אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רנד

תשובה רנג

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לסדר כעת יאמר ליעקב תמה"ר ישועה לפ"ק:

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג כמו"ה יעקב צבי קליין נ"י ביישוב אגארד:

מכתבך עם ברכת מז"ט קבלתי וד' ידים קרנינו ומזונינו במהרה ואשר שאלת בא' שנחלה פתאום ביו"ט של שבועות העבר ולעת נכנס הרופא לבקרו והגיד כ' הוא חולה שאין בו סכנה רק צוה לשחוט בן עוף ולעשות לו מטעמים מן הבשר לא יאכל רק מעט מזעיר והי' לך וויכוח עם צודבא מרבנן כי הוא אמר שאסור לשחוט ביו"ט אלא צריך לכזית דוקא כדאמרי' בפסחי' מ"ו גבי מסוכנת ובביצה כ"א גבי בהמה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל א"א לכזית בשר בלא שחיטה ומשמע כזית דוקא ואתה אמרת הלא פסקי' באו"ח סי' ר"י דאפי' על פחות מכזית צריך לברך לפניה משום דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה וכמ"ש תוס' ברכות ט"ל ד"ה בצר אלמא דמקרי הנאה בפחות מכזית ובשביל הנאה מותר לעשות מלאכה ביו"ט. ועוד הבאת דברי תוס' ביצה י"א ע"ב שכתבו שמערימי' ואוכלי' מעט מתרנגולת כמו הכבד והנסיון מעיד שכ"פ אין בכל הכבד כזית. ועוד מביצה וי"ו באפרוח שנולד ביו"ט דפליגי רב ושמואל אי אסרי' משום מוקצה אבל אי לאו משום אי' מוקצה לכ"ע מותר לשחטו ביו"ט אף שאין בכל אפרוח כזית בשר וכשנגדך דחה דשם חזי לאכול הכל ביחד עם העצמות משום דרכיך עכ"ד:

הנה כדי לעשות לך קורת רוח אפלפל תחילה קצת בדבריכם ואח"כ אשיב כיד ד' הטובה עלי מה שנ"ל לדינא, ומה שהביא הא' מרבנן מהא דא"א לכזית בשר בלא שחיטה הי' אפשר לומר לפמ"ש הר"ן בפסחים ל' בטעמי' דחמץ בפסח במשהו משום דהוי דשיל"מ ואף דגם אחה"פ אסור מדרבנן דר"ש קנסא קניס מ"מ לא בא להקל עליו אלא להחמיר עליו ע"ש, ולפ"ז לרשב"ל דח"ש מותר מה"ת אסור מה"ת לשחוט ביו"ט בשביל ח"ש דהא יכול לנחור ע"י נכרי ולאכול ח"ש דאין בו איסור מה"ת וא"כ אף דחכמי' אסרו ח"ש מ"מ לא באו להקל רק להחמיר וא"כ משו"ה נקט בגמ' א"א לכזית בשר בלא שחיטה כדי שיהי' ניחא גם לר"ל אבל לדידן דקי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת שפיר מותר לשחוט גם בשביל ח"ש:

אמנם זה שיבוש מכמה טעמי'. חדא כיון דאוכל נפש ביו"ט הותרה ולא הודחה וכמ"ש הר"ן ביצה י"ז וא"כ אי' ח"ש מקרי אונ"פ מותר מה"ת לשחוט בעבורו ואפי' לר"ל אף דאפשר בהיתר לנחור ע"י נכרי כמבואר ביומא וי"ו דאי טומאה הותרה אפי' אפשר בטהורי' עבדי' בטמאים ע"ש. ועוד דבשלמא בנידון דר"ן הנ"ל כיון דהא דאסור אחה"פ אינו אלא משום קנסא שפיר לא אמרו להקל שלא יהי' חוטא נשכר ואדרבה קנסה לי' אבל כאן כיון דמ"מ ח"ש אסור מדרבנן והוא אינו רוצה לעבור אי' דרבנן שפיר הוי השחיטה לצורך או"נ אי ח"ש מקרי או"נ ועיי' פמ"ג בפתיחה להל' יו"ט אות י"ט. ושלישית נ"ל לפמ"ש פמ"ג בפתיחה להל' שחיטה שורש ב' דאף לפמ"ש תוס' שבועות דף כ"ב ודף כ"ג ע"ב דאף לר"י דח"ש אסור מה"ת מ"מ חל עלי' שבועה דאינו אפי' אי' עשה מ"מ באי' דאינו זבוח אין שבועה חל על ח"ש דגם בח"ש איכא אי' עשה ע"ש בטעמי' דמילתא א"כ מה"ט נמי אפי' לר"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ באי' אינו זבוח מודה ר"ל דח"ש אסור מה"ת וא"כ גם לר"ל א"א אפי' לחצי זית בשר בלא שחיטה משום אי' דאינו זבוח:

אלא דכבר הקשו עליו מהא דמוקי ר"ל בשבועות כ"ב מתני' שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וכו' במפרש ח"ש וכו' והלא אפי' בח"ש אינו חל על נבלה משום דאית בי' איסור עשה דשאינו זבוח, אבל לפענ"ד נראה דלק"מ דהרי ר"ל ס"ל בנזיר כ"ט אין שחיטה לעוף מה"ת ומ"מ כתבו תוס' בחולין כ' דנחירה בסימני' מיהא בעי ומתה מאילי' אסור משום נבלה וא"כ משכחת לה בנבילות עוף טהור דליכא משום אי' שאינו זבוח רק משום איסור נבילה ושפיר חל על ח"ש דמותר מה"ת ונמדומה שכבר נזכר זה באחרוני' אלא שהוא דוחק דהאי ואכל נבילות מיירי דוקא בנבלות עוף ולא בנבלות בהמה, ועוד דא"כ אמאי לא קאמר דמשו"ה ר"י לא קאמר כר"ל משום דס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת לכן נ"ל דבר חדש דאפי' למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת מ"מ איסור דאינו זבוח ליכא רק גבי בהמה דוזבחת מבקרך כתי' אבל בעוף ילפי' שחיטה מה"ת בחולין כ"ח מן כאשר צוותיך מלמד שנצטווה משה בע"פ וכו' ועל רוב א' בעוף וכו' והיינו רק לסלק אי' אמ"ה או נבלה עיי' תוס' שבועות כ"ג ד"ה האוכל אבל עשה דוזבחת אין בו וכיון דליכא אי' דאינו זבוח אין אי' עשה בח"ש ושפיר הי' יכול ר"י לומר כר"ל. ובזה מיושב מה שהק' פמ"ג שם על דברי עצמו מיו"ד סי' רל"ח ס"ד דשבועה שלא אוכל ח"ש נבלה חלה השבועה ואיך חל על אי' עשה דאינו זבוח. ולפמ"ש א"ש כיון דחל על ח"ש נבלה דעוף דלית בי' משום אי' דאינו זבוח חל נמי בכולל על ח"ש נבלת בהמה אף דאית בי' איסור עשה דאינו זבוח. ומעתה נ"ל לחדש עוד דאפי' לר"ל נמי חל בכה"ג בכולל דאף דלית לי' כולל באי' הבא ע"י עצמו היינו דוקא לפי מה דקיימא שם סיפא במפרש שלא אוכל שחיטות ונבילות דפלגי' דיבורו שלא אוכל שחיטות קיים ומה שאמר ונבילות בטל ואינו חל דיבורו ועיי' תוס' רי"ד קידושין דף נ"ו מ"ש לענין כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו, אבל באומר שבועה שלא אוכל ח"ש נבלו' כיון דדיבורו קיים לענין ח"ש נבילות עוף חל נמי אח"כ על נבלת בהמה בכולל וכמו שמחלק רשב"א בתשובה סי' אלף רל"ז הובא בד"מ חו"מ סי' ל"ד וסמ"ע שם דוקא באשתך זנתה עמי פ"ד לפי שאפשר לסלק תיבת עמי אבל באני זניתי עם אשתך לא פלגי' דיבורו דאם תסלק תיבת זניתי לא נשאר בעדותו שום טעם ע"ש דאין מחלקים הכונה וה"נ דכוותי' ולק"מ. ואל תשיבנו אם כן למסקנא דמוקמינן בשלא אוכל סתם נמי נבילות בכלל ולפי דברינו בכה"ג גם ר"ל מודה דאמרי' כולל אפי' באי' הבא על ידי עצמו ואם כן ר"ל מ"ט לא אמר כר"י. דז"א דלמסקנא י"ל דס"ל לר"ל דל"ה נבלה בכלל שלא אוכל סתם אלא במפרש שלא אוכל ח"ש נבלה הו' בכלל גם נבלת בהמה ועיי' בתוס' שם ד"ה אלא כעין סברא זו וא"ש:

ועל רבעי' לו אשיב לפמ"ש במק"א [ע"ל סי' קל"ט] עפ"י דברי תוס' יומא פ"א ע"א ד"ה כל וגמ' חולין ק"ח ע"ב דאף לר"י דח"ש אסור מה"ת היינו דוקא בח"ש הבא משיעור שלם אבל אין אי' חל מתחילה על ח"ש. אם כן למ"ש תוס' חולין ק"ב ע"ב ד"ה שאין דאפי' למ"ד בהמה בחיי' לאיברי' עומדת מ"מ לאו לחתיכת בשר עומדת אם כן אין אי' בשר מה"ח חל עד שחתכו מן הבהמה ואם כן אם חותך רק ח"ש אין אי' חל מתחילה על ח"ש. ולפ"ז גם לדידן דקי"ל כר"י נמי א"צ לשחוט בשביל חצי כזית בשר רק יכול לחתוך על ידי נכרי ואם כן אסור לשחוט ביו"ט בשביל, ח"ז בשר אם לא מחמת הני ג' טעמים שכתבתי והני טעמים שייכי גם לר"ל כנ"ל ואפ"ה נקט בגמ' א"א לכזית בשר בלא שחיטה דמשמע כזית דוקא ואם כן ה"ה לדידן דקי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת וגם ח"ש צריך שחיטה, מ"מ ביו"ט אסור לשחוט רק בשביל אכילת כזית דוקא. מיהו זה יש לדחות דכיון דלאו לחתיכת בשר עומדת אם כן אין לומר דאסור לשחוט ביו"ט בשביל ח"ש דיכול לחתוך ח"ש בשר מן הבהמה בחיי' על ידי נכרי כיון דלאו להכי עומדת אבל שאר ג' טעמים שכתבתי נכוני':

ומה שהבאת מסי' ר"י דח"ש מקרי הנאה. נ"ל סברא ישרה לחלק דהרי מבואר בסי' רי"ז ס"ג דמוגמר שמגמרי' בו את הכלים אין מברכין עליו לפ' שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר אלא כדי ליתן ריח בכלים ע"ש. מבואר דאם הי' נעשה להריח בעצמו של מוגמר היה מברכין עליו וכן המריח בכלים שהם מוגמרי' אינו מברך לפי שהוא ריח שאין לו עיקר אבל בלא"ה הי' מברכין עליו משום דהוי הנאה ומ"מ מבואר בכתובות ז' דאסור לעשות מוגמר ביו"ט משום דאינו דבר השוה לכל נפש. ולפ"ז גם בח"ש י"ל נהי דמברך עליו ומחשיב הנאה היינו כיון דאיהו אכיל לי' אחשבי' להנאה ושפיר צריך לברך כיון שהוא נהנה. ועיי' חכ"צ סי' פ"ו דטעמא דח"ש אסור מה"ת הוא משום דאחשבי' ועיי' מג"א סי' תמ"ה סקי"ד ומחה"ש שם אבל מ"מ לא מחשיב זה הנאה שיהיה מותר לשחוט בשביל זה ביו"ט דאינה הנא' שווה לכל נפש ובזה נדחה נמי מה שיש להביא ראי' מירושלמי פ"ה דתרומת דקאמר דמודה ר"ל באיה"נ דח"ש אסור מה"ת ופירשו בו האחרונים משום דח"ש הנאה מיהא הוי. ולפמ"ש אין זה ראיה דנהי דהוי הנאה לדידי' משום דאחשבי' אבל אינה הנאה שווה לכל נפש שיהי' מותר לשחוט בשבילו ביו"ט:

ועוד יש לחלק לפמ"ש הר"ן ביצה ל"א דמדורה להתחמם כנגדה הוי כאו"נ ע"ש ועיי' מג"א סי' תק"א וטו"ז שם סק"ג ועיי' מחה"ש רס"י תקי"ח הבין בטעמו של ר"ן משום דהנאת חימום הוי הנאת כל הגוף ולכן הוי כאו"נ ואם כן מבואר דאו"נ הוי דוקא הנאת כל הגוף ואם כן י"ל נהי דעל ח"ש צריך לברך משום דמקרי הנאה מ"מ ל"ה הנאת כל הגוף דליהוי מקרי או"נ שיהיה מותר לשחוט בשבילו ביו"ט ומ"מ מברכין ע"ז דהרי מברכין על הריח אעפ"י שאין בו הנאת הגוף כלל רק הנאת נשמה כדאמרי' ברכות מ"ג ע"ש:

ומ"ש דבשביל הנאה מותר לעשות מלאכה ביו"ט לא היא דאינו מותר בשביל שום הנאה רק בשביל או"נ רק למאן דאי"ל מתוך גם שאר הנאות מקרי צורך קצת אבל בלי טעם מתוך לא שרי בשביל שום הנאה רק בשביל או"נ ולא ביארת דבריך ויבואר לפנינו בעזה"י:

ומה שהבאת מדברי תוס' ביצה י"א לא נזהרת בלשונם שלא כתבו ואוכלי' מעט מן התרנגול כמו הכבד רק כתבו ואוכלין מעט מן התרנגול ואוכלין הכבד ואפשר לפרש שאוכלין שניהם. אם אין בכבד כזית משלימי' מן התרנגול מעט ואם יש בכבד כזית אוכלין רק הכבד לבד וטעם שאוכלין הכבד מפני שנוח להם להכינו וכדומה:

ומ"ש מאפרוח שנולד ביו"ט ביצה וי"ו נמי אינו ראי' דמי הגיד לך דמיירי בעוף קטן כתרנגולת ובר אוזא דילמא בעוף גדול שיש הרבה זיתי' בשר אפי' ביום שנולד כמו בר יוכני ביומא פ' וסוכה ה' ועיי' בכורות נ"ז ועוד יש לדחות דפלוגתא דרב ושמואל שם אי הוי מוקצה אינו לענין אי מותר לשחוט ביו"ט דלכ"ע אסור משום שאין בו כזית רק פלוגתיהו לענין טלטול דאי מוקצה הוא אסור בטלטול:

ושנית נ"ל לפ"מ שהביא תוס' ברכות ט"ל ד"ה בצר בשם ירושלמי דאף דאין מברכין ברכה אחרונה אלא בכזית מ"מ בפרידה א' של ענב מברכין ברכה אחרונה משום ברי' ועיי' באו"ח סי' ר"י ואמרינן בחולין צ"ו ודף ק' דגיד מקרי ברי' ואמרי' נמי שם ק"ג ע"ב דצפור טהורה בחי' הוי ברי' ולא במיתתה אבל צפור טמא גם במיתתה הוי ברי' ועיי' חולין קי"ט ומג"א סי' ר"י סק"ג דקטנית א' מקרי ברי' ועיי' דיני ברי' ביו"ד סי' ק' מיהו כל חילוקי דינים המבוארים שם היינו לענין מלקות ולענין ביטול באיסורי' אבל לענין שאר דברים כל שהוא ברי' שלימה כענב א' או פרידה של רמון א' לענין ברכה או קטנית א' לענין יד ושומר לאוכל לענין טומאה בחולין הנ"ל חשיב ברי' פחות מכזית כמו כזית ואם כן ה"נ אף דאסור לשחוט ביו"ט בשביל פחות מכזית מ"מ בשביל כבר שלם או אפרוח שלם מותר לשחוט דחשיב כמו ברי' ואם כן אין מכל הנ"ל ראי' דמותר לשחוט ביו"ט בשביל ח"ש:

ומה שדחה האי מרבנן דבאפרוח גם העצמות מצטרפין לכזית. הנה מצינו חילוק כזה בגידין שסופו להקשות בחולין ע"ז ושם דף קכ"א שיש עצמות שמטמאי' טומאת אוכלין וכן שם קכ"ב בעור הראש של עגל הרך ועיי' פסחי' דף פ"ד, ומ"מ לא מצינו בשום מקום שיהי' עצמות ראוי לאכילה אפי' בעוף הדק שבדקי' יעיי' לשון תוס' פסחי' הנ"ל ד"ה גידין משמע דעצמות בשום אופן אינו ראוי לאכילה וליתא לדחייתו:

אמנם כל זה לסלסל ולפלפל בפלפולא דאורייתא. אבל האמת יורה דרכו דריהטא דלישנא של כל הרשאשונ' ופוסקי' בביצה י"ז גבי' ממלאה אשה כל הקדירה בשר ובטוש"ע סי' תק"ג ובב"י שם וכן בביצה כ"א גבי בהמה חצי' של נכרי וכו' ובטוש"ע סי' תצ"ח סי"א וכן בביצה כ"ה גבי מסוכנת וטוש"ע סי' תצ"ח ס"ו משמע דבעי' כזית דחשיב והוי או"נ דמותר לעשות בשבילו ביו"ט אבל פחות מכזית לא חשיב או"נ ואסור לעשות מלאכה בשבילו ביו"ט וכדאמרי' בשבועות כ"ז אי שייר כזית חשיב לאיתשולי עלי' ואי לא לא חשיב לאיתשולי עלי' וע"ש בתוס' ד"ה אם ובמסוכנת משנה שלימה שנינו לא ישחוט אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי וכן היא בטוש"ע ושם אי אפשר לפרש פי' אחר רק כזית דוקא ואי ליכא שהות לאכול כזית אעפ"י שיש שהות לאכול פחות מכזית אסור לשחוט וע"ז אמרי' בפסחי' מ"ו משום הפסד ממונו גמור בלבו לאכול כזית וא"א לכזית בשר בלא שחיטה אלמא דוקא משום כזית שרי ולא בפחות מכזית. אבל מ"מ נ"ל להתיר לשחוט בנדון דידן מתרי ותלת טעמי:

א) לפי"מ שהעלה מג"א רס"י תקי"ח דבבישול נמי אמרי' מתוך וכפשטות הסוגי' ביצה י"ב וכתב מחה"ש שם דה"ה באפיי' ושחיטה דברי' הנעשי' באוכל עצמן לתקנו רק דבעי' צורך היום קצת לרש"י שם מדרבנן ולתוס' מה"ת וא"כ פשיטא דאפי' צריך רק לח"ז בשר נמי מותר לשחוט דהוי עכ"פ צורך היום קצת ועכ"פ הנאה מקרי כנ"ל והרי ברס"י תקי"ח פסק רמ"א דמותר להוציא מפתח של תיבתו דהא דמתירא שלא יגנובו ויצטער ע"ז מקרי צורך היום קצת וכן טיול מקרי צורך היום קצת ע"ש בתוס' ד"ה דילמא ומכ"ש בצריך לאכול חצי זית דמקרי צורך היום קצת והא דבעי' בסי' תק"ג כזית דוקא, היינו משום דשאר כל הקדירה אין בה צורך היום כלל. ול"ש בי' מתוך דהא בעי' עכ"פ צורך היום קצת לתוס' מה"ת ולרש"י עכ"פ מדרבנן ולא שרי' שאר התבשיל אלא מחמת חתיכת זו שאוכל דהוי חדא טרחא או שניתקן חתיכה זו ביותר ע"ש בטור וב"י ולהכי דוקא כזית דחשוב מועיל להתיר השאר ולא חצי' זית דלא חשוב ובטיל לגבי השאר עיי' פסחי' מ"ח וחולין קכ"ד וכן בהמה חצי' של נכרי ל"ש מתוך על החצי של נכרי דהא דרשי' שם לכם ולא לנכרי' ומיעטי' קרא בהדי' דלא אמרי' בזה מתוך ועיי' פנ"י שם בתוס' ד"ה עיסה ותוס' ביצה י"ב ד"ה השוחט ולא שרי' חלק הנכרי רק משום חלק ישראל לכן בעי' בחלק ישראל כזית דוקא שהוא חשיב וצורך או"נ גמור ולא סגי בחצי זית שהוא רק צורך קצת ולא שרי גם חלק ישראל רק מטעם מתוך וטעם מתוך אינו מועיל לחלק הנכרי דהא גלי קרא דלשל נכרי' לא מהני מתוך. וה"נ במסוכנת נ"ל סברא ישרה דל"ש מתוך אא"כ יש שהות לאכול כזית דוקא דלא אמרי' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אלא באם אפשר לו לעשות לצורך אז מותר נמי לעשות שלא לצורך אבל אם א"א לו לעשות לצורך כלל אסור שלא לצורך ועיי' מ"ש מג"ש ביצה י"ב ליישב קושי' תוס' על רש"י מאופה מיו"ט לחול ולפ"ז באין שהות ביום לאכול כזית רק ח"ז דלא מקרי צורך גמור רק צורך קצת א"כ א"א לו לעשות ולשחוט לצורך גמור וממילא ל"ש מתוך ואסור לשחוט שלא לצורך אפי' באיכא צורך קצת דהיינו ח"ז ומשו"ה בעי' גמר בלבו לאכול כזית דוקא משום הפסד ממונו ואז יכול לעשות לצורך ומתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך והפסד ממונו מקרי צורך קצת כמו במפתח תיבתו הנ"ל או משום הואיל ושרי אי' דרבנן משום הפסד ממון. אבל בנ"ד כיון דאפשר לשחוט לצורך כזית מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אלא דבעי' צורך קצת וא"כ אפי' אינו צריך רק לח"ז נמי מקרי צורך היום קצת ושפיר מותר לשחוט בשביל זה:

ובמ"ש נתיישב מה שהק' פמ"ג בפתיחה להל' יו"ט אות ח' אי אמרי' בשחיטה ובישול וכל מלאכת או"נ מתוך א"כ בשוחט מסוכנת לת"ק נמי בעי' שיש שהות לאכול כזית אעפ"י שאינו אוכל מטעם הואיל ולמה לי שהות ת"ל משום מתוך דהא מפתח של כלי' וממון חשיב צורך היום שלא יגנוב ממונו כמ"ש באו"ח סי' תקי"ח ה"ה מסוכנת הפסד ממון הו' צורך קצת ע"ש. ולפמ"ש לק"מ דאי ליכא שהות כיון דא"א לשחוט לצורך או"נ ל"ש מתוך כלל וא"ש:

עוד הק' שם מהא דמיבע"ל ביצה ל"ד עוף שנדרס ברגלים אם מותר לשוחטה ביו"ט ולא איפשטא. ומאי קמיבעי' לי' כלל אפי' יהי' טריפה ושלא לצורך הא מותר לשחוט משום מתוך. ואי דבעי' צורך קצת הא ספק זה שמא יהי' כשר לאכול לי' ביו"ט הוי צורך היום קצת ולפמ"ש גם זה לק"מ רק צריך להוסיף קצת דלא אמרי' מתוך אלא אם יכול לעשות מלאכה זו לצורך או"נ אבל כאן דאם הי' טריפה א"י לשחוט עוף זה לצורך או"נ וממילא לא שרי משום מתוך כלל. אבל בשוחט עולת נדבה בביצה י"ב שפיר אמרי' מתוך דאפשר לשחוט בהמה זו לצורך או"נ דאי בעי מתשיל על הקדישו והוי חולין ויכול לשוחטו לצורך או"נ וא"ש:

ב') נ"ל דאפי' אי לא אמרי' מתוך רק בהוצאה והבערה עיי' ברמב"ם פ"א מהל' יו"ט ומ"מ שם מ"מ מותר לשחוט אם צריך לאכול חצי זית והא דבעי' בסי' תק"ג כזית דוקא היינו משום דאפשר למפלגא ולא יבשל יותר ממה שצריך ובהמה חצי' של נכרי משום דאין רשות בידו לאכול או זה או זה ועיי' תוס' ביצה כ"א ד"ה עיסה. ובמסוככת כיון דבאמת א"צ לאכול ואינו רוצה לשחוט רק משום הפסד ממונו והוא רק דרך הערמה וחצי זית כיון שאינו דרך אכילה וכמ"ש מהרש"ל בשבועות כ"ג בתוס' ד"ה דמוקי וא"כ אם שוחט רק בשביל ח"ז הוי הערמה דמוכחת עיי' תב"ש בחי' לפסחי' דף כ"א. אבל בשחיטת בהמה שלו והוא צריך באמת לאכול ח"ז מותר לשחוט כיון דא"א גם לחצי זית בלא שחיטה ורשות בידו לאכול איזה ח"ז שירצה והוא צריך באמת לאכול אותו חצי זית בלא הערמה. וחילא דילי מדברי פמ"ג בפתיחה לה"ש שהבאתי לעיל שכתב דגם בח"ש יש אי' עשה דאינו זבוח משום דכתי' וזבחת ולא כתי' בי' אכילה ואי דכתי' וזבחת ואכלת האי ואכלת אכילת רשות הוא ודוקא היכי דכתיב אכילה בלשון מניעה מאי' או בציווי מ"ע הוי בכזית משא"כ באכילת רשות ע"ש. ונראה דס"ל כדעת הרא"ם שהביא מל"מ פ"א מחמץ ה"ז דסתם אכילה הוא בכ"ש רק דאתי הל"מ ואגמרי' דאכילת אי' או מ"ע היא בכזית ולפ"ז באכילת רשות נשאר במשמעותי' דאכילה בכ"ש. ולפ"ז במלאכת יו"ט דכתי' אך אשר יאכל לכל נפש וכו' והיינו אכילת רשות שפיר מקרי אכילה אפי' בכ"ש ומותר לעשות מלאכה בשביל ח"ז שרוצה לאכול באמת:

ועוד שהרי כתב הרמב"ם בפ"א מחמץ ה"ז האוכל מן החמץ עצמו בפסח כ"ש ה"ז מה"ת שנ' לא יאכל ועיי' בכ"מ שם וה"נ כתי' אך אשר יאכל לכל נפש א"כ גם בשביל כ"ש שצריך לאכול מותר לו לעשות מלאכה:

ומצאתי און לי בפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט אות וי"ו שכתב שם שיש נ"מ במה שחקר אם הא דמלאכת או"נ מותר ביו"ט הוא משום שאינו כלל בכלל מלאכת עבודה או שהוא בכלל הלאו רק שהותרה מקרא דאך אשר יאכל וכו' שבישל ח"ז אי' ואכלו דלר"ל דח"ש מדרבנן אינו לוקה על בישולו ולר"י דח"ש אסור מה"ת לוקה על בישולו כיון שהוא בכלל הלאו ולא התירה התורה רק מה שמותר לאכול ע"ש באריכות עכ"פ מבואר דאפי' בישל ח"ז מותר לר"ל כיון דהיתר הוא:

ג') נ"ל כ' לפי לשון השאלה שצוה הרופא לשחוט בן עוף ולעשות לו מטעמי' ומן הבשר לא יאכל רק מיעוט מזעיר נראה שעשו לו מן העוף מרק או רוטב ומזה אכל יותר מכזית רק מן הבשר עצמו לא אכל רק כזית וכיון שהי' צריך לבן עוף לכזית ויותר כדי לעשות מרק ורוטב כזית א"כ לא גרע הבשר ממכשירי או"נ שלא הי' אפשר לעשותם מאתמול דשרי לעשות ביו"ט כמבואר ברס"י תצ"ה ועיי' ברמב"ם פ"א מיו"ט ה"ח שכתב וכן מכשירי אוכל נפש שיש בהם חסרון אם נעשה מבערב עושי' ביו"ט כגון שחיקת תבלי' וכיוצא בהם הרי שקורא לתבלי' מכשירי או"נ וה"נ הבשר למרק או רוטב הוי מכשירו עכ"פ ועיי' מ"מ שם הלכה ה' ובלח"מ פ"ג הי"ב ופ"ד ה"א להראב"ד בפ"ד הי"ב שכ' דאפי' לחכמי' דר"י דס"ל בביצה כ"ח וכמה דוכתי דאפי' מכשירי' שא"א לעשותן מעיו"ט נמי אסור לעשות ביו"ט מ"מ תבלי' ומלח שהם מכשירי' שנכנסי' באוכל עצמו מותר זה כדרכו וזה ע"י שינוי וזה טעם לביקוע עצים שמותר ע"י שינוי ע"ש וע"י במג"א וטו"ז סי' תק"א סק"ג בשם הר"ן במדורה להתחמם שנינו מהמכשירי' עצמם שרי טפי ופשיטא דבמלח ופלפלי' ותבלין אין בהם כזית בכא"פ ואי נימא דבעי' כזית מהמכשירי' שנכנסי' באוכל פשיטא דבעי' דוקא בכבכא"פ וליכא. אע"כ כיון דאיכא כזית באוכל גופא אף דליכא כזית בכא"פ במכשירי' הנכנסי' תוך האוכל מ"מ מותר לעשות מלאכה במכשירי' הנ"ל לדוך ולשחוק ומכ"ש בעוף דאיכא כבא"פ במרק או ברוטב שמותר לשחוט העוף כדי לאכול כזית מרק או רוטב. סיומא דפסקא בנידון שאלתינו שפיר מותר לשחוט לו בן עוף לעשות לו מרק או רוטב אעפ"י שאינו אוכל מן הבשר עצמו רק חצי זית. והי' זה שלום מנאי רבך הדושו"ט:

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה