אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שיט

תשובה שיח

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק שופטים תרנ"ד לפ"ק:

ברכות שמים, ושנות חיים, לכבוד ידידי הרב הגדול, מעוז ומגדל, חריף ובקי כמו"ה אברהם צבי נ"י יונג:

כתבו במושכלו הגיעני תמול ומה שהקשה ביומא ס' ע"ב דאמר רבא הלכך כ"ג ביו"כ וכו' בתלתא בתשרי בע' לאפרושי וכל אימת דמתרמי בתלתא בתשרי מפרשי' לי' ותמוה בעיניו הא אם חל ר"ה יום ג' מפרישי' אותו ביום ה' בשבת וא"כ הוי יום ג' בשבת ואז אין מזין עליו משום דהזאה שבות וא"כ בטלה הזאה לגמרי דשביעי בלא שלישי אינה הזאה כלל כמ"ש רש"י ד"ה אלא רביעי'. ולפענ"ד נראה דשפיר מזין עליו ביום ה' בשבת שהוא ראשון לפרישתו שמא שלישי וכן ביום ו' שהוא שני לפרישה שמא שלישי כדאמרי' שם בגמ' ובשבת שהוא ג' לפרישה אין מזין עליו משום שהוא שבות וביום א' אין מזין שהוא ד' לפרישה ולא בג' ולא בז' איכא לספוקי כדאמרי' בגמ' וביום ב' בשבת שהוא חמישי לפרישה מזין עליו שפיר שמא שביעי מיום ה' שהי' ראשון לפרישה ושמא הי' שלישי ועכשיו שביעי וכן ביום ג' שהוא ששי לפרישה שמא שביעי דיום ו' שהי' שני לפרישה הי' שלישי והיום שביעי וביום ד' שהוא ז' לפרישה אין מזין עליו כיון דלא הזו עליו בשבת א"כ הוי היום ח' מהזאת שני לפרישה וזה לא מהני כמו"ש תוס' ד"ה מקשי' בסופו וגם א"צ הזאה כיון שהזו עליו בששי לפרישה הוי הוא ז' אם הזאת ו' בשבת שהי' שני לפרישה הוי שלישי לטומאתו ואם איתרמי פרישתו ביום ה' בטלה הזאה ג"י ואין מזין עליו אלא ד"י כנ"ל וא"ש:

ושוב כתב ביומא י"ד ונדה ט' פליגי רבנן ור"ע רבנן סוברי' המזה טהור ומי שמזין עליו ג"כ טהור וקרא דכתיב ומזה מי נדה יכבס בגדיו היינו נושא ור"ע סובר המזין עליו טהור והמזה טמא והיינו דאמר שלמה אחכמה וכו' ומזה הק' על הריב"ש דכתב דשני חזקות עדיפא מרוב הא לר"ע מוכח מפ"א דרוב עדיף משני חזקות דהא כאן יש שני חזקות העמד טמא על חזקתו דהיינו המזין עליו וחזקת טהרה של המזה ואפ"ה אזלינן בת"ר שאינו טריפה:

ראשית דבר האמת אגיד כי לא מצאתי זה לא ביומא י"ד ולא בנדה ט' דר"ע סובר דהמזה טמא רק דס"ל טהור שנפלה עליו הזאה טמא ולפי"ז כיון שאינו במעשה א' שא"א זה בלא זה מזה בלא כזה א"צ להקשות מכאן ולר"ע אלא מכל העוסקי' עם הפרה מתחילה ועד סוף שמטמאים בגדים וכמו שפסק גם הרמב"ם פ"ה מפרה ומי שמזין עליו טהור והרי איכא שני חזקות חזקת טהרה של המתעסקי' וחזקת טומאה של מי שמזין עליו:

אבל לפענ"ד נראה דיש להבין עמ"ש תוס' בחולין י"א דגבי פ"א יש חזקה נגד הרוב דאמרי' העמד טמא על חזקתו והרי כתב הריטב"א בעירובין ל"ו ד"ה רבא דאזלינן בתר דבר שהספק בא ממנו ולא בתר דבר הנגרר ממנו ועיין טו"ז סי' א' סק"ו וה"נ הספק בא מן הפרה שמא היא טריפה והטמא הוא רק הנגרר וא"כ חזקת טמא אינו כלום ושפיר אזלי' בת"ר ומנ"ל דרובא עדיף מחזקה היכי דאיכא חזקה נגד הרוב בדבר שהספק בא ממנו. לכן נ"ל דה"ט כיון שתכלית מצות פ"א הי' רק לטהר טמאים א"כ אין לדון על פ"א אם טריפה או כשירה רק לענין לסלק חזקת טומאה ולהכי הוי כמו דיש חזקה בדבר שהספק בא ממנו וריטב"א לא כתב אלא באם יש לדון על הדבר שהספק בא ממנו גם בלי הנגרר והנגרר רק עפ"י מקרה אז לא אזלי' בתר הנגרר אבל כאן לא מקרי נגרר כיון שאין לדון רק לענין זה והתינח לענין חזקת טומאה אבל לענין חזקת טהרה של המתעסקי' או של טהור שנפל עליו הזאה שאין תכלית עשיית הפרה לזה לטמא אותן רק לטהר טמאים שפיר הוי רק נגרר ולא אזלינן בתר חזקתו רק בתר דבר שנולד בו הספק ולא הוי בפ"א הרוב רק נגד חזקה אחד משא"כ בנידון דריב"ש הוי שני חזקות בדבר שנולד בו הספק אם בעלה חי או מת ואיכא חזקת חי דבעל וחזקת א"א דידה:

ועוד נ"ל דהא דחטאת קרי' רחמנא דטריפה פסולה היינו לענין תכלית מצות הפרה לטהר טמאים וע"כ דאזלי' בת"ר אבל לטמא המתעסקי' או טהור שנפל עליו הזאה א"צ לרוב כלל כך גזרה התורה שכל פרה הראוי' לטהר טמאים מטמא טהורים והרי כל פרה ראוי' לטהר טמאים משום דרוב עדיף מחזקה א' וממילא מטמא טהורים מכח ודאי ול"ש כלל חזקת טהרה כיון שהוא מכח ודאי ולא מכח ספק והא כעין סברת חת"ס בהשיגו על נוב"י וא"ש:

ושלישית נ"ל עפ"י כלל שכיילו האחרונים דכל רוב שכבר הוחזקנו אותו מהני גם בממון אף דאין הולכין בממון בת"ר וכמ"ש הרמב"ם לענין איסור בע"א יוחזק וה"נ קודם שמזין על הטמא יש לנו לדון על המתעסקי' אם הם טמאים ואנו מטמאים אותן משום דרוב עדיף מן חזקה א' חזקת טהרה וכיון שהחזקנו הרוב נגד חזקה א' אם אח"כ בא עוד חזקה חזקת טומאה רובא עדיף ולא מצרפי' חזקת טהרה הקודם כיון שכבר החזקנו הרוב נגדה משא"כ בהאי דריב"ש שני החזקות הם בפ"א נגד הרוב שפיר י"ל דשני חזקות עדיפי מרוב וא"ש:

ועל רביעית אשיבנה דכבר ביארו הקדמונים שיש שני מיני חזקה חזקה המברר' את הספק כמו חזקת פנוי' וחזקת א"א דמוקמי' אחזקה שלא נשתנה שלא נתקדשה ולא נתגרשה ויש חזקה דמעיקרא שאינה מבררת הספק כגון אם זרק גט או קידושי' ספק קרוב לו ספק קרוב לה דל"ל דבשביל חזקת פנויי' או חזקת א"א נפל קרוב לו ומ"מ מניחין הדבר כמו שהי' מקדם מספק בחזקת פנוי' וחזקת א"א ועיין רמב"ם בפי' המשנה נזיר ס"ג. ולפי"ז חזקת טומאה וחזקת טהרה שניהם אינם חזקה המבררת את הספק שהפרה טריפה רק שמניחי' אותן בחזקת מה שהי' ומשני חזקות כאלו רוב עדיף אבל בהאי דריב"ש דחזקת חי הוא חזקה המבררת את הספק נהי דחזקת א"א אין מברר הספק שעדיין חי מ"מ י"ל שמצטרף עם חזקת חי המברר הספק ועדיף מרוב והם דברים מבוארים בעניני חזקות וא"ש:

וחמישיתו אוסיף עליו בסברא דדוקא בהאי דריב"ש דאיכא שני חזקות כנגד הרוב כשאנו דנין על אדם אחד אמרינן דב' חזקות עדיפי מרוב אבל חזקת טומאה של הטמא וחזקת טהרה של המתעסקי' או של טהור שנפל עליו הזאה הם בשני בנ"א ובכל אחד שאנו דנין עליו ליכא רק חזקה א' או חזקת טומאה או חזקת טהרה אין מצטרפי' ושפיר רוב עדיף מחזקה אחת ואפי' בבאו לישאל בב"א כתבו תוס' בפסחים דאינן טמאים רק מדרבנן דמדאו' אפי' בב"א טהורים ע"ש לפי שאנו דנין על כל אחד בפ"ע וה"נ דכותי' ודבריו נכונים. עיין בי"ש חיו"ד ה' שחיטה להרבני מהר"י אבעלעס מפעסט] ובזה תנוח דעתו הרמה. וייטיב ד' לנו הכתיבה והחתימה. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה