אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שנט

תשובה שנח

בעהי"ת

שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלא ומופלג. חרוץ ושנון. כמו"ה משה שאלאמאן נ"י ביישוב ב' מאדאראש:

מכתבו קבלתי וכו' ואשר שאל דשותא דעלמא דנשים חייבות בנ"ח ופטורים מאמירת הלל ולדעתו כלפי לאיי דיתחייבו באמירת הלל ויהי' פטורים מנ"ח עפ"י דברי רש"י בשבת דכ"ג דאריב"ל נשים חייבות בנ"ח לפי שאף הן הי' באותו נס ופירש"י שגזרו היווני' על כל בתולות הניסת להבעל לטפסר תחילה וע"י אשה נעשה הנס. והרי בחנוכה הי' ב' נסים אחד נצחון המלחמה ושנית נס בשמן ועל נס הנצחון אנו אומרי' הלל כמש"כ רש"י פסחים דקי"ז ע"א ד"ה ועל ובשביל נס השמן מדליקי' נ"ח וא"כ בהלל ראוי' לחייבי כיון שאף הן הי' בנס זה של נצחון ולא ליחייבי בנ"ח דאין להם שייכות בנס זה. [ומה שדקדק על לשון אף דמשמע שהן טפילות ולפירש"י הנ"ל הן העיקר על דקדוק זה כבר עמדו תוס' בפסחים דק"ח ע"ב ד"ה היו ותוס' במגילה ד"ה ע"א ד"ה שאף]:

ואשוב מה שנלפענ"ד בזה הנה מ"ש דהלל הוא משום נצחון הוא תמוה דא"כ הי' די לומר הלל יום א' ביום הנצחון שהי' ביום כ"ד או למחרתו ביום כ"ה שהי' יום מנוח ולהרמב"ם שהי' הנצחון ביום כ"ה עיין פר"ח רס"י תר"ע הי' לנו לומר הלל ביום כ"ה שהוא יום הנצחון או ביום כ"ו שהוא יום מנוח ולמה תקנו הלל ח' ימים וע"כ משום נס הנרות:

אבל מה לי להאריך בהוכחות הלא מפורש יוצא מפי חז"ל שבת כ"א ע"ב נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה הרי שעל נס השמן קבעו ההלל:

ומה שהביא מרש"י פסחים קי"ז אנא מצא ברש"י שם דהלל הוא משום נצחון מלחמה דילמא משום נס השמן ונראה שדחקו לומר כן מדקרי לי' התם צרה וגאולה ואי משום נס השמן מאי צרה וגאולה איכא והא ליתא דדי לצרה שלא יכלו לקיים מצות הדלקת המנורה והגאולה שיכלו לקיים וצרת וגאולת הנפש הוא גדול מצרת וגאולת הגוף דהא אחז"ל גדול המחטיא את האדם יותר מן ההורגו. והרי אפילו אם ההלל הוא בשביל הנצחון נמי לא הי' שם צרת וגאולת הגוף רק צרת וגאולת הנפש דחנוכה לא הי' סכנת נפשות רק העברת דת כמו"ש לבוש וטו"ז באו"ח סי' תר"ע סק"ז וא"כ שפיר י"ל דהלל הוא על צרות מניעת הדלקת מנורה וגאולה מצרה זו בנס השמן:

ועוד אפילו נימא דהתם בפסחים בשביל נצחון מלחמה קאי מ"מ הרי שם י"ל שמה שתקנו לומר הלל לכשנגאלי' מן הצרה היינו רק אז בשעת הגאולה ולא לדורות אבל מה שקבעו לדורות י"ל שהוא משום נס השמן כמבואר בגמ' שבת הנ"ל.

ויש קצת ראיה לזה מגמרא דמגילה דף ז' דשלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות ופרש"י ליו"ט ולקריי' ולא רצו עד ששלחה להם כבר כתובה אני וכו' ואי נימא דהאי דפסחים לדורות מיירי הרי כתב רמב"ן בהשגותיו לספר המצות שורש א' בד"ה והפליאה דהך נביאים שביניהם דפסחים קי"ז ירמוז לדור שיצא ממצרים למשה אהרן ומרים וכו' ובמגילה דף י"ד אמרינן א"ה הלל נמי ומשני ר"נ קרייתה זו הלילא וא"כ מה בקשה לקבוע אותה לדורות הלא כבר קבועה ועומדת מימי משה ומה השיבו חכמים קנאה את מעוררת וכו' הלא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אפילו יש טעם בדבר כמבואר בכמה דוכתי' ועיין רפ"ק דמגילה ומאירי שם אלא ודאי דנביאים אלו לא תקנו אלא בשעה שנגאלים ולא לדורות והיא בקשה קבעוני לדורות:

וגם מה דפשיטא לי' דבנס של שמן לא שייכי נשים כלל. לא כן הוא דא"כ תקשי גם לדעת תוס' פסחים דף ק"ח ומגילה דף ד' שאף הן היו באותו הנס בפורי' בספק דלהשמיד ובפסח בשיעבוד פרעה ובחנוכה שהגזירה היתה מאוד עליהם מ"מ מה ענין יש לזה לנ"ח שהוא בשביל נס שהי' בשמן. אבל האמת יורה דרכו דרמב"ם פ"א מבית הבחירה הי"ב כתב והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר וכו'. מבואר דנשים חייבות בבנין המקדש. ובמנין המצות שלו מ"ע כ' כתב הנה נתבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפ"ע וכבר ביארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש וכו'. מבואר דמנורה הוא חלק ממצות בנין מקדש וכיון דנשים חייבות בבנין המקדש הרי חייבין להיות להם מנורה וכיון שתכלית צורך המנורה הי' להעלות נר תמיד וכמ"ש רש"י בחומש פ' אמור זו פ' מצות הנרות ופ' ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה וכן משמע ואתה סופך לצוות את בנ"י על כך. מבואר שרק זה תכלית המנורה כדי שיהיו מדליקין בה וכיון דנשים מחוייבות בעשיית מנורה ממילא מחוייבות ג"כ שתהי' דולקת וא"כ שפיר שייכות נשים בנר של שמן להדלקת מנורה כאנשים וא"כ לשיטת תוס' ודאי א"ש שהיו באותו נס ולשיטת רש"י יבואר בסמוך מה שחנני ד' בזה:

והנה ביומא ג' מבואר דבין לר' יאשי' ובין לר' יונתן היכי דכתי' ויקחו אליך משל צבור ובשמן למנורה כתי' בפ' תצוה ובפ' אמור ויקחו אליך וא"כ שמן למנורה בא משל צבור ואמנם מה שלא מצאתי מבואר לא במשנה פ"ד דשקלי' ולא ברמב"ם פ"ד משקלי' כשחשב שם כל הדברי' הבאים משל צבור ממה הם באים אם מתרומת הלשכה או שגבו בתחילה מצבור או מקדשי בדק הבית או ממותר הלשכה ומותר הנסכי' לא חשבו שם שמן של מנורה אם בא מתרומת הלשכה אם לאו ומלשון הרע"ב פ"ד דשקלי' שכתב וכל קרבנות הצבור לאתויי קטורת וכן כתבו מפרשי ירושלמי שם מהר"א וקרבן העדה משמע קצת דשמן למנורה אינו בא מתרומת הלשכה מדלא כתבו ג"כ לאתויי שמן למנורה ועיין רמב"ם בפי' המשנה פ"ד דשקלי' מ"ה אבל אין מזה ראי' גמורה די"ל משום דקתני וכל קרבנות הצבור ושמן למנורה אינו קרבן ועיין במנחות פ"ג ע"ב דפרש"י כל הקרבנות היינו מנחות ותוס' שם כתבו דקאי גם אזבחים ואמאי לא פירשו ג"כ דקאי על שמן למנורה אע"כ דזה אינו בכלל קרבנות ועיין פנ"י שבת כ"א ע"ב:

ועיין ברמב"ם פ"א משקלי' ה"ז דנשים פטורים ממחצית השקל וא"כ אין לנשים חלק בתרומת הלשכה שהרי מעות הלשכה הוא ממחה"ש כמבואר פ"ב שם אבל המג"א סי' תרצ"ד סק"ג הביא בשם הגמ"י דנשים וילדים חייבי' וכתב עליו ולא ידעתי מנ"ל ובאמת מוכח כן בירושלמי פ"א דשקלי' הלכה ג' דדייק אהא דתנן התם דאין ממשכני' לא נשים ועבדים וקטנים הא לתבוע תובעי' וכיון דתובעי' ודאי חייבי' ועיין בשירי קרבן שם ומעתה אם שמן למנורה אינו בא מתרומת הלשכה פשיטא דנשים חייבות בדליקת המנורה כאנשים כמש"ל ובאמת גם מהם גבו מעות לשמן המנורה וגם אם בא מתרומות הלשכה א"כ לדעת הגמ"י דנשים חייבות בשקלים וא"כ שמן למנורה בא ודאי גם משלהם א"כ יותר פשיטא דחייבות אלא אפילו לדעת הרמב"ם דאינו בא משלהם מ"מ י"ל דחייבות ותורמי' עליהם כמו דתורמי' על האבוד עיין ב"מ נ"ח וכתובות ק"ח:

וחתני הרב הגדול מוהרג"ש נ"י ובני הרב הגדול מוהרי"י נ"י הק' איך אפשר שיהיו נשים חייבות בבנין מקדש הא פסק הרמב"ם פ"א מבית הבחירה הי"ב דאין בוני' את המקדש בלילה וא"כ הו"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. ועניתי ואמרתי דמעשה הבנין הוא רק הכשר מצוה כמו עשיית סוכה תפילין וציצית והמצוה הוא רק שיהי' לנו בית המקדש ומקדש של עתיד יהי' בנוי בידי שמים וחז"ל דרשו הוקם המשכן שהוקם מאיליו כמ"ש רש"י בחומש סוף פ' פקודי וכן מנורה שהוא מכלל בנין המקדש כמש"ל בשם סה"מ דרשו ג"כ תיעשה מאילי' וכן משמע לשון הרמב"ם ר"פ הנ"ל שכ' מ"ע לעשות בית לד' מוכן להיות מקריבי' בו הקרבנות וכו'. נראה שאין המצוה לבנות רק להיות לנו מקדש בנוי מוכן להקריב בו רק דגילתה תורה וביום הקים את המשכן ביום מקימי' ולא בלילה שהוא פסול או איסור אם בונין בלילה וזה שיהי' לנו מקדש בנוי הוא בין ביום בין בלילה ואינו מ"ע שהז"ג ושפיר נשים חייבות בה ולק"מ:

ועוד אפילו הי' גם מעשה הבני' בידי אדם דוקא מצוה מפורשת נמי נ"ל דלא הוי מ"ע שהז"ג לפמ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש י"ב שאין ראוי למנות חלקי המצוה מצוה בפ"ע וכתב שם כמו ועשו לי מקדש שזה מצוה אחת וכו' והוא שיהי' לנו בית מוכן יבואו איליו ויחנו בו ובו תהי' ההקרבה וכו' ואח"כ בא לתאר חלקיו איך יעשה ואין ראוי שימנה כל מה שאמר בו ועשיית מצוה בפ"ע עיי"ש ועיין בשורש ז' שאין ראוי למנות דקדוקי מצוה למצוה בפ"ע מבואר מדבריו שעיקר המצוה הוא שיהי' לנו מקדש בנוי מוכן עפ"י תואר הזה שצותה התורה ושאר הדברים והמצות הם רק חלקי ופרטי מצוה זו ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו אם עיקר המצוה הוא מ"ע שהז"ג אבל אם עיקר המצוה הוא מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות בה ממילא חייבות ג"כ בכל חלקי המצוה ופרטי' ודקדוקי' אעפ"י שהן מ"ע שהז"ג דכיון דחייבות בעיקר המצוה צריכי' לעשות אותה כדינה וכמצותה וא"כ אפילו הי' מעשה הבני' מצוה מפורשת והוא מ"ע שהז"ג מ"מ כיון שאין זה אלא חלק מעיקר המצוה שיהי' לבו מקדש בנו' ומוכן וזה מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות בה ממילא חייבות ג"כ בחלקי המצוה אף שהם מ"ע שהז"ג וכמ"ש. ושוב כתב לחתני נ"י גאון זקן אחד קרוב לדבריי ושמחתי שכוונתי לדעת זקנים:

ואפילו נאמר דגם אם עיקר המצוה אין הז"ג וחלקי המצוה הז"ג נשים פטורות מחלק המצוה שהוא מ"ע שהז"ג מ"מ לא נפטרו בשביל זה מעיקר המצוה שהוא מ"ע שאין הז"ג וא"כ אפילו נאמר שגם הבנין מצוה ונשים פטורות ממעשה הבנין מ"מ שפיר כתב הרמב"ם שחייבות לבנות ולסעד בעצמם ובממונם משום עיקר המצוה שיהי' מקדש בנוי וא"ש:

וכן אני אומר במנורה שאין המצוה על ישראל להדליק אותה אלא כהן שנאמר יערוך אותה אהרן ובניו וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מתמידי' ומוספי' ה"י ואין הכהן עושה זה בשליחותינו דהא קי"ל כהנים שלוחי דרחמנא נינהו כדאמר ר"ה ברי' דר"י בקידושין כ"ג ע"ב ועיין יומא י"ט ובר"ן נדרים ל"ה ע"ב וע"כ המצוה על ישראל רק שתהי' דולקת וז"א מ"ע שהז"ג שהרי שיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכים כדאיתא במנחות פ"ט ודרשינן שם תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיעור זה צריך ליתן אפילו בלילות הקצרים ועיין ברמב"ם פ"ג מתו"מ הי"א ופירש"י בשבת כ"ב ד"ה כמדת ואם ידליק ביום בלילות הקצרים ידליק ועיין רש"י זבחים י"א ע"ב שכתב ובתמוז וניסן ותשרי אם הדליק שליש היום לא איכפת לן ועיין קרבן אהרן פ' אמור ומחה"ש סי' תרע"ב סק"ג בשם תוס' יו"ט פ"ט דמנחות משנה ג' וא"כ אינו מ"ע שהז"ג ופשיטא דנשים חייבות. ומכ"ש לפמ"ש הכלבו סי' ע"ג דמשו"ה אשה פטורה ממ"ע שהז"ג כי אלו היתה טרודה לעשות מצוה בזמנה הי' הבעל בלא עזר בזמנים ההם וכו' א"כ במצוה זו שתהי' המנורה דליקה ועומדת אפילו הי' הז"ג מ"מ ל"ש טעם זה דבהא אינה טרוד ודאי חייבת ושפיר שייכי נשים בנס של שמן למנורה ומשו"ה חייבות בנ"ח:

ומה שנ"ל ליישב לדעת רש"י דכבר הקשו הקדמוני' אמאי מדליקי' ח' ימים והלא ביום ראשון לא הי' נס שהרי הי' להדליק יום אחד ותי' פר"ח סי' תר"ע דלילה הראשונה מדליקי' משום נצחון המלחמה ושאר ז' לילות מדליקי' מפני נס השמן והביא ראי' מדברי רמב"ם דמוכח מדבריו שהנצחון הי' ביום כ"ה וא"כ בלילה שלפניו אכתי לא הי' להם שמן להדליק ואין מדליקי' בליל כ"ה אע"ג שמדליקי' מפני הנצחון שהי' ביום כ"ה ומדליקי' בלילה שלפניו כמו בשאר הלילות שמדליקי' מפני נס השמן ע"ש. ולפ"ז בנר של לילה הראשונה גם נשים חייבות שהוא משום נצחון ובנצחון הם היו העיקר ולכן חייבום חכמים בכולם וא"כ א"ש גם לשון אף הם היו באותו נס דהא הם רק טפל בנס של לילה אחת:

אלא דיש לעיין הא הנצחון לא הי' נס מפורסם וכמ"ש ט"ז סי' תר"ע ונ"ח הוא משום פרסומי ניסא והתינח על נס שמן שהי' נס מפורסם צריך להודות בפרסום אבל איך ידליק לילה א' משום פרסומי ניסא דנצחון שלא הי' נס מפורסם. ונ"ל דס"ל לפר"ח דבאמת גוף חיוב הדלקה הוא על הנס ועל החסד אף שלא הי' מפורסם אך הא דבעינן על פתח ביתו מבחוץ לפרסומי ניסא הוא משום שהי' נס מפורסם וא"כ א"ש שמדליק גם בשביל נצחון אף שלא הי' נס גלוי וכיון שמחויב להדליק מדליק מבחוץ כשאר ז' ימים. וראי' לזה שהרי בשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו וע"כ דיש מצוה להדליק נ"ח אף בלי פרסום:

ובזה י"ל פרפרת נאה בשבת כ"א דקאמר מאי חנוכה ומדקדקים איך שייך זה להקודם דסידרו ר"א באמצע דיני חנוכה והו"ל לסדרו ברישא או בסופו. ולפמ"ש א"ש דפר"ח פי' חנוכה חנו כ"ה יום שלם דנצחון הי' בכ"ד ולפ"ז תקשי לרמב"ם דס"ל שהי' בכ"ה למה נקרא חנוכה. ונ"ל דבאמת קשה אם נצחון הי' בכ"ד וא"כ מדליקי' בליל כ"ה משום שגם בליל ראשון נעשה נס כמו"ש ב"י וט"ז דאין לומר משום נצחון שהרי הי' בכ"ד וא"כ למה אמר לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט ואמאי לא קבעום מיד בשנה זו ולרמב"ם ניחא דבשנה זו לא היו יכולים לקבוע כ"ה שהרי בו הי' המלחמה והנצחון ולפ"ז א"ש שנקרא חנוכה יען שנקבע בשנה אחרת כשאכו כ"ה יום שלם. וזה המשך כיון דתני בברייתא ראשונה דמדליק ח' יום וק' הא נס שמן הי' רק ז' ימים וצ"ל כפר"ח דיום ראשון משום נצחון וע"ז קשה הא אינו נס מפורסם והביא ברייתא שני' ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו וע"כ דיש מצות נ"ח בלי פרסום וכתי' הנ"ל וע"ז פריך מאי חנוכה בשלמה אי הי' מדליק רק ז' הי' אפשר לומר שהנצחון הי' בכ"ד וחנו כ"ה יום שלם אבל כיון דמדליק שמונה ע"כ נצחון הי' בכ"ה וק' מאי חנוכה הלא לא חנו כ"ה יום שלם וע"ז תי' דת"ר וכו' עד לשנה אחרת קבעום וכו' ואז חנו כ"ה יום שלם וכתי' הנ"ל.

אבל מה שצ"ע על תי' פר"ח דמה ענין להדליק נ"ח על נצחון המלחמה ונראה משום דע"י נצחון המלחמה היו יכולים לקיים מצות הדלקת המנורה וכלשון הגמרא וכשגזרה מלכות בית חשמונאי ונצחום וכו' וא"כ שפיר מדליקי' בלילה ראשונה על נס נצחון מלחמה כיון דעי"ז בא נס הנרות וא"ש. ולפ"ז מיושב קושיתו גם בלי דברי הפר"ח דשפיר שייכי נשים בנס הנרות כיון שע"י אשה הי' עיקר הנס בנצחון ועי"ז הי' נס השמן וניחא נמי לשון שאף הגם שהיו הן עיקר בנס הנצחון מ"מ בנס השמן היו רק גורמין וטפלין וא"ש:

וביישוב קושי' התוס' על רש"י שהנס נעשה ע"י נשים למה קאמר לשון אף נ"ל סברא ישרה דגם אם נעשה נס לאנשים ונשים וחכמים תיקנו מ"ע לזכר הנס לא חייבו נשים בכך אם הוא מ"ע שהז"ג שבשביל נס שנעשה לנשים אין מחייבין אותן במ"ע שהז"ג ובפרט לטעם כלבו הנ"ל ואי משום נס שנעשה לאנשים הרי בשביל זה אנשים מחויבים ואין לנשים חלק בזה אבל אם גם לאנשים נעשה הנס בשביל נשים או ע"י נשים ויש לנשים חלק בנס האנשים אשר מחויבים האנשים במ"ע שהז"ג בשביל זה אז גם הנשים מחוייבות במ"ע זו אף שהז"ג כיון שע"י בא החיוב לאנשים וא"כ כיון שהנס נעשה לאנשים ורק כיון שנעשה לאנשים ע"י ובשביל נשים הנשים מחוייבות שייך שפיר לומר אף הן היו באותו נס שהרי בנס של אנשים הם רק טפלים שהרי עיקר הנס לאנשים ונשים רק טפלים שנעשה לאנשים ע"י ובשבילם וא"ש:

ומה דק"ל דליחייבו נשים בהלל כיון שאף הן היו באותו נס של נצחון יעיין בתוס' סוכה ל"ח ע"א ד"ה מי. דמהלל דסוכה ועצרת פטורים לפי שאינו אמור על הנס ובהלל דליל פסח חייבין. לפי שאמור על הנס ואף הן היו באותו נס ולשיטתם אפשר דגם בהלל דחנוכה חייבין מה"ט אך מדאמרינן בגמ' דחייבות בנ"ח ולא אשתמיט בשום דוכתי דחייבות ג"כ בהלל משמע דמהלל פטורים ונ"ל עפימ"ש רמב"ן בהשגותיו לסה"מ שורש א' ד"ה והפליאה. דגוף המצוה שיאמרו הלל ושירה על כל צרה שלא תבא לשיגאלו הוא מה"ת הל"מ או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה וביום שמחתכם וכו' רק הנוסח שיאמרו הלל ושירה דוקא בנוסח זה הוא דרבנן יעיי"ש שהאריך. ועיין תוס' פסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה. היו הקשו אמאי אין נשים חייבות בסוכה הא אף הן היו באותו נס כי בסוכות הושבתי ותי' דדוקא במ"ע שהז"ג דרבנן תקנו לנשים משום שאף הן היו באותו נס כגון ד' כוסות אבל במ"ע שהז"ג דאורייתא לא ע"ש ולפ"ז א"ש דוקא נ"ח שהוא מ"ע דרבנן נשים חייבות משום שאף הן היו באותו נס אבל הלל שהוא מ"ע מה"ת רק שהנוסח הוא דרבנן כמ"ש הרמב"ן שפיר נשים פטורים דבמ"ע דאורייתא ל"מ מה שאף הן היו באותו נס אבל הלל דליל פסח מצד שהוא מ"ע מה"ת באמת נשים פטורים אבל כיון שחייבות בד' כוסות שהוא מ"ע דרבנן ומסתמא לא תקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה כמ"ש תוס' שם בסוכה והלל טפל לד' כוסות מדרבנן שפיר נשים חייבות בהלל משא"כ בחנוכה לא תיקנו רבנן הלל כלל רק הנוסח למי שמחויב מה"ת דהיינו אנשים אבל לנשים שפטורות מה"ת לא תקנו חכמים כלל ומשו"ה פטורות וא"ש:

ואמנם לפ"ז תקשי שהרמב"ן כתב כן ליישב דעת בה"ג שמנה נ"ח ומקרא מגילה בכלל תרי"ג מצות וא"כ גם מקרא מגילה כן הוא שגוף המצוה מה"ת ורק נוסח המגילה מדרבנן ואמאי אמר ריב"ל במגילה ד' נשים חייבות במ"מ שאף הן היו באותו נס הא ה"ט ל"ש במצוה דאורייתא. ונ"ל דבמגילה יש שתי מצות הא' הוא מה"ת במקום הלל כדאמרינן במגילה י"ד קרייתא זו הילולא ובזה יוצא גם אם קראה על פה וגם הי' יוצא בקורא את ההלל כמ"ש מאירי שם שאם הוא במקום שאין לו מגילה יקרא הלל. והשני הוא מ"ע דרבנן קריאת מגילה דוקא ואם קראה על פה לא יצא כדאמרינן שם י"ז רק כיון שתיקנו חכמים מצות קריאת מגילה משום פרסומי ניסא ממילא יוצא בזה גם ידי חובת מצוה דאוריי' של הלל כיון דמה"ת יוצא בכל נוסח רק במק"א דתקנו חכמים נוסח ההלל שאני אבל כאן לא תקנו נוסח ההלל כיון שעכ"פ צריך לקרות המגילה מדרבנן אפילו יאמר הלל ממילא אינו אומר הלל כלל רק קריאתה זו הילולא. ולפ"ז איש דודאי מצד מ"ע דאורייתא שיש במגילה דקריאתה זו הילולא נשים פטורות הגם שאף הן היו באותו נס ומ"מ מיחייבי מה"ט בקריאת מגילה מצד מצוה דרבנן שיש בקריאתה וא"ש:

ובהכי מיושב קושי' מג"א סי' תרפ"ט סק"ה אמאי במגילה אע"ג דנשים חייבות במ"מ אפ"ה י"א שאינם מוציאות אנשים ובנ"ח כ"ע מודים דיכולות להוציא גם אנשים ע"ש. ולפי האמור ניחא דודאי בין במגילה בין בנ"ח יכולות נשים להוציא אנשים חיוב מצוה דרבנן כין שגם נשים חייבות מדרבנן אלא במגילה קריאתה זו הילולא ויוצאי' האנשים בזה גם ידי חובת מצוה דאורייתא של קריאת הלל ומזה נשים פטורות ולכן אין מוציאות אנשים דכל הפטור מן הדבר אינו מוציא אחרים י"ח וא"ש. ובזה יבא שלום וינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה