בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה שסא
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויגש תרמ"ו לפ"ק:
שלום וברכה. ואורה ושמחה. ביומי דחנוכה. לנפתלי אילה שלוחה. מחותני הרב הגאון המפורסם. כגן הדסים. ראש בשמי' צדיק תמים כקש"ת מו"ה נפתלי סופר נ"י אבדק"ק פ"ח והגליל:
מכתב פר"מ מחותני נ"י הגיעני וכו' ועד"ת באתי על מה שכתב לפמ"ש תוס' בשבת דף כ"ה דשריפת תרומה טמאה הוא מה"ת וא"כ בשבת דף כ"א דס"ל לרב דפתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת מדליקין בהן בחנוכה וא"כ שמן שריפה נמי בכלל ולמה לא אמרינן כל דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין וא"כ בלא"ה צריך לשרפו. וניחא לי' דבנ"ח אין המצוה ביעור מן העולם רק הדלקה עושה מצוה ואם כבתה אין זקוק לה. הנה במחכ"ת אינני יודע איך מתורץ קושיתו בזה. ועוד דודאי המצוה שתדלק כולה ואינו רשאי לכבותה ואפילו כבתה במזיד זקוק לה כדמשמע מלשון שו"ע או"ח סימן תרע"ג ס"ב ואדרבה אי הדלקה עושה מצוה צריך שיתן שמן כשיעור קודם הדלקה כמבואר סימן תרע"ה לכן תירץ זה לא נהירא במחכת"ה:
אמנם לענ"ד גם גוף הקושיא אין לה מקום לא מיבעי' למאן דיליף במנחות דף פ"ב ע"א מפסח להקיש כל הבא מן הצאן ומן הבקר לפסח מה פסח דבר שבחובה וכו'. וא"כ ל"ש האי דינא כלל רק בדבר הבא מן הצאן ובקר ועיין תוס' שם ד"ה להקיש תימא תינח זבחים עופות ומנחות ולחמי תודה מנ"ל וכו' והניחו בתימא יע"ש. אלא אפילו למאן דיליף התם דפ"ג מחטאת והכי אמרינן בזבחים דף צ"ח מ"מ לא ילפינן מיני' רק קרבנות ולא שאר מצות וכן מורה הלשון בה"ז בתוס' הנ"ל שכתבו ולמאן דיליף בגמרא מחטאת ניחא וכתב עלה בה"ז ר"ל דכל הקרבנות מקיש לקמן לחטאת לענין זה ע"ש:
ואף אם נימא דילפינן כל המצות מקרבנות מ"מ בחטאת גופא ילפינן התם מאשר לו משלו ולא משל מעשר ועיין בטו"א חגיגה דף חי"ת דזה דוקא למ"ד מע"ש ממון גבוה ולא שלו הוא אבל למ"ד ממון הדיוט שפיר בא ממעות מעשר ואפילו למ"ש רש"י חולין דכ"ב דאפילו למ"ד מעשר ממון הדיוט הוא נמי ממעטינן מאשר לו יתירא מ"מ כיון דמאשר לו ממעטינן הפירש הוא דלענין זה לא מיחשב כשלו וא"כ לפ"ז אין לו ענין כלל לנ"ח בש"ש;
ואי דקשיא לי' הא נ"ח בעי' משלו כמבואר סימן תרע"ז וש"ש אסור בהנאה ואיה"נ אין לו בעלים לשיטת כמה ראשונים וא"כ ל"צ להאי דבר שבחובה וכו'. אמנם גם זה לק"מ דהרי כתבו תוס' בשבת דף כ"ו ע"א ד"ה אין דאינו אסור אלא בהנאה של כילוי אבל בשאר הנאות מותר וא"כ שפיר מקרי שלו ומותר להדליק בו:
ועפ"ז אמרתי זה ימים כבירים לחידוד הלכה אהא דאמרינן בשבת כ"א ע"ב אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קיבלה כי אתי רבין אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר"י וקיבלה. ועמדו בזה האחרונים מ"ט משמי' דר' ירמי' לא קיבלה ומשמי' דר"י קבלה. ונ"ל דלכאורה קשה כנ"ל אמאי מדליקין בש"ש הא אסור בהנאה ואינו שלו ואמנם למאן דיליף בשבת כ"ה דבשעת ביעורו מותר ליהנות ממנו מדכתיב לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך הרי גילתה התורה דמקרי שלך ולק"מ. אבל ר"י יליף שם דמותר ליהנות בשעת ביעורו מקרא ולא ביערתי ממנו בטמא שפיר י"ל דמכח זה לא מחשיב כשלו כמו דלא מחשיב שלו מצד שיכול ליהנות מאפרו וכמ"ש ריטב"א בקידושין נ"ו וצ"ל כתירץ הנ"ל דמחשיב שלו משום דמותר בהנאה שאינה של כילוי, ולפ"ז א"ש דמשמי' דר' ירמי' לא קיבלה משום דק"ל ש"ש כקושיא הנ"ל וס"ל דטעמי' דר' ירמי' משום דיליף מלך כנ"ל לכן מחשיב שלו ואיהו ס"ל כר"י דיליף מן ולא ביערתי ולא מחשיב שלו. אבל משמי' דר"י קיבלה כיון דלא יליף מלך רק מולא ביערתי ע"כ טעמי' משום דמותר בהנאה שאינו של כילוי ושפיר קבלה וא"ש:
וכעת עלה בדעתי על דקדוק האחרונים הנ"ל אמאי משמי' דר' ירמי' לא קיבלה ומשמי' דר' יוחנן קבלה ע"ד חידוד. דהנה הטו"ז סימן תרע"ב הקשה לשיטת מהרי"א דאם נתן השמן בנר סתם אז הוקצה למצותו אפילו היתר מכשיעור אמאי לא נימא דחזי לי' תפיס לי' דלא חזי לי' לא תפיס כדאמרינן בסנהדרין דף מ"ח גבי מותר המת וכו' לאביי דס"ל הזמנה מילתא וה"נ לרבא נימא כן בעשה מעשה לגוף הקדושה. ונראה דיש להקשות בהא דסנהדרין איך אפשר לומר דלא חזי לי' לא תפיס לי' הא מעיקרא לא הי' מבורר איזהו יהא צריך להוציא למת והרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ולמ"ד אין ברירה אפילו בדרבנן אין ברירה כדמוכח בכמה דוכתי וא"כ איך מותר המותר בהנאה ויש ליישב דרשב"א בתשובה ח"ג סימן צ"א הקשה אהא דב"ב ק"ז חצי שדה אני מוכר לך יד בעל השטר על התחתונה אבל מ"מ עכ"פ קנה חצי שדה ואמאי הלא הברירה ביד המוכר לברר מה שהוא רוצה וא"כ אין ברירה לומר הוברר הדבר למפרע שזו החצי הקנה לו. ותירץ דוקא בדבר שאם לא נאמר ברירה למפרע יתבטל לגמרי לא אמרינן ברירה אבל כאן אם הי' מתנה שיחול הקנין לאחר שיברר לו החצי הוי מהני אלא דלא הי' חל רק אחר הבירור בזה אמרינן ברירה גם למפרע ע"ש, ולפ"ז שם בסנהדרין קאי אליבא דאביי דס"ל בנדרים כ"ט דגם קדושת הגוף פקעה בכדי וא"כ אם הי' מתנה שתפקע הקדושה אחר שיוציא ממנו למת מה דחזי לי' הוי מהני אלא דלא הוי פקעה רק מכאן ולהבא שפיר אמרינן ברירה למפרע. וכל זה אביי לשיטתו אבל אנן קיי"ל כרבא בנדרים שם דקדוה"ג לא פקעה בכדי וא"כ א"א בלא ברירה למפרע ובזה אמרינן אין ברירה שפיר כתב מהרי"א דאפילו יתר מכשיעור נמי אסור משום דאין ברירה:
והנה רשב"א בתשובה הקשה לשיטת הרי"ף דאחר שדלק כשיעור מותר להשתמש לאורה אמאי מדליקין בפתילות ושמנים שאסרו חכמים להדליק בשבת נר חנוכה בשבת ניחוש שמא יטה לאחר שדלק כשיעור. ותירץ דבשבת באמת אינו נותן שמן רק כשיעור באומד ואף שא"א לצמצם הלא גם זמן איסור תשמישו א"א לצמצם עיין בב"י רס"י תרע"ג ועיין בר"ן נדרים כ"ט הנ"ל דמשמע מירושלמי דר' יוחנן ס"ל כאביי דקדוה"ג פקעה בכדי ולהכי לכשיקצצו אין צריכין פדיון ע"ש. ולפ"ז א"ש כשאמרוה קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' דמדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת משום דאסור להשתמש לאורה והוי ק"ל קושית רשב"א הנ"ל והי' סבור דה"ט משום דלא ס"ל כשיטת הרי"ף רק כשיטת מהרי"א הנ"ל דגם יתר מכשיעור אסור משום דאין ברירה דקדוה"ג לא פקעה בכדי כנ"ל ומשו"ה לא קיבלה דאיהו לשיטתו ס"ל דפקעה בכדי. אבל כשאמרוה משמי' דר' יוחנן דס"ל כוותי' דקדוה"ג פקעה בכדי ואפ"ה מותר בחנוכה בשבת משום דאסור להשתמש לאורה וע"כ אין הטעם משום דיתר מכשיעור נמי אסור דהא אמרינן דלא חזי לי' לא תפיס לי' רק דהיתר הוא כתירץ רשב"א הנ"ל דאינו נותן שמן בשבת יותר מן השיעור באומד ולהכי קיבלה וא"ש. ובזה יבא רב ברכות לראש צדיק ידידו מחותנו אוהבו הנאמן הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.