בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רסה
ב"ה
ישאו הרים שלום לבן יקיר לי הרב המאוה"ג כמו"ה יצחק יעקב בלוהם ב"י רב דקהל יראי' בנס"מ:
מכתבך קבלתי וכו' ומה שעמדת על דברי תוספות שבת סי' שצ"ז שהק' בהא דביצה ל"ז בשנים שלקחו חביות או בהמה בשותפות וחלקו ביו"ט למ"ד יש ברירה מותר כ"א להוליך כרגליו ואמאי הא א"א לצמצם וא"כ מעורב בחלקו קצת מחלק חבירו ודשיל"מ אפי' באלף לא בטיל. וע"ז תמהת הא כיון דיש ברירה א"כ הוברר הדבר למפרע שגם זה המקצת הי' שלו ביהש"מ וקנה שביתה כרגליו. יפה כיונת בגוף הסברא וגם בספר הנ"ל ס"ל סברא זו. אבל לק"מ על דבריו כי המעיין שם יראה דק"ל כיון דבטורח גדול אפשר לצמצם בידי אדם א"כ מתחילה כשקנו בשותפות הי' אדעתא לטרוח ולצמצם ולחלוק בשווה בחול ולא שיטול א' חלק יותר גדול וכשחלקו ביו"ט אסור לצמצם משום מדה ומשקל ונטל א' חלק יותר גדול וא"כ ל"ש ברירה שהוברר הדבר שזה חלקו מתחילה דהרי מתחילה לא הי' עומד שיטול א' חלק יותר גדול רק שיטרחו ויצמצו ויטלו בשוה ויחלקו בחול ודומה למ"ש תוס' בכמה דוכתי דבשני מינים ל"ש ברירה כיון דמתחילה לא הי' עומד שיטול שותף זה מין א' והשני מן אחר רק לחלוק בשני המי' וע"ז תי' דמשו"ה פרש"י שלקחו ע"מ לחלוק בי"ט א"כ מערב יו"ט קנוהו אדעתא דהכי שלא יצמצמו ויטול א' חלק יותר ושפיר שייך גם בזה ברירה וכסברתך וא"כ אין תמיהתך כלום:
אבל מה שיש לפקפק למה צריך לטעם דדשיל"מ לא בטיל תיפוק לי' משום דהיתר בא לעולם עי"ת לא בטיל כמ"ש המרדכי שלהי חולין לענין יבמה שרקקה דם וכמ"ש האחרונים פלתי ונוב"י בכונתו דהיכי דהמבטל בא לעולם עי"ת אינו בטיל וה"נ קודם שחלקו הי' אסור להוליכו רק כרגלי שניהם כמבואר בסימן שצ"ז ס"י וא"כ אחר שחלקו המבטל בא לעולם ע"י תערובות ואינו בטיל ועוד דזה דומה לטומאת משא בבכורות כ"ג דל"ש ביטול משום דנושא את כולו וה"נ מוליך את כולו ול"ש ביטול וצ"ע:
ומ"ש ליישב דעת הרמב"ם פ"ב מיו"ט ה"ט דפסק כחכמים דר"א בביצה ל"ד דצריך שירשום וה"ט משום דאין ברירה והק' ב"י סוס"י תקי"ח הא הרמב"ם פסק סוף הל' עירובין דבדרבנן יש ברירה ויישבת עפמ"ש גיטין כ"ז דבאיזה שארצה אגרש אפי' למאן דאי"ל ברירה פסול משום דכתיב וכתב לה לשמה שיהי' מבורר בשעת כתיבה דאף דנתברר אח"כ מ"מ כיון דבשעת כתיבה לא הי' מבורר א"א לומר שכיון לה וה"נ אף שהיום רוצה לאכול דבר זה ואמרינן ברירה למפרע מ"מ הוא לא ידע אתמול מזה ואינו מוכן ורמב"ם ס"ל דמוקצה מטעם הכנה בפ"א מיו"ט הי"ט הנאני ויפה כיוונת. ולפענ"ד הי' נראה פשוט כיון דהא דאמרינן בדרבנן יש ברירה היינו משום סד"ר לקולא וכבר כתב הש"ך בסי' ק"י דבאיתחזק או איקבע איסורא גם סד"ר הוא לחומרא ולפ"ז בהאי דביצה ל"ד הי' לו חזקת אי' שאינו מוכן ועיין בתוס' שם ד"ה ואומר דמיירי דאקצי בידים וכיון שיש ספק אם זה הוברר למפרע שהוא מוכן אוקמא אחזקת שאינו מוכן ואפי' לפמ"ש במק"א דל"ש בזה חזקה יש לחלק בין לומר מצד חזקה שהוברר ובין לומר מצד חזקה שלא הוברר אפי' בדרבנן וכ"ש שא"צ לומר אוקמא אחזקה רק דבזה ל"א ספק לקולא אבל בלא"ה הלא עכ"פ יש א' שאינו מוכן ואיקבע איסורא וא"כ לא אמרינן סד"ר לקולא אבל בה' עירובין שם לאדם שדנין עליו לא איתחזק ולא איקבע איסורא שפיר אמרינן בדרבנן יש ברירה דסד"ר לקולא וא"ש:
ומה שהבאת קושי' בשם ר"ש חריף למ"ש תוס' ביצה ט"ל ור"ן נדרים נ"ב דמים ומלח לגבי עיסה הו' מב"מ כיון דעיסה לא מיתעבדא אלא בהו ע"ש. א"כ אמאי אמרי' בע"ז ע"ג דמים ביין הו' מבשא"מ הא אמר רבא ב"ב צ"ו ע"ב כל חמרא דלא דארי על חד תלת מי' לאו חמרא הוא וא"כ צריך היין למים והוי מב"מ. גם אני שמעתי' קושי' בשם בנו הגאון מו"ה שלמה זלמן חריף ז"ל זה שנים רבות. יפה השבת אהובי בנ' דשם א"א להיות עיסה בלי מים ומלח אבל כאן יין הוא בלא מים רק לשתות א"א בלי מים. ומ"מ אינו טעות ופשוט כ"כ דהרי פלוגתא דתנאי הוא בברכות כ' ע"ב ולר"א כל זמן שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בפה"ג ונוטלי' ממנו לידים ופירש"י דהוי רק מי פירות ועיין בתוס' שם ולדידי' ודאי קושי' היא אלא דאנן קי"ל כחכמים דמברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים ועיין בב"י או"ח סי' קע"א ובשו"ע סי' ק"ס סי"ב וטו"ז שם וא"כ גם בלא מים יין הוא בשמא ובטעמא ושפיר הוי מבשא"מ עם מים. ואפי' לר"א דבלי מים לח מקרי יין כלל מ"מ יש חילוק דעיסה א"א לשום עיסה בעולם להיות בלי מים או שאר משקה לכן הו' מב"מ אבל יין נהי דיינות של א"י בזמניהם היו חזקי' שהיו צריכי' ג"ח מים ובלא"ה לאו יין הוא מ"מ היו גם יינות במדינות שלא היו חזקי' כ"כ ועיין באו"ח סי' קפ"ג דאפי' לבהמ"ז א"צ מזיגה וא"כ אפשר ליין בלי מים ומשו"ה לא נקרא מב"מ וא"ש:
ואני אמרתי מאז דלק"מ דבאמת דברי תוס' ור"ן צריכי' הסבר שכתבו דבשביל שעיסה צריכה למים ומלח מקרי מב"מ ומה בכך הלא המים ומלח א"צ לקמח וליהוי מבשא"מ. אך נ"ל לפמ"ש הבעה"מ ר"פ אלו עוברין דד' מיני מדינה ל"ש בהו טע"כ לפי שאין טעם הדגן נרגש בעירוב אלא ע"י כמה מיני' שמערב ביחד נולד טעם חדש ומשו"ה נמי ל"ש בי' ביטול לפי שכל המיני' מסייעי' לחדש זה הטעם החדש ע"ש באריכות. וזה כונת תוס' ור"ן אלו היו נותני' מים ומלח טעם בקמח הי' נקרא מבשא"מ אבל אינו נשאר לא שם ולא טעם קמח ולא שם וטעם מלח ומים רק עי"ת קמח ומים נולד דבר חדש בשמא וטעמא וג' מינים אלו מסייעי' לחדש מהם עיסה ולכן נקרא מב"מ בין בשמא בין בטעמא וזה ברור ואמת בכונתם. ולפ"ז מים ביין דהמים אין צריכי' ליין ותערובתם אין מחדש דבר חדש לא בשמא ולא בטעמא רק נרגש טעם מים ביין ונרגש טעם יין וגם שמו עליו כמקדם יין מזוג במים מהי תיתי יהי' מב"מ בשביל שצריך זל"ז וא"ש. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש אביך הנאמן הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק ה"ל: