בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה של
שיל"ת ב' אויפאלו:
ישאו הרים שלום. לאוצר בלום. ידידי הרבני החרוץ ושנון. וריח לו כלבנון. שמו ינון. כמו"ה חיים זלמן נ"י מאשקאוויטש בק"ק ה' בוסערמין וכעת דיין מצויין בק"ק טאקאי:
מכתבו קבלתי והנני להשיבו במה שנסתפק פמ"ג או"ח סי' תרכ"ח בטו"ז סק"ג באין לו סוכה אחרת כ"א באילן או ע"ג בהמה אי עולין ביו"ט וכו' וכ' וקצת ראי' מחי' רשב"א פ' הישן סוכה כ"ג שכ' וזו אינה ראוי' לז' רצופי' שהשבת בא לעולם בתוך ז' ובהמה אינה ראוי' לשבת ע"ש ומה צריך לזה הא בלא"ה הא ביו"ט אין עולין אלא משמע דמשכחת לה דעולין ביו"ט ע"ש והקובץ ברמב"ם פ"ד מסוכה דחה ראיתו דמשכחת לה אם כבר עלה מעיו"ט דאפשר דאין מחייבין אותו לירד ותמה מעלתו עליו הא בשבת נמי י"ל כן אם עלה מע"ש עוד הק' דהא דאין מחייבי' אותו ע"כ הפי' מעיו"ט דאי בי"ט מבואר בעירובי' ק' ורמב"ם פכ"א משבת ה"ט דמותר לירד אם עלה מעיו"ט ול"ש לשון מחייבי' וא"כ אמאי אין מחייבי' אותו לירד הא מבואר בסוגי' דיש איסור בישיבת אילן כמו בעליי' וירידה. ונ"ל ליישב דלכאו' קשה אמאי לא נימא דאתי עשה דסוכה ודחי אי' דאין עולין באילן ואי' דאין משתמש' בבע"ח אך ז"א דיו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה דרבנן כדאמרי' בר"ה ל"ב ועוד דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו מיקיים עשה כמו"ש הר"ן שם בר"ה אלא דלדעת שיבולי לקט שופר הוי עשה דרבים ולא בעי' בעידנא והתינח שופר שהיחיד מוציא רבים י"ח כמ"ש מג"א סי' תמ"ו אבל סוכה שאין היחיד מוציא רבים י"ח שפיר בעי' בעידנא ועיי' בתוס' חולין קמ"א דעת ריב"א דאף דאין עדל"ת ועשה מ"מ הל"ת דחי רק העשה נשאר דאין עשה דוחה עשה משום מה אולמא דהאי עשה מהאי עשה וא"כ שב ואל תעשה עדיף והתינח לעלות אבל אם כבר עלה מעיו"ט אף שהישיבה אסור מ"מ הוא בשב ואל תעשה שאינו יורד שפיר אמרי' דעשה דסוכה דוחה עשה דיו"ט דמה אולמא דהאי עשה מהאי עשה ושב ואל תעשה עדיף וא"צ לירד וגם שפיר הו' בעידנא דבשעת ישיבה מקיים מצות ישיבת סוכה ומיושב קושי' שניי'. והתינח ביו"ט אבל בשבת דבאי' דאו' הוי עשה שיש בו כרת ואמרי' בפסחים נ"ט יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת וא"כ ל"ש בזה מה אולמא וממילא ה"ה בעשה דרבנן בשבת נמי לא אמרי' מה אולמא דעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ועיי' ביבמות ו' שאני לאוי דשבת דחמירי וא"כ שפיר צריך לירד והוי אינו ראוי' לז' וא"ש:
והשתא דאתית להכי בפשיטות טפי י"ל דמשום יו"ט שפיר הוי ראוי' לז' משום דאם עבר ועלה יי"ח וכמו"ש רש"י בסוכה דף כ"ב ע"ב ד"ה כשרה אלא דפמ"ג שם הק' דהוי מהב"ע ולפמ"ש דעשה דסוכה דחי ל"ת רק העשה אינו דוחה משום מה אולמא א"כ כשעבר ועלה לא הוי מהב"ע דאמרי' להיפוך מה אולמא כמו"ש בסוף נובי"ק וגם משום דלא הוי בעידנא לא הו' מהב"ע דכבר כתבו הקדמונים דהא דבעי' בעידנא היינו משום דחיישי' שמא יאנוס ולא יתקיים העשה אבל כיון שכבר קיים לא הו' מהב"ע וכ"ז ביו"ט אבל בשבת דל"ש מה אולמא להיפוך כנ"ל שפיר הוי מהב"ע כקושי' פמג"ד ואם עבר ועלה לא יצא והוי סוכה שאינו ראוי' לז' וא"ש:
אבל נ"ל דשנים ביחד מותרי' לעלות דבאו"ח סי' ער"ה פסקי' דשנים ביחד מותרי' לקרות לאור הנר דהשני יזכירנו והביא מג"א סק"ה בשם מהרי"ל שהק' א"כ יהיו שנים מותרי' לרכוב בשבת ע"ג בהמה דאם בא לחתוך זמורה יזכירנו האחר ותי' מג"א דוקא בקריאה שהוא מצוה התירו ולא במילי דרשות עוד תי' דהתם גזרי' שמא יחתוך זמורה קודם שישב על הסוס כדי להנהיגו וכו' ע"ש ולפי"ז בעושה סוכה ע"ג בהמה או בראש האילן דהוי מצוה לעלות לסוכה שנים מותרי' לעלות לתי' הא' וגם תי' השני ל"ש כיון שאינו רוצה להנהיגה רק לכנס לסוכה אין חשש שיחתוך זמורה קודם שיכנס וכ"ש באילן דאין חשש שמא יתלוש רק כשהוא באילן וא"כ שנים מותרי' לכנס בסוכה:
ובזה מיושב מה שהק' סתירת הרמב"ם שבפ"ד מסוכה ה"ו פסק כר"מ דסוכה בראש האילן וע"ג בהמה כשר דאזלי' בתר דאו' ופ"י דשבועות ה"א פסק כראב"י בשבועות ל"א דפסולי עדות דרבנן פטורי' משבועות העדות אף דמדאורייתא מיחזי חזי ואזיל בתר דרבנן. ולפמ"ש ס"ל לרמב"ם דהוי סוכה ראוי' לז' כיון דמדאו' מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו ובשנים ליכא גזירה אבל לעולם בעלמא אזלי' בתר דרבנן וא"ש:
ועוד נראה לפענ"ד דלק"מ דרשב"א שבועות שם הק' נהי דמשחק בקובי' כשר מה"ת מ"מ כיון דרבנן פסלוהו ואם יעיד לא יתחייב זה ממון בעדותו אמאי חייב בק"ש העדות והלא לא חייבתו תורה אלא במפסיד לתובע ממון בכפירתו ותי' דס"ל לר"פ דפסולי עדות דרבנן אעפ"י שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן דאי תפס אפי' בעדים לא מפקי' מיני' עוד תי' דאפשר אלו העיד זה שמא הי' הנתבע מתבייש בפניו שא"י להעיז פניו בפני עד זה וכיון דמה"ת כשר והוא גורם לממון חייב דדהגל"מ כממון דמי ע"ש ולפי"ז הרמב"ם ס"ל דפסולי עדות דרבנן תפס מפקי' מיני' ואפי' אי לא מפקי' מיני' הוי רק דהגל"מ דאינו ודאי שיוכל לתפוס ופסק פ"י משבועות ה"ז דהגל"מ לאו כממון דמי ולהכי אף דבעלמא אזלי' בתר דאו' הכא פטור מק"ש משום דאינו מפסידו ממון בכפירתו כקושי' רשב"א ול"ל כתי' רשב"א דהא פסק דגורם לממון לאו כממון דמי וא"ש:
ומ"ש שדברי תוס' ריש סוכה ד"ה כי שהקשו כיון דלא חיישי' אלא שיהא ראוי' לעשותה עראי אע"פ שעשה אותה קבע א"כ אמאי אמרי' בתענית ב' שהגשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרי' במסמרי' שלא ירדו גשמים בסוכה ואפי' את"ל דאסור משום גזירת תקרה וכו' מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן ל"ש לומר שהגשמים סימן קללה ע"ש שהוא כר"מ דסוכה כ"ג דעושה סיכתו ע"ג בהמה ואילן כשר אף דבעי' סוכה ראוי' לז' הא נמי מדאו' מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה ע"ש. לא כוון יפה דטעמא דר"י בסוכה כ"ג כיון דמדרבנן אסור לכנס בה בשבת ויו"ט וא"י לכנס בה מפני איסור דרבנן שפיר אינו ראוי' לשבעה דלא גרע מאלו א"י לכנס בה מפני ייתושי' ופרעושי' יום אחד דהוי אינו ראוי' לשבעה אבל שם בתוס' ריש סוכה וכי יש איסור לכנס אם הנסרי' קבועי' במסמרי' אלא שמדרבנן אינו יי"ח סוכה בזה משום גזירת תקרה ואם ירדו גשמים שפיר יכול לישב בה ויוצא יד' חובת סוכה מה"ת שפיר הק' תוס' מה סימן קללה יש בזה שא"ל אינו חפץ בשימושך כדאמרינן סוכה כ"ח ורש"י תענית שם הא שפיר חפץ השי"ת בשימושו שמקיים מצות סוכה דאורייתא. ובזה הנני בברכת התורה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: