אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שמג

תשובה שמב

שיל"ת ב' אויפאלו מחרת יוה"כ תרנ"ד לפ"ק:

שובע שמחות. בחג הסוכות. ורב ברכות והצלחות. מאלוקי המערכות. לכבוד אהובי ידידי הרב המאור הגדול. מעוז ומגדל. בתורה ובמעשים. נבון לחשים. כש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק מארגערעטין ולפנים אבדק"ק ראצפערט:

יקרת מכתבו הגיע עדי שלשום והיום חשתי ולא התמהמהתי להשיב אולי יהי' לו לקורת רוח אודות שפתח ג' אתרוגים ומצא שנים שלא הי' להם הסימן שכתב מג"א סי' תרמ"ח ס"ק כ"ג וטו"ז סי' תרמ"ט סוף סק"ג והשלישי הי' לו ג' סימנים דהיינו קליפה עבה והגרעין עומד ובליטות ורצונו לשמוע מה דעתי בזה:

תשובה הנה בחת"ס או"ח סי' קפ"ג העלה דאם יש סימן א' שאינו מורכב כגון שיש לו בליטות וסי' א' שהוא מורכב כגון שאינו שקוע אוקי סימן להדי סימן ופסול כמו ב"מ כ"ח סימנים וסימנים יניח ואם יש להם שני סימנים שמבחוץ שוב אין לחוש שמא אין להם סימנים שמבפנים ואפי' יש מבפנים סימן מורכב כשר כיון שיש שני סימנים שהם כשרים ע"ש. ובעיני יפלא הא יש שני סימנים מבפנים קליפה עבה וגרעין עומדי' וא"כ אם הקליפה קצרה וגרעין שוכבי' יש שני סימני מורכב להדי שני סימני שאינו מורכב ואוקי תרי להדי תרי ופסול וגם מ"ש דתרי סימנים עדיף מחד משום דאוקי סימן להדי סימן ונשאר עוד סימן אחד כשר וסומכי' שהוא כשר קשה בעינ' כיון שאינן מורכבי' יש להם כל הד' סימנים וזה הואיל וחסר סימן אחד איתרע לי' וכדאמרי' כתובות ט"ז רוב נשים בתולות ניסת ורוב הניסת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא:

אבל לפענ"ד אין לזה ענין כלל להני סימנים דב"מ כ"ח כמ"ש חי' ר"ן חולין ע"ט ד"ה סימנים דאו' דסימני אבידה שאני דיש לחוש דילמא מיחזי חזי אי נמי כסומא בארובה [וי"ל נמי סימן שהוא במקרה דילמא איתרמי סימן כסימן] אבל שם סימני' אלו קאמרינן שהם דאו' ועיקר לסמוך עליהם בענין זה וגמרא גמירי לה דומי' דמאי דאמרינן בא"ט גבי סימני ביצים סימנים לאו דאו' ע"ש ועיי' תוס' חולין שם ס"ד דוקא סימני ביצים לאו דאו' אבל סימני קרבי דגים דאו' ע"ש וה"נ י"ל דסימני אתרוג שאינו מורכב דאו' דקמו רבנן במילתא דאם יש לו סימן זה ודאי אינו מורכב. ותדע שהרי בתשו' מהר"ם אלשי"ך סי' ק"י ותשו' הב"ח סי' קל"ה פוסלי' המורכבים מה"ת ואפ"ה סומכי' שם על הסימנים ועיי' תשו' מהרמא"י סי' קט"ז:

אלא שאני מסתפק אי בעי' דוקא כל הד' סימנים להכשירן או סגי באחד מהן וכדאמרי' חולין ס"ב עוף הבא בסימן אחד טהור ואמנם הא ודאי פשיטא דאם יש לו שני סימנים שבחוץ דכשר משום דאמרי' דודאי יש לו גם סימנים שבפנים דאל"כ הרי אי אפשר למיקם על סימנים שבפנים שאם יפתח אותו אינו כשר לצאת בו ביו"ט ראשון ובשלמא בשאר ימים דחסר כשר אפשר לבדוק גם בפנים אבל ביו"ט ראשון דחסר ונסדק פסול א"א לבדוק בפנים וע"כ דסמכי' על שני סימנים שבחוץ שודאי יש לו גם שני סימנים שבפנים. ויש לדחות דצריך לבדוק תרי ותלת מינייהו מכל תיבה גם בפנים ואם יש בהם גם שני סימנים שבפנים סומכי' על האחרים בשני סימנים שמבחוץ ועיי' בש"ך יו"ד סי' פ"ג סק"ו בשם מהרל"ח לא מצא בהם סימנים שמבפנים גם האחרים פסולים אעפ"י שיש להם שני סימנים שמבחוץ. וכן נראה דבעי' דוקא כל הד' סימנים ואז נ"מ בסימני' שבפנים כנ"ל דאי נימא דסגי בסימן אחד למה הוזכרו סימנים שמבפנים כלל ממנ"פ אי יש לו סימן אחד בחוץ כשר ואי אין לו אפי' סימן אחד בחוץ הא אותו אתרוג שרוצה לצאת בו א"א לבדוק בפנים ואי שבודק איזה אתרוגי' מתיבה זאת ומצא סי' א' בפנים ועי"ז כשרים האחרים שלא נבדקו קשה הדבר לאמרו כיון שיש בהם ריעותא שאין להם אפי' סימן אחד בחוץ. וגם זה יש לדחות דנ"מ בסימנים שבפנים בשאר ימים דחסר ונסדק כשר אם אין לו סימנים שמבחוץ יכול לבדוק בפנים ואם ימצא סימן אחד כשר:

אבל מסברא נראה דבעי' דוקא כל הד' סימנים כמו בערבה בסי' תרמ"ז דבעי' דוקא כל שלשה סימנים של ערבה ואם לאו פסול ע"ש הגם שיש לחלק דסימני ערבה נזכרו בגמ' סוכה ל"ד וסימני מורכב אינו אלא המצאת פוסקי' אחרונים:

והנה המג"א סי' תרמ"ח סוף ס"ק כ"ג פוסל המורכב משום דלא מיקרי אתרוג כלל וציין לעיי' בתוס' סוכה ריש דף ל"ג ועיי' מחה"ש שם דאף דבקרא לא כתי' אתרוג והדר מ"מ כך הי' הלמ"מ שצריך אתרוג והדר דוקא ע"ש. ולפענ"ד באתרוג א"צ לכל זה רק כמ"ש רמב"ן בחומש פ' אמור דאילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא בלה"ק הדר ופי' אחד להם ועיי' רשב"א סוכה ל"ה והמורכב לא נקרא בלה"ק הדר כמו שלא נקרא בלשון ארמית אתרוג ותימא על המג"א ומחה"ש שלא הביאו דברי רמב"ן ורשב"א אלו:

ופר"מ נתקשה מזבחים ע"ז דם שנתערב במים או ביין דכשר לזריקה ולא אמרי' דלא מיקרי דם ומ"ש מאתרוג המורכב. ולק"מ דהרי שם בעי' שיהא בו מראית דם וכתבו תוס' דבעי' מראית דם גמור ולא רק חזותא בעלמא ולא נעשה דיהה אפי' ושפיר הוי דם דהמים בטל בדם ולכן כשר לזריקה אבל כאן המראה וריח והטעם נשתנו מכח עץ המורכב בו כמ"ש הסמ"ע בתשו' ב"ח סי' קל"ה שפיר כתב מג"א דלא מיקרי אתרוג:

ועוד לפמ"ש תוס' חגיגה ב' ד"ה הקנתם לחלק דחצי' עבד וחצי' ב"ח אסור בשפחה חצי' שפחה וחצי' ב"ח ופרידה שתבעה אין מרביעין עלי' לא סוס ולא חמור משום דבכלאים אתרי מינים קפיד קרא והאי פרידה מין חדש הוא ומותר עם מינו אבל כאן אתשמיש צד חירות בצד עבדות קפיד רחמנא ולהכי אסור ע"ש מבואר דמורכב נקרא מין חדש ועיי' בעה"מ פסחי' מ"ד דבד' מיני מדינה ל"ש טע"כ משום שנעשה מין חדש משא"כ בטע"כ שנתערב מבשא"מ אין כאן מין חדש רק שני הטעמים נרגשים ע"ש ולפי"ז החילוק מבואר דאתרוג המורכב הו' מין חדש ולא נקרא אתרוג אבל דם שנתערב במים לא הוי מין חדש שפיר נקרא דם ועיי' תשו' תשב"ץ ח"ש סי' ד' חילוק בין חיבור שכוניי וחיבור מזגיי ודברי מג"א נכונים:

ובהכי מיושב נמי מה שהקשה ממנחות כ"ג תבלה בקצח ובשומשין כשירה דמצה היא אף שנתערב כשר דשאני התם שלא נעשה מין חדש אבל באתרוג המורכב נשתנה מזגו וטבעו ונעשה מין חדש ולא מיקרי אתרוג פסול:

ועוד בלאה"נ לק"מ דשם אוכל כ"כ עד שהוא שיעור כזית ממצה מלבד התבלין וע"ש בתוס' סד"ה אלא אבל כאן כיון שחצי' מין אחר לאו אתרוג מקרי ופסול משום דאתרוג אמר רחמנא ולא חצי אתרוג וכמ"ש הר"ן בסוכה ל"ו ע"ב דאף דאתרוג חסר כשר בשאר הימים מ"מ בעי' נשתייר רובו דשמו עליו דאתרוג אמר רחמנא ולא חצי אתרוג ע"ש וה"נ דכוותי':

ומה שהקשה אם הי' האילן אתרוג והרכיבו בו ייחור של לימונע למה לא יהי' כשר והא בטלה ברובא ועיי' במשנה פ"ט דכלאים גבי צמר שנתערב בצמר גמלים וא"כ איכא ס"ס שמא אינו מורכב ואת"ל מורכב שמא ייחור לימונע באילן אתרוג ובטל ברוב. ולפענ"ד ל"ש כאן ביטול ברוב דלא אמרי' ביטול ברוב אלא דחשבי' המיעוט כאלו אינו אבל כאן אם תחשוב המיעוט כאלו אינו א"כ אין כאן אלא רוב אתרוג ופסול ביו"ט ראשון משום חסר. ועוד דלא אמרי' ביטול ברוב אלא לעשות ישנו אינו ולא לעשות אינו ישנו מה שאינו אתרוג יהי' ע"י ביטול אתרוג ועיי' פמ"ג בפתיחה לתערובות דאין היתר נעשה איסור ע"י ביטול ברוב:

ושלישית והוא העיקר לפענ"ד דכיון דאתרוג המורכב חלוק בד' סימנים מן שאינו מורכב א"כ הרי הרכבת הלימונע ניכר בו ובניכר האיסור ל"ש ביטול וכמ"ש רשב"א בחולין צ"ח לענין טע"כ כיון שהטעם נרגש הוי כניכר האי' וכש"כ כאן שהממשות נרגש:

ועוד לפמ"ש המרדכי גבי יבמה שרקקה דם דהיכא דגם המבטל עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובות ל"ש ביטול וה"נ בפירי האתרוג המבטל עיקר ביאתו לעולם ע"י תערובות ול"ש ביטול ואי שייחור הלימונע יתבטל באילן האתרוג ז"א דשם ייחור הלימונע ניכר ואינו בטל:

ושוב הק' אפי' מרכיב ייחור של אתרוג באילן לימונע שכן נראה מלשון שבו"י או"ח סי' ל"ו הו"ל זוז"ג דמותר כמ"ש הר"ן ע"ז מ"ט וגבי זוז"ג אין נ"מ אם גורם הא' הוא הרוב והביא ראי' מולד טריפה דכשר לקרבן משום זוז"ג כמבואר בתמורה ל"א ומשום זוז"ג אף דהאם הוא העיקר דעובר ירך אמו וכל גידולו מן האם ואף דאיכא פלוגתא אי חוששין לזרע האב היינו לענין או"ב וקמיפלגי בקראי כמבואר ר"פ או"ב והא דכלאים אסור לגבוה כדאי' ב"ק ע"ז ולא אמרי' דמותר משום זוז"ג היינו משום דהוי היתר בהיתר והרי אסרי' רחמנא אבל לימונע באתרוג הוי אי' בהיתר שפיר הוי זוז"ג ומותר ועיי' תוס' חולין נ"ח:

הנה גוף הסברא דאין חילוק בזוז"ג איזה גורם היא העיקר לא כן מבואר בטו"ז יו"ד סי' קמ"ב סק"ד שכתב דבגינתא דאיזדבל בזבל ע"ז וכן בזריעה שתחת אשירה משו"ה מותר משום דגורם אי' אינו גורם אלא שבח והגורם היתר הוא העיקר ולכן מותר אפי' בע"ז ע"ש וא"כ ה"נ להיפוך אם הגורם איסור הוא הרוב ועיקר אסור אפי' בשאר אי' הגם שיש לחלק דהתם אפשר בלי גורם אי' וכאן א"א בלי גורם היתר ע"ש מ"מ לא מסתבר לחלק ומכ"ש למ"ש הר"ן שם בע"ז דזוז"ג מטעם ביטול אתאי' עלה וודאי אם הגורם אי' הוא הרוב אסור. ומה שהביא ראי' מולד טריפה אינה ראי' לפמ"ש התוס' שם בתמורה ד"ה אבל דאף דר"א ס"ל דזוז"ג אסור היינו דוקא בדבר שאסור גם להדיוט אבל בדבר שאינה אסור רק לגבוה לבד י"ל דס"ל זוז"ג מותר ע"כ וה"נ י"ל סברא זו דאף דבדבר שאינו אסור אלא לגבוה זוז"ג מותר אפי' גורם האי' רוב אבל בדבר שאסור גם להדיוט אם הגורם אי' הוא הרוב אסור גם למ"ד זוז"ג מותר ולומר דפסול למצוה הוי כפסול לגבוה ולא כאסור להדיוט עיי' בשו"ת הנדפסים בסוף ספר נחלת יעקב שהוכיח דלא כן הוא:

ואם נאמר דזוז"ג הוא מטעם ביטול כמ"ש הר"ן בע"ז מ"ט בלא"ה יש ליישב בתירוצים שכתבתי לעיל חוץ מן התירוץ שכתבתי לעיל עפי' המרדכי דלפי דבריו בכל זוז"ג ל"ש ביטול וא"כ א"א לומר כדברי הר"ן:

ועוד נ"ל דבר חדש דל"ש כאן ביטול ולא זוז"ג דבלבוש רסי' תרמ"ח כתב פרי עץ הדר דחכז"ל מדכתיב פרי עץ הדר ולא כתיב פרי הדר פירושו הדר בעצו היינו שעומד באילן משנה לשנה זה אתרוג ע"ש ולפי"ז אף אנו נאמר מדכתי' עץ הדר דבעי' שיהי' העץ הדר דהיינו אתרוג כמ"ש בפתח דברינו בשם רמב"ן ורשב"א ואם הוא מורכב לא נקרא העץ עץ אתרוג ופסול האתרוג דגדל בו ובעץ ל"ש ביטול שהרי ניכר האיסור וכמש"ל וגם ל"ש זוז"ג דלאו גורם הוא אלא גופו של איסור.

ועוד בה שלישית לפמ"ש תוס' בע"ז מ"ח ד"ה ורבנן דהיכא דאין הגורמי' שווין לכ"ע זוז"ג אסור והרי כאן אין הגורמין שווין שייחור האתרוג גורם להיות בו כח האתרוג ואילן לימונע גורם שיהי' בו כח לימונע ואפי' לדעת הרמב"ם פ"ח מע"ז דאפי' אין הגורמים שווין זוז"ג מותר ועיי' אב"מ בתשו' סי' ז' מ"מ כאן שהגורמים פועלים פעולת הפכיות וניכר פעולת גורם האיסור בסימני מורכב המבוארים בטו"ז ומג"א כ"ע מודו דזוז"ג אסור וא"ש:

ועפ"ז נראה דאפי' יש בו רק סימן אחד של מורכב פסול דהוי ניכר האיסור ואינו בטל וגם ניכר בו גורם האי' שהוא היפך מפעולת גורם ההיתר ופסול:

ובלבוש סי' תרמ"ט פוסל אתרוג המורכב מה"ת משום שנעבדה בו עבירה ההרכבה ואע"פ שהרכיבו גו' האיכא למ"ד בפד"מ דאפי' ב"נ מצווה על הרכבת אילן [ועיי' תשו' ב"א או"ח נ"ו ועיי' ש"ך יו"ד סי' רצ"ז וכ"מ פ"א מכלאים ומל"מ שם ועיי' ברמב"ם פ"י ממלכים ופנ"י בפסק חדש] וכיון דנעבדה בו עבירה אע"ג דמותר באכילה אמאיס לגבוה דומי' דבהמת כלאים דאע"ג שמותר באכילה אסורה לקרבן מטעם דנעבדה בה עבירה אמאיסה לגבוה ה"נ הכא ע"ש. וטו"ז שם סק"ג הק' א"כ מה אהני רבא גבי אוונכרי כ' גזזו עכו"ם הא סוף סוף עביד הגוי עבירה דב"נ מצוה על הגזל ואמאיס לגבוה. ולפענ"ד נראה לפמ"ש תוס' חולין קט"ו סד"ה חורש דבב"ח אסור משום לא תאכל כל תועבה משום דהבישול ניכר והתועבה ניכרת אבל מעשה שבת אינו אסור מלא תאכל כל תועבה לפי שאין התועבה ניכרת שאינו ניכר שנעשה בשבת ע"ש וה"נ אני אומר בשלמא באוונכרי אינו ניכר שנעשה בו עבירה של גזל ולכן כיון שהעבירה כבר עברה אינו אסור משום שנעבדה בו עבירה אבל באתרוג המורכב העבירה ניכרת שהוא מורכב בד' סימנים שפיר אסור משום שנעבדה בו עבירה. ובהכי מיושב נמי מה שהק' מג"א בסוסי' תרמ"ח דא"כ עז של כלאים יפסל קרנו לשופר ולפמ"ש ניחא דבשופר של כלאים אינו ניכר שנעבדה בו עבירה ולכן כשר:

ושוב הק' טו"ז מסי' י"א המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעשה ההרכבה נתגדל האתרוג ונעשה ברי' חדשה. ולפענ"ד יש לחלק דשאני גבי ציצית שאין העבירה גורם השינוי ואין העבירה ניכר בהשינוי שהשתחוה להפשתן ולכן כשר משא"כ באתרוג שהעבירה גרם השינוי והעבירה ניכרת בהשינוי שפיר כ' הלבוש דפסול. וגם בזה מיושב קושי' מג"א משופר של כלאים דהתם השופר נשתנה אחר העבירה ואין עבירת ההרכבה גורם שינוי השופר מכמות שהי' בחיי הבהמה כמו עצים ושיפן דחשיב שינוי ב"ק צ"ג:

ושוב הקשה ל"ל קרא ב"ק ע"ח או כבש פרט לכלאים דפסול להקרבה ת"ל דהו"ל מהב"ע לפי דבריו וכן הקשה מג"א סי' תרמ"ח. וגם זה לק"מ דנעבדה בו עבירה ומהב"ע שני דברים הם ושם אפי' הרכיבן אדם ונעבדה בו עבירה מ"מ אינו ניכר שנעבדה בו עבירה שהרי אפשר שמעצמו בא על שאינו מיני ויצא כלאים מביניהם ועיי' ברמב"ם פ"ט מכלאים אבל באתרוג א"א שנרכב ממילא שהרי אינו בע"ח רק ע"י אדם והוא ניכר שנעבדה בו עבירה לכן פסול באתרוג ובכלאים צריך קרא דפסול להקרבה וממילא דמיושב נמי קושי' מג"א משופר של כלאים דבכלאי בהמה אינו ניכר שבא בעבירה ע"י אדם דאפשר שבא מאליו וכנ"ל:

אבל יותר נראה דבאמת דברי הלבוש תמוהים שכתב דומי' דבהמת כלאים וכו' הלא בהמת כלאים ממעטי' מקרא ומי הגיד לו לדרוש טעמא דקרא משום שנעבדה בו עבירה למילף מיני' אתרוג המורכב הרי לא קי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא. לכן נ"ל דכוונתו כיון דממעטי' מקרא בהמת כלאים אפי' לא נעבדה בה עבירה רק מאליו וק' מנ"ל דילמא לא אתי קרא למעט כלאים רק בנעבדה בה עבירה אבל לא נעבדה בה עבירה רק מאליו אינו פסול כלל להקרבה אע"כ דאם נעבדה בה עבירה א"צ קרא למיפסל דמסברא פסול וכי איצטריך קרא בכלאים ממילא ולא נעבדה בה עבירה וא"כ ה"ה אתרוג דבנעבדה בו עבירה דפסול מסברא וא"כ ועפמ"ש אני תמה על תשו' מהר"מ אלשיך סי' ק"י שכתב דאם מרכיב ייחור אתרוג באילן לימונע אין אתרוג כלל דבטל ענף האתרוג לגבי לימונע וכאלו כולו לימונע וכו' מהא דאמרי' בסוטה מ"ג ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה ע"ש ומה דמיון יש זה לזה הרי ילדה שסבכה בזקנה י"ל דמיירי במב"מ ואינו ניכר האי' דהיינו הילדה כלל ועיי' מהרש"א שם דילדה בזקנה כיון דמינה הוא בטל לגבה משא"כ אילן בירק כיון דלאו בת מינה היא לא בטל לגבה ע"ש ואפי' נימא דאילן באילן אפי' מבשא"מ בטלה ילדה בזקנה היינו משום דגם בזה אינו ניכר האי' שסבך ילדה בזקינה דהרי יש אילן שמוציא ב' מיני פירות כמו צלף עיי' ברכות ל"ו ועיי' ב"א או"ח סי' נ"ו ואפי' תאמר כיון שבמינים אלו אין אילן אחד מוציא שני מינים כאלו הוי כניכר שהבריך בה אילן אחד מ"מ התם לענין אי' ערלה ורבעי קיימי' ואינו ניכר שהוא תוך ג' שנים להרכבתו ושפיר בטל שם אי' מיני' לגבי זקנה ועיי' ר"ן נדרי' נ"ב אבל באתרוג מורכב הרי כתב הוא בעצמו שם דאם הרכיב יחור לימונע באילן אתרוג דוודאי פסול לפי שאינו מוציא רק לימונע וכמ"ש רש"י בסוטה הנ"ל מרכיב שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפ' האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין האילן שנטל ממנו ע"ש וא"כ ייחור האתרוג שהורכב באילן לימונע נושא פירות אתרוג וניכר שהוא אתרוג וכיון שניכר שהוא אתרוג ל"ש לומר דבטל לגבי לימונע וצ"ע:

ויותר תמוה בעיני מה שהביא שם ראי' לדבריו מדברי הר"ן ר"ה ט' שהק' דמסוגי' דהתם מוכח דשייך ערלה בהברכה והרכבה ואלו בספרי תני' ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ומרכיב ותי' בהברכה שאינה יונקת מאביה חייב בערלה ובספרי מיירי ביונקת מאבי' ומרכיב אמרכיב נמי לא קשי' דבמרכיב באילן הנטוע למאכל לא נהגא ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסיבכה בזקנה בטלה וכו' ואפי' ילדה בילדה נמי לכי משי שליש לילדה ראשונה שני' נמי שרי' והכי מוכח התם והא דהכא בשנטעם לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל ומשו"ה אין זו בטלה לגבה ומשכחת לה נמי בהרכיב בתוך אילן סרק וכו' הרי בפירוש שנתבטל הייחור לגבי אילן וה"נ בטל ענף אתרוג לגבי אילן לימונע וכאלו כולו לימונע ע"ש. והנה מה דלא מתרץ מרכיב אמרכיב כמו שמתרץ מבריך אמבריך לחלק בין יונק מאביו לאינו יונק מאביו ועיי' ברמב"ם פ"א מערלה משנה ה' והיינו משום דמרכיב שאינו נפסק מאביו לא שכיח כמ"ש בתשו' מהר"מ אלשיך הנ"ל ליישב סוגי' הש"ס בסוטה מ"ג לדעת הרמב"ם ע"ש ה"נ י"ל בר"ן:

אבל הא תמוה מאוד מה סברא יש בזה לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל לכן לא בטלה לגבה דהא זקינה פשיטא דנפקא מדין ערלה ואפ"ה בטלה בה וכן תמה בתשו' ב"א ועוד דבגמ' סוטה מ"ג אמרינן דבהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות לא בטיל משום:

דבת מיהדר הוא ע"ש ולמה נתן ר"ן טעם אחר ממה שאמרו בגמ' עיי' בתשו' בית אפרים שם ובתשו' אלשיך הנ"ל. ואם נפשך לומר שהר"ן כיון ג"כ למה שאמרו בגמ' הנ"ל מלבד שהלשון מוקשה שכתב לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל דהו"ל לומר לפי שהראשונה בת מיהדר הוא עוד יותר תקשי מ"ש ומשכחת לה נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק דשם ל"ש דבת מיהדר הוא להיות נמלך עליו לאכילה ותהי' חייבת בערלה דהא אילן סרק, מיהו אפשר לומר דבזה בלא"ה לא בטלה כמו"ש בתשו' ב"א שם דהא דילדה בטילה בזקנה הוא דוקא במינו ולא בשא"מ וא"כ אילן מאכל באילן סרק הוי בשא"מ ולא בטלה אבל ז"א דהרי הוכיח בתשו' ב"א שם סי' נ"ז דיש גם אילני סרק. שהן מין אילן מאכל ע"ש וא"כ גם באילן סרק אפשר דבטלה דהוי מב"מ:

לכן נ"ל בכוונת הר"ן דס"ל דסברת הגמ' הוא כך דילדה בזקנה בטלה דאי מימלך עלה לאו בת מ מיהדר הוא ואין בה חסרון מתנאים המחייבי' בערלה שלא יהי' החסרון הזה בילדה ויהי' ניכר הבדל והפרש תנאי המחוייב בערלה בין ילדה לזקנה אלא מי שיודע שזו ילדה וזו זקנה לכן בטלה לגבי זקנה אבל ילדה בילדה הנטוע לסייג ולקורות לא בטלה דאי מימלך עלה בת מיהדר הוא אין הטעם משום שאפשר לחייב עוד עיקר האילן בערלה אם יחשוב עליו לאכילה אלא הטעם משום דחסר בעיקר האילן תנאי המחייב בערלה דהיינו שיחשוב עליו לאכילה ובייחור המורכב יש תנאי זה שהוא לאכלה א"כ האיסור ניכר בהבדלו והפרשו מן ההיתר לכן אינו בטל והיינו שכתב הר"ן לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל אין הכוונה שאין בה משום איסור ערלה אלא הכוונה שאין בה משום תנאי המחייב בערלה ובשני' יש בה תנאי המחייב בערלה לכן אינו בטל דהוי כניכר האיסור וא"כ דברי הר"ן עולין בקנה א' עם דברי הגמ' דסוטה, ולפ"ז כ"ש במרכיב באילן סרק דוודאי ניכר ונראה לעינים שבעיקר האילן חסר תנאי המחייב בערלה ובייחור יש תנאי זה שמוציא פירות וודאי אינו בטל ולכן הוסיף הר"ן דאפי' את"ל שאין הפי' בגמ' כנ"ל ומשום דנטוע לסייג ולקורות לא מיקרי ניכר כ"כ הייחור האסור נגד ההיתר רק שם הטעם כפירש"י מ"מ משכחת לה נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק דבזה וודאי מקרי ניכר האיסור ולא בטיל וכנ"ל וא"ש:

ולפ"ז אדרבה לא מיבעי' דליכא סייעתא מדברי הר"ן אלא תיובתא נמי איכא דמוכח מדברי הר"ן דהיכי דניכר לא בטיל וכש"כ כאן דייחוד האתרוג ניכר שמוציא פירות כאילן שנוטל ממנו דודאי לא בטיל:

אכן נראה לפענ"ד ליישב עפ"י הירושלמי שהביא הר"ן שם עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן יש בה משום ערלה מאימתי מונין לה משעת נטיעתו ע"ש פי' משעת נטיעת אילן סרק ולא משעת הרכבה והוא פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי פ"ק דערלה הביאו ב"א ונחלת יעקב הנ"ל וקי"ל כר"י לגבי ר"ל דמונין משעת נטיעה והסבירו בטעמו של דבר כמו דאם נטע אילן והוציא מאליו ענף חדש לאחר שני שנים מנטיעה אין בפירות ייחור זה איסור ערלה לאחר ג' שנים מנטיעת עיקר האילן ה"נ אם הוציא ענף זה ע"י הרכבת אדם נמי הוי כעלה מאליו ומונין משעת נטיעה והיינו הך דילדה בזקנה בטלה ואפי' ילדה בילדה אחר ג' שנים לילדה ראשונה שני' נמי שרי' שכתב הר"ן שם משום שייתוד המורכב הו' כעלה מאליו מגוף האילן:

ועשיתי סמוכי' לזה ממ"ש תוס' חולין ט"ז ד"ה לענין דאף דתלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז הוי כתלוש מ"מ אילן המושרש בארץ חשוב כמחובר מעיקרו וכאלו עלה מאליו מן הקרקע ע"ש ועיי' תוס' ע"ז מ"ה ע"ב ד"ה והכא ושם מ"ח ד"ה גדעו וה"נ כיון שהייחור מושרש באילן הוי כהוציא ייחור מאליו ומונין שני ערלה משעת נטיעה ואף דהאילן אינו מחויב בערלה היינו משום שחסר בו תנאי המחייב בערלה אבל בייחור המורכב שיש בו תנאי המחייב בערלה שפיר חייב וכמוש"ל דאפי' עלה מאליו באילן סרק ייחוד העושה פירות לאכלה נמי הי' חייב בערלה ומונין משעת נטיעת האילן. ולפי"ז לפמש"ל דבאתרוג כיון דכתי' פרי עץ הדר ולא כתי' פרי הדר בעי' דוקא:

שהעץ יהי' אתרוג ואם אירע בדרך פלא שעץ תפוח הוציא אתרוג כשר כדינו נמי פסול משום שאינו מעץ אתרוג שפיר כתב האלשיך דאם הרכיב ייחור אתרוג באילן לימונע דפסול משום שאינו אתרוג כלל פי' האילן אינו אילן אתרוג כלל כמו ילדה דבטלה בזקינה והוי כאלו עלה מעצמו ענף בזקינה ה"נ הוי כאלו עלה מאליו ייחור אתרוג באילן לימונע דמקרי עץ לימוני ולא עץ הדר אתרוג ופסול ומיושב הכל בעזהי"ת ויש עוד להאריך הרבה בזה ואין הזמן מסכים כעת:

והטו"ז באו"ח סי' תרמ"ט כתב דמורכב פסול מטעם חסר שחלק של מין אחר הוי כמאן דליתא וא"כ מה שנשאר מחלק האתרוג הוי כחסר וא"כ ביו"ט ראשון וודאי פסול אלא אפי' בשאר ימים נמי פסול שמא הרוב ממין האחר ולא נשאר מאתרוג כשיעור ע"ש ועיי' בר"ן סוכה ל"ו דאי ליכא רוב אתרוג לא מקרי אתרוג רק חתיכת אתרוג. ופר"מ נתקשה דזה לא מקרי חסר כיון דבכל משהו ומשהו יש בו גם חלק אתרוג וגם אין החסרון ניכר מבחוץ. ולפענ"ד אין זה תימא דאלו הי' פסול חסר משום הדר שפיר הוי אמרי' דאם אין החסרון ניכר הוי הדר אבל באמת פסול חסר ביו"ט ראשון הוא משום דאינו לקיחה תמה עיי' תוס' סוכה כ"ט ע"ב ד"ה בעי' ובשאר ימים אם אין האתרוג רוב משום דלא מקרי אתרוג כמ"ש הר"ן או משום שאין בו כשיעור כמ"ש הטו"ז א"כ מה בכך שאין החסרון ניכר מ"מ אינו לקיחה תמה ואינו נקרא אתרוג ואין בו כשיעור ושפיר פסול משום חסר:

ושוב מצאתי בתשו' אלשיך סוס"י ק"י שפוסל ג"כ אתרוג המורכב מטעם חסר והביא ראי' מב"ב קל"ז דאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחד מהן אם א"י לאכלו לא יצא א"כ ומה התם משום דאינו כולו לכם פסול כש"כ אם אינו כולו אתרוג עי"ש. ולפענ"ד אין ראי' משם דהתם אין הטעם משום שאינו שלו הוי כחסר אלא דאפי' נימא דבשעת לקיחה מבורר דאז בשעה זו כולו שלו וא"כ אין כאן משום חסר כלל מ"מ פסול משום דאינו מיוחד שלו כמ"ש תוס' סוכה מ"א ד"ה אלא ולענ"ד כיונו למאי דאמרי' ב"ק צ' דבעי' כספו המיוחד לו ולהכי לא יצא אבל לעולם אפי' אינו כולו אתרוג לא מקרי חסר כיון דאין החסרון ניכר אבל מ"מ סברא הנ"ל אמת דכאן פסול משום חסר:

אבל נ"ל להביא ראי' מתוס' פסחי' ל"ח ד"ה אתי' דאתרוג של טבל לא חשוב שלו כיון שצריך ליתן ממנו לכהן וללוי ובעי' שיהי' כל האתרוג שלו ע"ש והתם ל"ל משום דאינו כספו המיוחד לו דהא גם חלק הכהן מיוחד לו שיכול ליתנו לאיזה כהן שירצה אע"כ משום דהחלק שאינו שלו הוי כחסר. ואין לחלק דשאני התם כיון דאם יפריש ממנו תרומת ומעשר יהי' חסר וכל העומד לחסור כחסר דמי אבל חלק שאינו מין אתרוג אין סופו לינטל וא"א להפרידו לא הוי כחסר דהא גם שם יכול להפריש עליו ממק"א ואינו עומד לחסור כלל וע"כ משום דעכ"פ יש לכהן חלק בכל משהו מקרי חסר שאינו לקיחה תמה או אינו כשיעור וה"ט שייך נמי באתרוג המורכב ודברי טו"ז נכונים. ועיי' תמורה י"א ע"ב והא קמייתא בהמה מחוסרת אבר אלמא דאעפ"י שאין החסרון ניכר מ"מ נקרא חסר אלא דמ"מ לענין דיהא נחשב מום לא מקרי חסרון כיון שאין החסרון נראה וניכר כלל דאפי' חסרון מבפנים לא מקרי מום כמ"ש רמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח הי"א ואינו פסול רק מדכתי' תמימים ועיי' בכורות ט"ל ע"א ע"ש ולכן פירש"י שם מחוסר שהרי אותו האבר אינו שלו וכו':

ובזה תנוח נפשו הרמה. ויען הפסקוני טרדות רבות אחרתי עד כה. וד' ישלח ברכה והצלחה. והיתה הרוחה. וימצא מנוחה. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה