אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שמח

תשובה שמז

עוד להגאון הנ"ל נר"ו

שיל"ת אור ליום ג' ז' דחנוכה:

כצאת השמש בגבורתו. הופיע עלי וזרח אור תורתו. בהלו נרו עלי ראשי בידים שניות מדברי סופרים באהבה וחיבה יתירה ותלאות רבות סגרו בעדי מליהנות מזיו חכמתו פה מפיק מרגליות עד היום. ואבא היום על העיון להציע לפניו מה שיש לי לדון בדבריו הנעימים למען אשמע דברי פי חכם חן ואוסיף לקח:

ראשית דבר כתב הדגנ"י דאף אי לוקין על מהב"ע כמו בבע"מ מ"מ זה דוקא בבהמה דמום פוסל בה אבל בעוף דאין תמות בעופות ה"ה דמהב"ע אינו פוסל ללקות עליו דא"א למילף מגזול דומי' דפסח רק מקרבנו ולא הגזול וא"כ נ"מ באתנן עוף דמשום אתנן לוקין ומשום מהב"ע אין לוקין. ולי אני עני יש לדון בזה חדא דמהב"ע איתקש לפסח דבהמה וכמו פסח דבהמה לוקין ה"נ מהב"ע בכ"מ אפילו בעוף וכעין זה כתב רשב"א בקידושין ס"ד דאף דילפינן דבר שבערוה מממון ובממון מהני הודאת בע"ד מ"מ בדשב"ע לא מהני דדשב"ע איתקש לממון שיש בו הכחשה. וה"נ אני אומר דמהב"ע איתקש לבע"מ דבהמה ולא לבע"מ דעוף ולכן גם בעוף לוקין על מהב"ע. ועוד הא מחוסר אבר פסול גם בעוף וא"כ היינו בע"מ דידי' דלוקין עליו וה"נ מהב"ע איתקש למום דפוסל בעוף דהיינו מחוסר אבר ועיין בלשון הרמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח שכתב דאין מום פוסל בעוף בד"א במומין קטנים וכו' משמע דמחוסר אבר נמי מום מקרי אלא שהוא מום גדול:

ועוד דגוף התי' אינו מספיק רק למאי שהקשתי ל"ל קרא באתנן אבל אכתי תקשי הא דאמרינן בתמורה כ"ט זונה ולא זונה דאם היא נתנה אתנן לבועל כשר להקרבה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח ואמאי כשר הא הוי מהב"ע. ועוד הא דאמרינן בפסחים דף צ' לכל נדר פרט לנדור וכו' בממנה זונה על פסחו ואמאי כשר כיון שחלק א' מהמנויים פסול משום מהב"ע. ובזה אינו מספיק ג"כ מה שתי' הד"ג דנ"מ דמשום מהב"ע אינו פסול להבועל דהרי בהני גוני כשר גם למקבל האתנן. וגם מה שתי' דבמצות רשות וקרבן נדבה ל"ש מהב"ע אינו מספיק דהרי פסח קרבן חובה הוא:

ועל מ"ש בדעת הרמב"ם דפוסל ערלה וכה"כ לנסכים משום מהב"ע ולא משום ממשקה ישראל דנ"מ לענין מלקות השיב דע"כ הרמב"ם לא ס"ל כרמב"ן דמהב"ע שווה לבע"מ דבבע"מ שקדם מומו להקדישו אין קדוה"ג חלה עליו אפילו לענין גיזה ועבודה כמבואר בבכורות י"ד ובחולין ק"ל וברמב"ם פ"א ממעילה ה"ט וא"כ ה"ה מהב"ע והרי הרמב"ם כתב שם דקדוה"ג חלה על הנסכים. ואני בעניותי אינני יודע אנא מוזכר שם ברמב"ם דקדשי קדוה"ג דילמא רק קדושת דמים כמו בע"מ והרי זה לשון הרמב"ם שם ואם הביא לא נתקדשו להיותן ראוי' לקרבן אבל נתקדשו להפסל ויהי' כקדשים שנפסלו וא"כ אפשר דלא קדשי רק קדושת דמים. וכ"ת א' קדושת דמים מאי למימרא. ז"א דהרי דין זה נובע מתוספתא ספ"ח דמנחות ושם מטעם כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין אתי עלה דילפינן במנחות פ"ג מחטאת דכתיב אשר לו ולא משל מעשר ועיין בטו"א חגיגה ח' דזה דוקא למ"ד מע"ש ממון גבוה ואפילו למ"ש רש"י חולין דף כ"ב דגם למ"ד ממון הדיוט דרשינן מאשר לו יתירה מ"מ הילפותא הוא משום דאינו שלו גמור שיש בו צד גבוה וכמ"ש הרמב"ם ספט"ז ממעה"ק שאין הנסכים באי' לעולם אלא מן החולין לפי שנאמר בהן והקריב המקריב את קרבנו עד שיהי' משלו ולא יהי' בהם צד לגבוה כלל ע"ש. וא"כ הו"א דא"י להקדיש כלל כיון דאית בי' צד לגבוה קמ"ל דיכול להקדיש כיון דעיקר שלו ועיקר הרבותא ברמב"ם משום טבל ומדומע וגם בערלה. וכה"כ הו"א כיון דאיסורי הנאה נינהו לא מחשב כשלו ואינו יכול להקדיש קמ"ל דהקדש חל עליהם אבל לעולם דלא הו' רק קדושת דמים ועיין בכ"מ ולפ"מ שם:

ועוד פלא בעיני דלענין מה קדשי קדוה"ג דבשלמא ברובע ונרבע וכדומה שייך לומר דחל עליהם קדוה"ג שאין נפדי' בלא מום ולענין גיזה ועבודה אפילו אחר שנפדו ועיין ברמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח ה"י אבל מנחות ונסכים קודם שקדשו בכלי יש להם פדיון כדאיתא במנחות ק' ע"ב ופרש"י משום דלא קדשי קדוה"ג רק קדושת דמים וכן פסק הרמב"ם פ"ו מאיסורי מזבח ואף דפסקי' דטהורי' אין נפדי' מ"מ כיון דשמאי' נפדי' אפילו נטמאו אחר הקדשן מכ"ש הכא דפסולי' קודם הקדש דאפילו עוף שאין לו פדיון בנפסל אחר הקדש כדאמרינן התם מ"מ בלא חזי להקרבה בשעת הקדש יש לו פדיון כמ"ש רש"י בכריתות כ"ח דלא חל עליו קדושת מזבח ומכ"ש כאן במנחות ונסכים שאפילו נטמאו אחר הקדש יש להם פדיון ודאי דכשפסולין בשעת הקדש שיש להם פדיון ואינם רק קדושת דמים וכן פרש"י בשבועות דף יו"ד דמנחות מועלין בהם משהוקדשו דקדושת דמים בת מעילה וא"כ אין כאן קדוה"ג. ואי כונתו דאחר שהוקדשו בכלי הוי קדוה"ג ולא ליקרב רק ליפסל כדאמרינן במנחות ז' ועיין זבחים פ"ז וברמב"ם פ"ג מפסוהמ"ק הח"י והי"ט מ"מ נראה דכל זה היכי דפסולו בקודש לדעת רש"י אחר שהוקדש ולתוס' אחר שנתקדש בכלי עיין זבחים ס"ח ודף פ"ד אבל בפסול שהוא קודם שהוקדש אין המזבח וכלי שרת מקדשין כלל קדוה"ג כמבואר בזבחים פ"ד ואף דהתם קאי לענין אם עלה לא ירד מ"מ פשוט דגם לענין ליפסל אינו מקדש רק בראוי לו עכ"פ אבל בפסול שקודם הקדש דלא הי' ראוי' למזבח וכ"ש מעולם ודאי אינו מקדש אפילו ליפסל ולכן דברי הד"ג נפלאים ממני בזה. ואמת כי לשון הרמב"ם אבל נתקדשו להפסל ויהיו כקדשים שנפסלו משמע קצת דקדשי קדוה"ג ליפסל אבל מ"מ אני נבוך בזה כנ"ל וגם אינו מזכיר ואם נתקדשו בכלי נתקדשו להפסל וקודם שנתקדשו בכלי ודאי אין כאן קדוה"ג:

ואמנם כ"ז להבין דעת קדושים מר ניהו רבי אבל בלא"ה ליתא למ"ש שהרי פסק הרמב"ם פ"ו מאיסורי מזבח ה"ג דבמנחות ונסכים אפילו בבע"מ אינו לוקה והוא מגמ' מנחות פ"ז דקאי בתיקו וא"כ גם במהב"ע אין לוקין עליהם ואפילו למש"ל דבעוף לוקין על מהב"ע היינו משום דשם אין מום פוסל כלל ומהב"ע פסול לכן למום דבהמה מדמינן לה אבל במנחות ונסכים דמום פוסל מדכתיב תמימי' במנחות פ"ז ואפ"ה אינו לוקה א"כ מהב"ע דידי' לבע"מ דידי' מדמינן לה ואינו לוקה ולא לבע"מ דבהמה וצ"ע. ואולי מ"מ נ"מ לענין מכות מרדות דלוקין בבע"מ במנחות ונסכים וא"כ ת"ה במהב"ע אבל משום ממשקה ישראל אפילו מכות מרדות ליכא. ובזה יש לקיים דבריי במקצת:

ועל דבר הקושי' מכל הזבחים שנזבחו לשם פסח דפטור לר"י מחטאת משום טבד"מ ועשה מצוה והא הוי מהב"ע. הנה הרע"ב רפ"ק דשבת כתב דלהכי נקט הוצאה בלשון עני ועשיר דאגב אורחי' קמ"ל דמהב"ע אסורה וחייבין עלי' וכתב התוי"ט ואפילו לר"י דפי"ט דמכלתין משנה ד' ולר"י דסוכה פ"ג מי"ד דהלכתא כוותיהו דלא ניתנה שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות וכו' [והנה מ"ש גבי לולב דניתן שבת לדחות אינני מובן ואולי יש בידו להורני כוונתו] ועכ"פ כשאני לעצמי למדתי מזה דאף אי אמרינן בשוגג נמי הוי מהב"ע כדמוכח בר"ה כ"ח הגם דלפענ"ד לא מוכח משם דשאני התם דאפשר לתקן האיסור. אך לו יהיבנא דאפילו א"א לתקן האיסור מ"מ הוי מהב"ע גם בשוגג אבל היינו דוקא היכי דאינו טבד"מ ואינו טרוד טרדא דמצוה כמו התם בר"ה דלגבי שופר של הקדש לא הי' טרוד ודמי להאי דסוכה מ"ב שהביאו מלשכה שאינן מבוקרין ע"ש אבל בשוגג שטבד"מ וטריד טרדא דמצוה אי עביד מצוה כיון ששגג ברשות מצוה באמת לא מקרי מהב"ע ועביד מצוה ושפיר פוטר ר"י מחטאת ולדעת תוי"ט דבעינן נמי ניתן שבת לדחות ודאי לק"מ דהתם כיון שניתן שבת לדחות לגבי פסח בכה"ג לא מקרי מהב"ע בשוגג משא"כ שם בר"ה לא ניתן איסור מעילה לדחות לגבי שופר:

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש למ"ש בחידושי רמב"ן לשבת ד' אהא דפריך וכי אומרין לאדם חטא וכו' והקשו מהאי דעירובין דאמרינן חטא כדי דלא לעביד ע"ה איסורא רבא. ותי' דשאני הדביק פת בתנור בשוגג דלאו איסור הוא שאפשר להתכפר בחטאת ואין רדייתה אלא זכות לו שיפטר מקרבן ע"ש. מבואר דהיכי דמתכפר בחטאת אין כאן איסור כלל. ולפ"ז יש לחדש דהיכי דעשה מהב"ע בשוגג שחייב עלי' חטאת ומביא חטאת שפיר קיים מצוה ולא הוי מהב"ע דאין כאן עבירה כלל. [והאי דירושלמי בקורע בשבת והוציא מצה לר"ה בשבת מיירי במזיד והאי דר"ה כ"ח בשלמים לאו בת מעילה ואינו מתכפר בקרבן ובעולה נהי דבת מעילה היינו התוקע דעביד מעשה מביא קרבן אבל השומע אינו מביא קרבן דאין מעילה בקול רק איסור בעלמא וע"ש בכפ"ת ומשו"ה הו' מהב"ע גם בשוגג] ולפ"ז בזבחים שנזבחו לשם פסח אי נימא שחייב חטאת הרי לא הוי מהב"ע והוי טבד"מ ועשה מצוה דפטור מחטאת ואף דאי נימא דפטור הרי הו' מהב"ע והוי לא עשה מצוה וחייב חטאת כיון דאיכא למימר הכי והכי פטור מחטאת ואין להביא חולין בעזרה וכעין סברא זו כתבו תוס' ב"מ ל' בהא דעלה עלי' זכר פסולה אף כיון דפסולה לא ניחא לי' וכשירה מ"מ כיון דאם תהי' כשירה ניחא לי' פסולה ע"ש וה"נ דכוותי':

[ועיין כעין סברא זו בתוס' חולין דף ק' ד"ה שאני לענין חהר"ל]:

ומה שתי' הד"ג נ"י דבכל פסולי מזבח כמו רובע ונרבע וטריפה ונעבד צריכי תרי קראי לנולד פסול קודם הקדש ולנולד אחר הקדש כמבואר נדה מ"א ותמורה כ"ט א"כ במהב"ע אינו פסול רק קודם הקדש ולא במהב"ע שהוא אחר הקדש:

ואיני מבין דודאי מאן דיליף מהב"ע מקרבנו י"ל כן אבל מאן דיליף מגזול דומי' דפסח ובע"מ פסול גם אם נעשה המום אחר הקדש א"כ כל הפסולי' הכתובי' בבע"מ כאלו כתובי' גבי מהב"ע ופסול גם אחר הקדש וכן כתבו תוס' בשבועות זי"ן כיון דאיתקש חיצון לפנימי הוי כמאן דכתיב אחת בגופי' דחיצון. וכן משמע במנחות כ"ז דקאמר שני שעירי יו"כ מעכבין זא"ז מדכתיב חוקה וק' הא קי"ל כר"י ביומא ס' דחוקה לא כתיב אלא על דברים הנעשי' בבגדי לבן מבפנים וא"כ תינח פנימי מעכב חיצון אבל חיצון פנימי אמאי הא בי' לא כתיב חוקה אע"כ כיון דאיתקש חיצון לפנימי הוי כמאן דכתיב חוקה בגופי' דחיצון:

אבל מ"ש הד"ג דעדיין ק' ממל של ע"ש בשבת. לפענ"ד שם א"נ הו' מהב"ע ולא קיים איהו מצוה מ"מ כיון דלא בעי' רק דעביד מצוה כל דהוא כמ"ש רש"י במשנה פסחים דף ע"א ה"נ עביד מצוה כל דהוא שהתינוק נימול עכ"פ ועיין בש"ך סי' רס"ב ושאג"א סי' נ"ב:

ומ"ש הד"ג נ"י על מה שדחיתי התי' דצריך קרא דאתנן לקרבן נדבה דל"ש מהב"ע והקשתי הא לכל נדר כתיב. ותי' דבנדר נמי איכא איסור אתנן רק דלנדר ל"צ קרא דבלא"ה פסול משום מהב"ע ונ"מ לנדבה ואי תקשי הו"ל למכתב לכל נדבה ג"ז ל"ק דאיצטריך ולכל נדר ולא נדור כמבואר בפסחים צ': ואני עני לא ירדתי לסוף דעתו בזה הא אי נמי הוי כתיב לכל נדבה נמי הו' דרשינן ולא נדוב למעט ממנה זונה על פסחו ואכתי לא הוי צריך למכתב לכל נדר:

ושוב כתב הד"ג ליישב שיטת ראשונים דאם כבר עברה העבירה ל"ש מהב"ע והקשו עליהם מירושלמי סו"פ האורג בהוציא מצה לרה"ר וכן מן גירסת הגאונים דאתרוג של אשירה פסול משום מהב"ע ותי' דבגזל ונתיאשו בעלים אי ייאוש כדי קנה לא נשאר בחפץ רושם מן העבירה דאף שמחויב דמים מ"מ אין שיעבוד על מטלטלין רק על גופו אבל באתרוג של אשירה עדיין רושם עבירה ניכר בחפץ שהרי הוא אסור בהנאה. וכן בהוציא מצה לרה"ר עבירה שעבר כבר אפשר לעבור עוד אם יכניס מה שהוציא דהכנסה תולדה דהוצאה. [בזה אין דבריו מובנים לי היטב] ועפ"ז דחה ראי' שלי דגם בעבירת עשה שייך מהב"ע דאל"כ איך הוי גזול מהב"ע הא עבירת לא תגזול כבר עברה ולא נשאר רק עשה דוהשיב. ולהנ"ל ראי' זו ליתא דבגזילה רושם עבירת לא תגזול עדיין ניכר לפ"מ שהביא ב"י בחו"מ סוס"י צ"ו בשם סה"ת דאם יש עדים שמעות הלואה עצמן עדיין בעין או דאתי מחמתן קיים. המלוה נפרע מעבד ואשה ומזה שפט הב"ח אם יש ללוה נושי' הרבה ומא' מהם לקח סחורה בהקפה אם הסחורה בעין אין לאחרים חלק בהם ועיין טו"ז שם. א"כ ה"נ אפילו יש לגזלן נושי' הרבה מ"מ הנגזל קודם להפרע מן החפץ שגזל א"כ עדיין רושם הגזילה קיים ע"כ פסול משום מהב"ע אף לאחר שעבר אלו דבריו המתוקים מדבש. אבל אינני יודע מי הצריכו לדברי סה"ת וב"ח הלא קודם ייאוש קיימינן ופשיטא דצריך להחזיר גוף החפץ לכ"ע דוהשיב הגזילה אשר גזל כתיב. ועוד די"ל לעולם במ"ע ל"ש מהב"ע ושאני הכא דעשה דוהשיב הוא רושם מלאו דלא תגזול וא"כ הלאו לא עבר עדיין לגמרי ומשו"ה הוי מהב"ע:

אמנם אני התלמיד חידשתי כן ליישב דעת ר"ת דס"ל אפילו אי ייאוש קנה מ"מ הוי מהב"ע. והקשו עליו מהא דסוכה ל"ג עבר ולקטן כשר לחכמים ואמאי הא הוי מהב"ע אע"כ דבעבירה עוברת ל"ש מהב"ע. ואמרתי עפ"י סה"ת הנ"ל דס"ל לר"ת דאף אי ייאוש קנה ודמים הוא חייב לו מ"מ הנגזל קודם לגבות מהגזילה מנושים אחרים וא"כ עדיין רושם עבירה ניכרת ולהכי חשיב מהב"ע אבל בעבר ולקטן שאין רושם עבירה ניכר כלל מודה ר"ת דל"ש מהב"ע:

אך נ"ל דזה דוקא אם קני' בייאוש אבל אם קני' בשינוי מעשה ושינוי שם כיון דמחשב כדבר אחר דאפילו גזל אתנן מותר מה"ט א"כ אין לנגזל זכות יותר בו משאר נושי' וא"כ אין רושם עבירה ניכר ולא הו' מהב"ע. ובזה מיושב קושי' מהרש"א בסוכה ל' ע"ב על מ"ש רש"י וא"נ קני מהב"ע הוי והק' הנ"ל דא"כ מאי ולקנינהו בשינוי מעשה ולקנוה בשינוי שם הא מ"מ הוי מהב"ע ולפמ"ש א"ש דוקא בקונה בייאוש הוי מהב"ע ולא בקונה בשינוי שם ושינוי מעשה:

ובזה אפשר לומר מה שהעלה ב"י בסי' שנ"ג בשם הראב"ד דאע"ג דייאוש ושינוי רשות קנה דמים מיהו בעי לאהדורי וכו' ותפסו עליו שבחידושי רשב"א ב"ק קי"ד העתיק בדמים בעי לאהדורי. ולפענ"ד שהב"י מפרש בדמים בעי לאהדורי לא בשביל המעות שנותן נגזל ללוקח אלא ה"פ בדמים שחייב לוקח לנגזל בעי לאהדורי גוף החפץ אם אינו נותן לו דמיו כי יש לו קנין ושיעבוד בחפץ זה אף דאין שיעבוד על מטלטלין לשאר נושי' וזה ג"כ הפי' דמים בע' לאהדורי וכל זמן שאינו מחזיר דמים נוטל החפץ. ובהכי א"ש מה שתמהו אחרונים דלפי גירסת ב"י מה הק' רשב"א מן אוונכרי הא נהי דצריך להחזיר הדמים מ"מ כיון דגוף החפץ שלו שפיר מקרי לכם. ולמ"ש ניחא עפ"י מ"ש תוס' פסחים ו' ד"ה התם דמקבל נכסי צאן ברזל מן הנכרים כיון שמתחילה היתה הבהמה של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקי' מרשותי' ע"ש. וה"נ כיון שמתחילה היתה של נגזל ודמים בעי לאהדורי ואי לא משכח דמי שקיל גזילה א"כ לא נפיק מרשות נגזל ושפיר הק' רשב"א איך יוצא בו לוקח הא לא הוי לכם:

וביישוב קושי' הנ"ל מעבר ולקטן נ"ל לחלק עוד דדוקא אם הוית המצוה הוא בעבירה מקרי מהב"ע אבל בעבר ולקטן הוית ההדס אינו בעבירה רק מניעת והעדר הפסול הוא בעבירה שביטל הפסול ולקט הענבים בעבירה לא מקרי מהב"ע. וכעין זה כתב הרא"ש בה' מקוואות סי' י"א דאם מעמיד הזחילה בדבר המקבל טומאה לא מפסיל משום הויתו ע"י טהרה בעינן כיון שרק מונע הפסול ע"י טומאה שפיר מקרי הויתו ע"י טהרה:

ועל דבר הקושי' מירושלמי פי"ג דשבת ה"ג בהוצאת מצה לרה"ר הי' נ"ל פשוט לפמ"ש תוס' כריתות י"ד אהא אף אם הי' שבת והוציאו בפיו וא"ת מה שייך זה לענין אכילה. ותי' דה"פ והוציאו בפיו שהניחו בפיו ברה"י והוציאו ברה"ר מחייב משום הוצאה דבליעתו היא הנחתו וכו' ובכה"ג מיירי ירושלמי וא"כ עבירת הוצאה הוא בשעת קיום המצוה ולהכי הוצרך לשנויי דאין המצוה בא ע"י עבירה וא"ש. ולא ישים עיניו הבדולחים על דברי ויכבדינו בקרוב בתשובתו הרמתה. ויאיר עיני בתורתו של ר' מאיר נ"י:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה