אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה שג

תשובה שב

שיל"ת ב' אויפאלא ב' שופטים תרנ"ב לפ"ק. כצאת השנה. יפרח כשושנה. ידידי הרבני המופלג. מלא פלג חרוץ ושנון וריח לו כלבנון. כמו"ה חיים זלמן ני' מאשקאוויטש בק"ק ח' בוסערמין כעת דומ"ץ בק"ק טאקאי:

ידיו שנויות מדברי סופרים באו עדי וכו' ועל דבר הפלתי סי' ק"י שהביא ראי' לדעת הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא ממה שהקשו אמאי לא עבד' יו"כ תרי יומי כמו שאר יו"ט ותי' משום סכנה והוא מירושלמי פ"ק דחלה עיי' ב"י או"ח סוסי' תרכ"ד והק' פלתי דאכתי תקשי לר"ל דח"ש מותר מה"ת יאכל פחות מכשיעור בכא"פ ויקיים תענית דאו' ולא יהי' סכנה אע"כ דספק מותר מה"ת ולא עביד רק איסור דרבנן וגם בח"ש איכא איסור דרבנן וא"כ יצא שכרו בהפסדו ומדר"ל נשמע לר"י ע"ש וע"ז תמה ממ"ש הרמב"ם ספ"ג משופר שני עיירות באחת יודע בודאי שיש שם מי שיברך להן ט' ברכות ואין שם תוקע ובשני' ספק יש שם תוקע ספק אין שם תוקע הולך לשניי' שהתקיעה מד"ת והברכות מדברי סופרים ועיי' או"ח סי' תקצ"ה אלמא דספק דאו' שהוא מדרבנן חמיר משאר וודאי דרבנן וא"כ ספיקא דיומא שהוא מדרבנן לחומרא חמור מח"ש שהוא דרבנן. וכן כתב מל"מ פ"ח ממ"א הח"י דבודאי איסור דרבנן רשאי לעשות סחורה ובס' אי' תורה אסור לעשות סחורה דל"ד איסורי' דרבנן שעיקר אי' מדרבנן לספק אי' תורה ע"ש:

והנה בפשיטות לק"מ דט' ברכות אין להם עיקר מה"ת וכן המל"מ מיירי באי' דרבנן שאין להם עיקר מה"ת וזה קיל מסדא"ו שאסור מדרבנן אבל ח"ש יש לו עיקר מה"ת בכשיעור י"ל דחמור כספיקא דאו' וחילוק זה מצינו בראשונים ופוסקי' פעמים אין מספר ועיי' בש"ך דיני ס"ס אות י"ז:

אבל בלא"ה יש לחלק בסברא ישרה דהתם מחויב וודאי בתקיעה מה"ת ובברכות רק מדרבנן אלא הס' הוא אם יוכל לקיים מצוה של תורה אבל אם ילך למקום שמברכי' יבטל וודאי מצוה דאו' שהוא מחוייב מה"ת בזה אמרי' מוטב שיבטל וודאי מצוה דרבנן משיבטל וודאי מצוה של תורה אף שאינו וודאי שיוכל לקיים מצוה של תורה אבל אם יש ספק אם הוא מחויב במצוה של תורה דאינו מחויב רק מדרבנן להרבה אחרוני' י"ל דלא עדיף מודאי מצוה דרבנן:

וכן מהאי דמל"מ יש לחלק דס"ל דאי' סחורה בדברים אסורים מדאו' אסור מה"ת עיי' טו"ז סי' קי"ז וא"כ ספק אי' תורה גם לענין סחורה הוא ספק א' תורה וא"כ מדרבנן לחומרא ככל ספק אי' תורה אבל בדבר שאסרו חכמים אף שהוא וודאי אי' דרבנן מ"מ לא גזרו רק באכילה אבל בסחורה מעיקרא דדינא לא גזרו כלל אבל לעולם י"ל דודאי אי' דרבנן חמור כספק אי' דאו' והדברים ישרים למוצאי דעת:

אך לפענ"ד דברי פלתי תמוהים חדא דגם לר"י דח"ש אסור מה"ת נמי קשי' אמאי מותר בכשיעור מפני הסכנה יאכל פחות מכשיעור בכא"פ כמו דפסקי' באו"ח סי' תרי"ח ס"ז בחולה שמאכילי' אותו מפני הסכנה. וגם תירוצו תמוה מ"ש דספק מותר מה"ת הא איקבע איסורא דחד יומא וודאי יו"כ ובאיקבע אי' מודה רמב"ם דמה"ת לחומרא כמ"ש מהרי"ט. ועוד דיו"כ בכרת ובס' כרת מודה רמב"ם דמה"ת לחומרא כמ"ש כ"מ פ"ט מה' טו"מ הי"ב:

ועוד דממנ"פ אם יאכל בשני ימים הרי אכל וודאי ביו"כ ועבר אי' תורה ואם לא יאכל בשניהם רק ח"ש בכא"פ לא עבר רק איסור דרבנן ואמאי לא יעשה כן ולא הועיל בתירוצו כלום ואם יתענה בראשון ובשני יאכל ח"ש לא יצא שכרו בהפסידו דאם אוכל בשני כשיעור עובר אדרבנן דספק דאו' מדרבנן לחומרא ואם אוכל ח"ש הוי תרי דרבנן ועיי' מג"א סי' תרפ"ט סק"ד:

ועוד דבאמת מספק התענו ביום א' כדמשמע בר"ה כ"א ע"א ומטעם דרוב פעמים אין אלול מעובר כדאמרי' בר"ה י"ט ע"ב וביצה וי"ו ע"א מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אלא דקושי' הגמי"י וירושלמי הי' כיון דמ"מ אפשר דאיתרמי שיעברו אלול ועיי' תוס' ביצה שם ד"ה מימות ויתברר שאכלו ביו"כ וכמעשה שהי' בר"ה כ"א א"כ הי' להם לצום גם בשני הימים ותי' מפני הסכנה אבל עכ"פ ביום ב' אפי' לשיטת הסוברי' דסדאו' מה"ת לחומרא ואין כאן איסור תורה דזיל בת"ר שאינו מעובר ואין כאן ראי' לרמב"ם כלל. ועוד יש לעורר הרבה ולקצר אני צריך מאפס הפנאי וד' יהי' עמו. ויתהלך בתומו. עדי ירום קרן עמו כנפשו ונפש ידידו החותם בברכת התורה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה