בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה שעד
בעזהי"ת:
להרבני המופלג מהו' אברהם ישי מאנדל נ"י בק"ק אלמאשד יע"א:
אחדשה"ט וכו' ואשר שאל פירש בדברי מג"א סימן תר"ץ ס"ק כ"ב מ"ש בשם מהרא"ם בביאורי סמ"ג שכתב והמנהג הבנוי על פי הפסיקתא או ספרים חיצונים אמרי' מנהג עוקר הלכה מה פירוש של ספרים חיצונים ידע ידידי נ"י כי בזמן הגמ' הי' נקרא המשנה תלמוד וע"ז אמרו ב"ב דף ק"ל אין למדין הלכה מפי תלמוד ועכשיו נקרא הגמ' שלנו תלמוד וע"ז אמרו בירושלמי דחגיגה אין למדין לא מפי הלכות ולא מפי התוספתא ולא מן האגדות אלא מן התלמוד ר"ל הויות דאמוראים ועיין כ"ז במבוא התלמוד למהר"ש הנגיד:
והנה להורות דין והלכה למעשה הוא רק על פי תלמוד בבלי שלנו וכל מקום שהזוהר ובעלי הקבלה חולקי' עם הגמ' הלך אחר הגמ' עיין במג"א סי' כ"ה סק"כ ואפילו במקום שהירושלמי חולק אגמ' דילן פסקינן כגמ' דילן כמבואר בראשונים ועיקרה נסדרה להורות הלכה למעשה. ומן התוספתא ג"כ למדין הלכה במקום שאין סתירה נגדה מן התלמוד כיון שעיקרה להלכה אבל מן המדרשים יש עיון גדול אם למדין מהם פסקי הלכות אפילו במקום שאין סתירה מן הגמ' כיון שלא נסדרו להלכה עיין תוס' יו"ט ברכות פ"ה מ"ד בד"ה ואם ועיין נוב"י תנינא יו"ד סי' קס"א:
ומעתה כל הספרים הקדושים שהם חוץ מן התלמוד נקראים בשם ספרים חיצונים דהיינו מס' סופרים ופסיקתא וזוהר ועיין בחת"ס חאו"ח ח סי' ל"ו מבואר כן להדי' ועיין עוד שם סי' ק"ג ולשון ספרים חיצונים פי' ספרים שהם חוץ מן התלמוד. ועתה השאילו הלשון לקרוא כן ספרי מירוס להבדיל בין הקודש לחול ופי' ספרים שהם חוץ מספרי קודש:
ובסתירת המחבר סימן תרפ"ט ס"ב שהעיר המג"א סק"ד דהכא במגילה פסק שאין קטן מוציא ובסימן תרע"ה גבי נ"ח פסק דמוציא ע"ש. אעתיק לו מ"ש בגליון מג"א שלי וז"ל שם. נלפענ"ד דבחולין י"ב אמרינן דקטן אין לו מחשבה אבל מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מהני דקיימא עולה בדרום ואתיה לצפון ושחטי' והרי קיי"ל דצריך לכווין שומע ומשמיע ולהכי במגילה אין מוציא דאין לו מחשבה להוציא השומע אבל בנ"ח שלוקח שמן מבעה"ב ומדליק על פתח ביתו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שמכווין להוציא שפיר מוציא דאתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן:
ועונ"ל דשאני מגילה דהוי דאורייתא מק"ו דאמרינן במגילה י"ד השתא מעבדות לחרות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כ"ש אלא דמה"ת הוי סגי בהלל ואתי דרבנן ותיקנו מגילה ועיין מאירי שם אין לו מגילה קורא הלל [וע"ל סי' שע"ג] ועיין בסה"מ שורש א' ובהשגות רמב"ן שם ובחת"ס או"ח סימן קס"א ור"ח [עיין תשובה הקודמת] ולהכי כשאינו אומר שירה אחריתא רק קריאתה זו הוא הלולא אין הקטן מוציא דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא יתא אבל בחנוכה שהוא דרבנן שפיר אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן וא"ש:
ושלישית נ"ל לפמ"ש פנ"י בגיטין דף ס"ד ע"ב דמילתא דאיתא בדנפשי' גם קטן נעשה שליח ע"ש. ולפ"ז בנ"ח שהוא מעשה הדלקה או הנחה ושייך בי' שליחות א"כ גם קטן יכול להוציא מדין שליחות דנעשה שלוחו דהא איתי' בדנפשי' ואף דהוי תרי דרבנן מ"מ מקרי בתורת אותו דבר כמו דאשה נעשה שליח הולכה ואיש שליח קבלה אף דאשה אינה בנתינת גט ואיש אינו בקבלת גט מ"מ מקרי בתורת אותו דבר. אבל קריאת מגילה שהוא מצוה שבגוף דל"ש בי' שליחות וצריך שישמע דוקא מבר חיובא שפיר אמרינן דאינו יוצא בקריאת קטן שחיובו הוא תרי דרבנן ולא מקרי לגבי גדול שחיובו חד דרבנן בר חיובא ונכון. עכ"ל שם: