אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רנה

תשובה רנד

שיל"ת ב' אויפאלו ד' כי ברוך הוא ותרם כראם קרנו לפ"ק:

רוב שלום. לאוצר בלום. אהובי חתני הרב המאוה"ג כמו"ה גרשון נ"י שטערן אבדק"ק מ' לודאש:

מכתבך קבלתי בזמנו עם בנ' ח"ת ילידי שכלך והיה לי כביש"ת האר"ש מאפס הפנאי והיום יצאתי והיום באתי להשיב לך על מה שפלפלת בסוגי' דביצה ל"ד דבעי בעוף הנדרס מהו לשוחטה ביו"ט ובשו"ע או"ח סי' תצ"ח ס"ח פסקי' האיבעי' לקולא וכתב פר"ח הטעם משום דמה"ת מותר לשוחטה אפי' הוא טריפה מטעם מתוך והוי סד"ר ולקולא ובהכי ניחא לך דש"א סי' ס"ד תמה אמאי לא פשיט בביצה הנ"ל ממתני' דביצה כ"ה דשוחט מסוכנת ביו"ט אע"ג דצריכה פרכוס אח"ש ותי' דהתם לא מיירי במסוכנת שצריכה פרכוס אח"ש ופמ"ג יו"ד סי' ט"ו בשפ"ד סק"ג תמה דבאו"ח סי' תצ"ח משמע דמותר לשחוט אפי' במסוכנת הצריכה פרכוס וניחא לך דלמה דפסקי' האיבעי' לקולא משום דאין כאן סד"א דמה"ת אמרינן מתוך אם כן גם במסוכנת מותר אפי' צריכה פרכוס מה"ט. אלא דק"ל למ"ש ישוע"י או"ח סי' תקכ"ז בדעת מהרש"ל דאוסר לשחוט מיו"ט לשבת ע"י ע"ת דטעמו משום דע"ת לא מהני רק על ידי הואיל כמ"ש טו"ז שם סק"א בשם הר"ן וכיון דשחיטה אפי' ליו"ט עצמו לא שרי אלא מטעם מתוך דהא יש חשש שמא ימצא טריפה אם כן אפשר דהואיל ומתוך ביחד לא אמרי' כמ"ש תוס' פסחים מ"ו דל"א תרי הואיל רק ע"ז פקפקת דבשחיטה ליו"ט עצמו א"צ מתוך דסמכינן ארובא אבל גבי מסוכנת דאיתרע רובא וע"כ שרי משום מתוך כנ"ל קשי' אמאי שרי' בסי' תצ"ח ביש שהות לאכול כזית מבעו"י אפילו לא גמר בלבו לאכול משום הא בזה צריכים למתוך והואיל ביחד והא לא אמרינן וע"ז יישבת דבמסוכנת התירו משום הפסד ממונו כמ"ש הפנ"י:

אהובי חתני הגם כי אינני נכנס ברצון לפלפול כזה מ"מ לאהבתך אעוררך באיזה דברים מן המאוחר אל המוקדם. מ"ש דבמסוכנת שרי משום הפסד ממון נעלם ממך סוגיא דפסחים מ"ו דמבואר בהדי' דמשום הפסד ממון לא שרי' איסור דאורייתא רק משום דאמרינן הואיל ושרי מה"ת שרי' איסור דרבנן משום הפסד ממון או אי לא אמרינן הואיל שרי משום הפסד ממון גמר בלבו לאכול כזית ע"ש. ואם כן לפי קושיתך בלא גמר בלבו לאכול כזית והואיל ומתוך ביחד לא אמרינן הוי אי' מה"ת ולא. שרי' משום הפסד ממון:

אבל באמת אינני מוצא מקום לקושיתך אם על השו"ע סי' תצ"ח וב"י הלא הם מתירים לשחוט מיו"ט לשבת וכמ"ש המג"א סי' תקכ"ז סקכ"א ואם כן ס"ל דאמרינן הואיל ומתוך ביחד ואם קושיתך על מהרש"ל מש"ס דפסחים מ"ו דלמאן דאי"ל הואיל שרי אפילו לא גמר בלבו לאכול כזית או על דברי רש"ל עצמו ביש"ש פ"ג דביצה דין י"ב שכתב כן הלא אפשר לומר כמ"ש טו"א דלא מיירי כלל במסוכנת הצריך פרכוס ואין אנו צריכים למתוך רק ליישב דעת השו"ע בסי' תצ"ח כמ"ש פמ"ג:

אמנם כן לו יהיבנא דצריכי' להואיל ומתוך ביחד מ"מ נ"ל דלק"מ דבפסחים ל"ח בעי' לן אי אמרינן תרי הואיל וכתב שם רש"י וא"ת בחלת מעשר גופא נמי הרי הואיל איכא הואיל ואי לא קרא עני' שם והואיל ואי מטמא פריק לה וכו' הכא לא קרי' הואיל דבר שיש בידו לעשות לגרום לה טומאה מיד ופריק ע"ש. ומעתה תוס' כתבו שפיר דלא אמרינן תרי הואיל הואיל ואי בעי מיתשיל דזה אין בידו שמא לא מזדקק לי' חכם וכן ישוע"י כתב שפיר הואיל ואי מקלעי לי' אורחים דזה אין בידו לא אמרינן ביחד עם מתוך אבל במסוכנת דאמרינן הואיל ואי בעי למיכל מצי אכול שהוא הואיל שבידו לגמור בדעתו לאכול כזית שפיר אמרינן הואיל ומתוך ביחד כמו דאמרינן בכה"ג תרי הואיל וכרש"י הנ"ל וא"ש:

ומה שפקפקת על ישוע"י דבשחיטה ליו"ט עצמו א"צ משום מתוך רק דסמכינן ארובא הנה הס' ישוע"י אין לי לעיין בו אבל כמדומה שקאי לפמ"ש מהרש"ל ביש"ש פ"ד דביצה דין י"ט בשם הג"א דבמקום שטריפות מצויין כמו כשרות אסור לשחוט הביאו מג"א סי' תצ"ח סקט"ו ובזה"ז דמחמת חומרת האחרונים בטריפות הריאה יש פלגא שאנו מטריפי' ואינן ראוי' לאכילה ואם כן אסור לשחוט רק משום מתוך והוי סד"ר וכמ"ש שאגת ארי' סי' ס"ד. אבל מה שיש לפקפק בדבריו דאם טעמו משום מתוך כמ"ש ישועי' אם כן אמאי התיר מהרש"ל באומר בהדי' לשחוט כמ"ש מג"א בשמו סי' תקכ"ז סקכ"א. אבל אין משיבין את הארי בלי בדיקת פנים בספרו:

ומ"ש לתרץ קושי' פמ"ג דלמאי דפסקינן לקולא בעוף הנדרס ה"ה במסוכנת דלא הוי סד"א משום מתוך לא נ"ל דבאמת קשה לשיטת תוס' ורוב הפוסקים דהיכי דליכא צורך היום קצת לא אמרינן מתוך מה"ת אם כן אם יהי' טריפה ליכא צורך היום כלל והו' סד"א ואמאי אזלינן לקולא. אך כבר כתבו אחרונים דס' זה שמא יהי' כשר ויאכלנו שהרי לכך שוחט מקרי צורך היום קצת וכ"ז בעוף הנדרס אבל במסוכנת בלא גמר בלבו לאכול כזית אם כן אין כאן צורך היום כלל ואין כאן היתר משום מתוך ושוב הוי סד"א דלא שריא משום הפסד ממונו:

אבל גוף דברי פר"ח תמוהים בעיני דבאס"ז ביצה י"ב הק' וא"ת אם כן דלמאן דאית ליה מתוך הותר כל דבר ואעפ"י שאין בו צורך כלל לכם ולא לנכרי' דאמר רחמנא היכי משכחת לה ותי' דאעפ"י שהתורה התירה שלא לצורך כלל אפ"ה אסרה לצורך נכרי' וא"צ לתת טעם בדבר הואיל וגלי בי' קרא וגזה"כ הוא ע"ש ועיי' בתוס' ד"ה השוחט ולפ"ז איך אפשר לומר בעוף הנדרס אפילו יהי' טריפה מותר לשחוט מה"ת משום מתוך הא כיון דלא חזי לישראל רק לנכרי' אסור מה"ת משום לכם ולא לנכרי'. ואולי שרי משום דהוי דשא"מ ומותר דהא אינו מתכוין לשחוט לנכרי' רק שמא יהיה כשר לישראל. אמנם לכאורה הוי פ"ר דאם הוא טריפה ודאי יהי' לנכרי' ולא לישראל ושוב סד"א. אבל גם הא ליתא דהא הוי פ"ר דלא ניחא ליה ולא אכפת ליה שבשביל הגוי לא היה שוחט היום. ולפ"ז במסוכנת דירא פן תמות יש לדון דאם לא תפרכס אינו ראוי' רק לנכרי' ול"ש מתוך משום לכם ולא לנכרי' ואי דהוי דשא"מ הא הוי פ"ר ובזה אפשר דניחא ליה דעינינו רואות שגם הגוים מקפידים שלא לאכול המתה מאילי' רק נתנבלה בידי אדם ואם כן הוא גם כן נדחה מ"ש וצ"ע:

ואחרון חביב מה שהקשית לר"ע דחייש למיעוטא בספ"ק דמכות אם כן איך מותר לשחוט שום בהמה ביו"ט שמא תמצא טריפה וא"ל דסמכינן ארובא דהא חייש למיעוטא ואי דמה"ת מותר משום מתוך והוי סד"ר הא ר"ע ל"ל מתוך בפסחים ה' וכ"ת אה"נ דלר"ע אסור לשחוט הא בריש ביצה משמע דלכ"ע ע מותר לשחוט ביו"ט. והוצרכת לזה ול"ק לך ממה דמתיר ר"ע להדיא בביצה כ"ה לשחוט אפי' מסוכנת דשאני התם משום הפסד ממונו התירו ואזלת לשיטתך וכבר דחיתי זה לעיל. אבל לפענ"ד לק"מ דגם מאן דחייש למיעוטא היכי דאפשר אבל היכי דלא אפשר לא חייש כדאמרינן בחולין י"ב ואם כן לענין שחיטה ביו"ט דאי אפשר לשחוט ביו"ט בלי סמיכה על הרוב שפיר לא חיישינן למיעוטא. מה אמרת אפשר לשחוט מאתמול זה לא מקרי אפשר דדוקא בקטן וקטנה שאין מצות חליצה או ייבום רק פ"א ואותו פעולה אפשר להעשות כשיגדילו בלי סמיכה על הרוב אז חיישי' למיעוטא אבל כאן אותו פעולה של שחיטת יו"ט א"א להעשות בלי סמיכה על הרוב דאותו שחיטה ששוחט היום אינו שוחט אתמול דיכול לשחוט אתמול והיום לא מקרי אפשר במה ששוחט עיו"ט ואיני שוחט ביו"ט וכמ"ש צל"ח דלענין טלטול ל"ש דשיל"מ משום דיכול לטלטל היום ומחר וכבר כתובה מסברא זו בכת"י זקני הגאון הקדוש מאוה"ג זצ"ל מוהר"ע חסידא בהגהת תשו' יד אלי' סי' צ"א [עיי' לעיל סוף תשו' י"ח]:

ועונ"ל דדוקא בעוף הנדרס דלא סמכינן ארוב לענין טריפות וצריך בדיקה מיבע"ל בגמ' אי מחזקי' ריעותא גם לענין יו"ט אבל בכל בהמות כיון דע"כ אנו סומכים על הרוב זה דרוב בהמות כשרות בפסח וקדשים ולא חיישינן שמא במקום נקב קשחיט אם כן כבר החזקנו רוב זה במקום דלא אפשר ושוב סמכינן עליה אפילו היכי דאפשר ולא חיישינן למיעוטא וכמ"ש הפלאה ספ"ק דכתובות דאף דאין הולכין בממון בת"ר מ"מ רוב שהחזקנו לענין אי' מהני אח"כ גם בממון וה"נ דכוותי' ושפיר מותר לשחוט ביו"ט דסמכי' ארובא כיון שהחזקנו לענין איסור נבילה וטריפה דלא אפשר ולא חיישינן קן למיעוט משא"כ בקטן וקטנה שלא החזקנו הרוב לשום דבר דלא אפשר שפיר חיישינן למיעוט כיון דאפשר וא"ש. ולדעתי הפי' בגמ' חולין אלא היכי דאפשר אפשר היכי דלא אפשר לא אפשר וכיון דפסח וקדשים ע"כ סמוך ארובא והחזקנו אותו רוב שוב לא חייש למיעוט ואכיל נמי בישרא והה"נ דאפילו לר"מ א"צ לבדוק אחר ח"י טריפות כיון דהחזקנו רוב בהמות כשרות שוב לא חיישינן למיעוט. ולסברא שכתבתי בסמוך דהא שלא יהיה הפעולה נעשית לא מקרי אפשר א"כ שלא ישחוט ולא יאכל בשר נמי לא מקרי אפשר ואם כן ע"כ ה"פ. אלא היכי דאפשר ואכיל נמי בישרא. שוב מצאתי כזה בחי' רשב"א חולין דף ט' ע"ש ד"ה ואפי':

ושלישים על כולו נ"ל לפ"מ שחידש בתשו' אבני מילואי' סי' ב' דבעושה מלאכה ביו"ט לנכרי נמי ליכא רק לאו הבא מכלל עשה דהא כתיב התירא בקרא בהדיא אך אשר יאכל לכל נפש ואפי' נפש נכרי בכלל וכדכתי' נפש אדם אלא משום דכתיב לכם ולא לנכרי' ואם כן למאי דאהדרי' אהדרי' ואינו אלא בעשה אפי' לב"ש דלית להו מתוך ע"ש בד"ה ואינו. ולפ"ז לשיטת הסוברים דעשה דחי ללאו הבא מכלל עשה אם כן הה"נ דספק עשה דוחה לספק לאו הבא מכלל עשה וכבר האריכו בזה אחרונים ומעתה אפי' ספק טריפה מה"ת שיש לה בדיקה היה מותר לשחוט ביו"ט דאפי' יהיה טריפה אינו רק להמכ"ע לכם ולא לנכרים וכיון שהוא ספק אתי ספק עשה דושמחת יו"ט שהוא מה"ת כמ"ש הרמב"ם פ"ו מיו"ט ועיי' רשב"א שבת קל"ג ד"ה לבדו. דשמא יהיה כשירה ויקיים עשה דשמחת יו"ט ודחי לי'. אלא אפילו לשיטת הסוברים דאין עשה דוחה להבמכ"ע דהוי עשה מ"מ הלא הטעם משום מה אולמא האי עשה מהאי עשה ואם כן בכל בהמות שפיר מותר לשחוט ביו"ט דעשה דשמחת יו"ט הוא מכח רוב ולהבמכ"ע דלכם ולא לנכרי' הוא מכח מיעוט ואפי' מאן דחייש למיעוט מ"מ רוב עדיף ממיעוט ושפיר אלים עשה דשמחת יו"ט ודחי ליה ושפיר מותר לשחוט לכ"ע וא"ש:

אבל באמת מעיקרא לק"מ דר"ע ס"ל בביצה כ"א ע"ב אפי' נפש בהמה במשמע ומותר לשחוט לכלבים ולכם להוציא נכרי' וא"כ שפיר מותר לשחוט ביו"ט אם יהיה כשר יאכל לישראל ואם ימצא טריפה ישליכנו לכלבים דמותר לשחוט לכלבים ור"ע לשיטתו לק"מ:

ובגוף קושי' שאג"א מהא דמסוכנת סבור הייתי לומר למ"ש הש"ך ביו"ד רס"י י"ז דמשו"ה בלא פרכסה הוי נבילה דכל שלא פרכסה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם שחיטה ע"ש ולפ"ז מותר לשחוט ממנ"פ אם תפרכס הרי הוא לצורך אונ"פ ואם לא תפרכס דהוי נבילה הרי ליכא מלאכה מה"ת דלא תיקן כלום דהרי אסורה משום נבלה ואי דתיקן להוציא מידי אמ"ה לב"נ הלא היה נשמתה נטולה ממנה קודם שחיטה ול"ש בה אי' אמ"ה בשעה ששחט ואם כן לא תיקן כלום. אלא דהדרנא בי דנהי שנשמתה נטולה ממנה קודם שחיטה מ"מ היתה עדיין מפרכסת ומפרכסת אסורה משום אמ"ה רק בשחיטה ומפרכסת מותרת לישראל משום דבשחיטה תליא מילתא ש וממילא מותרת לב"נ משום מי איכא מידי אבל כאן קודם שחיטה היתה אסורה במפרכסת בין לישראל בין לב"נ ושפיר תיקן בשחיטתו שהוציא מידי אמ"ה לב"נ. אבל מ"מ נ"ל דלק"מ דהרי קי"ל כשמואל בשבת ע"ה דשוחט חייב משום נטילת נשמה ואם כן באינה מפרכסת כיון שכבר נטולה נשמתה ממנה קודם שחיטה אם כן לא עשה מלאכת נטילת נשמה כלל ואין כאן איסור ושפיר יכול לשחוט ממנ"פ אי תפרכס הוי מלאכת או"נ ושרי ואי לא תפרכס אם כן אין כאן מלאכה כלל וא"ש:

אך גם בזה יש לפקפק כנ"ל דאם עדיין היתה מפרכסת קודם שחיטה הרי אמרינן בחולין קכ"א דמפרכסת הרי היא כח' לכל דברי' ועיי' תוס' חולין ב' ד"ה ובמוקדשי' ותוס' חולין פ"ד ד"ה בעי' וא"כ שפיר איכא נטילת נשמה. אבל אחר העיון נ"ל לקיים מ"ש דודאי אם היתה קודם שחיטה מפרכסת שהיא כחי' לכל דברי' היה מועיל לה שחיטה דקי"ל כר"י בחולין קכ"א הנ"ל דלאו מתה הוא ודלא כחזקי' דאמר יצתה מכלל חי' ולכלל מתה לא באת דלדידיה שפיר לא מהני שחיטה לחצי חיות אבל לר"י לא יצאה מכלל חי' כלל ואם כן שפיר היה מהני בה שחיטה אע"כ דאמרינן שכבר נטולה נשמתה ממנה קודם שחיטה ומה שהיתה מפרכסת לא היה אלא כזנב הלטאה שמפרכסת כדתנן במשנה וי"ו פ"א דאהלות גבי הותזו ראשיהן ואם כן היתה מטמאה טומאת נבילות עוד קודם שחיטה וממילא לא הי' בה משום אמ"ה ולא תיקן כלום וגם אין בו משום מלאכת נ"נ וא"ש כל מ"ש:

ואמנם לדעת טו"ז שם שכתב ה"ז נבלה דקי"ל לרבנן דזו נטילה נשמתה קודם גמר שחיטה לא שייכי תירוצי' הנ"ל כיון דקודם שחיטה היה בה חיות שפיר תיקן בשחיטתו שמתה וליכא אי' אמ"ה וגם עשה מלאכת נטילת נשמה. אבל נלפענ"ד לחדש דבר דאמרי' בשבת צ"ז ע"ב נתכווין לזרוק ד' וזרוק ח' פטור אם לא אמר כ"מ שתרצה תנוח ומשום דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דלא נתקיימת מחשבתו פטור ועיי' בתוס' שבת רע"ב ע"ב ד"ה נתכווין ולפ"ז נ"ל ודאי בשוחט בהמה בריאה אע"פ שנתנבלה בשחיטה מ"מ שפיר תיקן להוציא מידי אמ"ה דאף דאיהו נתכווין להוציא מידי נבלה גם כן לא נתקיימה מחשבתו אבל נתכווין להוציא גם מידי אמ"ה ובזה נתקיימה מחשבתו במקצת ודמי לנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' בשבת צ"ז שם דחייב או לכתב שם משמעון ע"ש אבל מסוכנת שרוצה שירא פן תמות הלא אין כוונתו לתקן אי' אמ"ה דגם אם תמות לא יהיה אי' אמ"ה רק נתכווין לתקן איסור נבלה וכיון שלא פרכסה והוי נבלה לא נתקיימה מחשבתו אף שתיקן איסור אמ"ה מ"מ לא נתכווין לזה ולא הוי מלאכת מחשבת ומותר ואפילו נאמר דאסור מדרבנן מ"מ ס' איסור דרבנן שפיר התירו משום הפסד ממונו ושפיר מותר לשחוט ממנ"פ אי תפרכס שפיר קשחיט דהוי מלאכת או"נ ואי לא תפרכס הרי היא נבלה ול"ה מלאכת מחשבת ומותר עכ"פ מה"ת וכיון שיש ס' אם תפרכס אי לא הו"ל סד"ר ושרי משום הפסד ממונו וא"ש נכון. והחונן לאדם דעת. יחננו דעה בינה והשכל ויראנו מתורתו נפלאות. בתורת אמת ויעשה עמנו לטובה אות ללמוד וללמד לשמור ולעשות תורתו הקדושה לשמה. מתוך הרוחה. וברכה והצלחה. כנפש חמיך הדוש"ת וחותם בברכה שלימה:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה