אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רנו

תשובה רנה

עוד לרב הנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' מסעי תרמ"ו לפ"ק:

מכתבך מיום ה' שבוע העברה קבלתי ותשובתך בצד. ועל דבר קושיתך לר"ע איך שוחטין ביו"ט הא ל"ל מתוך וחייש למיעוט ושמא ימצא טריפה כתבתי דלר"ע מותר לשחוט גם לצורך כלבים כמבואר ביצה כ"א. וק"ל א"כ בביצה כ"ה דאמר ר"ע אפי' כזית חי מבית טביחתה והלא לר"ע אפי' בלא"ה מותר לשחוט לצורך כלבי' וא"ל דאה"נ ה"פ אפי' יש שהות שיאכלו כלבים כזית חי מבית טביחתה דא"כ אמאי קאמר בגמ' שם והאנן תנן מתני' כדר"ה וכו' הא ר"ע מיירי לכלבים אע"כ משום דמוכן לאדם אינו מוכן לכלבים ואסור ליתן לכלבים משום מוקצה ודוקא בטריפות ידוע מבעו"י דלא חזי לאדם ומוכן לכלבים מותר לשחוט לר"ע לצורך כלבים עכ"ד. והנה קושיתך אינו מיושב בזה דנהי דלר"ע אסור לשחוט לכלבי' ביו"ט משום מוקצה מ"מ אינו רק אי' דרבנן ואם כן שרי במסוכנת משום הפסד ממונו ואכתי תקשי איך מוכח ממתני' כר"ה. ועוד דודאי אין איסור על הכלבים לאכול מוקצה וכמ"ש מהרש"א חולין גבי מעשה דר"פ בן יאיר אלא ע"כ כונתך דאסור לטלטל מוקצה כדי להאכילו לכלבים וזה שיבוש דהרי כתבו תוס' ביצה ח' ד"ה אר"י דמוקצה אינו אסור לטלטל ביו"ט בשביל או"נ ושמחת יו"ט ע"ש דלא עדיף ממלאכה גמורה דשרי לצורך או"נ וכיון דלר"ע שרי מלאכה גמורה לצורך כלבים ה"נ שרי טלטול מוקצה וא"כ הדק"ל:

וגם מה שדחית במכתבך השנית עפ"י רמב"ן במלחמות ביצה כ"א דלר"ע דאך אשר יאכל לכל נפש אפי' נפש בהמה במשמע מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים שהר' עונני' הן לאו"נ ע"ש יפה דחית. אבל מעיקרא לק"מ דודאי בהמה בריאה מותר לשחוט לר"ע ממנ"פ אם תהיה כשירה שפיר קשחיט לאדם ואם תהיה טריפה שפיר קשחיט לכלבים. אבל במסוכנת שרוצה לשחוט שירא פן תמות ולא תהי' ראוי' לאדם רק לכלבים אסור לשחוט בשביל כלבים דהוי מלאכה שלא לצורך כלל דבלא"ה תהיה ראוי לכלבים גם אם תמות מאילי'. ולא מיבעיא לדעת בעה"מ שם ביצה כ"א כיון דאפשר לכלבים בעיסה אסור לאפות להם ודאי גם כאן אסור לשחוט בשביל כלבים אלא אפי' לדעת רמב"ן במלחמות ור"ן שם דמותר לאפות להם כיון דאפי' נפש בהמה במשמע כל מה דשרי' לאדם איכא למשרי לבהמה שהרי בתיבה אחת הוציאן הכתוב מ"מ הרי סיים רמב"ן שם והרי דרכן בפת יותר מן העיסה אלמא דוקא בכה"ג הוא דשרי כיון דעכ"פ יש צורך לכלבים באפיי' ובישול שהוא טוב יותר אלא דאפשר לאכלן חי אבל בליכא צורך כלל במלאכה ודאי אסור דאפי' לאדם אסור בליכא צורך היום כלל וכן בשחיטה אף שאפשר להורגו על ידי עכו"ם לכלבים מ"מ עכ"פ יש צורך לכלבים למלאכת נ"נ אלא שאפשר שנוטלה עכו"ם וכיון שיש צורך למלאכה לצורך נפש בהמה הותר לישראל לעשות אבל באין צורך למלאכה כלל ודאי אסור וכמ"ש וזה ישר בסברא:

ועונ"ל דהוא שיבוש דודאי אם הכלבים צריכי' לכל הבהמה מותר לשחטה לצורך כלבי' אבל במסוכנת דאין שהות רק לאכול כזית אפי' לאדם אינו מותר לשחטה רק משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה כדאמרי' פסחים מ"ו אבל לכלבים אסור שא"צ שחיטה ויכול לחתוך להם ממנה כזית בשר בלי שחיטה וא"כ אסור לשחוט משום דמרבי בשיעור כדאמרינן במנחות ס"ד ונהי דמה"ת שרי ביו"ט כמ"ש הר"ן ביצה י"ז משום דאו"נ הותרה מ"מ מדרבנן אסור לשחוט ואף דמשום הפסד ממון התירו אי' דרבנן מ"מ אפשר דתרי איסורי דרבנן לא התירו דגם אם נותן באמת לכלבים כזית איכא אי' דרבנן כנ"ל וכאן אינו נותן להם כלל רק דשרי משום הואיל והוי נמי אי' כולי האי לא שרי' משום הפסד ממונו. ולפי' סברא זו ליתא לדחיי קמייתא שכתבתי לעיל. ועוד דלר"ע דל"ל מתוך אפשר דאו"נ לא הותרה רק הודחה ור"ן הנ"ל לא כתב אלא למאי דקי"ל מתוך וא"כ לר"ע אסור לשחוט לכלבים בשביל כזית בשר מה"ת רק בשביל ישראל שרי משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה:

ומה שכתבתי לתרץ דאתי ס' עשה דשמחת יו"ט ודחי ס' דלהבמכ"ע לכם ולא לנכרים ופקפקת דתוס' פסחים פ"ד ד"ה ולא הביאו שיטת ר"ח דאו"נ דוחה ל"ת דיו"ט ככל עדל"ת וכבר הרעישו הא או"נ הותרה והראי' דהא אמרי' מתוך וניחא לך דכאן אזלי' אליבא דר"ע דל"ל מתוך. ואני אומר אפי' למאן דאית לי' מתוך דליתא לדר"ח מ"מ נהי דאו"נ הותרה מ"מ היכי דל"ש מתוך כגון אם יהי' טריפה דאסור משום לכם ולא לנכרי איכא משום עשה דוחה להבמכ"ע וכי בשביל שהותרה פקע מיני' דין עדל"ת ודבריי נכוני' אליבא דכ"ע:

ומה שתמהת על הר"ח מה יענה לר"א דסובר יו"ט עול"ת אינני יודע ומה תענה אתה למילה שלא בזמנה דדחי צרעת אף דצרעת עשה ול"ת ומילה בזמנה דדחי שבת אף שהוא עול"ת שיש בה כרת עיין שבת קל"ב אלא דאין למדין מזה בעלמא משום דעשה דמילה חמורה שנכרתו עלי' י"ג בריתות וה"נ אעשה דשמחת יו"ט איכא למיפרך מה להאי שכן נוהגת גם בנשים עיין חגיגה דף ו' ובר"ה ו' ע"ב ורמב"ם פי"ד ממעה"ק הי"ד ופ"א מחגיגה ואולי מקרי מצוה דרבים דצריך להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים כמ"ש רמב"ם פ"ו מיו"ט הח"י ע"ש:

אבל באמת אינני רואה שום הוכחה בתוס' שם דהא דאו"נ הותר ביו"ט היינו מטעם עדל"ת אלא דאיהו נמי ס"ל הותרה והוי סד"א דנילף מיני' מילה שלא בזמנה דנכרתו עלי' י"ג בריתות דודאי הותרה בשבת משו"ה צריך קרא לבדו ולא מילה שלא בזמנה ומ"ש תוס' ומה או"נ שלא נכרתו עלי' י"ג בריתות דוחה יו"ט היינו אפי' למאן דל"ל מתוך וא"כ או"נ נמי מצוה היא וא"כ ל"ל ומה או"נ שאינה מצוה מ"מ אמרינן ומה או"נ שלא נכרתו עלי' י"ג בריתות ועיין רשב"א שבת קל"ג ד"ה לבדו ואולי ראית כן באיזה אחרון שפי' כן כדי שיהי' חידודו עולה יפה הודיעני אי' מקומו:

ואשר השבתי עמ"ש דמסוכנת שרי לשחוט משום הפסד ממונו הא בפסחים מבואר דאי' דאו' לא שרי' משום הפסד ממונו כתבת שתלונתי גם על פנ"י ביצה ל"ד שכתב כן אבל חת"ס יו"ד סי' כ' מסביר דברי פנ"י וא"ש הכל. הנה הסברת חת"ס רחוק בעיני אבל דברי פנ"י פשוטי' דמה"ת שרי משום מתוך וכמ"ש פר"ח וליכא רק אי' דרבנן ושרי משום הפסד ממון אבל לדידך דקשי' דהואיל ומתוך ביחד לא אמרי' מה"ת שפיר כתבתי דלא שרי' אי' דאורייתא משום הפסד ממון:

ומ"ש על מה שהארכתי בענין מקלקל כבר קדמנו חת"ס שם הנה לשני תי' ראשוני' אין זכר למו שם רק לתי' הג' נמצא שמץ מנהו אבל דברי חת"ס אינן מחוורי' [וגם מ"ש חת"ס שם דהוי מקלקל בשחיטתו משום הפסד עור אינו נראה כיון דבגוף ועצם מלאכת נטילת נשמה אינו מקלקל רק מצד אחר לא מקרי מקלקל וכן מוכח מרש"י ב"ק ל"ד ע"ב ד"ה בצריך לכלבו דאם חיובו משום צובע ל"ש מקלקל כיון דבמלאכת צבועה ליכא קלקול] דגם אם לא תפרכס הרי תיקן שיצאה זמן מה קודם מאי' אמ"ה ובלי שחיטה ל"ה מתה עדיין והיתה אסורה משום אמ"ה ולכן הבאתי אני גמ' דשבת כיון דלא נתכווין להוציא מידי אמ"ה לא נתקיימה מחשבתו ושרי והבן. ואל תחשוב שכל הניגוני' הם ניגון א' רק הפוך בה ותעמיק בהם אז תבין כי דבריי נכוני' תל"י. חמיך הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה