בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה שה
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' וישב תרנ"א לפ"ק:
חיים וברכה למשמרת שלום. לאוצר בלום. ידידי הרב הגדול המופלג בתורה. מעוטר בתפארה. תפארת חכמים כ"ש מו"ה שלום נ"י רב בק"ק וו"ב:
מכתבו בא אלי בעתו מה שהאריך בדין טבילה בזמנה מצוה תחילת דברי פיהו בדברי הרמב"ם פי"א מפרה ה"ב שכתב מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר הז' בין ביום בין בלילה שמזין עליו ביום בין קודם טבילה בין אחר טבילה וכו' והשיג עליו הראב"ד וכ"מ שהוא נגד גמרא קידושין ס"ב דיליף מן והזה הטהור וכו' דהיכי דעביד בג' ובח' דלא מהני ותי' כ"מ דגירסת הרמב"ם בקידושין הי' סד"א וכו' וא' עביד בד' ובח' אימא ש"ד קמ"ל דלאו ש"ד דהזאה בזמנה מצוה וכיון דאנן קי"ל כר"י ביומא ח' דהזאה בזמנה לאו מצוה ליתא לסוגי' דקידושין ולכן פסק הרמב"ם כפסיקתא דיליף מן וחטאו וכו' דלא בעינן שביעי סמוך לשלישי אלא ח' וט' וי' נמי סגי ע"ש והקשה לפי"ז איך פסק הרמב"ם פ"ג משביתת עשור דכל חייבי טבילות טובלי' בין ביו"כ בין בט"ב וה"ט משום דטבילה בזמנה מצוה והוא מגמרא תענית י"ג וכת"ק שם כמו"ש מ"מ שם הא תוס' ביומא ח' ד"ה מקשי' הקשו אמאי פשוט להו טפי דטבילה בזמנה מצוה מהזאה ותי' משום דכתי' והזה הטהור על הטמא ביום הג' וביום הז' וחטאו ביום הז' וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וע"כ הא דהדר כתי' וחטאו ביום הז' לאו משום הזאה כתי' דהא כתי' כבר ואי משום לאשמעונין הזאה בזמנה מצוה להדר נמי הזאה דג' כדהדר הזאה דז' אעכ"ח משום ורחץ איצטריך לאשמעינן דתיכף להזאה טבילה וש"מ דטבילה בזמנה מצוה ע"ש ולרמב"ם דצריך וחטאו דהזאה כשירה אפילו אין ז' סמוך לג' מנ"ל כלל דטבילה מצוה. וא"ל כמו"ש רש"י בשבת קכ"א ד"ה טבילה בזמנה מצוה דכתי' והי' לפנות ערב ירחץ במים דהא בפ"א ממקוואות כתב הרמב"ם דבעל קרי טובל והולך כל היום כולה מתחילת הלילה שנ' והי' לפנות ערב ירחץ וכו' וא"כ איצטריך קרא להכי ומנ"ל למילף מיני' טבילה בזמנה מצוה:
וטרם אענה אני אומר דשפיר י"ל כהאי וא"ל דלרמב"ם טבילה בזמנה מצוה מקרא דוהי' לפנות ערב דבאמת מ"ש הרמב"ם דקרא והי' לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחילת הלילה עד הערב שמש אינו מובן איך ילפינן מכאן שטובל בתחילת הלילה וראיתי בפני' יפות עה"ת פ' תצא שכתב נראה דדייק מדכתי' לפנות ערב ולא כתי' בפנות ערב משמע משעת מקרה הלילה עד פנות ערב הוא זמן טבילה ע"ש ולפענ"ד עפמ"ש רש"י נזיר ס"ו ד"ה מ"ד דדייק מלפנות ערב דמשמע ב' ערבים לפנות הוי ערב משמע כדכתי' כי הנה היום והאי דכתי' ערב היינו נמי ערב אחרינא והוי משמע דכתי' בי' מערב ועד ערב וכו' ועיין בתויו"ט פ"ב דזבים מ"ג עכ"פ מבואר דפי' לפנות ערב לרש"י היינו מערב ועד ערב וכן ס"ל לרמב"ם ושפיר יליף מיני' שטובל והולך מתחילת הלילה עד הערב שמש. ומעתה לק"מ דתרתי ש"מ דמגופא דקרא והי' לפנות ערב מוכח דטבילה בזמנה מצוה מדצותה תורה לטבול קודם הערב שמש ומדשני קרא בדיבורי' וכתי' לפנות ערב ולא בפנות ערב כמו"ש פנים יפות או מדמשמע ב' ערבים כמו"ש עפ"י פירש"י שמעי' שטובל והולך מתחילת הלילה וכו':
ואדרבה לפי האמור מוכח שפיר טבילה בזמנה מצוה כיון שיכול לטבול מתחילת הלילה כמו"ש הרמב"ם א"כ למה הקפידה תורה על טבילתו קודם הערב שמש הא גם קודם לזה יכול לטבול אעכ"ח משום דקודם לזה אף שיכול לטבול מ"מ לא יהי' טהור בלא הערב שמש א"כ אינו מצוה לטבול רק רשות אבל בהערב שמש שהיא עת טהרתו מצוה לטבול משום דטבילה בזמנה מצוה. וזה לשון המזרחי בפסוק הנ"ל עמ"ש רש"י סמוך להערב שמש יטבול שאינו טהור בלא הערב שמש ע"כ פירש"י וכתב המזרחי פי' הא דכתב קרא והי' לפנות ערב לא דוקא אלא דה"נ כל היום שטובל והולך כל היום אלא הא דכתב קרא לפנות ערב מפני שאינו טהור בלא הערב שמש ואין תועלת בטבילה שטבל ביום כל עוד שלא העריב שמשו ומפני שבהעריב שמשו הוא עת טהרתו כתב קרא והי' לפנות ערב ירחץ במים שיטבול סמוך להערב שמש שהוא עת טהרתו וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מקוואות שהבעל קרי טובל והולך כל היום כולו מן תחילת הלילה שני והי' לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחילת הלילה עד הערב שמש ע"ש ולפי פשוטו הביא ראי' לסתור דנהי שיש ראי' מרמב"ם למ"ש הוא דיכול לטבול כל היום מ"מ בפי' הקרא הוא סתירה לפירש"י דרש"י פי' הקרא סמוך להערב שמשו יטבול ורמב"ם פי' הקרא שטובל והולך מתחילת הלילה. ולפי האמור צדקו יחדיו דודאי פשטי' דקרא הוא כרש"י סמוך להערב שמשו יטבול והיינו שאז מצוה לטבול משום טבילה בזמנה מצוה וע"ז כתב רש"י דאף דיכול לטבול מתחילת הלילה מ"מ אינו מצוה משום שאינו טהור בלא הערב שמש וכמו"ש מזרחי וכמוש"ל ושפיר הביא ראי' מרמב"ם דס"ל כרש"י שיכול לטבול מקודם מהאי קרא גופא מדיוקא שכ' פנים יפות או מדיוקא שכתבתי לעיל וא"כ ע"כ מה שאסרה תורה שיטבול סמוך להערב שמש הטעם כמו"ש רש"י לפי שאינו טהור בלא הערב שמש וא"כ אינו מצוה לטבול מקודם כנ"ל אבל בסמוך להערב שמש מצוה לטבול וא"ש:
ולפי האמור יש ליישב תמיהת תויו"ט פ"ב דזבים שתמה עמ"ש תוס' בנזיר ס"ו דפליגי התם תנאי בשכבת זרע של זב דס"ל לת"ק דמטמא במשא כל מעל"ע ור' יוסי אומר יומו ואמרי' בגמרא מ"ד מעל"ע דייק מלפנות ערב ואידך דייק מקרה לילה ופריך ומ"ד מלפנות ערב הכתי' מקרה לילה א"ל אורחא דקרי וכו' וכתבו תוס' שם ד"ה במאי ונראה לומר דאידך דריש לפנות ערב כדדרשי' בספרי דקרי פוטר זיבה של אחרים כל מעל"ע ע"ש והק' תויו"ט הנ"ל ד"ה רי"א הא ר"י ס"ל שם מ"ג דאינו פוטר אלא יומו ע"ש. ולפמ"ש ניחא דלר' יוסי דס"ל ביומא ח' דטבילה בזמנה מצוה י"ל דדריש לפנות ערב דטובל מתחילת הלילה ואפ"ה כתבה תורה שיטבול סמוך להערב שמש וע"כ משום דטבילה בזמנה מצוה וכמוש"ל וא"כ ר' יוסי לשיטתו ל"ק כלל קושי' תוס' ואליבי' לא כתבו דדרש דפוטר כל מעל"ע דהא ס"ל בהדי' דאינו פוטר אלא יומו וכקושי' תוסיו"ט אלא דק"ל למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וע"כ ס"ל דהא דאמרה תורה שיטבול סמוך להערב שמש היינו משום דקודם לזה לא עלתה לו טבילה וא"כ ע"כ לא דריש לפנות ערב שטובל מתחילת הלילה ואי ס"ל בהא כר"י דש"ז של זב אינו מטמא במשא אלא יומא תקשי האי לפנות ערב מאי דריש בי' ותי' דאי בהא ס"ל כר"י פליג על אידך דר"י דמ"ג דזבי' ודריש לי' לדרשא דספרי דפוטר זיבה של אחרים כל מעל"ע ואפילו אם הוא דוחק קצת ליישב קושי' תוסיו"ט עכ"פ ארווחנא דקושי' תוס' לר' יוסי מיושב שפיר נכון:
אבל אינני צריך לזה די"ל הא דטבילה בזמנה מצוה הוא מסברא בלא קרא דהרי אמרינן בביצה ח"י לר' ביבי דאין מטבילין כלים ביו"ט הוא משום גזירה שמא ישהה ואתי' בהו לידי תקלה להשתמש בהם תרומה וכן כתב הרמב"ם פ"ד מיו"ט הי"ז וכתבו תוס' שם אבל אדם אינו משהה עצמו מלטבול ועוד ל"ש למיחש לתקלה כ"כ ועיין פסחים כ' ויומא ס"ו דסקלה עצמה תנאי היא ולפ"ז לתי' א' שבתוס' דגם באדם שייך תקלה אם משהה עצמו מלטבול אלא דלא חיישינן שמא ישהה לפי שאינו משהה עצמו מלטבול וודאי י"ל דטעמא דמ"ד טבילה בזמנה מצוה משום דס"ל כמ"ד דחיישינן לתקלה וצריך לטבול בזמנה כדי שלא יבא לידי תקלה אלא אפילו לתי' שני נמי י"ל כן דלא כתבו רק דליכא למיחש לידי תקלה כל כך שנזור שמא ישהה אבל עכ"פ אם משהה שייך תקלה גם באדם. אלא דאפ"ה מקשי תוס' שפיר ביומא ח' דאי מה"ט טבילה בזמנה מצוה א"כ הזאה בזמנה נמי מצוה מה"ט ואמאי פשוט להו טפי דטבילה בזמנה מצוה מהזאה ועוד דלשון מקשינן הזאה לטבילה משמע דטבילה יליף מקרא דאי מסברא הנ"ל ל"ש מקשי' הזאה לטבילה וע"ז תי' משום דכתי' והזה וכו' וע"כ לא אשמעינן דהזאה בזמנה מצוה דא"כ ליהדר. נמי הזאה דג' אע"כ משום ורחץ איצטריך דתיכף להזאה טבילה וש"מ דטבילה בזמנה מצוה ולהכי פשיטא לי' טבילה טפי מהזאה. אבל לרמב"ם שפיר י"ל אף דצריך וחטאו לדרשא דספרי מ"מ פסק שפיר כל חייבי טבילות טובלין בין ביו"כ בין בט"ב משום טבילה בזמנה מצוה כסברא הנ"ל דלא ליתי לידי תקלה וא"ש. אלא דז"א דא"כ תקשי הזאה בזמנה נמי ליהוי מצוה מה"ט וכ"ת ה"נ ז"א דהא הרמב"ם פסק פ"א מעיו"כ ה"ד דאין מזין עליו אלא בג' וז' וכן בפ"ב מפרה ה"ד כתב דמזין עליו בכל יום הוא רק מעלה יתירא והיינו כרחסה"כ ביומא ח' דהזאה בזמנה לאו מצוה. אך זה שיבוש דאי הזאה בזמנה מצוה רק מטעם הנ"ל דלא ליתי לידי תקלה א"כ התינח היכי דיוכל לטהר עי"ז מקודם אבל בכהן השורף את הפרה או כ"ג ביו"כ דהוא מסופק שמא נטמא במת וא"י אימתי דסוף כל סוף א"י לטהר עד אחר ז' שפיר הזאה בזמנה לאו מצוה וא"ש:
ויותר נ"ל דבאמת יש להבין על תי' תוס' דמשו"ה לא מהדר הזאה דג' כד' לאשמעינן דמשום ורחץ איצטריך לאשמעינן דטבילה בזמנה מצוה תקשי למ"ד מקשי' הזאה לטבילה אמאי לא מהדר נמי הזאה דג' לאשמעינן דהזאה בזמנה מצוה ונקיש טבילה להזאה ונדע נמי דטבילה בזמנה מצוה וצ"ל דהכי עדיף לי' דמרויח שא"צ לכתוב ביום השלישי ולפ"ז י"ל דמ"ד לא מקשינן הזאה לטבילה ל"ל ה"ט אלא ס"ל מדלא מהדר הזאה דג' ונקיש טבילה להזאה גלי קרא דהזאה בזמנה לאו מצוה ולא מקשי' הזאה לטבילה ובהכי מיושב קושי' טו"א מגילה כ' דאמרינן ולא טובלין ולא מזין דכתיב והזה וכו' ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה ולפירש"י קאי אטבילת גברא וא"כ אמאי לא מקשי' ביומא ח' הזאה לטבילה כמו דמקשי' טבילה להזאה לענין דבעי' ביום ע"ש. ולפמ"ש לק"מ דשאני הכא דגלי קרא דהזאה בזמנה לאו מצוה כנ"ל ולא מקשי'. ולפ"ז א"ש גם לרמב"ם דס"ל הזאה בזמנה לאו מצוה משום דגלי קרא וחטאו וכו' דהזאה הוא גם בח' ט' וי' ומ"מ פסק דטבילה בזמנה מצוה משום חשש תקלה כנ"ל ובהזאה גלי קרא דלא חיישינן לתקלה והזאה אינו אלא בטמא מת אבל טבילה דשייך בכל הטמאים שפיר חיישינן לתקלה ומשו"ה טבילה בזמנה מצוה:
ועוד נ"ל ביישוב קושי' טו"א ואקדים דבתשו' רדב"ז סי' נ"ז הק' אמאי מברכי' על ספירת העומר ואין מברכי' על ספירת זב וזבה ותי' כיון דספירת ז' נקיים אינה מצוה הכרחי' שאם לא להזקק לבעלה וליכנס למקדש ולאכול קדשים אלא להשאר טמאה הרשות בידה לפיכך אינה מברכת על ספירתה והק' החק יעקב סי' תפ"ט אות ז' דא"כ איך מברכת על טבילתה וכן על השחיטה וכה"ג הרבה ברכות אלא כיון דעכ"פ כשרצתה לטבול לבעלה צריכה לספור ולטבול אמאי לא מברכת עלי' ותו דלמ"ד טבילה בזמנה מצוה מא"ל ע"ש. ולפענ"ד נראה דבפסחים ס"ט ע"ב תני' יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהי' טהור ושלא הי' בדרך רחוקה ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים מנין ת"ל והאיש ע"ש מבואר דאי לאו קרא דוהאיש הוי אמינא אף דאם הוא טהור ואינו עושה פסח מחויב כרת מ"מ אם הוא טמא אף שאפשר לו לטהר ולעשות פסח מ"מ אם אינו מטהר עצמו ואינו עושה פסח אינו מחויב כרת ועיין רשב"א סוכה מ"ב דמשו"ה גזרו בהזאה שמא יעבירנו אף שזמן הפסח ברור והוא מצוה של תורה כיון שבעודו עכשיו טמא אינו מחויב בפסח עד שיזה לפיכך גזרו בהזאתו וכו' ומעתה י"ל אף דטבילה בזמנה מצוה היינו דוקא אם כבר ספרה. והגיע זמן טבילה הוא מצוה לטבול אבל קודם שספרה אין מצוה עלי' לספור כדי שיגיע זמן טבילה ויהא מצוה עלי' לטבול ושפיר אינה מברכת על הספירה ומיושב קושי' השני':
וביישוב קושי' ראשונה נראה עפ"מ דאמרי' מנחות מ"ב כל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה וכו' צריך לברך וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין א"צ לברך ע"ש וס"ל לרדב"ז דהסברא הוא משום דאינו מחויב להניח אותן תפילין דוקא ואם אינו מניח לא הי' בעשייתן שום מצוה ולהכי א"צ לברך על עשייתן ולפ"ז וודאי בשחיטה וטבילה כיון שרוצה לאכול או לטהר הוי שחיטה וטבילה גמר מצוה שפיר צריך לברך אבל בספירת נקיים שאינו גמר מצוה א"צ לברך אלא שאם הי' הכרח שתספור ותטבול שפיר הוי גמר מצוה אבל כיון דאפילו תספור אין הכרח שתטבול למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ואפילו למ"ד מצוה מ"ע אפי' התחילה לספור אין הכרח שתגמור ספירתה כמוש"ל וא"כ לא הוי גמר מצוה שהרי הרשות בידה שלא לגמור ספירתה וא"כ כשלא תגמור אין בהתחלת ספירה שום מצוה ולא הו' גמר מצוה ולכן אין מברכין ועיין תוס' כתובות ע"ב ד"ה וספרה לה וכו'. ועיין ר"ה כ"ו סד"ה של יעל וסוד"ה ר"י דהיכי דאיכא סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה ופנ"י קידושין מ"ג ע"ב כתב זה מסברא דנפשי' וכן הר"ש מקינין בס' הכריתות בית שני אות י"א לענין אין גז"ש למחצה ע"ש ולפ"ז א"ש דאף דלענין ביום דהוא גזה"כ מקשינן טבילה להזאה מ"מ לענין הזאה בזמנה מצוה לא מקשי' הזאה לטבילה דשאני טבילה שהוא גמר מצוה וטהרה לכן הוא מצוה אבל הזאה שאינו גמר טהרה רק הכשר לטבילה שפיר אינה מצוה וכיון דיש סברא לחלק לא מקשי' ואתי שפיר:
ועוד נ"ל ביישוב קושיתו דהנה בפסיקתא וספרי שהביא כ"מ יליף דהזאה כשרה בח' ט' וי' מן וחטאו אבל בילקוט חוקת בשם ספרי זוטא איתא הוא יתחטא בו ביום השלישי יכול סמוך למיתה אמרת שוב ביום השלישי אם למד שלישי שהוא סמוך למיתה כבר למד הא מה אני מקיים שלישי אפילו רחוק מן המיתה יכול הזאת שלישי תהא רחוקה מן המיתה אבל הזאת שביעי תהא סמוכה לשלישי אמרת שוב בשביעי אם למד שביעי שהוא סמוך לשלישי כבר למד הא מה אני מקיים שביעי אפילו רחוק מן השלישי וכו' מבואר דלא מן וחטאו יליף דהתם לא כתיב שלישי רק שביעי אלא יליף לי' אן והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ונראה הטעם כי הפסיקתא וספרי ס"ל כר"מ דיומא דהזאה בזמנה מצוה וכסוגי' דקידושין דיליף מן והזה הטהור דהזאה בזמנה מצוה וכמו"ש כ"מ ולהכי איצטריך למילף דח' ט' וי' כשר להזאה מוחטאו אבל בספרי זוטא שבילקוט ס"ל כר"י דהזאה בזמנה לאו מצוה. ושפיר יכול למילף ח' ט' י' דכשר להזאה מקרא דוהזה הטהור וכו' כנ"ל וכיון דרמב"ם פסק כר"י דהזאה בזמנה לאו מצוה כנ"ל שפיר ילפינן ח' ט' וי' מקרא דוהזה כספרי זוטא שבילקוט ואייתר לי' וחטאו משום ורחץ לאשמעינן דתיכף להזאה טבילה וש"מ הזאה בזמנה מצוה כתי' תוס' ושפיר פסק דטבילה בזמנה מצוה:
וראי' לזה שהרי לשיטת הרמב"ם אם מזה בשביעי צריך להקדים הזאה לטבילה ויליף לי' בספר' מדכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ולשון ספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא ת"ל וחטאו ואח"כ וכבס בגדיו כמו"ש הרמב"ם בפי' המשנה סוף מס' פרה ואם מזה אחר יום ז' טובל בין לפני הזאה ובין לאחר הזאה ואי נימא דרמב"ם ס"ל כפסיקתא וספרי דמוחטאו ביום הז' ילפינן ח' ט' וי' א"כ וחטאו ביום הז' מיירי מהזאה שלא בזמנה ובהא אמרינן ואח"כ וכבס א"כ הו"ל למימר להיפך דבהזאה שלא בזמנה בעינן דוקא הזאה קודם טבילה אבל בזמנו יכול לטבול קודם הזאה אעכ"ח דרמב"ם ס"ל כספרי זוטא דח' ט' י' ילפינן מן והזה הטהור כנ"ל אבל וחטאו מיירי מהזאה בזמנו בשביעי ובזה בעי' הזאה קודם טבילה וא"ש:
ועוד נ"ל דלדעת הרמב"ם מוכח דטבילה בזמנה מצוה דאל"כ ל"ל היקישא דמגילה כ' איתקש טבילה להזאה דאינו אלא ביום תיפוק לי' דבלילה שלפניו א"א לטבול דהא בעינן קדמה הזאה לטבילה ואי בלילה שלאחריו באמת מותר לטבול בלילה ועיין תוס' מגילה כ' ד"ה ולא טובלין אעכ"ח דלהכי איתקש להזאה דצריך להיות ביום דוקא משום טבילה בזמנה מצוה. ובהכי מיושב קושי' טו"א אמאי לא ילפינן נמי טבילה שלא בזמנה דבעי' דוקא ביום כמו הזאה שלא בזמנו דבעי' דוקא ביום ולפמ"ש ניחא דרמב"ם ס"ל דלא איתקש דבעי' דוקא ביום אלא משום טבילה בזמנה מצוה ולכן שלא בזמנה דיכול לטבול קודם הזאה שפיר יכול לקיים טבילה בזמנה גם בלילה לא מקשי' הזאה לטבילה וא"ש:
אבל קושטא קאמינא דמעיקרא לק"מ לפי המבואר ברמב"ם בפי' המשנה סוף פרה דספרי יליף ח' ט' וי' מדכתי' וחטאו מ"מ ע"ש וא"כ הי' די אם כתי' והזה הטהור וכו' וביום הז' וחטאו וכבס בגדיו והוי שמעי' כל הדרשות למה לי דכתי' וחטאו ביום השביעי אעכ"ח דלהכי כתי' ביום הז' משום ורחץ לאשמעינן דטבילה בזמנה מצוה וכמו"ש תוס' יומא ח' ולק"מ קושיתו לרמב"ם:
אבל מה שתי' מעלתו דמוכח טבילה בזמנה מצוה דאל"כ ל"ל קרא להזאה שלא בזמנה ת"ל דגם טבילה שלא בזמנה הוא כזמנה. לא נ"ל דבהזאה הו"א דאינה כשירה אלא בזמנה בשלישי ובז' אבל ח' ט' י' דרחוק מג' אינה כשירה אף דטבילה כשירה שלא בזמנה מ"מ הו"א מדכתיב ביום הג' וביום הז' שלא יהא הפסק בין יום הזאה ראשון לשני' יותר מג' ימים וכדס"ל לר"ש וראב"ד באמת להכי צריך קרא דכשירה וא"כ אינו מוכח דטבילה בזמנה מצוה. וגם מ"ש ליישב קושי' טו"א כיון דאיתרבי מוחטאו הזאה שלא בזמנה ומוכח דטבילה בזמנו מצוה א"כ דוקא טבילה בזמנה איתקש להזאה ולא שלא בזמנה אינו נראה דנהי דטבילה בזמנה מצוה לכתחלה מ"מ כיון דכשירה בדיעבד שלא בזמנה א"כ מה דכתיב ורחץ במים וטהר הוא אפילו שלא בזמנה ותקשי נקיש להזאה דבעינן דוקא ביום:
ומה שיש לי לדקדק בדברי רבינו שמשון שהביא כ"מ שפי' שספרי דמרבה ח' אם הזה בד' וט' אם הזה בה' וי' אם הזה בששי וכתב והאי דספרי דריש לי' מוחטאו וכו' ובקידושין דריש לי' מביום הג' וביום השביעי וכו' ואין לו מובן דאדרבה בקידושין דרשי' לפסול ג' וח' מביום הג' וביום הז' ובספרי דרשי' להכשיר ד' וח' ובדוחק י"ל כיון דיש קרא בקידושין לפסול ג' וח' ומדאיצטריך קרא לפסול ג' וח' ש"מ דד' וח' כשר. וגם התי' אינו מובן שכ' סוגי' דקידושין כרחב"ג דאייתר לי' חד קרא וברייתא דספרי כר"מ וכו' והוא פלא דהא פריך התם בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וכו' ואם לא יתחטא וכו' אלא לרחב"ג ל"ל ומשני סד"א מצות הזאה בג' ובז' והיכי דעבד בחד מינייהו עבד קמ"ל ופירש"י דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתי' דלא כתי' אם יתחטא בו למשמע מיני' הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואי"ל לשון ציווי בעלמא הוא ע"ש וא"כ איצטריך ואם לא יתחטא לרחב"ג כמו לר"מ ושוב פריך והזה הטהור ל"ל ומשני סד"א וכו' היכי דעבד בג' ובח' וכו' אימא שפיר דמי קמ"ל וא"כ האי דרשא הוא לר"מ כמו לרחב"ג דהאי קרא מיותר לר"מ כמו לרחב"ג ואיך כתב כיון דברייתא דספרי כר"מ ל"ל האי דרשא דקידושין ואולי י"ל דס"ל דלא כפירש"י אלא דודאי לרחב"ג מקרא דהוא יתחטא מכלל הן אתה שומע לאו אלא דהכי משני דאי משום מכלל הן אתה שומע לאו הו"א דוקא אם לא הזה כלל אינו טהור אבל בעבד בחד מינייהו טהור דכתי' ג' וז' היינו למצוה ולא לעכב להכי צריך ואם לא יתחטא דבעי' ג' וז' לעכב וממילא אייתר והזה הטהור דג' וח' לא מהני אבל לר"מ דל"ל מכלל הן אתה שומע לאו איצטריך ואם לא יתחטא דאם לא הזה כלל טמא ואכתי הו"א דהא דבעי' תרווייהו ג' וז' הוא רק למצוה אבל אי עבד בחד מינייהו טהור וצריך קרא דוהזה הטהור לעכב שאם לא הזה אלא בחד טמא וממילא אין לנו קרא דהזה דג' וח' לא מהני ואיצטריך דרשא דספרי הנ"ל וא"ש:
וגם דברי כ"מ תמוהים שהק' למה הונח רבינו גמרא ארוכה ותפס כברייתות ותי' שגרסי' בהאי דקידושין סד"א וכו' אי עבד בד' ובח' אימא שפיר דמי קמ"ל ולענין הזאה בזמנו מיפרשא כפירש"י וא"כ בזה מיושב קושיתו דשם קאמר רק קמ"ל דהזאה בזמנו מצוה אבל לעולם דהזאה אפילו בג' וח' או ט' ואפילו י' כברייתא ולמה הביא עוד הך ובפ"ק דיומא. וכ"ש דקשה טפי מ"ש וסוגי' דקידושין אתי' כר"מ דאמר הזאה בזמנה מצוה וכו' הא כר"מ נמי לא אתי' דטעמא דר"מ מפרש ביומא ח' משום דס"ל מקשי' הזאה לטבילה ובקידושין יליף הזאה בזמנה מצוה מן והזה הטהור וכו' וצ"ע ואין הזמן מסכים להאריך יותר לכן אסתגר בזה וד' יטה לנו כנהר שלום וברכה חיים עד העולם כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.