בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה שעה
עוד להנ"ל
וע"ד אשר שאל שהתווכח עם א' מלומדי למד שאמר כיון שכתוב במגילה משתה וי"ט וא"כ פורי' נמי יו"ט הוא וחייב לאכול ב' סעודות כמו ביו"ט ומעלתו השיב דיו"ט לא קבילו עלייהו. והנה גם שניהם לא ראו מ"ש רמ"א בשו"ע רס"י תרצ"ה דבסעודה אחת יוצאין יע"ש. אלא שדברי הרמ"א הנ"ל צל"ע קצת לפמ"ש ליישב קושי' מג"א סי' הנ"ל סק"ט שהקשה דלא מצינו שחייב לאכול פת בפורים ומצי למיפטר נפשי' בשאר מיני מטעמים וכתבתי ליישב דאמרינן במגילה דף ה' ע"ב הספד ותענית קבלו עלייהו מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב משתה ושמחה וי"ט ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואלו יו"ט לא כתיב ע"ש. והרי מבואר בסי' תקכ"ט דביו"ט חייב באכילת פת ועיין ר"ן סוכה פ"ב וא"כ מעיקרא כשרצה לקבוע יו"ט הי' מחויב לאכול פת אלא שהוסיפו משתה ושמחה דמחויב אפילו לבסומי כמ"ש במק"א [עיי"ל סי' שע"ב] ונהי דמלאכה לא קבילו עלייהו דאח"כ לא כתיב יו"ט אבל מה ששייך למשתה ושמחה גם יו"ט קבילו עלייהו ושפיר יש חיוב לאכול פת בפורים וא"ש. וא"כ דברי רמ"א הנ"ל צ"ע אמאי יהי' יוצאין בסעודה אחת ואמאי לא בעינן שתי סעודת כמו ביו"ט. אמנם באמת הא ליתא דגם ביו"ט חיוב הב' סעודת הוא א' בלילה וא' ביום והכא ימי משתה ושמחה כתיב וממעטינן לילות כדמצינו בכמה דוכתי ומעיקרא לא רצו לקבוע יו"ט רק ביוכ וא"ש וכל העם יוצאי' ביד רמ"א. ידידו הדו"ש וחותם בשמחת פורים:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.