בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רסג
שיל"ת ב' אויפאלו א' בהעלותך תרס"ג לפ"ק:
שוכ"ט לידידי הרב המופלג. מלא עתיק החו"ש. איש לבית אבות דאורייתא כש"ת מו"ה שלום נ"י יונג הרב דק"ק ווערבאץ:
מכתבו הנעים מלאי' ד"ת הגיעני בזמנו ולא הרשני עתי ועטי להשיב לפלפולא בעלמא וכעת לקחתי מועד להשיב מפני הכבוד אבל בקוצר ולא על כל פרט ופרט. ומה שכתב ליישב קושי' תוס' ביצה ח"י ד"ה נגזור שהקשו לפרוך נגזור שמא יעבירנו ד"א ברה"ר להשיקן ותי' כ"מ דיש להקשות איך גזרי' כלל שמא יעבירנו כיון דצריך לטבילת כלים שיש בו שיעור מקוה א"כ מסתמא הבור עמוק י' ורחב ד' והוי רה"י לעצמו וא"כ לא יעלה על דעתו כלל לעבור ולהוציא כליו דרך רה"ר להטביל בבור שהוא רה"י דקא מעייל מרה"ר לרה"י ואיך יטעה להעביר ד"א ברה"ר ותי' דאמרי' בשבת ה' אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן וא"כ גם כלי' לאו היינו הנחתן ושפי' ילך להטביל וחיישי' שמא יעבירנו ד"א ברה"ר אבל בהשקה דהוי מים ע"ג מים דא"א שלא יצאו מעט מים מן הכלי לתוך הבור דהוי הנחתן לא ילך להשיק כלל בשבת ברה"ר ול"ש שמא יעבירנו:
הרבה תשובות בדבר חדא מה דפשיטא לי' שאם הבור שמבטבילי' בו עמוק י' ורחב ד' הוי רה"י מספקא לי טובא ונהי דקי"ל באו"ח סי' שמ"ה סי"א דגומא ברה"ר אם היא עמוקה י' ורחבה ד' הוי רה"י וכתב מג"א שם סק"י ואפי' הוא מלאה מים מ"מ הא כתב שם וה"ה דברי' שאדם מסתכל ורואה בתוכו ונראי' המחיצות אבל מלאה פירות אינן רה"י דאין המחיצות ניכרות וכו' ולפ"ז במים עכורים בטיט שאין המחיצות ניכרות לא הוי רה"י רק כרמלית וכן כתב הרמב"ם פי"ד מה' שבת הכ"ד רקק מים שהוא עובר ברה"ר אם יש בעומקו י' או יתר הרי הוא ככרמלית כשאר הימים והוא שיש ברוחבו ד"ט או יותר וכו' ועיין א"ר סי' שמ"ה אות כ' ופמ"ג שם בא"א אות י"א והרי קי"ל באו"ח סי' ק"ס ס"ט דמים אם הם עכורי' מחמת טיט שנתערב בהם אם הכלב יכול לשתות מהם כשרי' בין לנט"י בין למקוה והרי מבואר ביו"ד רס"י ר' דאשה הטובלת יכולה לברך לאחר שתכנס עד צוארה במים ואם הם צלולי' עוכרתן ברגלי' ומברכת אלמא דבמים מכורי' שאין ערותה נראה יכולה לטבול וכן הוא באו"ח סי' ע"ד ס"ב דבמים עכורי' אין איבריו נראי' בהם וה"ה דאין המחיצות נראי' וא"כ ל"ה רה"י. וכן הוא ביו"ד סי' ר"א סל"ב מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט כך שהפרה שותה ושותה ממנו אם המי' צפי' ע"ג הטיט יכולי' לטבול אפי' בטיט וכו' ע"ש ובמקום הטיט ודאי אין המחיצות נראות ומסתברא שצריכו' להיות נראי' עמוק י' ורחב ד' ובלא"ה ל"ה רה"י ואפ"ה יכולי' להטביל ולהשיק במי' שצפי' ע"ג:
וגם מ"ש כיון דצרי' לטבילת כלים לבור שיש בו שיעור מי מקוה א"כ מסתמא הוי הבור עמוק י' ורחב ד' אינו כן דהא רביעית סגי מה"ת לטבילת כלים אם כל גופן עולה בהם בב"א וכדאמרי' בפסחים י"ז ע"ב רביעית דחזי להטביל בהם מחטי' וצינורות ועיין ב"י רס"י ר"א ואפי' בתר דבטלוה רביעית דמקוה כדאמרי' בנזיר ל"ח מ"מ כ"ש מעין לא בטלו וכמו"ש תוס' פסחים הנ"ל וב"י הנ"ל ובארות שלנו דין מעין יש לו כמבואר לכל מעיין בדיני מקוואות ומטהרי' כלים ברביעית וא"כ שפי' משכחת בור דהיינו באר ברה"ר לטבילת כלי' שאינו גבוה י' ורחב ד':
וזאת שנית הלא גזירה דשמא יעבירנו הוא שיטול הכלי בידו לטובלו ברה"י ואח"כ כשלא ימצא מקוה כשירה מתוך שהוא בהול למצותו ח וילך לטובלו ברה"ר ויעבירנו ד"א ברה"ר וכמ"ש פנ"י ועיין בש"מ שהק' מה קאמר התינח בור ברה"ר הא ברה"ר מדינא אסור מה"ת ותי' בשם הריטב"א תינח כשהבור שהוא מטביל כלי' כל השנה הוא ברה"ר דבהא איכא למיגזר אפי' להטביל בבור שבחצירו אבל אם הבור בחצירו וליכא בור ברה"ר מא"ל וכו' ע"ש נמי משמע דהחשש שמא ירצה לטבול בבור בחצירו ומתוך בהילו' ישכח וילך לטבול בבור שברה"ר שרגיל בו כל השנה ויעבירנו ד"א וא"כ אין התחלה לדבריו כלל כמבואר לכל מבין:
ובלאה"נ הפשוט דחשש שמא יעבירנו הוא ע"י שישכח שהוא שבת או שהמלאכה אסור ובשניהם יש שפיר חשש שילך להטביל בבור שברה"ר אף שהבור הוא רה"י. ובימי חרפי נתקשתי בדברי תוס' שהק' אמאי לא קאמר שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר ותי' שיש הכירא בפתח ובגיפופי החצר ויש להתבונן אם החשש הוא שישכח שהוא שבת או שהמלאכה זו אסורה מה היכר יש לו בפתח ובגיפופי החצר שיזכור שהוא שבת ושהמלאכה אסורה וע"כ דס"ל לתוס' דזה אין חשש כלל שישכח שהוא שבת או שהמלאכה אסורה רק שהחשש הוא שירצה להעביר פחות פחות מד"א ומתוך בהילות יעבור ד"א ויסבור שעדיין אינו ד"א ולפ"ז ק"ל למ"ש תוס' שבת י"א ד"ה שמא ישכח ויצא אליבא דרבא דאמר לא גזרי' גזלג"ז אין לפרש שמא ישכח המחט דאפי' יצא ליכא אי' דאו' כדאמרי' פ"ב דב"ק הכיר בה ושכחה לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה אלא שמא ישכח את המחט להצניעו עד שיהי' שבת ולבסוף כשיזכור את המחט ישכח שהוא שבת ויצא ע"ש מבואר דאם הוא סבור שאינו עושה מלאכה אעפ"י שבאמת עושה מלאכה ליכא אי' דאו' משום דל"ה מלאכת מחשבת והוי רק מתעסק בעלמא ועיין תוס' שבועות י"ט ד"ה פרט למתעסק וע"כ ה"נ אם הוא סבור שאינו ד"א ואינו עושה מלאכה אעפ"י שהוא ד"א ליכא איסו' דאו' דהוי רק מתעסק בעלמא וא"כ לרבא דלא גזיר גזלג"ז אמאי גזרי' כלל שמא יעבירנו וצ"ע:
וכעת אשכחנא פתרי בחי' רשב"א לביצה ח"י שכ' והא דלא קאמר גזירה שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר משום דמרשות לרשות דאיכא מחיצות לא שכיח דמשתלי ונ"ל כוונתו לפמ"ש תוס' חולי' י"ד דלא חיישי' שמא יתלוש אלא בפירות האילן שהם קלי' להשיר וכן במשקה שמא יסחוט שקל לסחוט אבל בדבר דבעי מרא וחצינא לא וכו' משום דבתוך כך יהא נזכר ועיי' תוס' שם ע"ב ד"ה מודה וה"נ לעולם חשש הוא שמא ישכח שהוא שבת או שהמלאבה אסורה אלא דבהעברת ד"א ברה"ר שהוא קל להעביר ואינו אלא פסיעה אחת מתוך ד"א חוץ לד"א ואינו שוהה רק רגע כמימרא חיישינן שמא ישכח אבל מרה"י לרה"ר כיון דאיכא מחיצות ובתוך המחיצות מותר להעביר אפי' כמה אמות ואיכא פתח וגיפופי בעוד שהולך ברה"י ופותח הדלת בתוך כך יהא נזכר שהוא שבת ושהמלאכה אסורה ולא שכיח דמישתלי וא"ש:
ועל ארבעה לו אשיב למ"ש תוס' עירובין ל"ג ד"ה והא דהמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר אינו חייב כיון דלא עשה עקירה או הנחה ברה"ר ואינו חייב עד שיעבירנו ד"א ברה"ר וכן היא בריטב"א שם דכי אמרי' בשבת בפ' הזורק שהמעביר מרה"י לרה"י דרך רה"ר חייב היינו לר"ע דס"ל מהלך כעומד דמי אבל לרבנן פטור וכן כ' רשב"א להדי' בשבת צ"ז ד"ה ובמאי ע"ש וא"כ אפי' הוי הבור ברה"ר רה"י כיון דמסתמא כליו הם ברה"י יכול להעבירם להטבילם בבור שהוא רה"י דהוי מרה"י לרה"י דרך רה"ר דמותר כיון שאינו עושה לא עקירה ולא הנחה ברה"ר:
ומ"ש דבהשקה כיון שמשיק מימיו ע"ג מי הבור ודאי יוצא מעט מים מן הכלי והיינו הנחתן יש להשיב דנהי דיוצא מעט מים מ"מ הר' אינו חייב משום הוצאה אלא בכשיעור כדי לשוף בהם את הקילור כדקתני בשבת ע"ז ע"ב וכן פסק הרמב"ם פח"י משבת ה"ב ואינו מוכח שיצא כשיעור ושפיר יש חשש שיצא להשיק בשבת ויעבירנו ד"א ברה"ר:
וזאת שנית דהא אינו מתכווין שיצא מים מכלי לבור ודשא"מ מותר ואי דהוי פ"ר ז"א דכיון שיש רק שום מציאות בעולם שלא יצאו המים לא הוי פ"ר וכמ"ש שיטה מקובצת בכתובות ו' והוא בספרו דף ל"ג ע"ב והלכך ה"ק לא כהללו בבליים שאין יודעי' בענין הטי' אלא דע לך שיש הטי' וכיון שכן לאו פ"ר הוא שאפשר שתזדמן להם הטי' ע"ש והבין דאפי' מי שאינו בקי בהטי' ומתכווין לבעול בעילה גמורה ועפ"י הרוב מוציא דם מ"מ כיון דאפשר להזדמן הטי' שוב אינו פ"ר וה"נ דכוותי'. ועוד אפי' הוי פ"ר מ"מ הא לא ניחא לי' ביציאת המים והוי פ"ר דלא ניחא לי' דשרי לדעת הערוך שבתוס' שם ד"ה האי:
ועד השלישי אני בא דנהי דכשיוצא מן המים שבכלי למים שבבור הוי הנחה ברה"י מ"מ עקירה לא הוי במים רק בכלי ושוב אין כאן איסו' תורה לא בכלי ולא במים דבכלי עביד עקירה בלא הנחה ובמים עביד הנחה בלא עקירה:
ומה שכתב והאריך עוד באופן השנ' עפ"י דברי מהרש"ל הנה אין פנאי להאריך רק אכתוב כונת מהרש"ל לפענ"ד ומתוכו ימצא תשובה לדבריו והוא עפ"י מ"ש תוס' בשבת מ"ג ד"ה בעודן שהקשו ר' יוסף דמפרש מהני' משום דאסור לבטל כלי מהיכנו לא אתי' מתני' כר"ש דלדידי' לא מבטל כלי מהיכנו כיון דשרי לאחר שכבה כי היכי דלא חשבי' הכא כפיית הסל ביטול כל' משום דשרי אחר שירדו ותי' דלא דכי דהכא ודאי לא חשיב ביטול כלי כי מיד שבאו על הסל בידו להפריחם ולהבריחם משם ע"ש ועיין בהרה"מ פכ"ג משבת הי"ד דמ"ש הרמב"ם בה"ט אין מגביהי' תרומות ומעשרות בשבת מפני שנראה כמתקן דבר שלא הי' מתוקן שהוא מפני אי' מכה בפטיש וזה כונת מהרש"ל אעפ"י דהשתא אכתי לא אסיק אדעתי' טעמא דמתקן כלי היינו שלא רצה לפרש דמשום תיקון כלי לחוד אסור להטבילה דהא כיון דבידו להטביל וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ואינו בטל מתורת כלי וממילא כשמטבילו ליכא גמר כלי שיהי אסור משום מכה בפטיש שהוא בכלל גמר מלאכה ועיין ברש"י שבת ע"ג ד"ה מכה בפטיש אבל בתר דאסרו הטבילה משום שמא יעבירנו וכיון דאין בידו ליטבול בטל היום מתורת כלי אז אפי' היכי דליכא חשש שמא יעבירנו מאחר דאין עיקר הטבילה לכלי לחוד אלא אגב מים אפ"ה אסור משום מתקן כלי שהרי שאר כלים טמאים אינם ראוי' לכלום שהרי אסורי' לטבול משום שמא יעבירנו וא"כ הכלי בטל מתורת כלי וע"י הטבילה אגב המים ניטהר וראוי לתשמיש הוי כמתקן כלי מה שלא הי' כלי ואסור משום מכה בפטיש ולפ"ז אין מקום לדבריו עם דברי מהרש"ל:
ומה שהביא בתוך דבריו דברי מג"א סי' תק"א סקט"ז דבין יו"ט לשבת לא טעי אינשי ורצה ללמוד משם דלא גזרינן יו"ט אטו שבת. הדבר פשוט דדוקא התם לענין פתילות שכבו בשבת דאסור להדליקן ביו"ט. שאחריו ביום א' משום הכנה דאין שבת מכין ליו"ט לא גזרינן יו"ט דעלמא אם כבו בו ביום שלא לחזור ולהדליקן באותו יום דבין יו"ט לשבת לא טעי אינשי והכל יודעים דאין שבת מכין ליו"ט ויו"ט מכינה לעצמה משא"כ בביצה אין יודעי' להבחין דמאתמול גמרי לה ועיין מחה"ש שם ומהרש"א ביצה ד' בתוס' ד"ה אלא אבל בעלמא וודאי גזרינן יו"ט אטו שבת:
ומ"ש ליישב קושי', שג"א סימן נ"ו על הרא"ש דשני קושי' סתרי אהדדי שהק' למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמי' שכתב יותר להטביל כלים חדשים ביו"ט הא חדא מתורצת בחברתה דמשו"ה הביא כדי להתיר טבילת כלים חדשים ביו"ט יפה כ'. אבל באמת מעיקרא לק"מ דאם כן לא הי' לו להביא המשנה כלל ולא לפרשה ומהיכי תיתי לאסור טכ"ח ואי ממתני' דשבת ל"ד דקתני ואין מטבילי' את הכלים שהביא הרי"ף בהלכותיו שם א"כ וודאי תקשי כיון דטבילת כלים ל"ש האידנא וע"כ לא הביא הרי"ף רק לענין טכ"ח ואם כן סותר עצמו דשם פסק דאסור לטבול ולפי הטעמי' שכתב כאן מותר לטבול. אלא דסתירה זו מיושב במ"ש המ"מ פ"ד מיו"ט דח"י דאפי' מאן דל"ל בטבילת טמאים טעמא דמתקן כלי היינו משום דקודם טבילה נמי היה הכלי ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאינו אוכל חולי' בטהרה ומשו"ה לא חשיב תיקון ובוה"ט לכ"ע ל"ה תיקון אבל כלים חדשים הנקחים מן העכו"ם אפי' לפוסקי' דטבילתן הוא רק מדרבנן כיון דקודם טבילה לא חזי' כלום וודאי טבילתן מחזי כמתקן כלי ואסורה לכ"ע ע"ש. אבל עכ"פ הי' טוב יותר אם לא היה מפרשא שלא יהיה דבריו נראים כסותרים להאי דשבת והדברים מראים שזה כוונת הרא"ש דאל"כ מה זה שהק' ועוד לפי הטעמי' שכתב מותר להטביל כ"ח ביו"ט ומאי קושי' אה"נ דמותר אלא דקשי' מהא דשבת וזה מדויק בדברי הרא"ש דתחילה הק' למה האריך בחנם ועוד את"ל דנ"מ לענין טכ"ח אם כן ע"כ תכלית כונתו משום דלפי טעמי' שכתב מותר להטביל כ"ח ולא ס"ל כסברת מ"מ הנ"ל ואם כן קשי' האי דשבת. ובזה תנוח דעתו כי אין פנאי להאריך יעץ אני טרוד מאוד והיה זה שלום וברכה חיים עד העולם כנפשו ונפש החותם בברכת התורה ולומדיה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.