אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רפג

תשובה רפב

עוד להנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' ויניקהו דבש מסלע עשי"ת תרס"ל:

כששונה בין החוכים לישועה. ביום תרועה. הריחו בריח חן שפותיו בברכת השנים. לבושים שנה עם עידנים. בברכת שלום ואמת. יוצאי' מן הלב וזאת הברכה אשר ברכני ידידי נ"י יקום ד' אם דברו ויצו ד' גם אתו את הברכה חיים עד העולם. ויראה בשכלול היכל ואולם. יראה זרע יאריך ימים. ללין בין החכמים. יברכהו ד' משמי ארץ. וירכיבהו על במתי ארץ. ויהי ביתו כבית פרץ. כנפשו ונפש תדרשנו לטובה. בנחת ושובה:

ועתה באתי בשביל מה שהעיר על דברת פר"ח בילקוט"ו או"ח סי' ר"ד שכתב עמ"ש ב"י שם בשם אוה"מ שכל אכילה שע"י אונס אע"ג דלא סגי דלא מתהני ל"ש לברך עלי' והרי הוא כדין אשה שנאנסה דאעפ"י שסופה ברצון חשבי' לי' אונס ופסקוהו רמ"א שם בשו"ע וכתב ע"ז פר"ח ואינו מחוור בעינ' דבפ' ראוהו ב"ד גבי אי כפאוהו פרסיים אמרי' דיצא אלמא דחשבי' לה אכילה וכיון דכן ודאי צריך לברך וכו' והוקשה למעלתו דאדרבה משם ראי' לדברי אוה"מ דהרי פריך שם ארבא דאמר זאת אומרת התוקע לשיר יצא פשיטא היינו הך ומשני מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל ופירש"י ונהנה מאכילתו הלכך לאו מתעסק הוא שהרי אף לענין חיוב חטאת אמרי' המתעסק בחלבי' ועריות חייב שכן נהנה אבל הכא זכרון תרועה כתי' וכו' קמ"ל פי' דקמ"ל דמוכח מכאן דתוקע לשיר יצא דמצות א"צ כונה ואין הטעם בכפאו ואכל מצה דיצא משום דנהנה באכילה באונס לא מקרי נהנה אלא דיוצא משום דמאצ"כ והוא כדברי אוה"מ באכילה באונס לא מקרי הנאה וא"צ לברך:

ואני תמה על תמיהתו הלא האוה"מ עצמו כ' אע"ג דלא סגי דלא מתהני והרי ודאי נהנה אלא כיון שבע"כ נהנה א"צ לברך וא"כ התם נמי נימא כיון שבע"כ נהנה לא יצא ומה בכך דמצות א"צ כונה מ"מ כיון שבע"כ נהנה לא מקרי נהנה וכיון דלא מקרי נהנה לא חשיב אכילה והרי אפי' באוכל שלכד"א וה"נ מסיק המל"מ פ"ה מיסוה"ת דאינו יוצא ידי חובת מצות אכילה אעפ"י שהוא נהנה כיון שאינו דרך הנאה לכ"ע בטלה דעתו מכ"ש בזה דלא חשיב הנאה אפי' לגבי דידי'. והרי דברי פר"ח שפתיו ברור מיללו דמוכח משם דחשיבא אכילה דאי לא חשיב אכילה איך יוצא ידי אכילת מצה וכיון דחשיב אכילה ודאי צריך לברך וסיים ואפי' למאן דפליג התם היינו משום דמצ"כ הא לאו הכי אכילה חשבי' לה וא"כ מה קושי' הא א"א לפרש קמ"ל דלא חשיבא אכילה דא"כ איך יי"ח אכילה:

אבל פי' הסוגי' דר"ה כ"ח נלפע"ד עפ"מ שאני רגיל להסביר הא דאמרינן בכריתות י"ט ע"ב מתעסק בחלבי' ועריות חייב שכן נהנה עפמ"ש מקו"ח סי' תל"א ליישב דברי מג"א סי' תל"ד סק"ה דאם לא ביטל החמץ עובר עליו בב"י אעפ"י שלא ידע מידי דהוי אמי שאכל חלב בשוגג ע"ש והקשו עליו כיון שלא ידע שיש חמץ בביתו הרי אינו מכווין להשהות חמץ ודשא"מ מותר ותי' מקו"ח דדוקא בדבר שאסרה תורה לעשות מעשה אמרי' דשא"מ מותר משום דבעושה בלא מתכווין הוי כאילו נעשה ממילא ואין הוא העושה אבל בדבר שאסרה תורה בלי מעשה כמו בב"י דאם יש לו חמץ ממילא נמי עובר אסור דשא"מ ע"ש. ולפ"ז בעריות דאסרה תורה גם על הלשי' דלא עבדי מעשה כדאמרינן סנהדרי' ע"ד אסתר קרקע עולם היתה רק דהנאת ביאה אסרה תורה כדאמרי' ב"ק ל"ב הנאה לתרווייהו אית להו מעשה הוא דקעביד וגם הוא חייב על הנאת ביאה כדאמרי' שבועות ח"י שהי' לו לפרוש שהנאה מועטת ופירש בהנאה מרובה והנאה אין בו מעשה דמה"ט כ' הרא"ה בס' החינוך דאין לוקין על הנאה משום דהוי לאו שאב"מ א"כ גם דשא"מ אסור. וכן במאכלות אסורות כ' הרמב"ם בסה"מ מל"ת קפ"ז שלא יקשה למה מנה אי' אכילת בב"ח ובישולו שתי מצות ולמה לא מנה אי' הנאת בב"ח מצוה בפ"ע כי אי' הנאה אין ראוי למנותו מצוה בפ"ע מפני שהוא ואכילה ענין א' כי האכילה מין ממיני הנאה והכונה שלא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו מן ההנאות והוא אמרו כ"מ שנ' לא תאכלו לא יאכל א' אי' אכילה וא' איה"נ במשמע וכו' מבואר ג"כ דאין האי' משום מעשה האכילה רק משום הנאת אכילה והנאה אין בו מעשה וא"כ גם דשא"מ אסור. והיינו דאמרי' מתעסק בחלבי' ועריות חייב שכן נהנה שהחיוב הוא על הנאה וא"כ נהי דאין מתכווין והוי כאלו בא ממילא ג"כ חייב משום דנהנה:

ולפ"ז באכילה שהוא מ"ע אי אמרי' דאין המצוה במעשה האכילה רק בהנאת אכילה א"כ אפי' אוכל בלא מתכווין נמי יוצא דנהי דלא הוי כאלו עשה הוא רק כאלו נעשה ממילא נמי יוצא דהא נהנה אבל א"א לומר כן דא"כ אין מצוה באכילה אלא לפי שהוא מין ממיני הנאות ואם כן בשאר הנאות נמי יי"ח כמ"ש בסה"מ הנ"ל דמה"ט לא תאכל איסור הנאה נמי משמע וה"ה תאכל נמי הנאה משמע וזה וודאי אינו דאינו יוצא ידי חובתו בשאר הנאות רק דוקא באכילה. וע"כ אנו צריכים לחלק דהיכ' דכתבה תורה לא תאכל הכונה שלא יהיה שום חלק אכילה לא מעשה אכילה ולא הנאות אכילה אפי' בלי מעשה ואפי' תחב לו חבירו בבית הבליעה במקום דא"א לאהדורי ברצונו נמי חייב כמ"ש תוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה ואי ולהכי מתעסק בחלבי' ועריות חייב כנ"ל אבל היכי דכתבה תורה תאכל חייב בכל צדדי אכילה הן במעשה אכילה והן בהנאות אכילה ולפ"ז אי מצ"כ אינו יוצא באינו מתכווין דלא הוי כאלו עשה הוא מעשה אכילה ואם אוכל שלכדה"נ אינו יוצא משום דאין לו הנאת אכילה והיינו דאמרי' בגמרא מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל ונהנה באכילתו והו"א דהמצוה הוא בהנאת אכילה גרידא כמו בל"ת ול"ש דשא"מ קמ"ל דבמ"ע בעי' נמי מעשה אכילה ושייך ביה דשא"מ ואי מצ"כ אינו יוצא בכפאוהו אע"כ ש"מ מאצ"כ והתוקע לשיר יצא אבל עכ"פ הנאת אכילה נמי בעי' במ"ע אלא דלא סגי בלי מעשה אכילה ושפיר הוכיח פר"ח דבכפאוהו לאכול צריך לברך דמקרי נהנה דאל"כ איך יוצא בכפאו ואכל מצה נהי דמאצ"כ והוי מעשה אכילה מ"מ הא ליכא הנאת אכילה וא"ש:

מיהו לפענ"ד קושי' פר"ח לק"מ שהרי הרא"ה למד דין זה מדין אשה שתחילתה באונס וסופה ברצון והתם בין שתחילת ביאה היה באונס שבא עליה בע"כ ובין באונס שאמר להרגה אם לא תיבעל לו בתחילת ביאה אין לה הנאה כיון שאינה נבעלת ברצון יש לה צער כדאמרינן בכתובות ט"ל וברוצה להרוג אותה בלא"ה היא אנוסה גם על הנאה משום וחי בהם כיון שאינה מחויבת למסור נפש כמ"ש תוס' סנהדרין ע"ד וכמה דוכתי ובסוף ביאה שיש לה הנאה היא אנוסה על הנאה כדאמרינן בכתובות נ"א ע"ב משום דיצר אלבשי' ופירש"י וגם זה אונס וכו' וה"נ באנסוהו לאכול דהיינו שתחב לו חבירו בבית הבליעה במקום דא"א לאהדורי אעפ"י שנהנה החיך א"צ לברך דהנאה גופא היא באונס דלא סגי שלא יהנה וכן אם אמרו להרוג אותו אם לא יאכל שהוא מחויב לאכול משום וחי בהם ואם כן הוא אונס על הנאה זו א"צ לברך אבל אם חבטו אותו פרסיים כדי לאכול והי' בידו לסבול החבטה ושלא לאכול רק הוא בירר לו יותר לאכול מלסבול הכאות אם כן אינו אנוס על הנאתו מודה הרא"ה דצריך לברך דבאשה כה"ג אם חבטו אותה הכאות שיש להם קצבה כדי שתיבעל והיא ביררה להבעל כדי שלא יחבטו אותה ודאי מקרי רצון ולא אונס ובהכי מייר' האי דר"ה כ"ח שכפאוהו פרסיים ולק"מ ובהכי מיושב נמי סתירת השו"ע מסי' ר"ד לסי' תע"ה שעמד עליו מג"א סי' ר"ד סק"כ כמובן ואף שברמ"א לא נזכר מהא דאשה שתחילתה באונס וכו' מ"מ כיון שציין ב"י בשם אוה"מ והרא"ה סמך עמ"ש שם והיינו דוקא דומיא דהאי וכמ"ש. ושלום תנין:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה