אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שס

תשובה שנט

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויגש תמה"ר ישועה לפ"ק:

האלף לך שלומים. מגבהי מרומים. בני חביבי הרב הגדול. מעוז ומגדל. כמו"ה יצחק יעקב נ"י בלוהם רב דקה"י בנס"מ:

מכתבך קבלתי וכו' ובד"ת כתיב ענה והנה באת במה דקי"ל בשו"ע או"ח סי' תרע"א ס"ח דחצר שיש לו ב' פתחים מב' רוחות צריכין להדליק נ"ח בשתיהן מפני החשד ופסק הרמ"א שם דאם מדליק בשני פתחים אינו מברך רק באחד מהם ובשני מדליק בלא ברכה והוא מדברי הר"ן שבת דכ"ג שכ' כיון דאינו מדליק בשני רק משום חשדא א"צ לברך רק אחד פתחא ע"ש. ובפר"ח יו"ד סי' י"ג סק"ה תמה עליו מדין המבואר בשו"ע שם בשחט בהמה ומצא בן ט' חי ומפריס ע"ג קרקע דטעון שחיטה מדרבנן מפני הרואי' והוא מש"ס חולין דע"ה ע"ב והביא תשו' רשב"א סי' תקכ"ה דצריך לברך על השחיטה והרי ג"ז דטעון שחיטה אינו אלא משום חשד ומפני הרואי' ואמאי יהי' צריך לברך ותירצת וקצרת קצת במובן וכמדומה שכוונתך דשם בשחיטה תקנת חכמים כן הי' שאסור בלא שחיטה יהי' הטעם מה שיהי' על מצוה של דבריהם צריך לברך כדאמרינן בשבת דף הנ"ל אבל הא דחצר שיש לו שני פתחים אינו מעיקר תקנת חכמים שתקנו להדליק נר חנוכה רק ר"ה הוא שחידש כן מסברא דנפשי' נהי דקי"ל כסברתו אבל אין מברכין עליו ואם זה כונתך ישמח לבך כי כיוונת לדברי תבו"ש סי' י"ג אות ט' והאריך בזה. ואני מוסיף טעם לשבח דהרי קי"ל כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ואפילו בטיל הטעם ועיין ש"מ כתובות דף ג' וא"כ לא אכפת לן בטעם דגם אם הטעם משום חשד אפ"ה כיון דאפילו בטל הטעם צריך לקיים מצות חכמים וצריך לברך:

אבל אני תמה על פר"ח מה ענין זה לזה הלא פרש"י בחולין דף ע"ה ד"ה הפריס דטעון שחיטה מדרבנן דאתי לאחלופי לאכול בהמה בלא שחיטה וכן פירש הרא"ש והר"ן שם ורשב"א כתב אדאביי שם וע"י שיתמהו על קליטתו יזכר שהוא בן פקועה ולא אתי לאחלופי ואפילו רבנן דמצרכו שחיטה לבן פקועה שהפריס ע"ג קרקע משום מראית העין הכא מודו וכו' נראה ג"כ דס"ל דצריך שחיטה משום דאתי לאחלופי והא דכתב משום מראית עין הפי' דודאי על האיש גופא אין חשש שיסבור שבהמה גמורה מותרת בלא שחיטה דהוא יודע שהוא בן פקועה אבל משום מראית העין דהיינו הרואים לא ידעו שהוא בן פקועה יטעו שמותר לאכול בלא שחיטה והוא ככל גזירת חכמים שגזרו הא אטו הא עציץ שאינו נקוב אטו נקוב וכדומה ומשו"ה שפיר צריך לברך כמו בכל מצוה דרבנן. אבל בחצר של שני פתחים אין חשש שיטעו העולם שא"צ להדליק נ"ח אלא החשש שיחשדוהו מדבהאי פתחא לא אדליק בהאי פתחא נמי לא אדליק ולא קיים מצות נ"ח וא"כ אינו מדליק אלא לאפוקי נפשי' מחשדא ובזה כתב הר"ן דא"צ לברך. ואולי לזה נתכוין הפלתי שם סי' י"ג בתירץ הראשון:

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דאף דצריך להדליק בשני פתחים מ"מ הא דקי"ל בסימן תרע"ה ס"ג דהדליקה חש"ו לא עשה כלום היינו רק בפתח א' אבל בפתח שני שאינו אלא משום חשדא אין הדלקה ולא הנחה עושה מצוה רק שיהי' דלוק ועומד כדי שלא יחשדוהו א"כ גם חש"ו מדליק דשוב ליכא חשדא. ואפילו אם נאמר דגם בהאי איכא חשדא לרואה אותן מדליקין וכן הדליק בפנים והוציא לחוץ איכא חשדא דהרואה אומר לצרכו אדלקי'. מ"מ היינו דוקא לרואה אותן בשעה שמדליקין אבל עכ"פ אם היתה דלוקה ועומדת שם מבעו"י ודאי א"צ לכבות ולחזור ולהדליק ועיין סי' תרע"ה ס"א דבזה ליכא חשדא כלל שכ"א יסבור שהדליק בשעת חיוב ובדלוקה ועומדת בשום מקום א"צ להדליק באמת מפני הרואים רק מדינא וכאן בפתח שני שמדינא א"צ שפיר כשר דלוקה ועומדת וכן משמע לשון הגמ' ורמב"ם דקאמר צריכה ב' נרות ולא קאמר חייב להדליק בשתיהן אלא משמע דבאמת א"צ להדליק בשתיהן רק החצר צריך שני נרות ובפתח א' אפילו דלוק ועומד סגי. וטוש"ע דכתבו צריך להדליק בשתיהן אשגירת לישנא הוא כיון דאחת צריך להדליק דוקא ובשנית אי ליכא דלוקה ועומדת נמי צריך להדליק. ואולי נקטו כן לאשמעינן דאי ליכא דליקה ועומדת צריך הוא דוקא להדליק ולא סגי בהדלקת חש"ו או הדליקה בפנים דאכתי איכא חשדא כנ"ל אבל דלוקה ועומדת ודאי סגי כיון דליכא חשדא וא"כ אין עליו חיוב גברא כלל ואיך יברך להדליק נ"ח וזה כונת הר"ן כיון דהוא רק מפני חשד ויוכל לצאת מידי חשדא בלי הדלקה לכן אינו מברך אבל בשחיטת בן פקועה שא"א לצאת מידי חשדא בלי מעשה השחיטה וחיוב גברא עליו לשחוט שפיר מברך אף אם הוא רק מפני חשדא:

ולפי מ"ש חכ"ץ סי' צ"א ליישב קושי' ב"י סי' תרע"א שהביא מג"א שם סקי"ב דבחצר של שני פתחים יטעו העולם דמשום פרסומי ניסא צריך להדליק משום מצוה בשניהם אף שעיקר הדלקה גם לפי טעותם רק בא' ולכן יאמרו מדבהאי לא אדליק למצוה באידך נמי לא אדליק ולא קיים עיקר מצות נ"ח אבל בביה"כ א"א למיעל בשני פתחים לכן שם אם יש פתח אחר לא חשדינן לי' ולכן צריך הגמ' כאן ראי' דחיישינן לחשדא כיון דהחשד בא ע"י טעות שחושבין שהוא מצוה להדליק בשני פתחים ע"ש. ג"כ לק"מ קושי' פר"ח דודאי אם מחויב במצוה משום חשד שאינו בטעות צריך לברך שהוא מצוה והייתם נקיים מד' ומישראל כדאמרינן פ"ג דשקלים מ"ב אבל כאן בחצר שיש לו שני פתחים שאין כאן חשד אלא מן הטועים לכן א"צ לברך כיון שהחשד גופא הוא בטעות:

ואילולי דברי חכ"ץ הייתי אומר להיפך כיון דלא חשדי לי' אלא משום דבהאי פתחא לא אדליק ולא עשה פרסומי לכל הצדדי'. ולענ"ד אינו רק טעות העולם שמצוה להדליק בשני פתחים אבל הוא מצוה באמת פרסומי ניסא בשני פתחים אלא שאינו מצוה חיובית אלא בחד פתח דהחיוב הוא מצד עיקר המצוה זכר לנס וצריך לעשות משום מצוה שיהי' גם פרסומי ניסא או אולי גם פרסומי ניסא בחד פתח הוא חיוב אבל כיון דאיכא פרסום תוספות הפרסום בפתח שני הוא רק למצוה המובחר ועי"כ חשדי לי' דגם באידך פתחא לא אדליק ולא עביד פרסומי ניסא והדליק רק בפנים וקיים עיקר מצות נ"ח לזכר הנס אבל שלא קיים כלל מצות נ"ח לא חשדי לי' כלל וכדמשמע לשון הגמ' בשבת בהך פתחא נמי לא אדליק וא"כ א"ש דשם בביהכ"נ אף דלא עייל בהאי פתחא ולא קיים מצוה מן המובחר מ"מ לא חשדי לי' שלא קיים המצוה כלל:

ולפ"ז מיושב קושי' פר"ח דודאי עיקר ברכת נ"ח ניתקן על גוף הדלקה אפילו מניחו על שולחנו ולא על פרסומי ניסא שהוא בפתח ביתו מבחוץ ופשוט דבדלוקה ועומדת אף דאיכא פרסומי ניסא כמש"ל מ"מ אינו מברך כיון דאינו מקיים עיקר מצות הדלקה. והא דאמרינן הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום משום דהדלקה במקומה בעי' אינו משום דלא עשה מצוה כלל בלי פרסומי ניסא מבחוץ אלא משום דצריך להדליקה במקום שתדלק כשיעור ולא שידליק במקום א' ויניחה במק"א ואפילו בחוץ. ותדע דלא אמרינן הדלקה בחוץ בעי' אלא הדלקה במקומה בעי'. ולמסקנא משום דהרואה אומר לצרכו אדלקי' י"ל דלא עשה כלום במה שהוציאה לחוץ דאכתי ליכא פרסומי ניסא כיון דהרואה אומר לצרכו אדלקי' ודלא כפר"ח סי' תרע"ה שהפי' משום חשד ע"ש ועיין טו"ז שם סק"ב. ולפ"ז א"ש דבשחיטה כיון דהחשד הוא שאוכל בהמה גמורה בלא שחיטה וא"כ הוא דבר שצריך ברכה אם הוא כמו שחושדין אותו לכן אם שוחט מפני החשד ג"כ צריך לברך. אבל כאן שהחשד הוא על דבר שאם הוא כמו שחושדין אותו שלא עשה פרסומי ניסא ג"כ א"צ ברכה כגון אם הדליק בפני' ואח"כ הדליק בחוץ משום פרסומי ניסא א"צ לברך על הדלקה בחוץ אם דולק גם בפנים ולא ביטל הדלקת פנים לכן גם אם עושה משום חשד זה נמי א"צ לברך:

ובאמת שיש לי מקום עיון דרש"י פי' חצר שיש לו שני פתחים שהוא של שני בנ"א ובס"ד החשד הוא שיסברו שהבית חלוק מבפנים והוא שני בתים ויאמרו שא' אינו מקיים מצות נ"ח וע"ז פריך אי חשדא דעלמא אפילו ברוח א' נמי יחשבו שחלוק מבפנים ואי לא חיישינן לחשדא דעלמא רק על חשדא דבני מתא אפילו בשתי רוחות נמי ידעו דאינו חלוק מבפנים אבל אם הוא של אדם א' באמת ליכא שום הו"א שיטעו שהוא של שני בנ"א. ומשני דלא חיישינן רק לחשדא דבני מתא ולא שיטעו שהבית חלוק מבפנים אלא שיאמרו מדבהאי פתחא לא אדליק בהאי פתחא נמי לא אדליק ולדעת רמ"א גם בס"ד מיירי שהוא באמת של אדם א' אלא שהעולם יטעו שהבית חלוק ומכח זה יטעו שהוא של שני בנ"א וא' לא הדליק ופריך אי חשדא דעלמא גם מרוח א' יטעו שהוא חלוק ושל שני בנ"א ואי דמתא אפילו משני רוחות נמי יודעין שאינו חלוק כ' יודעין איכות הבנין וממילא לא יטעו שהוא של שני בנ"א. וע"ז משנ' דבאמת לא יטעו שהוא חלוק ושל שני בנ"א רק שיאמרו על אדם א' מדבהאי פתחא וכו' ומשו"ה לרמ"א אם באמת חלוק אפילו מרוח א' בעי שתי נרות דע"י שהוא חלוק יטעו שהוא של שני בנ"א דאפילו בני מתא טועים בזה וא"י אם הוא של א' או של שני בנ"א אם הוא חלוק משא"כ לרש"י אפילו הוא חלוק אינם טועים בני מתא אם הוא של א' לומר שהוא של שנים אפילו בס"ד ומכ"ש למסקנא רק בס"ד ס"ל דאם הוא באמת של שני בנ"א אפשר שיטעו בני מתא שהבית חלוק ולמסקנא אפילו בזה אינם טועים ועיין כל זה במג"א סי' תרע"א ובמחה"ש שם ותבין:

והנה הגם דמדברי רש"י נראה לכאורה דאם שני בנ"א דרים בחדר א' א"צ להדליק רק נר א' דאל"כ לשיטת רש"י דמיירי שהוא באמת של שני בנ"א לפי הס"ד א"כ ל"ל הטעם מפני החשד שיטעו שהבית חלוק ת"ל אפילו אינו חלוק ומדינא צריכין ב' נרות. בשלמא לרמ"א הוא באמת של א' רק ע"י שיטעו שהבית חלוק יטעו ג"כ שהוא של שנים אבל לרש"י תקשי וע"כ דאם אינו חלוק אפילו הוא של שני בנ"א סגי בנר א' מדינא. אבל באמת ז"א דודאי שני בנ"א הדרים בחדר א' צריכין נר לכ"א מדינא. והא דסגי בנר איש וביתו היינו רק בב' הסמוכ' על שולחנו ועיין ס' תרע"ז ס"א בהג"ה וטו"ז ומג"א שם דווקא אכסנאי משתתף בפרוטה אבל שני בנ"א נכרים שדרים ביחד בחדר א' כ"א צריך נר בפ"ע אלא דמדינא כיון שאין הבית חלוק אף שיש לו שני פתחים סגי כשמדליקין ב' נרות בפתח א' אבל משום חשדא צריכין להדליק בשני פתחים דאם ידליק ב' נרות בפתח א' יטעו יען שיש שני פתחים שהבית חלוק והא' לא הדליק כיון שאין נ"ח בפתחו והא דיש שני נרות בפתח א' יתלו שהא' הוא מן המהדרין שעושין נר לכ"א:

ולפ"ז קשה לי דילמא במסקנא דוקא כשהוא של שני בנ"א דאז שניהם צריכין להדליק כנ"ל ואפילו אם מדינא סגי בא' מ"מ משום מהדרין צריך נר לכ"א ועיין ברמ"א סי' תרע"א שכ"א צריך ליתן נרותיו במקום מיוחד כדי שיהי' היכר כמה נרות מדליקין ומשו"ה שפיר יש מקום לחשדא אם ידליקו ב' נרות בפתח א' שיאמרו אם איתא ששניהם הדליקו נ"ח הלא כ"א צריך מקום מיוחד ואמאי לא הדליק א' בפתח זה כדי שיהי' פרסומי ניסא בשני רוחות אלא ודאי א' לא הדליק כלל ולא קיים מצות נ"ח או אפילו צריכין ב' נרות רק משום מהדרין נמי יאמרו מדאינם מן המהדרין שא"כ הי' לא' להדליק בפתח זו כנ"ל גם עיקר מצות נ"ח לא קיימו אפילו א' מהם וכ"ז בשתי רוחות. אבל מרוח א' אם רואי' שני נרות בפתח א' ל"ש חשד זה. אבל כשהוא באמת של אדם א' מנלן שיש חשד כלל דמה סברא היא זו כיון דלא אדליק בהאי פתחא בהך פתחא נמי לא אדליק הא בהאי לא אדליק משום דלא צריך וכמו שתמה החכ"ץ הנ"ל באמת ומלשון הרמב"ם וטוש"ע ושאר פוסקים משמע דאפילו הוא של אדם א' נמי מחויב להדליק בשניהם וצ"ע:

ונראה דהני פוסקי' ס"ל באמת כדעת רמ"ח הנ"ל שגם בס"ד מיירי באמת שהוא של אדם א' אלא מכח שהעולם יסברו שהוא חלוק יטעו שהוא של שני בנ"א אבל לדעת רש"י באמת גם למסקנא א"צ להדליק בשני פתחים אלא כשהוא של שני בנ"א אבל כשהוא רק של אדם אחד באמת א"צ להדליק בשני פתחים כקושי' הנ"ל. ולשיטתו מיושב קושי' ב"י מביה"כ דאמרי' דאמרי בפתחא אחרינא עייל דודאי התם דאין כאן מקום לחשד דמה נ"מ אי עייל בהאי פתחא או בהאי מהי תיתי יחשדוהו אדרבה יאמרו בפתחא אחרינא עייל אבל כאן שכ"א צריך להדליק בפ"ע מדינא ועכ"פ משום מהדרין וכיון שכ"א צריך מקום מיוחד מן הראוי שכ"א ידליק בפתח אחר כדי שיהי' פרסומי ניסא משתי רוחות ולכן שפיר יש מקום לחשוד מדבהאי פתחא לא אדליק בהך נמי לאו אדליק וכנ"ל:

ולפ"ז מיושב קושי' פר"ח די"ל דגם הר"ן ס"ל כשיטת רש"י וא"כ בשלמא כאן אם הדליקו שניהם בפתח א' ולא בשני לא יהי' החשד רק על א' מהם שלא הדליק וא"י איזה הוא וגם בפתח השני א"צ להדליק רק א' דשוב ליכא חשדא לכן א"צ לברך כיון שאין החשד מיוחד עליו אולי על השני וגם איזהו מהם שמדליק הוא רק ספק מחויב ואין מברכין על ספק דדבריהם כדאמרינן שבת כ"ג ואפילו תאמר שהחיוב מוטל על שניהם שידליקו ביחד מ"מ כ"א אינו עושה רק פלגא דמצוה לכן אין מברכין אבל בשחיטה דהחשד מיוחד עליו ומצוה דילי' לשחוט אף שהוא רק משום חשד מ"מ שפיר צריך לברך וא"ש:

ומה שנ"ל עוד סברא ישרה ביישוב קושי' פר"ח דהנה בשבת קמ"ו אמרינן כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור וכתב הרא"ש דהיינו דוקא באיסור תורה אבל באיסור דרבנן לא החמירו בחד"ח ועיין טו"ז או"ח סוס"י רמ"ג. ולפ"ז בהך דחצר שיש לה שני פתחים דאין כאן חשד אלא בדרבנן באמת אינו מחויב בחדרי חדרים דהיינו במקום שאין כאן חשד ועיין באו"ח סי' רמ"ד בהג"ה ואפילו אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם או לב"ב שיחשדוהו מבואר דמשום מראית העין דנכרים לא חיישינן. ולפ"ז בחצר של שני פתחים אם דר בין העכו"ם באמת א"צ רק נר א' דמשום חשדא דבני מתא ליכא כיון דעכו"ם הם ואי משום אורחים הלא כאן מסקינן דלא חיישינן לחשדא דעלמא ובני ביתו הלא רואים דאדליק בחד פתחא. ולפ"ז א"ש דשם בשחיטה הוא איסור תורה ואפילו בח"ח אסור בלי שחיטה וא"כ הוי חובת גברא לשחוט עכ"פ ושפיר מברך כמו על כל מצות דרבנן ומאי נ"מ מאיזה טעם תקנו חכמים אם משום מה"ע או מטעם אחר אבל בנ"ח דרבנן אם הטעם משום חשד ומה"ע א"כ במקום דליכא חשדא ומה"ע א"צ להדליק כנ"ל דאינו בח"ח וא"כ אין המצוה חובת גברא בכל מקום ובכל זמן רק משום חשד ובכל פעם שעושה אינו רק לאפוקי נפשי' מחשד דהשתא וע"ז כתב הר"ן שפיר דאין מברכין וא"ש:

ומה שהערת ע"ד הר"ן הנ"ל דלמה צריך לטעמא שהוא מפני חשד לכן אין מברכין על פתח שני ת"ל דיוצא בברכה א' על שניהם דמ"ש מהא דקי"ל באו"ח סי' תל"ב דבברכה א' יכול לבדוק כמה בתים ע"ש. ונ"ל דעיין באו"ח סי' ר"ו ס"ה דאין מברכין על.. אוכל ומשקה עד שהוא מונח לפניו ואם בירך על מה שלפניו והביאו לו עוד מאותו המין נפטר בברכה ראשונה אם הי' דעתו על כל מה שיביאו לו ועיין באריכות מג"א שם חילוקי דיני' וביו"ד סי' י"ט ועיין שבת ק"ד כתב אות א' בטברי' וא' בציפורי חייב כתיבה הוא אלא שמחוסר קריבה ואינו כמחוסר מעשה. אבל כתב ב' אותיות על שני כותלי בית ועל שני דפי פנקס ואין נהגין זע"ז פטור לפי שא"י לקרבן אלא ע"י קציצה הוי מחוסר מעשה ע"ש. ולפ"ז ק"ל איך בודק בברכה אחת כמה בתים הא אינם לפניו ובשלמא בשאר דברים מהני אם בירך על שלפניו לפטור גם מה שאינו לפניו כיון דאין מחוסר אלא קריבה אבל בתים א"א להביא לפניו כלל ואפילו אפשר מחוסר קציצה אמאי יכול להוציא בברכתו מה שאינו לפניו. ונ"ל סברא ישרה דוקא באכילה ושחיטה שאוכל ושוחט במקומו מקרי מונחי' לפניו רק אם הביאו אצלו אבל בדיקת חמץ גם הבית שבירך עליו אינו בודק כשעומד במקומו רק הולך ממקום למקום לבדוק לכן מקרי כל הבתים מונחים לפניו אם הבתים מוכנים שיוכל לילך שמה ולבדוק. ולפ"ז התינח שם אבל בנ"ח דעומד במקומו ומדליק לא מקרי לפניו אלא מה שהוא לפניו במקום שעומד אבל פתח שברוח אחרת אינו לפניו והוא מחוסר מעשה קציצה. לא רק קריבה ולכן אינו נפטר בברכתו:

ועוד אני אומר כיון דמרוח אחת א"צ להדליק בשניהם א"כ כשמקרב אותם אין כאן לא מצוה ולא ברכה רק ריחוק מקום גורם מצוה וברכה א"כ א"א שריחוק מקום יגרום שיפטר בברכה אחת ואדרבה ריחוק מקום גורם שאינו נפטר בברכה א' וקירוב מקום גורם שיפטר בברכה אחת שבזה הוי כמונחים לפניו וא"ש. ותמהני על הפלתי בסי' י"ג שתי' בזה קושי' פר"ח דבחצר שיש לו שני פתחים ה"ט שמברך על א' ופוטר השני ע"ש והלא א"כ לא הי' צריך הר"ן לטעם כיון שאינו מדליק אלא משום חשד והלא אפילו צריך להדליק מדינא נמי הדין כן שא' פוטר את חבירו וצ"ע:

ועוד נ"ל לפמ"ש מג"א סי' ר"ו סוסק"ז מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אע"ג שהוא ברכה א' צריך לברך כיון שהוא מין אחר ועיין עוד שם שכתב ואף למש"ל בשם המרדכי דלא מהני קביעות דידן על היין לפירות מ"מ בדבר שהברכות שוות מודה אבל ביין נהי דבפה"ג פוטר שאר משקי' מ"מ אין ברכתם שווה ועיין מחה"ש שם. וה"נ הנרות של שני פתחים הם שני מיני' והא' הוא לזכר הנס והשני לקיים מצות והייתם נקיים אף שברכתם שווה אין א' פוטר חבירו כיון שהם שני מינים:

ובזה מיושב גם גוף קושי' פר"ח דודאי שפיר קאמר הר"ן כיון דאינו רק מפני חשד אינו מברך דאיך יברך להדליק נ"ח והלא ז"א מצות נ"ח שהוא לזכר הנס ופרסומי ניסא ונר זה מדליק כדי לקיים מצות והייתם נקיים ועל מצוה זו שכולל כל מ"ע ול"ת שבתורה לא תקנו חכמים ברכה וכ"ש דל"ש בה ברכת להדליק נ"ח אבל גבי שחיטה אין זו מצוה חיובית רק אם רוצה לאכול מצוה לשחוט כדי לסלק איסור אבמה"ח ואינו זבוח וחכמים אסרו לאכול גם בן פקועה בלי שחיטה משום חשד א"כ ל"ש לומר שציוו חכמים לשחוט משום חשד דהא אינו מחויב לשחוט כלל אלא שאסרו לאכול בלא שחיטה ואם רוצה לאכול מצוה עליו לשחוט כדי לסלק מעצמו איסור והייתם נקיים ומ"ל אם שוחט כדי לסלק איסור אמ"ה ואינו זבוח או שוחט כדי לסלק מעליו איסור והייתם נקיים סוף סוף אם רוצה לאכול צריך לשחוט ואין שחיטה בלשון הקודש אלא הכרת הסימנים וכמ"ש הרמב"ן בנימוקי חומש פ' ראה בפסוק וזבחת וכו' ע"ש ושפיר מברך על השחיטה אף שהוא משום חשד והדברים ישרים למוצאי דעת:

ושלישית נ"ל עפמ"ש בתשו' אחת [ע"ל סי' קל"ט] ליישב קושי' מג"א סי' ח' סקט"ז על תשו' הר"ח דאפילו פשט בגד הראשון קודם שלבש השני א"צ לחזור ולברך ואמאי בסי"ד אם פשט טליתו אפילו הי' דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. וכתבתי לחלק עפ"י דברי הר"ן בנדרים דף ל' ד"ה ואשה נמי וכו' ע"ש והוא דבפשט הראשון קודם הי' אפשר ללבוש השני קודם שפשט הראשון ולבישה זו שעושה אח"כ הי' יכול לעשות גם קודם שפשט הא' ואפילו בשעה שלבש הראשון הי' יכול ללבוש זה תחת זה ושפיר קאי הברכה על לבישה זו לכן א"צ לחזור ולברך אבל בלובש אותו טלית עצמו שנית אחר שפשטו לא הי' יכול ללבוש לבישה זו השני' עד אחר לבישה הראשונה ופשוטתה לכן לא קאי הברכה ע"ז וצריך לחזור ולברך. וה"נ אני אומר הרי אינו יכול לקיים להדליק בפתח שני מפני החשד עד שידליק תחילה בפתח אחד משום עיקר חיובא דאותו שמדליק ראשון הוא משום עיקר חיובא ולא משום והייתם נקיים לכן אין א' פוטר חבירו וא"ש:

ומ"ש בקישור שני ר' תנחום שבת כ"ב ניתן לכתוב ולא ניתן לקרות וכפי מה שהבנתי אמרתי לדבק טוב והנני כותב לך מה שנתחדש לי בזה. הנה מה שאמר פסולה כסוכה וכמבוי הוא שפת יתר וכי ממשל משלים הוא. ונ"ל מזה ראי' לדעת רבינו יואל שבטור סי' תרע"א דאם מדליק בפנים דאיכא דפנות אפילו למעלה מכ' כשר כמו גבי סוכה ודלא כדעת הטור שם שמחלק בכך ע"ש ובטו"ז ואף דגבי מבוי ל"ש זה דבצד שמניח הקורה אין שם דופן מ"מ נקט מבוי משום דנ"ח דרבנן כמבוי וסוכה מה"ת. אבל ק"ל הרי כתב הריטב"א רפ"ק דעירובין דימעט דמבוי אינו דוקא שישפיל וכפרש"י שם רק ה"ה אם מגביה קרקע המבוי נמי כשר וכמבואר בירושלמי וכן בסוכה קי"ל בסי' תרל"ג ס"ה דאם מיעטה מלמטה שהגביה הקרקע כשירה ולא הוי תעשה ולא מן העשוי' כיון שאין הפסול בסכך עצמו רק בגובה. ובנ"ח פשוט דאם הגביה הקרקע מלמטה לא מהני דהא קי"ל הדלקה עושה מצוה וכיון שהדליק בפסול צריך לכבות ולחזור ולהדליק ואיך אמר פסולה כסוכה וכמבוי הא פסולה יותר מסוכה ומבוי. אך ז"א דהפסול כל זמן ן שהוא בו אינו יותר מסוכה ומבוי רק התיקון אינו דומה לסוכה ומבוי. ומיושב קושי' תוס' אמאי לא אמר ימעט משום דר"ל כסוכה וכמבוי לאשמעינן דינו של רבינו יואל לא הי' יכול לומר ימעט דהמיעוט אינו דומה לסוכה ומבוי כקושי' הנ"ל וא"ש:

אך זה תלי' דנמ"י ב"ק כ"ג הק' למ"ד אשו משום חציו כאלו בידיו הבעירו א"כ איך שרי' ע"ש עם חשיכה להדליק את הנרות והדלקתה הולכת ונגמרת בשבת וכו'. ותי' שאין הפי' אשו משום חיציו דחשבינן לי' דמיכן ולהבא כאלו עשה גם אח"כ אלא אדרבה אמרינן בשעה שיוצא חוץ מתח"י נעשה הכל וכמאן דאגמרי' בידים בהאי שעתא דמי ע"ש באריכות. ולפ"ז לתי' נמ"י דהוי כמאן דאגמרי' בתחילה ודאי לא מהני בנ"ח אם מגביה הקרקע מלמטה דהרי בשעה שהדליק נגמר הכל ואז הי' בפסול וא"כ כל הדלקה בפסול. אבל למאי דס"ל לנמ"י בקושי' דהוי כמדליק גם להבא ואח"כ א"כ כל זמן שהנ"ח דולק והולך הרי הוא כאלו מדליק אז וא"כ אם הגביה הקרקע מלמטה נמי כשר אם יש בו שמן כשיעור אחר הגבהה והדק"ל נימא ימעט. ומדברי תוס' שבועות ט"ז ד"ה או שכתבו דלר' אם לובש כלאים וא"ל אל תלבש אל תלבש אפילו לא פשט ולבש רק שהה כדי לפשוט וללבוש חייב על כאו"א אפילו למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כיון דתחילת הלבישה ע"י מעשה חשיב השהיי' כמעשה נראה דס"ל כסברת נמ"י בקושי' דחשבינן כאלו עשה מעשה אח"כ:

אמנם נ"ל לחלק דתוס' קאי היכא דתחילת מעשה הי' בחיוב ולכן כל מה ששהה אח"כ דיינינן לי' כאלו עשה בתחילה. אבל נמ"י קאי שתחילת מעשה הי' בפטור בט"ש ואי דיינינן לי' כאלו אז נגמר הכל פטור. וה"נ כיון שתחילת הדלקה הי' בפסול למעלה מכ' אי דיינינן לי' כאלו אז נגמר הכל הרי כל הדלקה בפסול:

ויש להביא ראי' לזה מהא דדריש ר' תנחום והבור ריק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור ריק א"י שאין בו מים. אלא מה ת"ל אין בו מים. מים אין בו אבל נחשי' ועקרבי' יש בו והוא פלא מאי אתי קרא לאשמעינן בזה דהי' בו נחשי' ועקרבים. ונ"ל דרמב"ן בחומש פ' וישב בפסוק אל תשפכו דם כתב בתוך דבריו לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו ע"ש. ועיין ברמב"ם פ"ג מרוצח ה"ט דהדוחף חבירו לתוך המים וכו' אם אינו יכול לעלות משם חייב מיתת ב"ד דהוי כהרגו בידיו ובה"י פסק דאם שיסה בו כלב או נחש פטור ממיתת ב"ד וחייב עונש בי"ש דהוי רק גורם ע"ש. ולפ"ז היינו דאתי קרא לאשמעינן מים אין בו שיהי' כהרגו בידים. אבל נחשים ועקרבים יש בו והוי רק גורם וללמד יצא דאין דין הגורם כדין ההורג בידים. ועיין סנהדרין דף ע"ז דהחילוק הוא אם בשעה שעשה הוא מעשה הי' ההורג מזומן והתחיל המיתה מיד מקרי הורג בידים וחייב מיתת ב"ד אבל אם בשעה שעשה הוא מעשה עדיין לא הי' ההורג מזומן ולא התחיל המיתה מיד פטור ממיתת ב"ד ואינו חייב רק בי"ש ע"ש ברש"י ותוס'. ולפ"ז התינח אי ס"ל כתי' נמ"י הנ"ל א"כ בשעה שבאו נחשים ועקרבי' כבר הם אינם עושים מעשה השלכה לבור ועיין רמב"ן בפ' הנ"ל א"כ הוי רק גורמי' אבל אם נאמר כקושי' נמ"י וכתוס' שבועות הנ"ל ודלא כחילוק שכתבתי א"כ הוי כעושי' מעשה השלכה גם אח"כ בשעה שבאו הנחשים ועקרבים כיון שהוא מושלך ועומד מחמת השלכתה א"כ אין להם דין גורם רק כהרגו בידים ותקשי כנ"ל מאי אתי קרא לאשמעינן. אלא ודאי מוכח כתי' נמ"י וכחילוק שכתבתי. ולפ"ז א"ש דלא נקט ימעט וכמש"ל ושפיר שייכי תרי ר' תנחום להדדי דמשום דדריש והבור ריק וכו' ומוכח כתי' נמ"י וכחילוק הנ"ל לכן אמר לעיל פסולה כסוכה וכמבוי ולא אמר ימעט וא"ש:

וד' יפליא חסדו עמנו. וימלא משאלותינו. במדה טובה ישופה ורחמים. עד עמוד הכהן על האורים והתומים. כנפשך ונפש אביך הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה