אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רצא

תשובה רצ

שיל"ת מאדע יום ב' עשי"ת תרל"ו לפ"ק:

ייטיב לו ה' הכתיבה והחתימה ידיד נפשי אהובי הרב הגאון חריף ובקי כש"ת מו"ה ישעי' נ"י בייערן אבדק"ק שאראש פאטאק והגליל יהי נועם ה' עליו:

נועם מכתבו קבלתי וידידי נ"י הרעיש מדוע אין מברכין על מצות אכילת ערב יו"כ לדעת מג"א דדרש ועיניתם הוא מה"ת ע"כ הנה במ"ש שהוא מה"ת לא ידעתי כונתו בזה הלא גם אם הוא אסמכתא מדבריהם נמי בעי טעמא כי ודאי דדבריהם בעי ברוכי עיין שבת כ"ג ולענ"ד אמינא בה תרי ותלת טעמי:

א) לפמ"ש המג"א בסי' ק"ו סק"ד בשם אבודרה"ם טעם דאין מברכי' על התפלה מפני שאין לה קבע ופי' פמג"ד או"ח בפתיחה לה' תפלה הכונה יען דאמרי' הלואי שיתפלל אדם כל היום והנה משמע מלשון שו"ע ריש סי' תר"ד מצוה לאכול בעיו"כ ולהרבות בסעודה דריבוי הסעודה הוא מצוה ועיין בטור וב"י שבריבוי אכילה מראה שמקובל יו"כ עליו ויען שא"א לכבדו במאכל ומשתה כשאר יו"ט מכבדו ביום שלפניו נראה מזה שאם אוכל כמה פעמים ביום לכבוד היום עושה מצוה ועיין רש"י ר"ה ט' ע"א ד"ה כל האוכל ושותה שכ' כל דמפיש באכילה ושתיי' טפי עדיף ע"ש והגם שכתב מג"א שאם אכל פ"א יצא ידי חובתו מ"מ אם אוכל יותר מצוה קעביד כמו בתפלה שיוצא מה"ת בפעם אחד ומדרבנן בב"פ ולדידן בג"פ עיין רמב"ם הלכות תפלה ומ"מ אם מתפלל כל היום מצוה קעביד ומה"ט נקרא אין לה קבע ואין מברכי' וה"נ אין קבע למצות אכילה ולכן אין מברכי':

ב) לפי מה שפרש"י דהכי קאמר קרא הכינו עצמיכם בתשעה לצורך עינוי של מחר עיין רש"י יומא פ"א ע"ב וטור וטו"ז כדי שלא יזיק לו התענית של מחר ומה"ט הי' נ"ל דמי שיודע שלא יתענה ביו"כ מחמת סכנה וכדומה באמת אין שום מצוה לאכול בעיו"כ:

ובזה יובן דלא אישתמיט בשום פוסק לכתוב דאם אין לו לאכול בעיו"כ רק דברים אסורים דאתי עשה דאכילת עיו"כ ודחי ל"ת כמו שהאריכו הראשונים במצה של טבל. ולהנ"ל ניחא יען דאכילת עיו"כ אינה רק הכנה והכשר ליו"כ לא מקרי בעידנא ולא דחי ולא מיבעי לדעת הראשונים בנמ"י ב"מ ל"א דהכשר מצוה אפי' א"א לעשות המצוה בלא"ה לא מקרי בעידנא ודאי לא מקרי בעידנא אלא אפי' לדעת ראשונים שם דמקרי בעידנא היינו משום דא"א בשום אופן לעשות גוף המצוה בלי הכשר זה אבל כאן עכ"פ אפשר לקיים תענית יו"כ גם בלי אכילה דעיו"כ ודאי לא מקרי בעידנא ועוד שאין ההכשר מעין המצוה גופא דזה במניעת אכילה וההכשר להיפך באכילה:

ולפ"ז כיון דקי"ל בסי' תקס"ה ס"ג דאין היחיד אומר ענינו בשחרית שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו וכו' ה"נ כיון דאפשר שיאחזנו בולמוס ביו"כ ולא יוכל להתענות א"כ אין האכילה בערב יו"כ מצוה לכן מספק לא יברך:

ועל שלישים נ"ל לפמ"ש טו"ז או"ח סי' קס"ז סקי"ז ליישב מ"ש המחבר אפי' בשבת שהוא חייב לאכול פת לא יברך לו חבירו ברכת המוציא אם אינו אוכל וכו' והק' טו"ז מ"ש מברכת המוציא דמצה וברכת היין דקידוש דיכול להוציאו משום דהוא ברכת המצוה ולא ברכת הנהנין וה"נ מצוה היא ותי' דדוקא במצה ויין קידוש שיש עכשיו שינוי מאכילה ושתי' דרשות מקרי ברכת המצוה משא"כ באכילת שבת דפת הוא עיקר אכילתו אין שייך בזה אכילת מצוה דגם בחול הוא אוכל פת. ויש להסביר לפמ"ש ב"י באו"ח סי' תל"ב דה"ט דלא מברכי' על ביטול חמץ משום דביטול הוי בלב ואין מברכי' על דברים שבלב ע"ש ולכן כיון שהמעשה אכילה לא נשתנה מאכילת רשות אין כאן דברים שבלב שאוכל לשם מצות אכילת שבת ועל דברים שבלב אין מברכי' ומשו"ה הוי רק ברכת הנהנין וא"י להוציא חבירו בברכתו אם הוא אינו אוכל ולפ"ז א"ש גם במצות אכילת עיו"פ דלא נשתנה אכילתו מאכילת שאר ימים והוי רק דברים שבלב ולהכי אין מברכי' עליו וא"ש. ומאפס הפנאי מחמת ימים הקדושים הבאים לקראתינו אסתגר בזה והנקדש בצדקה יברכנו בברכת השנים. דשנים ורעננים:

ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה רבה:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה