בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רנח
שיל"ת ב' אויפאלו ד' פקודי. ד' קרנו ירים. וישמח בשמחת פורים. ידידי הרב המופלג בתורה. מעוטר בתפארה חריף ושנון שמו ינון. כמוהר"ש נ"י האבדק"ק וו"ב:
מכתבו קבלתי בזמנו אבל לא הי' אפשר להשיב מפני הכבד כמשא כבד כבדו עלי ענינים שונים והיום אני משיב מפני הכבוד. מה שנתקשה לדעת הר"ן ר"פ אין צדי' ביצה כ"ד דהא דאמרינן בשבת קל"ד דאסור לגבן ביו"ט משום דאפשר מעיו"ט היינו מדרבנן דמה"ת אין חילוק באו"נ גופא בין אפשר לעשות מעיו"ט או לא ע"ש אם כן תקשי הא דאמרינן בשבועות ט"ו ע"ב דא"א לקדש העזרה בשתי לחם וקאמר נבניי' ביו"ט ונקדשי' ביו"ט אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ואמאי הא מגבן חייב משום בונה כדאמרינן שבת צ"ה וכן פסק הרמב"ם פ"י משבת הי"ג אם כן מותר לבנות ביו"ט משום מתוך שהותרה לבנות לצורך או"נ דהיינו מגבן הותרה נמי שלא לצורך [עיין חת"ס חאו"ח ק"נ ואמרי אש או" סימן מ"א ועיין לקמן סי' רנ"ט]:
ובשלמא לשיטת הסוברים דמדאורייתא בעי' צורך היום קצת מ"מ כבר כתב מג"א סי' תמ"ו סק"ג דהיינו לס"ד דתשביתו היינו ביו"ט אבל לפי המסקנא דתשביתו היינו מעיו"ט נהי דהוי צורך קצת אבל אינו צורך היום דאפשר למחר אם כן ה"נ לא הוי צורך היום קצת ואסור וכן משמע בתוס' שבת כ"ד דד"א לפי דצורך מצוה לא הוי צורך קצת אבל למ"ש תוס' כתובות ז' ד"ה מתוך דצורך מצוה הוי צורך קצת קשי'. וכ"ש דקשי' דהר"ן כתב כן בדעת רש"י ורש"י ס"ל דמה"ת לא בעי' כלל צורך היום קצת עיי' ביצה י"ב:
וטרם אענה אני אומר דבשתים לא עלתה לו חדא מה שהבין שיש בתוס' שני דיעות חלוקות בזה אי צורך מצוה הו' צורך קצת ולא כן הוא דבתוס' אין בזה שני דיעות אלא ס"ל דצורך מצוה הוי צורך קצת ועיי' תוס' ביצה י"ב רק לענין ביעור חמץ כתב מג"א דדוקא לפי הס"ד דס"ל דתשביתו הוא ביו"ט הוי מצוה צורך היום אבל למסקנא דתשביתו הוא מעיו"ט נהי דמקרי צורך קצת אבל אינו צורך היום דאפשר למחר ותוס' בכתובות ס"ל דהוי צורך היום כיון דמדרבנן צריך לבערו אפי' ביטל דילמא אתי למיכל משום דלא בדילי מיני' ואם כן הוי חובת וצורך היום ומכ"ש בלא ביטל דהוי צורך היום שלא יעבור בכל רגע על ב"י אבל שריפת קדשים דבדילי מיניה מצוה לשורפה אבל יכול לשורפו בכל עת שירצה ולאו דוקא ביומי' ולכן ס"ל בשבת כ"ד דלא הוי צורך היום רק הכ"מ פ"ג מחמץ ה"ח ס"ל דצורך מצוה לא הוי צורך קצת כיון שאין הנאה לגוף ע"ש:
וזאת שנית מה דפשיטא ליה דבנין ביהמ"ק לא הוי צורך היום גם הא ליתא כיון דא"א לקדש העזרה במנחת חמץ כלחמי תודה רק בשתי לחם בעצרת וזה א"א אלא כשבוני', קצת ביו"ט א"כ הוי צורך היום דא"א רק היום ושפיר הרי מצות צורך היום קצת:
אבל גוף הקושי' לק"מ דכעין זה הק' פנ"י בביצה י"ב על הרמב"ם דפסק פ"י משבת הי"ג דמגבן חייב משום בונה ופסק פ"א מיו"ט ה"ב דבונה ביו"ט לוקה ואמאי נימא מתוך וכו' ותי' שני תירוצי' חדא דלא אמרינן מתוך אלא דוקא אותה מלאכה גופא דשייך באו"נ מותר לעשות אותה אף שלא לצורך אבל בונה בנין שאינו מין או"נ ל"ש מתוך ע"ש ועיי' ש"מ כתובות ז' ועוד תי' דהא דמגבן חייב משום בונה היינו דוקא במגבן לאוצר לייבש ולהצניע לימים רבים דהוי כבנין והא דמותר לגבן ביו"ט היינו לאכול בו ביום ובזה ל"ש בנין כלל ולא גרוע מבונה ע"מ לסתור דפטור ולפ"ז לא מצינו כלל שהותר בנין לצורך או"נ ע"ש:
ולפענ"ד נראה עוד סברא ישרה דלא אמרינן מתוך אלא אם האב מלאכה הוא באו"נ אמרינן מתוך שהותרה לצורך ואין כאן אב לא הוי כלל בכלל לא תעשה כל מלאכה ועיי' ש"מ כתובות ז' וממילא אין כאן תולדה והותרה נמי אפי' במין שאינו לצורך או"נ כמו שחיטה ואפיי' ובישול אבל אם האב אינו באוכל נפש כמו בנין והוי בכלל לא תעשה כל מלאכה רק התולדה דידיה הוא באו"נ כמו מגבן כמ"ש רמב"ם פ"י משבת הי"ג דמגבן תולדה דבונה נהי דתולדה מותר ביו"ט לצורך או"נ אבל ל"ש בזה מתוך שהותרה התולדה לצורך או"נ הותר גם האב שלא לצורך או"נ כי אפשר לאב גם בלא תולדה זו:
אמנם תוס' בשבת צ"ח ד"ה הרודה לית להו כל הני תי' הנ"ל שהרי הקשו שיהא מותר לבנות ביתו ביו"ט דמתוך שהותר בנין לצורך דמגבן הו' משום בונה הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא צורך היום לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש ותי' דאסור מדרבנן וכו' ולדעתם ודאי קשי' גמ' דשבועות ומ"ש דלא הוי צורך היום קצת כבר דחיתי לעיל בדיחוי דמעיקרא. אבל לפענ"ד בלאה"נ לק"מ דרש"י בשבועות שם פי' אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט כדאמרי' ביבמות פ"ק יכול יהא בנין ביהמ"ק דוחה שבת ת"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ד' כולכם חייבים בכבודי אתם והמקדש חייבים בכבודי שהזהרתי על השבת וימים טובים נמי שבתות איקרי א"כ גלי רחמנא להדיא דאין בנין ביהמ"ק ביו"ט. ובזה ניחא דלכאורה מ"ש רש"י ויו"ט נמי שבתות איקרי הוא שפת יתר דבלאה"נ כיון דגלי רחמנא שאינו דוחה שבת משום כולכם חייבים בכבודי פשיטא דגם יו"ט אינו דוחה דביו"ט נמי שייך ה"ט ולפמ"ש א"ש דנהי דכולכם חייבים בכבודי מ"מ י"ל דביו"ט אין כאן משום כבוד ד' כלל דלא הזהיר ביו"ט דשרי משום מתוך כקושי' הנ"ל לכן תי' רש"י ויו"ט נמי שבתות איקרי וגלי קרא בהדי' דאין בנין ביהמ"ק ביו"ט:
וגם לפמ"ש ש"מ ביצה י"ב שהק' א"כ דלמאן דס"ל מתוך הותר כל דבר ואעפ"י שאין בו צורך כלל לכם ולא לנכרי' דאמר רחמנא היכי משכחת לה ותי' דאעפ"י שהתירה תורה שלא לצורך כלל אפ"ה אסרה לצורך נכרי' וא"צ לתת טעם בדבר הואיל וגלי בי' קרא וגזה"כ הוא ומה"ט אסר מאן דאי"ל הואיל ע"ש ועיין פסחים מ"ז ועיין שעה"מ פ"א מיו"ט ד"ה ואולם א"כ ה"נ בבנין ביהמ"ק דדרשי' לכם ולא לגבוה אסור עכ"פ בעשה אף דשייך מתוך ועיין תוס' ביצה י"ב ד"ה השוחט. ומ"ש דדוקא קרבנות שהם אכילת מזבח מקרי לגבוה ולא בנין ביהמ"ק דהוי רק מצוה בעלמא כמו שריפת קדשי'. איברא ודאי לגבוה מקרי ומקרא מלא הוא ועשו לי מקדש וכו':
ומ"ש כיון דעדיין לא נתקדש בכל אלו דחשיב בסוגי' דשבועות שם ואכתי אינו של גבוה. ז"א ולא מיבעי' לדעת נוב"י קמא או"ח סי' כ"ט דאפי' בהמה של נכרי' מותר לשחוט לצורך ישראל שצריך לבשר דאין הפי' לכם משלכם אלא לצורככם ע"ש וא"כ ה"נ להיפך ולא לגבוה אפי' אינו של גבוה אלא שהיא לצורך גבוה נמי והרי בנין ביהמ"ק גם קודם שנתקדש ואינו של גבוה עכ"פ הוא לצורך גבוה אלא אפי' לדעת שב יעקב הובא בתשו' א"מ סי' ב' דאם הבהמה של נכרי' אסור לשחוט ביו"ט אפי' לצורך ישראל ולפ"ז י"ל ה"נ להיפך אם בשעת בנין אכתי אינו של גבוה אין אי' משום לכם ולא לגבוה מ"מ אטו ביהמ"ק קודם שנתקדש בכל אלו אינו נקרא של גבוה והרי אפי' חמץ של הקדש נקרא של גבוה בפסחים כ"ט אלא כל זמן שלא נתקדש בכל אלו אינו קדוש קדוה"ג להתחייב עליו משום ביאת מקדש בטומאה כמבואר במשנה דשבועות י"ד אבל של גבוה מקרי משעה שהקדישו אף דהוי רק קדושת דמים ושפיר אסור משום לכם ולא לגבוה וא"ש ומחמת רוב טרדות אקצר. וכ"ט ממנו לא יבצר. כנפשו ונפש ידידו החותם בשלום וברכה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: