אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שכט

תשובה שכח

שיל"ת ב' אויפאלו ג' שמיני תרמ"ט לפ"ק. הנני נוטה כנהר שלום, לנופך ספיר ויהלום, אוצר בלום, ידידי הרב הגדול בתורה, נזר תפארה, עושה נפלאות, בחריפות ובקיאות, כש"ת מו"ה אברהם צבי יונג נ"י פה העירה:

באיגרת הפורים. בחכמה פותח שערים. ונתקשה בתוס' זבחים צ"ג ע"א שהקשו אהא דאר"א התם מי חטאת שנטמאו מטהרי' וכו' א"כ למה גזרו שלא יעביר אדם מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה וכו' כדאי' ביבמות קט"ז ע"ב ותי' דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש והתפלא שהוא נגד משנה ערוכה פ"ט דפרה מ"ו מי חטאת לא יעבירם בנהר וכו' אבל עובר וכו' ובמים שאינם מקודשי' הרי מפורש יוצא דלא גזרו רק לאחר קידוש ולא קודם קידוש ותהי' להיפוך מדברי תוס' הנ"ל אלו תוכן דבריו. ולפענ"ד נראה ואקדים דטו"א בחגיגה כ"ג תמה על דברי תוס' הנ"ל מה יש לחלק לענין טומאה בין קודם קידוש ובין לאחר קידוש וכו' ע"ש:

ואני בעניי הכינותי את לבי להסביר דבריהם דתוס' יומא מ"ח ד"ה מדפסיל וכו' דאפר חטאת אין לו שום טומאה מה"ת ואי משום חיבת קודש הא ל"ש בה משנעשית אפר כדמשמע במנחות נ"א ע"ב ועל פרה שלא יהי' מועלי' באפרה ע"ש ולפי דבריהם צ"ל דהא דתנן פי"א דפרה מ"ו כל הטעון ביאת מים וכו' מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת וכו' שמשם הוציא הרשב"א בתשו' ל"ב דאפר חטאת מקבל טומאה היינו רק מדרבנן אבל מה"ת אינו מקבל טומאה ובטו"א הנ"ל דחה ראיות תוס' ממנחות הנ"ל דדוקא לענין מעילה מיעטא רחמנא בהדי' היא בה מועלי' באפרה אין מועלי' אבל לכל מילי דינו כחטאת ע"ש. ועיי' תוס' מנחות שם ד"ה ואין שהקשו ל"ל קרא למעוטי אפר ממעילה תיפוק לי' דאפר הקדש מותר כדאמרי' סוף תמורה וכו' ותי' דשאני הכא דכל מצותה לשריפה עומד ועוד נראה דטעם דהתם משום דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלי' בו אבל הכא אכתי לא איתעביד ע"ש. ולפ"ז נ"ל לחדש דודאי האפר קודם קידוש דאכתי לא איתעביד מצותו עדיין שם חיבת קידש עלי' ומקבל טומאה מה"ת דחיבת קודש מכשירתה גם ר"א מודה דאינו מטהר ומשו"ה גזרו קודם קידוש שלא יעביר אפר חטאת בנהר שאם יטמא מה"ת אינו מטהר אבל לאחר קידוש שכבר נעשה מצות הפרה ומה שהגברא צריך לקבל הזאה הוא מצוה אחרת על הגברא ועיי' ברמב"ם ריש הלכות פרה שכתב יש בכללן שתי מצות עשה וזהו פרטן א') דין פרה אדומה ב') דין טומאת מי נדה וטהרתן ע"ש אבל טהרת הגברא הוא מילתא באפי נפשי' וא"כ כבר איתעביד כל מצות הפרה ופקע מיני' שם חיבת הקודש ואינו מכשיר לקבל טומאה וא"כ מה"ת אינו מקבל טומאה רק מדרבנן אפשר דמקבל טומאה ולהכי מטהרי' לר"א וכן לתי' א' שבתוס' דכל מצותה לשריפה עומד שייך רק על האפר קודם קידוש אחר שריפה אינו עומד דוקא לקידוש כדאמרי' שם דקא עבדי' מיני' למכתן כיון דמיעטי' רחמנא ממעילה וא"כ שוב אין בו חיבת הקודש ואינו מקבל טומאה מה"ת ושפיר כתבו התוס' לחלק בין קודם קידוש ובין לאחר קידוש ולק"מ דאחר קידוש ל"ש ב' תירוצי תוס' הנ"ל וא"כ לענין מעילה א"צ למיעטה דהיא רק מסברא פקע מיני' שם הקדש ול"ש חיבת הקודש כמו"ש תוס' ביומא הנ"ל דכאן ל"ש דחיית טו"א כיון דלאו ממיעוטא דהיא ממעטי' לי' וניחא סברת תוס' כנ"ל וא"ש:

ומכאן יש תשובה למ"ש חת"ס יו"ד סוסי' קס"ז לדחות דברי נוב"י דאף דפ"א יש שני חזקות נגד הרוב מ"מ אזלי' בת"ר ודחה חת"ס כיון דלא ידעי' פסול טריפה בפ"א רק מדכתי' חטאת היא שדינה כחטאת וכיון דבחטאת כשר דשם ליכא אלא חד חזקה נגד הרוב ממילא כשר נמי לפ"א אף דאיכא שני חזקות ע"ש והרי כאן דלא ידעי' מעילה בפ"א רק מדכתי' חטאת היא ואף דקדשי בה"ב הוא מ"מ אין מועל אחר מועל אלא מדכתי' חטאת הוא כמו"ש תוס' מנחות שם ד"ה חטאת ומ"מ אי לאו מיעוטא דהיא הו"א דיש מועל אחר מועל באפר פרה מטעמי' שכתבו תוס' אף דבחטאת גופא אפר מותר וצ"ע:

אמנם גוף דברי טו"א שכתב דוקא לענין מעילה מיעטו קרא בהדי' מדכתי' היא אבל לענין שאר מילי דינו כחטאת תמוהי' בעינ' וכי קרא דחטאת היא אתי למעילה הלא משם ילפי' דטריפות פוסל בפרה כדאמרי' בחולי' י"ב וכן מומי' ושאר דברי' הפוסלי' בקרבנות פסולי' בזה ומדקרי' רחמנא חטאת וכמו"ש רמב"ם פ"א מפרה ה"ז ועיי' כ"מ שם ה"ט וע"ז קאי מיעוטא דהיא דהא דקרי' דרחמנא חטאת לומר שדינה כחטאת אף שהיא קדשי בה"ב היינו רק היא גופא ולא אפרה וא"כ שפיר כתב תוס' ביומא דבאפר ל"ש חיבת קודש:

ומה שהביא שם ראי' נגד דברי תוס' יומא הנ"ל ממנחות ק"ב דפריך לר"ש דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי ה"נ כל העומד לשרוף כשרוף דמי פרה ונותר אמאי מטמאי' טומאת אוכלי' עפרא בעלמא היא ומשני חיבת הקודש מכשרתן ומשמע דפרה מטמא מה"ת והביא שכן כתב בתשוב' רשב"א סי' ל"ב ע"ש. דמי להאי עורבא דמביא נורא לקיני' דאדרבה הרשב"א שם מוכיח מגמ' זו דאפר פרה אינו מטמא טומאת אוכלי' וז"ל אחר שהביא גמר' הנ"ל אלמא פשיטא להו דפרה אינו מטמא טומאת אוכלי' לאחר שריפתה דאפי' קודם שריפתה הוי ק"ל היכי מטמאה טומאת אוכלי' משום כל העומד לשרוף כשרוף דמי ובהא הוא דמהני חיבת הקודש דאע"ג דכל העומד לשרוף כשרוף דמ' הכא משום חיבת הקודש לא אמרי' ע"ש הרי מפורש יוצא מדברי רשב"א דלא מהני חיבת הקודש אלא דלא נימא עומד לשרוף כשרוף אבל האפר אינו מקבל טומאה משום חיבת הקודש וכדברי תוס' יומא הנ"ל וכן משמע מלשון תוס' ב"ק ע"ז ד"ה פרה שכתבו אע"ג דהוי מהני כל העומד לשרוף על האוכל כגון נותר ופרה לחשוב כעפרא אי לאו דמכשיר להו חיבת הקודש ע"ש משמע דלא מהני חיבת הקודש רק דלא נימא כל העומד לשרוף אבל לא לקבל טומאה אחר שנעשה אפר:

ולכן הנכון דהא דאמרי רבנן דמי חטאת שנטמאו אין מטהרי' ועי' רש"י חגיגה כ"ג ד"ה כזית מת תחוב והאהילו עליו ונטמאו הוא עפ"מ דתנן פרה פ"י מ"ג קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור נתנו על גביו ר"א מטהר וחכמי' מטמאי' ופירשו הר"מ ור"ש ורע"ב שם אע"ג דכ"ח אינו מקבל טומאה מגבו מ"מ מדכתי' במקום טהור אין זה מקום טהור ע"ש ועיי' ברמב"ם פי"ד מפרה ה"א וה"ג מבואר דאפר חטאת שאינו במקום טהור נפסל מגזה"כ ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור ולפי דעתי העני' הוא רק לאפסולי גופא ולא למימני בי' ראשון ושני עיי' מנחות ק"ב ע"ב כיון דהיא רק גזה"כ ובעלמא לא מצינו שיהי' אפר מקבל טומאה וכן כתב גם טו"א בסוף דבריו. ומעתה כיון דהא דאפר חטאת נפסל בקבלת טומאה הוא גזה"כ נ"ל כמו דקי"ל לענין מי חטאת שנעשו בהם מלאכה דפסולי' דיש חילוק דוקא קודם קידוש אבל אם נעשו בהם מלאכה לאחר קידוש שרי' כמבואר בכמה דוכתי וברמב"ם פ"ח מפרה ה"נ לענין פסול אפר יען שאינו במקום טהור אינו פסול רק קודם קידוש אבל לא לאחר קידוש דאין לך בו אלא חידושי וא"כ נכון סברת תוס' זבחים הנ"ל לחלק בין קודם קידוש לאחר קידוש ולק"מ קושיא טו"א וא"ש:

ותימה בעיני על רשב"א בתשובה שם שתמה על השואל שכתב היכא מצינו באפר ועפר שיקבלו טומאה וכו' ותמה הרשב"א וכי אפר פרה אינו מקבל טומאה והלא מקרא מלא דיבר הכתוב ואסף איש טהור את אפר הפרה וכו' ולפמ"ש שפיר כתב השואל דלא מצינו אפר ועפר שיקבלו טומאת אוכלי' לממני בי' ראשון ושני והא דבעי' איש טהור היינו רק מגזה"כ לאפסולי גופא מהזאה כמו דבעי' מקום טהור מגזה"כ וכמוש"ל:

עוד תמה טו"א שם על דברי תוס' הא האי עובדא דמת תחוב בקרקע של ספינה במי חטאת נמי הוי וגם גזר על מי חטאת נמי שלא ישאו בספינה מהאי עובדא דנטמאו ש"מ דמי חטאת שאחר קידוש כשנטמאו נמי אין מטהרי'. ולפענ"ד לק"מ דתוס' לא הק' אלא אם מי חטאת שנטמאו מטהרי' בין נטמאו קודם קידוש בין נטמאו לאחר קידוש א"כ למה גזרו כלל הא אפי' נטמאו מטהר' אבל כיון דבנטמא האפר קודם קידוש אינו מטהר ושפיר גזרו שלא יעביר אפר חטאת בנהר וכיון דבאותה מעשה הי' מי חטאת ואפר חטאת גזרו על שניהם שלא יעבירם בנהר אף דבמי חטאת ל"ש שום חשש גזרו הא אטו הא וכ"ש לר' חנני' בן עקיבא דבעי דוקא כמעשה שהי' וא"ש:

ועתה נחזור לקושיתו עיי' רע"ב פ"י דפרה מ"ה שכתב ובידו כלי ריקן דלא בעי' והניח במקום טהור אלא באפר הפרה ובמים המקודשי' ע"י האפר והר"מ שם הוסיף שאנחנו לא נצריך מקום טהור אלא לאפר הפרה כמו שביאר הפסוק או למים מקודשים לסיבת האפר אשר בה ע"ש מבואר דבמי חטאת אפי' לאחר קידוש אין בהם דיני מי חטאת רק מצד האפר אשר בו. ולפ"ז מה שמחלקי' תוס' בין קודם קידוש לאחר קידוש היינו באפר חטאת דנטמאו קודם קידוש אין מטהרי' ולהכי גזרו שלא יעבירו בנהר אבל לאחר קידוש מטהרי' ומ"מ גזרו גם על מי חטאת שלא יעבירם בנהר אטו אפר חטאת כמש"ל לסיבת אפר שבה אבל על המים קודם נתינת האפר לא גזרו כלל ולא מיבעי' לחנני' דבעי' כמעשה שהי' ודאי לא גזרו דשם לא היה מים לחוד אלא אפי' לרבנן דלא בעי' כמעשה שהי' מים כיון דגם לאחר קידוש אין במים דין חטאת רק מצד האפר שבו וכמו"ש הרמב"ם הנ"ל א"כ קודם נתינת האפר לתוכה לא גזרו כלל והיינו מתני' דפ"ט דמקוואות מ"ו ובמים שאינם מקודשי' דהיינו המים קודם קידוש לא גזרו כלל שאסור להעבירם אבל באפר עיקר הגזירה משום קודם קידוש דאינן מטהרי' אבל לאחר קידוש מטהרי' וכמו"ש תוס' ומ"מ גזרו שאסור להעבירם בנהר אטו נטמא האפר קודם קידוש וכמוש"ל ומיושב קושי' מעלתו וא"ש:

עוד האריך בטו"א שם עמ"ש תוס' בחגיגה דהא דמי חטאת שנטמאו מטהרי' היינו בשאר טומאות אבל בטומאת מת נפסלו ואמאי הא כמו דיליף ר"א נטמאו בשאר טומאות דמטהרי' שהרי נדה מזין עלי' א"כ כ"ש דיש למילף דנטמאו במת מטהרי' דהא טמא מת מזין עליו ובשלמא לאביי א"א למילף בטומאת מת טומאה קדומה מטומאה שבאותו שעה דהא טומאה שבאותו שעה הכשירו בכך אבל לרבא דר"א סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפי' להזאה קשי' דל"ש הכשירו בכך דהא אפשר להזות כשיעור בב"א ע"ש. אמנם לענ"ד כל דבריו בנוי' עמ"ש רש"י שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה אבל הרמב"ם פי"א מפרה ה"ג כתב כל הטמאי' מקבלי' הזאה וכו' שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי הא למדת שהזי' מועלת לו אעפ"י שהוא טמא והוא מספרי זוטא כמו"ש כ"מ שם וא"כ דוקא מנדה דאיכא קרא ילפי' דמי חטאת שנטמאו בשאר טומאות מטהרי' אבל מטומאת מת ליכא למילף דלמא באמת לא מהני הזאה אלא כשמזה כשיעור בב"א אבל כשהיא גם נדה שפיר מצטרפי' להזאות הואיל ומטהרי' לטומאת נדה מטהרי' נמי לטומאת מת וכמו דאמרי' בזבחים ל"ב הואיל ואישתרי לטומאתן אשתרי נמי לזיבתן וא"ש. ויש לי עוד בזה אריכות דברים. ומחמת טרדא אקצר באמרים. ור' יזרוק עלינו מים טהורים. וקרנינו ירום. כנפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה