בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה שסב
שיל"ת ב' אויפאלו ב' וארא תר"ס לפ"ק:
שוכ"ט להמופלג בתורה. מדבר בשפה ברורה. ושמו שם תפארה. כבוד מו"ה יחיאל מיכל זאממער נ"י:
כתבו במושכלו בא אלי ומה שהק' בשבת כ"ב דקאמר מאי הוי עלה וכו' ופשיט דהדלקה עושה מצוה מדמברכי' להדליק נ"ח ולפ"מ דמשמע מדברי המחבר סי' תרע"ג דאי הדלקה עושה מצוה כבתה אין זקוק לה אבל אי הנחה עושה מצוה זקוק לה א"כ כיון דאליבא דרב קיימי' אמאי לא פשיט מרב גופא דס"ל לעיל כ"א דכבתה אין זקוק לה וא"כ ע"כ דהדלקה עושה מצוה. הנה בפשיטות אין כאן קושי' דמהא דרב יש לדחות דלא תלי' זב"ז כקושי' טו"ז סי' תרע"ג ולהכי ניחא לי' למיפשט מהא דמברכי' להדליק נ"ח:
אבל נ"ל עוד עפ"מ דיש ליישב קושי' טו"ז הנ"ל למה דאמרי' במנחות מ"ב ע"ב כל דעשייתה גמר מצותה אע"ג דכשר בנכרי בישראל מברכי' עליו וכל שאין עשייתה גמר מצותה אע"ג דפסול בנכרי בישראל אין מברכי' עליו וא"כ מדמברכי' להדליק נ"ח ש"מ שהדלקה גמר מצותה וא"כ ע"כ כבתה א"ז לה דאי זקוק לה ל"ה הדלקה גמר מצותה ול"ה מברכי' וא"כ שפיר כתב המחבר דאי הדלקה עושה מצוה א"ז לה היינו לבתר דפשטי' דהדלקה עושה מצוה מדמברכי' אבל בלא"ה מהא דס"ל אין זקוק לה ליכא למיפשט דאין כאן שום הכרח דתלי' זה בזה:
ונראה עוד דהנה בהדלקת נ"ח יש ב' חיובים חיוב גופו להדליק נ"ח אפי' כשהוא יחידי במדבר וחיוב ביתו דהיינו לפרסומי ניסא ועיי' במג"א סי' תרע"ו סק"ב וי"ל דלמ"ד הדלקה עושה מצוה העיקר הוא חיוב גופו וחיוב ביתו ופרסומ' ניסא הוא רק שיירי מצוה ולכן כבתה אין זקוק לה אבל למ"ד הנחה עושה מצוה העיקר הוא חיוב ביתו ופרסומי ניסא וחיוב גופו הוא רק טפל ולכן שפיר י"ל דכבתה זקוק לה שיהי' פרסומי ניסא עד שתכלה רגל מן השוק ומיושב קושי' טו"ז. אבל מ"מ י"ל דאפי' הנחה עושה מצוה כבתה אין זקוק לה כיון שכבר הי' פרסומי ניסא ולפ"ז המחבר כתב שפיר דאי הדלקה עושה מצוה ודאי כבתה אין זקוק לה אבל אי הנחה עושה מצוה י"ל דזקוק לה וי"ל דא"ז לה וכנ"ל ולכן א"א למיפשט מהא דס"ל כבתה א"ז לה דהדלקה עושה מצוה וא"ש:
ובישוב דברי הרי"ף נ"ל שכתב א"ר וכו' מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת מדקאמר מדליקין בהם בחנוכה בשבת ש"מ אסור להשתמש לאורה וכו' ותו מדמדליקין בהם בחנוכה בשבת מכלל דאי כבי' לא מזדקיק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה. והקשו עליו הא מדמדליקין בחול נמי ש"מ כבתה אין זקוק לה. ובחי' רמב"ן הקשה עוד הא משבת אין ראי' דבחול כבתה אין זקוק לה דהא בשבת לכ"ע אין זקוק לה דהא א"א להזקק לה. ונ"ל בשנדקדק כפל לשון מכלל דאי כבי' לא מזדקק לה ש"מ כבתה אין זקוק לה ונראה דהטור סי' תרע"ג כ' דמדליקין בשמנים ופתילות הפסולים להדליק לנר שבת לנ"ח בשבת דלא חיישי' שמא תכבה ויחזור וידליקנה שאף בחול אם כבתה קודם שעבר זמנה א"צ לחזור ולהדליק וכו' והק' בחידושי חת"ס א"כ מנלי' דטעמא דר"ה בשבת משום דמותר להשתמש לאורה ושמא יטה דילמא בשבת אסור שמא תכבה ויחזור וידליקנה. ולפענ"ד נראה דהר"ן כתב שנשאל הרשב"א אם לאחר שהדליק בא לתקנה וכבה אותה בשוגג אם לחזור ולהדליק ואם מברך פעם שנית והשיב שאינו חייב להדליקה דהו"ל ככבתה שאינו זקוק לה דהדלקה עושה מצוה וכבר הדליקה ואם בא להדליקה אינו מברך עלי' דמצות הדלקה כבר עבדה ע"ש. ולפ"ז יש לחקור למ"ד כבתה זקוק לה אם הפי' שהדלקה ראשונה בטלה לגמרי וצריך הוא בעצמו להדליק מחדש בברכה ולא סגי בהדלקת חש"ו וגם צריך להיות דולק מחדש כשיעור חצי שעה או דילמא א"צ להדליק מחדש ולא לברך וגם אם מדליק ע"י חש"ו סגי וגם מה שדלק קודם שכבתה מצטרף לשיעור חצי שעה דאינו רק מתקן הנר הראשון ומריהטא דמפרשים ראשונים ופוסקים משמע כדרך השני:
ולפ"ז מיושב קושי' חת"ס דודאי אם הי' צריך להדליק מחדש הי' בהול על מצותו כיון דזמנו בהול עד שתכלה רגל מן השוק ויש חשש בשבת שמא תכבה ויחזור וידליקנה אבל כיון דאפילו למ"ד כבתה זקוק לה אם כבתה קודם שעבר זמנה א"צ לחזור ולהדליק כנ"ל אפילו בחול רק לתקן הדלקה ראשונה ואינו בהול כ"כ ממילא לא חיישי' בשבת שמא תכבה ויחזור וידליקנה זה כונת הטור. וא"כ שפיר שמעי' דה"ט דר"ה בשבת משום דמותר להשתמש לאורה דאפילו כבתה זקוק לה היינו לתקן ולא לחזור ולהדליק וא"כ אין חשש שיחזור וידליקנו וא"ש:
ובזה יבא כמין חומר לשון רש"י זקוק לה לתקנה פי' לתקן הדלקה ראשונה ולא להדליק מחדש דאי הי' צריך להדליק מחדש כדינו ודאי לא הי' חשש שיפשע ויבטל מצות נ"ח אבל כיון שא"צ רק לתקן ורואה שלא בטלה מצותו הראשונה יש חשש דילמא פשע ולא מתקן כיון שכבר קיים עיקר מצוה הלכך צריך לכתחילה לעשות יפה דילמא פשע ולא מתקן לה. ואפשר זה כונת רש"י במ"ש כבתה נ"ח שהוא שפת יתר דהא בהכי מיירי אלא דכונת רש"י דלא תימא דאם כבתה בטל ממנו שם נ"ח אלא דאפי' כבתה נמי הוא נ"ח. ולפ"ז מיושב דעת הרי"ף דמהא דמדליקין בחול אינו מוכח דכבתה אינו זקוק דאפשר אדרבה צריך להדליק מחדש וא"כ אין חשש דילמא פשע ולא ידליק ויבטל מצות נ"ח כנ"ל אבל מדמדליקין בהם בחנוכה בשבת מכלל דאי כבי' לא מיזדקיק לה להדליק מחדש דאל"כ ניחוש דילמא כבי' ויחזור וידליקנה כקושי' חת"ס וע"כ אי כבתה זקוק לה היינו רק לתקנה וא"כ איך רשאי להדליק בחול ניחוש דילמא פשע ולא יתקן וא"כ ש"מ מדמדליקין בחול כבתה אין זקוק לה ומיושב קושית הרמב"ן וגם כפל לשון וא"ש. ובזה הנני חותם בברכת התורה ולומדיה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.