אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שמה

תשובה שמד

שיל"ת ב' אדפאלו יום ג' עשי"ת תרנ"ו לפ"ק:

בימי התשובה. ישבע נחת ושובה. וינוב בטובה. אהובי ידידי הרבני החרוץ הנגיד מו"ה יקותיאל ווייס נ"י בט' פירעד.

היום קבלתי מכתבו שנית וכו' ובד"ת כתי' ענה ומ"ש לדון בדבר חדש לפמ"ש רבינו ירוחם אהא דאמרי' בקידושי' מ"ט ע"ב דהמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו וכתב רי"ו הביאו ב"י אה"ע סי' ל"ח וי"מ שאם הוא רשע לבריות כגון גזלן וכיוצא בו אינו יכול להיות צדיק עד שישיב את הגזילה וי"מ כיון שהרהר להשיב הרי הוא צדיק ע"ש ולפ"ז חידש דבגוזל לולב או סוכה לקיים מצוה ודאי גמר בלבו להשיב את הגזילה והוי כמו שהשיב ואין כאן מהב"ע כלל. ובזה מיישב קושי' תוס' סוכה ט' ל"ל קרא לפסול סוכה גזולה ת"ל משום מהב"ע וכן קושי' תוס' שם ל' ל"ל לכם להוציא את הגזול. וקושי' טו"א בא"מ ר"ה כ"ח על הרז"ה דפסק כרשב"נ דבמצוה דרבנן ל"ש מהב"ע א"כ מה נ"מ במ"ש ר"ה דבמצוה דרבנן מלה"נ הא במצוה דרבנן אין לחוש משום מהב"ע ותי' כ"מ דדוקא בגזול פסק רז"ה דל"ש מהב"ע כסברא הנ"ל אבל בשופר של עולה ושלמים שייך שפיר מהב"ע בתקיעות דרבנן כמו בתעניות משום דמצוה דרבנן ליהנות ניתנו. וכן תי' דעת הרמב"ם דפסק פ"ח מלולב דגזול אינו פסול ביו"ט שני ולא חיישינן למהב"ע וגבי קרבנות פסק פ"ה מאי' מזבח ה"ט דחיישינן למהב"ע ולפמ"ש ניחא דבקרבנות ל"ש חזרה שפיר חיישי' למהב"ע:

ידידי תמהני עליו שלא שמר לשונו שכתב ה"ז מקודשת שודאי עשה תשובה ואינו כן דבגמ' איתא רק שמא עשה תשובה ומטעם זה כתב הרא"ש שם דהוי רק ספק מקודשת והכי פסקי' באה"ע סי' ל"ח סל"א וא"כ אין לומר כאן דיוצא מספק. ואין לומר לפמ"ש ב"ש שם סקנ"ה דאם אומר שהרהר בתשובה נאמן וכ"ש כאן אם אומר שהרהר להשיב נאמן דאדם נאמן על עצמו ואין לו דבר עם אחרים דא"כ אם הוא אומר שלא הרהר בדעתו לשוב ולהחזירו ודאי נאמן ולא יצא משום דהוי מהב"ע ול"ד למ"ש ב"ש שם בע"מ שהוא רשע דאינו נאמן משום דאאמע"ר חדא דהא כתב רש"י בכתובו' ח"י ע"ב דהא דאאמע"ר הוא משום שאינו נאמן לפסול עצמו מחזקתו וכאן אדרבה הוא בחזקת גזלן ודאי נאמן שלא הי' בדעתו להשיב. ועוד דכבר כתבו תוס' ב"מ ג' וכריתות י"ב דמשו"ה נאמן לומר לא אכלתי בשוגג אלא מזיד ולא אמרי' דאאמע"ר דהא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין בעזרה וה"נ עושה תשובה ורוצה לקיים מצות סוכה ולולב ודאי נאמן ושייך שפיר בי' מהב"ע:

אבל מעיקרא דדינא פרכא דרי"ו לא קאמר אלא במקדש ע"מ שאני צדיק שמא ברגע שקידש הרהר בתשובה והרהר בדעתו להחזיר והא דלא החזירו היינו משום שלא הספיק להחזירו ברגע זו אבל בודאי אם הספיק להחזירו ולא החזירו לא אמרי' שמא עשה תשובה והרהר בלבו להחזירו וכדאמרי' ב"ק צ"ד ע"ב אי עשה תשו' מאי בעי גבי' איבעי לי' לאהדורי ומשני שלא הספיק לחזור עד שמת ומכ"ש דלא אמרי' בשעה שגוזל שדעתו להחזירו דא"כ למה גוזל וכ"ת לקיים מצות סוכה ולולב וכי היכן נצטוה לגזול כדי לקיים מצוה ושפיר הוי מהב"ע:

ועוד דדוקא אם גזל מעיקרא להחזיקו כשלו ואח"כ קידש ע"מ שאני צדיק בזה כתב רי"ו דהוי ספק קידושי' שמא הרהר בדעתו להחזירו ולקיים מ"ע והשיב את הגזילה והוי צדיק אבל כאן ממנ"פ אם גזל מעיקרא להחזיקו כשלו לעולם ואח"כ כשנטלו לצאת בו נימא דדעתו הי' להחזיר הא ודאי ליתא דאוקמא אחזקה דמעיקרא שאינו רוצה להחזיר וכמ"ש תוס' מכות ט"ו ע"ב ד"ה במאי דמה"ט לא הוי כל לאו הנל"ע התר"ס למ"ד קיימו ולא קיימו משום דאוקמא אחזקה שלא יקיים העשה ע"ש ואם גזל מעיקרא רק כדי לצאת בו ולהחזירו אח"כ נמי הוי מהב"ע דהא אמרי' ב"מ ס"א ע"ב לא תגנוב ע"מ למיקט לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל ולשון הרמב"ם פ"א מגניבה ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב ע"מ להחזיר וכו' ועיי' סמ"ע סי' שמ"ח סק"ב שכתב אבל המחבר דכתב אח"ז כדי לצערו נ"ל דמ"ש ע"מ להחזיר ר"ל שלקחו לצרכו ולהחזירה בעיני' אח"כ ע"ש וא"כ אין מקום כלל לסברתו:

אבל אני תמה מה מקשי' על הרמב"ם ומי סני להו לומר דביו"ט שני שהוא מצוה דרבנן לא חיישינן למהב"ע וכמ"ש תוס' לריב"נ אבל בקרבנות שהוא מצוה דאו' שפיר פסול משום מהב"ע וגם על קושי' טו"א אני תמה דנהי דרז"ה פסק במצוה דרבנן לא חיישי' על מהב"ע היינו דוקא בגזל דגם אי אמרי' דלא יצא לא ניתקן אי' גזל אבל בתוקע בשופר של עולה ושלמים ובתעניות שהוא דרבנן אי אמרי' דלא יצא ניתקן האי' דלא נהנה שפיר לא יצא במצוה דרבנן כיון דבמצוה דרבנן ליהנות ניתנו וכמ"ש הוא עצמו סברא זו בר"ה כ"ח:

ומה שתפס על טעם המלך בה' לולב שכתב דש"א סי' צ"ח שכתב דטעמא דר"י בר"ה כ"ח משום מהב"ע אישתמיטתי' תוס' גיטין נ"ה שכתבו דר"י ל"ל כלל מהב"ע ותפס עליו שהוא לא ראה מ"ש בטו"א ר"ה כ"ח דהיכא דאי אמרי' לא יצא ניתקן האי' כ"ע ס"ל דלא יצא משום מהב"ע אפי' תפסת מועט לא תפסת ולא עיין בפנים דש"א סי' צ"ח רוצה להביא ראי' מהא דר"י בר"ה כ"ח דגם בסוכה גזולה ולולב חיישי' למהב"ע וע"ז הק' טעם המלך מתוס' הנ"ל דר"י ל"ל מהב"ע וע"כ שם בר"ה כ"ח הטעם משום דאפשר לתקן האי' וא"כ אין ראי' משם לסוכה גזולה ולולב הגזול דאיי"ח משום מהב"ע דהתם אפי' נימא דלא יצא לא ניתקן אי' גזל בכך וכן כתב טעם המלך שם להדיא. והמלך המשפט יצדקנו במשפט וצדקה. ויחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. כנפשו ונפש ידידו החותם בברכת השנים:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה