בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רעו
שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' והיה ברכה תרס"ג לפ"ק:
מגבהי מרומים. ישפות שלומים. לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול ליהודים המפורסים בכל אפסים ואיים רחוקים סיני ועוקר הרים. כקש"ת מו"ה יצחק שעעלקיש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק לעמבערג יע"א:
אחדש"ת וכו' הנה העתק לי ת"ח א' קושי' משמי' דהדגנ"י מילי במילי ככתבו וכלשונו ממש במג"א סי' תקפ"ו סק"ה דס"ל אפילו ע"ז שיש לה בעלי' ונתכווין ישראל לזכות בה שוב אין לה ביטול דמשום חיוב אחריות מחשב כשלו עיי"ש אם כן מה פריך בע"ז ע"א רישא מקח טעות סיפא לאו מקח טעות הא קיי"ל בחו"מ סי' רל"ב סעיף כ"א וסכ"ב דבכל מקח טעות הלוקח מחויב באחריות גניבה ואבידה וכתב ש"מ ב"מ דף מ"ב ע"ב הטעם בשם ריטב"א כיון דחייב הלוקח לתת סחורתו ומוכר ולוקח נמי יכול לעכבו עד שיתן לו המוכר דמיו הרי נעשה הלוקח שומר עליו וכאותה שאמר שכל האומני' ש"ש עיי"ש ולפי"ז בשלמא רישא דלא נתן ול"ש דתפיס ליה אזוזי ואין כאן חיוב אחריות לא הוו ע"ז של ישראל משו"ה יחזיר אבל סיפא דנתן מעות מחויב לוקח באחריות והוי כשלו משו"ה יוליך לים המלח. ואין לומר דאין לו הנאה במה דתפיס ליה אזוזי דהרי יצטרך להוליך הנאה לים המלח דז"א דאם לא יאסר ולא יצטרך להוליך הנאה לים המלח שוב הו"ל הנאה כמ"ש תוס' ב"מ ל' לענין פ"א בעלה עלי' זכר עיי"ש עכ"ד:
הנה בגמר דבריו אדם נתפס ותחילה אקדים דהאי ואין לומר הוא שלא בדקדוק במכ"ת דהד"ג נ"י דאין כאן הולכת הנאה לים המלח רק הע"ז גופא מוליך לים המלח וגם הלשון דאם לא יאסר הלא גם ע"ז של עכו"ם אסורה ועומדת כ"ז שלא ביטלה אבל הכוונה כך דאין לומר שאין לו הנאה במה דתפיס ליה אזוזי שאם כן יהיה כע"ז של ישראל משום חיוב אחריות ואין לו ביטול ויצטרך להוליכה לים המלח דז"א דאם לא יתפס לה אזוזי ולא יהיה מחויב באחריות הרי הוא ע"ז של גוי ויש לה ביטול ויכול לכוף תינוק ושרי לבטלה ותהיה מותרת ושפיר יתפס לה אזוזי עיי' באחרונים סוכה ל"ב ולפי"ז אין לו דמיון כלל דהתם שפיר אמרי' כיון דאם לא תיפסל יהיה ניחא ליה בעליית זכר משו"ה פסולה וה"נ אלו היינו יכולים לומר שאם אינו מחויב באחריות ויש לה ביטול ממילא מחויב באחריות ודאי הייתי אומר כן כמו התם אבל הלא גם אם יש לה ביטול אינו מחויב באחריות ממילא אלא משום דתפיס לה אזוזי והלא אם תפס לה אזוזי מחויב באחריות ואין לה ביטול ואין לו ריוח במה דתפיס לה אזוזי וכיון שכן א"י לתפיס לה אזוזי וממילא כיון דאינו תפיס אזוזי אין כאן חיוב אחריות אפילו יש לה ביטול ושפיר יש לה ביטול יהפוך בה ויהפוך בה הדגנ"י ויראה כי כנים הדברים ואמיתיים:
ועוד נ"ל סברא ישרה דהא דאמרינן התם כיון דהפסול קשור בהכשר והכשר קשור בפסול דפסול היינו משום ספק וספק תורה לחומרא אבל כאן אפילו ע"ז שזכה בה ישראל זכייה גמורה אם לא עבדה ישראל יש לה ביטול מן התורה רק מדרבנן אין לה ביטול כמבואר בב"י יו"ד סי' קמ"ו בשם סמ"ג ע"ש בטו"ז סק"ג א"כ סד"ר לקולא ויש לה ביטול בכה"ג וכעין סברא זו כתב פמ"ג בפתיחה כוללות לאו"ח ח"א לענין גז"ש והיקישא לקולא ולחומרא לחומרא מקשי' עיי"ש אות י' ואות י"ד [וע"ל תחילת סי' רס"א]:
אבל בלאה"נ האי וא"ל הוא דיחוי דמעיקרא דאפילו אין לו ביטול ואין שוה כלום ללוקח הישראל דיצטרך להוליכו לים המלח מ"מ כיון דלנכרי המוכר שוה דהוא מותר ליהנות מע"ז ואינו ב"נ מצווה רק שלא לעבוד ע"ז ואפי' אסור ליהנות מ"מ כיון שהגוי מ"מ נהנה אם כן שפיר שייך דתפיס ליה אזוזי שעי"ז דוחק המוכר להחזיר לו המעות וכמ"ש תוס' כתובות פ"ה ד"ה אית והך איתתא לא היתה חוששת אלא לקנות מלוגא דשטרי בלא החוב וכו' אלא דעי"כ היתה יכולה לדחוק היורשים שיפרעו היורשים מה שהיה חייב לה במה שלא תחזיר מלוגא דשטרא והוי כמו משכן יע"ש וה"נ דכוותי':
ובני הרב הגדול מהו' יצחק יעקב נ"י תי' קושייתו דמר דמג"א לא כתב רק ברוצה לזכות בגזלנותא הוי כשלו ואין לו ביטול אבל כאן אינו רוצה לזכות ואדרבה חוזר בו משום מקח טעות לא הוי כשלו משום חיוב אחריות ושפיר יש לו ביטול ויפה תי' אמנם מחוסר ביאור דהא מג"א מייתי ראיה מחמץ ושם אינו רוצה לזכות בו ואבארם בעזה"י עפ"י דברי חת"ס ח"ו בסוכה ל"א ד"ה באשרה דמשה דהק' על מג"א שהביא ראיה מחמץ דמשום חיוב אחריות הוי כשלו הא הוא ראיה לסתור דהא בחמץ בע' קרא לא ימצא דמשום קבלת אחריות הוי כשלו ומוכח דבעלמא לא הוי כשלו משום אחריות ותי' משום דק' מנ"ל לרבות בחמץ מלא ימצא קבלת אחריות דנפקד שהוא ברשות המפקיד להקדישו דילמא רק חיוב אמריות דגזלן שיצא מרשות הנגזל שא"י להקדישו אע"כ משום דחיוב אחריות דגזלן ידעינן בלא קרא דהוי כשלו' וע"כ קרא אתי לחיוב אחריות דנפקד ואם כן שפיר הביא מג"א דמשום חיוב אחריות דגזלן מיחשב בכ"מ כשלו ומה"ט חידש בשואל שלא מדעת אף דהוי כגזלן להתחייב באחריות טפי משואל במתה מחמת מלאכה או שאלה בבעלי' מ"מ כיון שהבעלים יכולים להקדישו שוב יש לו ביטול ומדחה בזה השגות דג"מ שם רק בחיוב אחריות דגזלן כתב מג"א שאין לו ביטול עי"ש ואם כן מיושב קושי' הנ"ל דה"נ כיון שהוא מקח טעות והלוקח חוזר בו ורוצה ליתנו למוכר כשיתן לו מעותיו יכול המוכר להקדישו ועיי' באלפסי ב"מ ז' ואם כן אינו ע"ז של ישראל משום חיוב אחריות ושפיר יש לו ביטול וא"ש:
הן אמת שקושי' חת"ס לפענ"ד לק"מ דכבר כתבתי לעיל דגם ע"ז שזכה בה ישראל ולא עבדה יש לה ביטול מה"ת רק מדרבנן אין לה ביטול ל גזירה אטו ע"ז של ישראל שעבדה ישראל משום דמחליף וכמ"ש ב"י סי' קמ"ו ומה"ט כתב טו"ז שם סק"ג דאפי' זכה בה ישראל ולא באה לידו יש לה ביטול דלא מיחלף ע"ש וא"כ אם לא מצינו בשום מקום דמשום קבלת אחריות מיחשב כשלו לא הי' שייך בזה מיחלף ושפיר הי' לו ביטול אבל כיון דמצינו גבי חמץ דמשום קבלת אחריות מיחשב כשלו מקרא דלא ימצא אף דבעלמא אין הדין כן מ"מ שפיר מיחלף בע"ז של ישראל ושפיר אין לו ביטול ומשו"ה כתב מג"א לשון וכן מצינו גבי חמץ ולא כתב וראי' מחמץ משום דבאמת אינו ראי' כקושי' חת"ס אלא מדמצינו כן שפיר יש טעם ליגזר משום דמיחלף:
ובגוף קושי' פרו"מ נ"י נ"ל ליישב ואמינא תרי ותלת טעמי חדא שהרי סיים ש"מ שם בשם הריטב"א הנ"ל אלא דהכא דיו שיהי' כשו"ח כיון דהוו כאן מקח טעות עיי"ש מבואר אף דקיי"ל בס' רל"ב דבמקח טעות הוי הלוקח ש"ש וחייב בגניבה ואבידה מ"מ זהו רק משאר טעמים המבוארי' בב"ח ובנתיבות שם אבל להאי טעמא דתפיס לי' אזוזי אינו רק שו"ח והרי קי"ל כדיעה א' באו"ח סי' ת"מ דאפי' בחמץ אינו עובר אלא באחריות גניבה ואבידה ולא באחריות פשיעה וכיון דמג"א מחמץ יליף לה א"כ גם הא דמחשב כשלו שאין לו ביטול נמי רק ביש עליו אחריות ש"ש גניבה ואבידה אבל במקח טעות להאי טעמא דתפיס לי' אזוזי דאינו רק שו"ח ולא מיחייב אלא בפשיעה שפיר לא מחשב כשלו ויש לו ביטול וא"כ לק"מ:
ובזה א"ש מה שתמה נתיבות שם בסי' רל"ב מתוס' ב"מ פ' ע"ב ד"ה דקא שכתבו דמלוה על המשכון לא הוי ש"ש מטעם דתפיס לי' אזוזי כיון דאינו מרויח במה שהלוה ממה שלא הי' מלוה ולא הי' לו משכון וה"נ אינו מרויח במה דתפיס מלוקח כלל עיי"ש ולפמ"ש נכון דתוס' לא כתבו אלא דלא הוי ש"ש מה"ט וריטב"א לא כתב אלא דהוי מה"ט שו"ח וא"ש:
ושנית נ"ל דלק"מ דהא דאמרינן בסי' רל"ב דבמקח טעות הוי לוקח ש"ש משום דתפיס לי' אזוזי היינו במוכר ישראל אבל כאן דמיירי במוכר עכו"ם דאין בו דין שומרי' כמבואר חו"מ סי' ש"א א"כ אין כאן חיוב אחריות כלל במקח טעות ומג"א לא כתב אלא בגזל מגוי דדין גזל שייך נמי בגוי וא"ש:
אבל קושי' הד"ג נ"י במחכ"ת מעיקרא ליתא דרש"י בע"ז פי' יחזיר דלא קני' ולא מיחייב לבערה עיי"ש ולפי"ז הדבר ברור דאף דכתב מג"א דמשום חיוב אחריות מיחשב כשלו ואין לה ביטול מ"מ גוף החפץ של בעלים הוא כיון דהוא מקח טעות ויכול להחזירו וליקח מעותיו ואין בזה משום חליפי איה"נ דשלו הוא מחזיר לו ונוטל מעותיו ואפי' בגזלן קי"ל בחו"מ סי' שס"ג דהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך אף דכי ליתא בעינא צריך לשלם ולא מקרי נהנה מאיסור הנאה אף דגזלן מחויב באחריות אונסי' אפי' יש לו בו קצת קנין שאין הבעלים יכולי' להקדישו ומכ"ש כאן דאין לו בה קנין כלל דהוא מ"ט ואינו מחויב רק בגניבה ואבידה ולא באונסי' ועיין מג"א סי' ת"מ דאפי' בא העכו"ם בפסח מותר להניח לו ליטלו דאומרי' באיה"נ הרי שלך לפניך ב"ק צ"ח עיי"ש ועיין ע"ז נ"ט ע"ב וחי' חת"ס שם ולק"מ. והי' לי לפלפל ולסלסל עוד בדבריו הנעימים אך הזמן בוגד ב' לכן אקצר באמרים. ואומר שלום וברכה. מאלוקי המערכה. ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה רבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: