בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רפד
שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' דעשי"ת תרמ"ט לפ"ק:
יגמור ד' החתימה לטובה. בהצלחה והרוחה. לאחי אהובי הרבני החו"ש כמו"ה משה נ"י בלוהם:
מה שהערת בפיוט שחרית דיום א' של ר"ה המתחיל נעלה בדין על לשון בשופר אפתנו הא כתב טו"ז סוף הלכות תפילה דאין לומר ומתפתה בתחנוני' משום דכתב הרמב"ן בפ' משפטים בפסוק כי יפתה דפיתוי הוה על דברי שקר [וכבר העיר כן בס' כרם שלמה או"ח סי' קכ"ז] אין זה חידוש שהרי רש"י שם לא פי' כן רק פי' יפתה מדבר על לבו עד ששומעות לו תרגומו ארי ישדל שרול בלשון ארמי כפיתוי בלשון עברי ורמב"ן שם השיג וחולק על רש"י עיי' בפני' ברמב"ן וא"כ אין פלא אם הפייטן הזה ס"ל כרש"י:
אבל לפענ"ד גם לרמב"ן ניחא דהרואה שם ברמב"ן בפנים שכתב ובעבור כי פיתוי הבתולות בענינים רבים פעם בדברים פעם בממון פעם בשקר שיטעה אותה פעם באמת שרצונו לישא אותה וכו' עיי"ש מבואר דשייך לשון פיתוי גם באמת ופירושו שהמפתה מטה רצון הנפתה לחפצו בין באמת ובין בשקר. ובהכי ניחא מה שהקשה שם בספר פנים יפות על הרמב"ן הלא איכא מ"ד בקידושין מ"ו דמוקי לקרא בפיתוי לשם קידושין ואם הוא בשקר הו"ל קידושי' טעות ואינם כלום ע"ש. ולפי הנ"ל לק"מ דרמב"ן לא כתב רק דנקט קרא לשון מפתה יען שלשון זה כולל גם פיתוי בשקר כדרך המפתים הבתולות אבל מ"מ האי מ"ד מוקי לה בפיתוה באמת כיון דהלשון כולל גם פיתוי באמת. ומ"מ כתב טו"ז שפיר דאין לומר ומתפתה בתחנונים דאם כן משמע שמתפתה גם בשקר וז"א לגבי המקום אבל הפייטן שכתב בשופר אפתנו הרי כתב במה מפתה אותו במצות שופר וא"כ מפרש שמפתה אותו באמת ואין בכך כלום:
ואולי לפי הנ"ל יש לחלק עוד דדוקא אם נקט הלשון על המתפתה הקפיד הטו"ז לפי שיש במשמעות הלשון גם בשקר ונראה כאלו אמר שהמקום מתפתה בין באמת בין בשקר אבל הפייטן נקט הלשון על המפתה אין קפידא אם משמע שהוא מפתה בין באמת בין בשקר דמ"מ המקום אינו מתפתה אלא באמת כיון דמשמע גם פיתוי באמת:
ועיין פמ"ג שם במש"ז שהק' הא מצינו במקרא פיתוי הסתה ירמי' כ' ז' מ"מ עפ"י הרוב הוא נמהרות וסכלות וכדומה ואם כן ודאי ניחא מש"ל כיון דמפורש במה מפתה אותו בשופר, א"כ מפורש שהוא מהמיעוט שאינו נמהרות וסכלות. ועוד תי' דבתפילה ראוי לומר לשון מבורר טפי ופתה לפעמים על דברי שקר לכן טוב לומר ומתפייס ויהיה ארמית ע"ש. ולפ"ז פיוט הזה שאינו לשון תפילה רק דרך שבח והודאה ותדע דהא קי"ל באו"ח סי' קי"ב לא ישאל אדם צרכיו בג' ראשונות והאי פיוט בג' ראשונות הוא ואף דמתפללי' זכרינו לחיים כבר כתב הטור או"ח סי' תקפ"ב בשם רב האי משום דהוי צרכי רבים אבל בשופר אפתנו שלשון יחיד הוא אם איתא דהוי תפילה אין לאמרו בג' ראשונות ועכ"ח דהוי הלל והודאה לכן אין קפידא אם אומר אפתנו לשון שאינו מבורר:
ולולי דמסתפינא הייתי אומר פי' חדש בתיבת אפתנו דלא כמ"ש בפי' המחזור שפירושו אפייסנו וקאי על הקב"ה. ולפענ"ד לפ' מה שראיתי בקונקורדאנסיא בשורש פתה שפירושו גם כן לשון הסרה י"ל שגם כאן פירושו הסרה וקאי על הדין שבשופר יסור הדין ממנו ולכן אין קפידא אם אומר לשון שאינו מבורר או אפשר שהוא מבורר כיון דקאי על הדין א"א לפרשו רק לשון הסרה ולא בשאר לשונות של פתה אבל בהאי דטו"ז דקאי על המקום ב"ה שפיר צ"ל לשון מבורר. ומתפייס בתחנונים יברכנו בברכת השנים. דשנים ורעננים. ויחהמנו בספר החיים מתוקנים. כנפשך ונפש אחיך הנאמן החותם בברכה שלימה:
עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.