אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה דש

תשובה שג

שיל"ת ב' אויפאלו ד' בלק תרנ"ב לפ"ק:

שוכ"ט להמופלא ומופלג. מלא פלג. מו"ה יושע פאללאק נ"י:

מכתבך קבלתי ומה שהקשית לתוס' יומא ע"ד דלהכי צריך ר"י טעמא דח"ש אסור מה"ת משום חזי לאצטרופי דאי מקרא דכל חלב הו"א דעיקר קרא לכוי איצטריך וח"ש מדרבנן ואסמכוהו אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מה"ט דדרשא גמורה היא לח"ש א"כ מה פריך ר"י לר"ל מברייתא דכל חלב כיון דר"ל ל"ל סברת חזי לאיצטרופי א"כ אינו מוכח דדרשא דכל חלב הוא דרשא גמורה לח"ש. זה אינו קושי' דזה באמת תי' הגמר' מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כיון דל"ל סברת חזל"א אמרי' דקרא אסמכתא בעלמא וכן פי' בס' תוס' יו"כ שם דק"ל אם מדרבנן האי כל למאי אתי למאי דהוי ס"ל דל"צ קרא לכוי משום דלא איצטריך קרא למעוטי ספיקא כצ"ל פי' קושיתו ותי' דאמרינן בפסחים מ"ג דר"א הוא דדריש כל ופליגי רבנן עליו אך כבר כתבו תוס' שם ובמנחות נ"ו ע"ב ד"ה להביא דהיכי דמסתבר גם רבנן דרשו כל ולהכי פריך ר"י לר"ל משום דמיסתבר למידרש כל משום חזל"א ור"ל ס"ל דלא מסתבר דל"ל סברת חל"א ולהכי משני קרא אסמכתא בעלמא וה"נ לתוס' הפי' כן:

ועוד נ"ל דר"ל נמי אית לי' סברת חזל"א ומה"ט ח"ש אסור מדרבנן אבל מה"ת מותר כמו"ש תוס' שבועות כ"ב ע"ב ד"ה אבע"א דיש דברים שאין הסברא פשוטה כ"כ וצריך הפסוק להשמיענו הסברא ע"ש וכיון דלר"ל ליכא קרא לח"ש לא מהני סברת חזי לאיצטרופי רק מדרבנן ולא מה"ת שאין הסברא פשוטה כ"כ שיהי' סברא דאו' ועיין תוס' כתובות ט' ולפי"ז פריך שפיר כיון דע"כ גם ר"ל ס"ל סברת חזל"א דהא מה"ט אסור מדרבנן א"כ נימא דדרשא דכל חלב הוא דרשא גמורה לח"ש ומשני דקרא אסמכתא בעלמא דאיצטריך לכוי כדמסיק או דלא דרשי' כל וליכא קרא להשמיענו הסברא ואינו אסור מחמת סברא זו רק מדרבנן:

ומ"ש דר"י ור"ל בח"ש אי אסור מה"ת או מדרבנן לשיטתייהו בחולין ק"ג אי חייב אהנאת גרונו או הנאת מיעיו הוא קנין שאינו שלך ודבר זה כתוב בס' שיבת ציון למהרש"ל ושמעתי' מיבדרי' בעלמא ובמק"א הארכתי בזה [עיין לעיל סימן קל"ט]:

ומ"ש ליישב דברי רש"י בחולין צ"ח ד"ה לא תזלזל וכו' שכתב וח"ש מנין ת"ל כל חלב וכו' שעמדו בו האחרונים וכבר הלכו נימושות על דרך שכתבת ויהי' לך אשר לך. רק מ"ש בתוך דבריך דפמ"ג בפתיחה לבב"ח נסתפק אם בהנאה נמי שייך ח"ש אסור מה"ת משום דחל"א דהפי' כפשוטו דראוי' להצטרף עם ח"ז אחר ויהי' שיעור שלם או דילמא הפי' משום דחל"א אם יאכל עוד ח"ז בכא"פ יהא חייב ובהנאה ל"ש זה דבכא"פ לא נאמרה רק לענין אכילה ואם הפי' כפשוטו גם ע"י תערובות אסור אבל אם הפי' שראוי' עוד לצרף בכא"פ א"כ ח"ש בתערובות אינו ראוי' לצירוף ולכן מותר הנה הגם שכבר השתמשו בזה אחרונים הוא דבר שאין לו שחר ואמאי לא חזי לאיצטרופי ולא מיבע' אם נתערב ח"ש בפחות מד' ביצים של היתר שהוא שיעור א"פ או פחות מג' ביצים לרמב"ם שזה שיעור א"פ עיין באו"ח סי' תרי"ב ודאי חל"א שיאכל כל התערובות הזה ויאכל עוד ח"ש בעין בכא"פ ויתחייב. אלא אפי' נתערב בתלתין פלגא דזיתא כמו בחולין צ"ח שהוא יותר מכא"פ נמי חל"א אם אוכל מתערובות הזה פחות מכזית משיעור פרס ויכול להשלים באיסור בכעין באכ"פ ואמאי יהי' מותר מה"ת לאיצטרופי עוד למלקות אם יאכל עוד אי' בעין בכא"פ ואין לומר התינח אם אכל מהתערובות פחות מפרס אבל אם אכל פרס ועדיין הוא ח"ש הוא מותר כיון דשוב לא חל"א זה חוכא דאם אכל מן האי' שיעור מועט יהי' אסור ואם אכל יותר יהי' נעשה היתר כיון דהפחות ח"ש אסור מה"ת כ"ש המרובה אלא שאינו חייב כמו שהוא הדין בח"ש ועוד דאז אין הטעם דלא חל"א מפני שהוא בתערובות אלא מפני ששהה יותר מכא"פ ואפי' אכל אי' בעין לא חזל"א בכה"ג:

ותדע לך דאל"כ גם בנתערב שיעור שלם ביותר מכא"פ נימא דמותר מה"ת כיון דלא חל"א א"וו כיון דחל"א להשלים עם עוד ח"ש איסור בעין שפיר מקרי חל"א ואסור מה"ת וכנ"ל:

ועוד דהא אי ח"ש עי"ת מותר מה"ת אפי' בתערובות חד בחד מותר ועיין בחת"ס יו"ד סי' פ"ה דמוכח כן דאל"כ תקשי קושי' השואל שם איך הוכיח הר"ש מחולין צ"ח דח"ש עי"ת אסור דילמא הא דקאמר ועוד האר"י ח"ש אסור מה"ת היינו כשהוא בעין ולכן אין לזלזל בו דהא בכשיעור נמי אם נתערב ביותר מכא"פ לא הוי רק ח"ש ואפ"ה בעי' ששים אע"כ משום דבכשיעור עכ"פ משכחת לה תערובות באי' בפחות מכא"פ אבל בח"ש לא משכחת תערובות באי' כלל אפי' חד בחד אי' ח"ש בתערובות מותר וא"כ שפיר זלזל בו ומאי קאמר ועוד האר"י ח"ש אסור מה"ת ומזה הוכיח הר"ש דח"ש עי"ת אסור מה"ת ע"ש ותלי"ת כיוונתי להקושי' והתי' ועכ"פ מבואר דאי ח"ש עי"ת מותר מה"ת אפי' חד בחד נמי מותר והתם ודאי חל"א כבא"פ אם יאכל עוד ח"ש בעין או מתערובות חד בחד בכבא"פ ואפ"ה מותר:

ויותר נכון לומר לפמ"ש חכ"ץ סי' פ"ו דח"ש אסור מה"ת היינו דוקא באחשבי' ולכן עי"ת מותר דל"ש אחשבי' כמו"ש אחרוני' ביישוב דברי רבינו יקר שבתוס' ע"ז דר"ש מודה עי"ת דל"א כ"ש למכות משום דעי"ת ל"ש אחשבי' ובמק"א הארכתי בדברי חכ"ץ [עיין לעיל סימן קס"ז]:

אבל לפענ"ד נראה פשוט לשיטות הסוברים דח"ש בתערובות חד בחד מותר הוא משום דס"ל נהי דח"ש אסור מה"ת משום חל"א היינו מחמת הנאכל שיש עליו שם אי' אבל מ"מ ראוי' להיות מותר מחמת האוכל דלא אסרה תורה אלא אכילה ואכילה בכזית ועיין חת"ס יו"ד סי' קי"ד אלא דאפ"ה אסור דס"ל כשיטת הרא"ם שבמל"מ פ"א מחמץ ה"ז דסתם אכילה בכ"ש רק לעונש אתי הלכתא ואוקמא אכזית ע"ש ונ"ל כונתו כמו"ש רש"י בשבועות כ"א ע"ב דבלשון בנ"א נקרא אכילה בכ"ש ע"ש רק תורה גילה מהלמ"מ דאין עונש אלא באכילת כזית אבל לאי' אין כאן שיעור אלא כסתם אכילה שנקרא בלשון בנ"א. ולפי"ז בלשון בנ"א הכל מקרי אכילה כמה שאוכל שאם אוכל כ"ש זה נקרא אכילה ואם אוכל כזית זה נקרא אכילה ואם אוכל ק' זיתים זה נקרא אכילה ואתי הלכתא אפיקתי' לקולא דאם אוכל פחות מכזית אינו אכילה להתחייב ואם אוכל ק' זיתים והתרו בו כאו"א חייב ק' מלקיות ולכן לאיסורא גם כ"ש אסור דלא אתי הלכתא ואפקי' לקרא ממשמעותי' לגמרי שאם רוצה לאכול גם כ"ש גם זה אסור אבל במ"ע שחייבה התורה לאכול נהי דלולי הלכתא הו"א שאם אינו רוצה לאכול רק כ"ש לא חייבה אותו התורה לאכול יותר אבל אם אתי הלכתא לומר שחייבה אותו תורה לאכול כזית אין זה הפקעת קרא ממשמעותי' לגמרי דמחויב לאכול כזית כדי שלא יהי' הכ"ש אכילה ומיושב קושי' המל"מ שם על הרא"ם ולפי"ז באוכל ח"ש בתערובות הרי האי' והיתר ביחד הוא שיעור אכילה שהרי כך היתה אכילתו ולא איסור לבד ולכן ח"ש מותר מה"ת לא מצד הנאכל רק מצד האוכל. אלא דזה א"א דאי נימא דח"ש אסור משום דלענין איסור נשאר במשמעותי' ל"ל קרא דכל חלב לאסור ח"ש אע"כ דסתם אכילה בכזית ואתי קרא לאסור ח"ש וא"כ גם ח"ש בתערובות אסור וזה כונת רש"י כיון דמכאן מוכח דח"ש בתערובות אסור כמו שהוכיח הר"ש לכן כתב רש"י דזה משום דילפי' ח"ש מכל חלב מוכח דהא דח"ש אסור אינו משום דסתם אכילה בכ"ש שיהי' מותר עי"ת אלא מכל חלב ולכן גם עי"ת אסור. ויען כי אין זמן לפלפל בפלפלת כ"ש אקצר ויהי' ד' עמך ללמוד בהתמדה. ולהיות איש מדה. ביראת ד' כנפש החותם בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה