בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רסד
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק חולדות תרנ"א לפ"ק:
שוכ"ט לידידי הרבני החרוץ ושנון. וריח לו כלבנון. כמו"ה יצחק ג גינצלער נ"י איש לבית אבות דאורייתא ביאנקאטץ:
תמול לעת ערב קבלתי מכתבו מיום ב' שבוע זו ולא ידעתי מדוע אחרי פעמי הבידואר והיום נתתי עיני בו וראיתיו שאל בשתים בדרבנן ובדאורייתא והנני להשיב על דבר הרבנן לולא שכבר נתנו עיניהם וכו':
ומה שתמה על דברי פנ"י ביצה י"ז בפירש"י ד"ה מיו"ט לחבירו אם נזכר ביו"ט ראשון וחלו שני ימים טובים וכו' שכתב נראה מפירושו מבואר שמפרש מילתא דרב בתחומי' נמי לענין יו"ט הסמוך לשבת דומי' דע"ת ודלא כמו"ש מהרש"א ומהרמ"ל בשיטת התוס' ובעיניו יפלא הרי גם הם פירשו מ"ש תוס' ד"ה מ"ט ויש שם ספק שמא חול הוא לגמרי וכו' דהכוונה כיון שמתנה בשני הימים על שבת ע"כ הכנה נעשה ביום שהוא חול לגמרי ולא הוי אף ספק הכנה כמו ביו"ט ושבת ולא שיפרשו דהתנאי היה מיו"ט ראשון על יו"ט שני. ואנכי הרואה כי לשון מהרש"א ודאי דייקי כהבנת פנ"י שכתב פי' הכא דמיירי במניח מיו"ט לחבירו על הספק וממנ"פ העירוב מונח ביום שהוא חול לגמרי ול"ש כאן הכנה אבל בהאי דעירובי' דמיירי במניח מיו"ט לשבת וספק הוא שמא הוא קודש שייך שפיר הכנה ע"כ והרי כתב בפירוש דמיירי במניח מיו"ט לחבירו ולא במתנה בשני הימים לשבת והממנ"פ הוא דאם הראשון יו"ט אם כן א"צ עירוב כלל על יו"ט שני דהא הוא חול ואם השני יו"ט דאז צריך עירוב א"כ היום חול ומניח העירוב ביום שהוא חול לגמרי ואינני יודע מה עלה על לבו להוציא דברי מהרש"א מפשוטן. אבל לשון מהרמ"ל שכתב דהכא הוא מתנה ביום ראשון אם היום חול יהא עירוב ואם היום קודש אין בדברי כלום וכן למחר דהשתא ממנ"פ עירובו עירוב דהא חד יום חול וא' קודש משמע יותר כדבריו ולא כהבנת פנ"י ומ"מ אינו רחוק לפרש דמ"ש וכן למחר אין פירושו שלמחר מתנה כמו היום אלא שגם הוא מפרש כהבנת פנ"י שמניח מיו"ט לחבירו וביום א' צריך להתנות שאם היום אין בדברי כלום משום אי' לערב ביו"ט אלא דשרי ממנ"פ אם היום יו"ט אינו עירוב כלל דהא למחר חול ואם היום חול שפיר קא מערב וע"ז קאי וכן למחר דלמחר שרי לילך למקום שעירב גם כן מכח ממנ"פ אי חול היום מותר ואי היום קודש מהני העירוב של אתמול וכהבנת פנ"י דמיירי במערב מיו"ט לחבירו ועכ"פ להמהרש"א ודאי הי' כן פי' דברי תוס' כנ"ל:
ומה שתמה על תי' א' הא ע"כ מוכח כתי' שני שבתוס' ביצה שם דלמקני שביתה הוא רק משום הכנה דאי משום קנין או מתקן הלא מ"ד עירובין תבשילי' הוא ורבא הא ס"ל תחילת היום קונה עירובי' כמ"ש עירובי' ל"ו ע"א ד"ה מאי שנא. ונ"ל דהנה נסתפקתי בהא דקונה קנין בשבת דאסור אם הקנה לו בחול שיחול הקנין בשבת אם מותר או אסור שוב הראני כי כבר נסתפק בזה בתשו' רעק"א כתבים סי' קנ"ט ואין לי פנאי לעיין בו ויש לפשוט מהא דמג"א סי' ש"ו סקי"ד דהקשה איך מקנין אתרוג ביו"ט ראשון של חג הא אסור ליתן מתנה לחבירו ותי' כיון דאינו מתנה גמורה אלא ע"מ להחזיר שרי ע"ש ולפ"ז תקשי בסוכה מ"ב ע"ב שאומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה ע"ש שהוא מתנה גמורה לעולם הדק"ל הא אסור ליתן מתנה ביו"ט וע"כ כיון שמקנה מעיו"ט אף שהקנין חל ביו"ט שרי וכן בדין שהרי פירש"י ביצה ל"ז דמו"מ אסור מן המקרא דכתי' ממוצא חפצך ודבר דבר וזה שייך רק בשעה שמקנה ולא בשעת חלות הקנין שאז ליכא משום ודבר דבר שהרי אינו עושה כלום ומכ"ש לטעם שני שכ' רש"י שם דמו"מ אסור משום דאתי לידי כתיבת שטר מכירה ועיין מג"א הנ"ל נראה שתופס טעם זה עיקר דל"ש שמא יכתוב אלא בשעת הקנאה ולא בשעת חלות הקנין ולפ"ז ממילא כל הני שמוציא מרשות לרשות דאסורי' משום דדמי למקח וממכר כמו"ש רש"י שם וכגון מתנה נמי אינו אסור אלא אם הקנאה הוא בשבת ויו"ט ולא אם מקנה בחול וחלות הקנין הוא בשבת או ביו"ט. ולפ"ז ה"נ להיפך אם הקנאה הוא בשבת ויו"ט וחלות הקנין בחול נמי אסור דשייך ודבר דבר ושמא יכתוב ועיין רס"י ש"ו ומעתה גם אי ס"ל לרבא תחילת היום קונה עירוב שפיר י"ל דמקני שביתה בשבתא אסור משום קנין דאף דחלות הקנין הוא בתחילת יום הבא מ"מ כשמערב ביו"ט או בשבת הוא אז שעת הקנאה וזה עיקר אי' הקנין בשבת וא"ש:
ומה שהתפלא בתוס' עירובי' ל"ח ע"ב ד"ה כמאן כריב"נ שהקשו והא ריב"נ לא אמר אלא בישן חוץ לתחום אבל תוך התחום הרי הוא כרגלי אנשי אותה העיר ע"ש וכ' שלא מצא גילוי לדין שריב"נ סובר חפצי הפקר קוני' שביתה רק בישן חוץ לתחום. יעיין בעירובין שם דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה חרם שהעלו כן דלריב"נ דחפצי הפקר קוני' שביתה במקומן כשהן בתוך תחום העיר קוני' שביתת העיר אעפ"י שאין דעת האדם קונה וכו' ושם הוכיחו זה מן הש"ס וע"ש בתוס' ד"ה והכלי' וא"כ ישן נמי דהו' כחפצי הפקר כמבואר שם דף מ"ה אי ישן בתוך התחום קונה שביתת העיר. ובזה יהי' ה' עמכם. לבחור בטוב. ויהי' כגן רטוב. כנפש הדו"ש וטובו:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הק"ל: