בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רצב
שיל"ת ב' אויפאלו ד' בהר בחוקותי ט"ל למב"י תרמז"ל:
ברכת שמים מעל לחתני אהובי הרב המאוה"ג מו"ה גרשון שטערן נ"י רב בק"ק מאראש לודאש:
יקרתך הגיעני ומה שהערת על קושי' ירושלמי שהביא הטור או"ח סי' פ"ח דגרסינן התם גבי יוה"כ אסור בתשמה"מ השתא ברחיצה אסור בתשמיש לא כ"ש וכו'. וכתבת שהוא פלא הא צריך למתני דאסור בתשה"מ לאסור על האשה ולגבי אשה הנבעלת ל"ש טבילה לקרי לבד במשמשת שראתה דם נדה כמ"ש הר"מ פ"ד מה' תפילה והפוסקים. ופשוט דגם נשים מצווין בה' עינויים כדמוכח במשנה ר"פ יוה"כ. ואין לתרץ אשה קרקע עולם דמ"מ הנאה יש לה וזה האיסור ביוה"כ. הנה טעית בזה טעות גדול אשר אינו ראוי לך דאשה הפולטת ש"ז תוך ג"י או המשמשת צריכה טבילה כבעל קרי אם היא טהורה מנדה וזיבה. אלא דאם ראתה דם שהיא טמאה גם לאחר טבילה מחמת נדה הו"א שא"צ טבילה לפליטת ש"ז ותשמיש. ואשמעינן הרמב"ם רבותא דאפילו בכה"ג צריכה טבילה והוא משנה ערוכה בברכות כ"ו וע"ש בפירש"י:
אבל בלא"ה ג"כ אינה קושיא דאם ה' עינויים מה"ת ודאי ל"ק קושי' ירושלמי דצריך למתני תשה"מ שאסור מה"ת וטבילת בעלי קריין אינה רק תקנת עזרא. רק הקושי' הי' אי שאר עינויים חוץ מאכילה ושתייה רק אסור מדרבנן וא"כ פשיטא שגם היא אסורה לשמש אפילו אינה צריכה טבילה משום לתא דידי' שלא תכשילהו ועוברת משום לפ"ע אפילו באיסור דרבנן כמ"ש תוס' בע"ז כ"ב ע"ש. ולדעת הרבה אחרונים המכשיל חבירו באיסור דרבנן עובר מה"ת על לפ"ע עיי' תשו' פנ"י סי' ט' ותשו' ב"א או"ח סי' ל"ו [ועיי' ב"ש חיו"ד ה' ריבית להגאון מהר"מ פערלס]:
ועוד דהפירש בקושי' ירושלמי אינו כמו שחשבת דהשתא רחיצה אסור א"כ ודאי אסור בתשה"מ כיון שלא יוכל להתפלל אלא הקושי' כיון שאסרו רחיצה מכ"ש שאסרו תשה"מ משום עינוי דאי נימא דתשמיש מותר דלית בי' משום עינוי א"כ לא היו אוסרין רחיצה כיון שלא יהי' יוכל להתפלל. אלא ודאי מדאסרו רחיצה ודאי אסרו גם תשמיש משום עינוי וא"כ גם באשה אסור אפילו אינה צריכה טבילה ויכולה להתפלל דמדאסרו רחיצה באיש שמעינן דתשמיש אסור:
וגם מ"ש שאין לתרץ אשה קרקע עולם. דע כי לא עלה ולא יעלה זה על דעת מי שיש בו ריח תורה לומר שאשה מותרת להבעל באיסור משום קרקע עולם ובגמרא לא אמרו כן רק לענין שא"צ למסור נפש. ועיין תוס' כתובות דף ג' ע"ב ד"ה ולידרוש וכ"ז פשוט. ובזה תנוח דעתך כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.