קרח דהא דבעמוד השחר הוי יום הוא הל"מ א"כ בב"נ לא מקרי יום אלא מהנץ החמה עד שקיעת החמה וא"כ ב"נ ששבת מהנץ החמה עד הנץ החמה אעפ"י שעשה מלאכה ביום א' קודם הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר חייב מיתה דשבת יום ולילה ואם שובת לילה ויום כשבת שלנו ג"כ חייב ודלא כמ"ש האחרונים דאינו חייב בזה דבב"נ הלילה הולך אחר היום:

ל"ו בדין שכתב הב"ח דמי שאינו חרש וסותם את אזניו אע"ג דאינו שומע מוציא אחרים י"ח:

ל"ז בספק קרא ק"ש אמרינן סד"ר לקולא אפילו לדעת מל"מ דבספק אם נעשה דבר המתירו לא אזלינן בסד"ר לקולא:

ל"ח ביאור דברי מהרש"א ברכות ה' ד"ה אלא לענין כי מטי זמן ק"ש מותר ללמוד. וחיבור מס' ברכות תחילתו לסופו:

ל"ט בענין כמה השיעור מע"ה עד הנץ החמה:

מ אם יכולין לעשות תקנה שלא להתפלל פסד"ז בביהכ"נ בקול רם מאחר שהקול מעורר הכונה:

מ"א ב' אבלים המתפללי' במקום אחד וא' ירד לפני התיבה אם מותר להשני אחר תפילת ח"י לילך משם עם עשרה אנשים למקום אחר ולומר אשרי ובל"צ ולומר אח"כ קדיש:

שם. אם בא לביהכ"נ בשעה שמתחילין קדישא דסדרא אם בכה"ג יכול האבל לירד לפני התיבה ולומר קדישא דסדרא ואח"כ ק"ש אעפ"י שלא התפלל תפילת ח"י:

מ"ב ביאור דברי רש"י ברכות ד"ו שכתב עשרה קדמה שכינה ואתי' קודם שיהי' כל העשרה וק' הא אמרינן בשעה שהקב"ה בא בביהכ"נ ולא מצא שם עשרה מיד הוא כועס:

מ"ג באחד ששכח יאצ"ט ואח"כ נזכר אם האבל יכול לעכב עליו שלא יאמר אפילו קדיש א' אחר שעבר היאצ"ט:

מ"ד ביאור דברי רמב"ן קידושין ס"ו דבנמצא ודאי חלל עבודתו פסולה אפילו למפרע רק בנמצא ס' חלל עבודתו כשירה למפרע משום דמעמידין אותו בחזקתו אלא דמכאן ולהבא נפסל שאין מכשירין ספיקות לכתחילה דק' עליו מסוגיא דמכות די"א דלר"י מתה כהונה וכו':

מ"ה ביאור ירושלמי נזיר פ"ז ה"א שכתב דעשה דנשיאת כפים אינו דוחה ל"ת דטומאת כהנים ובמראה פנים שם כתב הטעם משום דטומאה הוי עול"ת:

מ"ו במקום שמוכרי' המצות אם רשאי מי שקונה אותם לקרות ישראל ראשון ולא כהן:

מ"ז באחד שעושה ברית מילה אם מותר לטלטלו לשם ס"ת ולהתפלל ולקרות או לא:

מ"ח אם מותר לטלטל ס"ת מחדר המיוחד לביהכ"נ לחדר אחר שמתפללי' שם בחורף מפני הצנה ולקרות בו כשבית התבשיל מפסיק בין חדרים אלו:

מ"ט קהל שהניחו לכתוב ס"ת חדש וכבר מונח באה"ק בביהכ"נ אם מותר להוציאו לבית אחר כדי להוליכו אח"כ בביהכ"נ בקול המון חוגג לכבוד חינוך ס"ת:

נ אם לא קראו פ' השבוע בב' וה' בשחרית אם מותר לקרות אותה בערב במנחה:

נ"א ב' בעה"ב קנו ס"ת ומסרו לקהל לקרות והמנהג למכור המצות בשבתות ויו"ט ובשמחת תורה באו שני בעה"ב אלו ואמרו שהס"ת שלהם ע"כ הם מכבדי' את החתנים למי שרוצי' אם יש להם זכות ע"ז:

נ"ב ביאור דין בני אדם החבושי' בביה"א אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויו"כ שבשו"ע או"ח ח סי' קל"ה:

שם. פלפול עצום בסוגיא דעירוב והוצאה ליוה"כ יומא דס"ו:

שם. הערה בענין אין עושין מצות ח"ח ע"ד תוס' חולין דל"ב ד"ה נשחטה וכו':

נ"ג ליישב מנהגינו דביום שקוראי' בב' ס"ת מוציאי' שניהם בב"א שהוא נגד ירושלמי ומס' סופרי':

שם. אם בב' מצות דרבנן שייך אין עושי' מצות ח"ח. וגם אם עשה מצות חבילות אם יצא בדיעבד:

נ"ד ביאור גמ' מגילה כ"ד דבעי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה ופרש"י דקטן אינו מוזהר משום ולא יראה בך ערות דבר וק' כיון שאין אדם קורא בתורה עד שאומרי' לו קרא א"כ הו"ל ספי בידים דאסור לכ"ע:

נ"ה ביהכ"נ שהיו המקומות לצפון ולדרום פניהם כלפי הבימה אם מותר לשנות ולעשות כל המקומות פניהם פונה קדים:

נ"ו אם מותר להעמיד תנור ברזל בביהכ"נ להסיק בה בחורף:

נ"ז ביהכ"נ שצריכין להרחיב העזרת נשים אם אין חשש לעשות ב' גזוזטראות (גאלאריען) מב' צדי ביהכ"נ דרום וצפון:

נ"ח אם סתירת ביהכ"נ מותר לצורך בנין עזרת נשים;

נ"ט אבן יפה שחקק עליו פרט השנה שנבנה הביה"כ הי' קבוע בכותל מערבי של ביהכ"נ שנכנסי' שם ועתה הי' ביהכ"נ לשריפת אש נטלו אותו אבן וקבעוהו בכותל מזרחי שהוא אחורי ביהכ"נ במקום שנפנים אם אין לחוש בזה על הא דירושלמי דקרש שזכה להיות בצפון ינתן לצפון. ובסוף התשו' הערה קטנה בענין מלשאצל"ג:

ס בעיר שנשרף ביה"כ ורוצי' לבנות חדשה במק"א וליטול האבנים מן הישנה ולבנות בחדשה אם מחויבי' לדקדק לבנות האבנים שהי' בישנה לצד צפק גם בחדשה לצד צפון ושל דרום בדרום משום ירושלמי הנ"ל:

ס"א אם מותר לקבץ נדבות גם מן העכו"ם לצורך בנין ביהכ"נ:

ס"ב בג' כפרים כזה

שבכל כפר הי' דרים ג' או ד' בעה"ב והמנין הי' באמצע הדרך ב' שמותר לילך בשבת בלי עירוב וכעת נתרבו הבעה"ב

בא' ורוצי' לבנות ביהכ"נ ומקוה ובני

ב' מרוצים אבל בני

ג' טוענים כי רחוק מהם הדרך וא"י לילך בלי עירוב ועי"כ ברוב שבתות השנה לא ילכו למנין ורוצי' שבני

א' יבנו ביהכ"נ בכפר

ב' ועוד טענות הדין עם מי:

ס"ג בדין העמדה והערכה בשבועות י"ד פלפול נחמד וישר:

שם. ביאור דברי תוס' מעילה דט"ו ד"ה ואפילו:

ס"ד ע"ד הספק באומר רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכולה אם יש מעילה בכל הבהמה לדעת הרמב"ן דבהקדש ע"י זכיי' ליכא מעילה:

שם. ע"ד ש"ס פסחים דס"ו פסח בשבת היכי מצי להקדיש והתנן אין מקדישי' וכו' וק' הא יכול להקדיש מע"ש ע"מ שיחול בשבת:

ס"ה ע"ד טו"ז או"ח סי' קנ"ה בדבר שאינו ראוי לקדושה גדולה עדיף יותר להשתמש בקדושה קלה מלגונזה:

ס"ו ביאור גמ' ע"ז דס"ב בנתן לה ואח"כ בא עלי' ליחול איסור אתנן למפרע:

ס"ז תוכחת מוסר בדבר ביהכ"נ שאין לה תמונת ביהכ"נ ישראל:

ס"ח ביאור גמ' תענית ז' כל אדם שיש לו עז פנים מותר לקרותו רשע:

ס"ט ביאור הגמי"י פ"ו מדיעות דמ"ע של ואהבת לריעך כמוך הוא דוקא בריעך שהוא בתורה ומצות אבל רשע אינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו:

ע ביאור רש"י סנהדרין מ"ד שפי' רוח פסקנית שהוא גבריאל והגר"א חולק:

ע"א בענין היכא דכתיב השמר פן אם הוא שני לאווין או חד לאו שיש בזה סוגיות חלוקות:

שם. בהא דכל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אני אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה:

ע"ב ביאור דברי ר"ש במ"ה פ"א דמכשירין במ"ש על תוספתא דזב וטמא מת שהי' מהלכין וכו' יצאו מכולו הרי אלו מוכשרי':

ע"ג ע"ד תוס' פסחים י"ז ד"ה רביעי בקודש שכ' מיהו אין נעשה אב הטומאה היינו דוקא לטמא אדם וכלים אבל לאוכלין ולמשקין נעשה אב הטומאה. וביאור פיה"מ לרמב"ם בסוגיא דרחסגה"כ:

ע"ד בחלות שאפו לש"ק ללחם משנה ומשחם בביצה שהי' בה טיפת דם ונאפו כך במשיחה זו כיצד יעשו ואם יוצאי' בו ללח"מ:

ע"ה יין דפוטר שאר משקין אם הוא דוקא כשהוא בעצמו מברך על היין או אם יוצאין בברכת אחרים נמי פוטר שאר משקין וגם אם היין פוטר או ברכת היין פוטר שאר משקין:

ע"ו ביאור דברי מג"א סי' קפ"ט דמומר אינו בן ברית ולאו בר שליחות:

ע"ז אם באכילת רשות אפילו פחות מכזית מקרי אכילה כמבואר בפמ"ג בפתיחה להל' שחיטה:

ע"ח במי שאכל פירות או מיני תרגימא בשר ובצים עד קרוב לשביעה ואח"כ אכל מעט פת ושבע ממנו אם חייב בבהמ"ז מה"ת כיון שהוא שבע או לא כיון שאינו שבע מהפת:

שם. במי שאכל בעיו"כ סמוך לחשיכה חצי כותבות או יותר ומיד כשקידש היום אכל השאר עד ככותבות אם חייב כרת במזיד ובשוגג חטאת כיון דהי' יתובי דעתי' ביוה"כ או כיון דלא אכל השיעור ביוה"כ אינו חייב. ופלפול עצום וחריף בסוגיא דכותבות הגסה יומא דע"ט:

ע"ט קונסטוויין הנעשה ע"י תערובות כמה מינים איזה ברכה מברכין עליו בפה"ג או שהכל. וגם אם מחויבי' להודיע להקונה שהוא קונסטוויין שלא יברך ברכה שאינו ראוי':

פ בא' שעשה תמד מחרצנים שלא נעצרו בקורה ואמר שברור לו שאם הי' מעצרם הי' יוצא מהם ק' מדות יין ונתן עליהם שני מאות מדות מים אם לברך על התמר בפה"ג:

פ"א ע"ד תוס' ברכות י"ב ד"ה לא דאף דמצות אצ"כ אבל היכא דנתכווין לברך על היין ונמצא שכר לא מהני:

שם. ע"ד אחרונים בעבר איסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה:

שם. ע"ד הרמב"ם שפי' דאף אם הבית עגול או בעל ה' זויות או ארכו יתר על רחבו אם יש לרבע ד"א על ד"א חייב במזוזה:

פ"ב בדין מצוה שאינו תדירה ומצוי' בכל עת מברכי' שהחיינו דדמי' למצוה שהוא מזמן לזמן:

פ"ג בספק ברכה אם מותר לומר בריך רחמנא מרא מלכא דעלמא אם לית בי' משום ברכה לבטלה:

פ"ד ביאור דברי תוס' ברכות כ"ו ד"ה טעה דתפ"ע רשות היינו לגבי מצוה אחרת שסותר דבריהם בשבת ד"ט ע"ב ד"ה למ"ד. וקיצור סוף מס' ברכות לתחילתו:

פ"ה במי שעומד בג' ראשונות של תפ"ע בעו"י ובא אחר והתחיל לומר תפילת ח"י דמנחה בקול רם אם לענות עמו קדושה:

פ"ו בארגז של ספרים שיש לו דלתים אם במה שסוגר הדלתים מקרי כלי בתוך כלי או צריך עוד פריסת טלית:

פ"ז אודות השטרי מכירות כדי לעבוד עבודתם בשבת:

פ"ח ישראל ששכר ריחים מעכו"ם ויש לו מיהלנער שלוקח סך מה מכל מדה ואם נשבר איזה דבר בריחים מחויב המיהלנער לתקנו וישראל יתן שכר הפועלים אם צריך להם אם יש היתר לתקן הריחים בשבת:

שם. בישראל שיש לי ווירטסהו"ז ובשבת מוכר העכו"ם שנוטל ריוח מכל מדה סך מה אם מותר ליתן משקה גם בשבת:

פ"ט בדין לעשות מלאכתו ע"י גוי ובאיזה אופן הוא איסור דאורייתא:

צ בעל החנות שרוצה להשתתף עם עכו"ם כדי לפתוח החנות בשבת שהוא יומא דשוקא אם יש היתר לעשות כן:

צ"א הא דאסרו לשלוח איגרת ביד נכרי בשבת בלא קצץ ולא קביע בי דואר במתא אפילו ביום א' אם הוא דוקא אם נשתלח לישראל אבל אם נשתלח לנכרי מותר:

צ"ב ביאור דברי מהרש"א ע"ד תוס' בשבת ד' ד"ה קודם שהק' דתוס' הי' יכול להקשות על מתני' דכ"ג דחשיב אופה בכלל ל"ט מלאכות הא הוי הת"ס שמא יבא לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה והתם מיירי לענין שוגג:

צ"ג באפיית פת בשבת דלא הוי הת"ס שכ' תוס':

שם. ביאור דל"ה הת"ס משום דמוקמי' אחזקה או משום דאזלינן בת"ר מ"מ לא מלקינן ולא קטלינן עד שיתברר הדבר:

צ"ד ביאור גמ' שבת ל"ד ע"ב דמטילי' אותו לחומר שני ימים למאי הלכתא אר"ה בדר"י לענין טומאה וכו':

צ"ה בדבר שאיזה אנשים מונעין עצמן לקדש על יי"ש בקידושא רבא:

צ"ו ביאיר דברי הגאונים שבשו"ע או"ח סי' רע"ג שאם שתה כוס של יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה וביאור דברי מג"א שם:

צ"ז להצדיק עצמו מהשגת השואל ע"ד תשו' הקודמת:

צ"ח אותן המחללי' שבת לתיאבון אבל מאמינים בו אם מחויבי' בקידוש והבדלה:

צ"ט בדין שכתב המרדכי פ"ב דמגילה דסומא לר"י פטור מקידוש היום:

ק על דברי הרא"ש ברכות כ' דאשה אינה בכלל ערבות לכן אינה מוציאה אלא מי שחייב מדרבנן:

ק"א ע"ד רמ"א ושנים לא יאמרו הפטורה בפ"א:

שם. ביאור הרמב"ם בפיה"מ שבועות מ"ד הנגזל כיצד:

ק"ב איך לנהוג בברכת כהנים בשנים מקרא וא' תרגום כיון שכ' ר"י דאין תרגום לברכת כהנים:

ק"ג אם מותר לילך בש"ק לשטייערקאמיסיססיאן להשתדל לפחות השטייער או שלא להוסיף:

ק"ד בדין שכ' הראבי"ה דבדבר שיש אופן שישראל יעשה בהיתר כגון ברה"ר דיכול להביא ע"י מחיצות בנ"א שרי' אמירה לגוי:

ק"ה בדין שהביא השע"ת או"ח סי' שמ"א דחלה שנמצאת בתבשיל בשבת דמועיל התרה דהוי כדשיל"מ ומפירין נדרים לצורך השבת:

שם. ביאור דברי מג"א סי' תקי"ג דבדשיל"מ ל"א בת"ר:

ק"ו ע"ד תוס' בשבת דק"ב שכ' דבעושה פתח שאינה עשוי' להכניס ולהוציא דאף דליכא משום איסור בונה מ"מ חייב משום מכה בפטיש:

ק"ז ע"ד חכ"ץ דבאיסור שבת ח"ש מותר מה"ת כגון התולש שער אחד או הוציא פחות מכשיעור וכו':

ק"ח ע"ד תוס' בשבת דק"ו דשוחט חייב משום דבשעת קלקול בא לו התיקון וק' מפסחים ע"ג השוחט חטאת בשבת בחוץ וכו':

ק"ט חקירה אם הא דשוחט בשבת חייב החיוב על שעת מיתת בהמה דאז התיקון בשעת הקלקול דהוי כאלו עושה זה בשעת שחיטה או החיוב אינו על שעת שחיטה:

ק"י פאבריק של חומץ ואופן עש עשייתה מבואר בפנים אם מותר לעשות המלאכה הצריכה לה ע"י עכו"ם בשבת:

קי"א אם במולח מאכל בשבת חייב גם משום מבשל דמלוח הרי הוא כרותח כנראה מר"ן ע"ז:

קי"ב בחולה שיב"ס וליכא בשר שהודח והומלח אם מוטב שיאכל החולה בלי מליחה או מוטב שימלח ישראל הבשר בשבת. ופלפול בדין מאכילין אותו הקל קל תחילה:

קי"ג במי שיש לו חולה עצירות ר"ל וציווי הרופאי' לעשות זעלבסט קריסטיר אם מותר לעשותה בש"ק:

קי"ד אם רשאי ללמוד בליל ש"ק לאור פמוט דנפט אם שייך בזה שמא יטה:

קט"ו ע"ד גמ' שבת י"ב דאר"י בן אלישע אני אקרא ולא אטה וכו':

קט"ז בענין חי נושא א"ע ויישוב דברי הר"ן ר"ה אמאי ל"ג במילה בשבת ש"י:

קי"ז ע"ד חת"ס וישוע"י שמקשי' איך ילפינן מקלקל בחבורה חייב מדצריך קרא למשרי מילה בשבת דילמא צריך קרא למילה בצרעת דהוי מתקן:

קי"ח בענין הנ"ל ובענין דשא"מ:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה