בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רמו
שיל"ת ב' אויפאלו יום ה' לס' במדבר תרמ"ח לפ"ק:
האל למושעות. בחג השבועות. יום מתן תורתינו הקדושה. ופארה עלינו חבושה לחתני אהובי וחביבי הרב המאוה"ג וה"ג וכו' כמו"ה גרשון שטערן נ"י אבדק"ק מ' לודאש:
יקרת מכתבך קבלתי בדברי תורה ומה דק"ל במשנה ג' פ"א דדמאי דקתני ושירי המנחות פטורי' מן הדמאי ופי' הרע"ב ול"ח שמא הביא ע"ה דבר שאינו מתוקן והקשית הא היא משנה שא"צ כיון דמקבלי' מנחות מע"ה פשיטא דלית בי' אי' דמאי דאל"כ איך קרב הקומץ ע"ג מזבח הא בעי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל. ואפי' באי' דרבנן שייך זה כדמשמע בפסחים מ"ח. הנה מאי דמשמע לך מסוגי' דפסחים דאפי' באי' דרבנן שייך מן המותר לישראל נראה מדקאמר יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא אי' ד"א גרם לו ופירש"י ד"א שבת ופריך וא"א אי' מוקצה דאו' וכו' וע"כ מוקצה דרבנן ודוקא משום דד"א גרם לו אבל כל שאי' גופו גרם לו אפי' בדרבנן שייך ממשקה ישראל:
ולפענ"ד אין ראי' משם ואקדים שתי הקדמות א' מ"ש כפ"ת ר"פ יו"כ ביומא דכל אי' התלוי' בזמן מקרי רק אי' גברא ולא אי' חפצא ע"ש אמנם כבר אמרתי מאז דזה שייך דוקא ביו"כ שכל אוכלי' ומשקי' שווין באי' א"כ אין האי' קשור בחפץ רק ביום זה הוי רק אי' גברא אבל חמץ בפסח כיון שכל האוכלים מותרי' ורק חמץ אסור א"כ האי' נקשר גם בחפץ אף שתלוי גם בזמן מ"מ מקרי אי' חפצא. הקדמה ב' כבר כתבתי במק"א שכל אי' דרבנן הוי רק אי' גברא ולא אי' חפצא והאוכל חלב דרבנן ונבלה דרבנן או מחלל שבת דרבנן עובר שם א' של אי' לא תסור ולא נעשה זה חלב ולא זה נבלה ולא זה טבל שיהי' איסור קשור בחפץ. ומעתה נתבונן בינה דל"ש ממשקה ישראל מן המותר לישראל רק באי' חפצא דמאיס לגבוה אבל אם אינו אי' חפצא אינו מאיס ורק הוא אי' גברא ואי' גברא ל"ש לגבי מזבח וזה פי' הברייתא מה טבל שאי' גופו גרם לו. שהוא אי' חפצא אף כל שאי' גופו גרם לו. שהוא אי' חפצא יצא אי' מוקצה שאין אי' גופו גרם לו. שאינו אי' חפצא רק אי' ד"א גרם לו ופירש"י שבת והוי אי' התלוי בזמן שהוא רק אי' גברא כמ"ש כפ"ת. אבל זה מפרש רש"י רק פשטא דברייתא אבל הגמ' פריך וא"א אי' מוקצה דאו' מ"ל אי' גופו מ"ל אי' ד"א היינו שבת הא כל האוכלי' מותרי' רק זה שאינו מוכן אסור א"כ האי' קשור בחפץ והוי אי' חפצא וכסברתינו הנ"ל אע"כ דמוקצה דרבנן וכל אי' דרבנן הוי רק אי' גברא ושפיר אין אי' גופו גרם לו שאינו אי' חפצא אפי' מונח על החפץ רק אי' ד"א גרם לו הגברא ול"ש בי' מן המותר לישראל וכנ"ל וממילא אדרבה משמע מכאן דבאי' דרבנן ל"ש כלל מן המותר לישראל כיון שאין אי' גופו גרם לו דלא הוי אי' חפצא וכמ"ש:
ומעתה נ"ל ברור דבאי' דרבנן ל"ש מן המותר והוא לפמ"ש בתשו' א' בחחו"מ להגאון מהר"מ פאנעט ז"ל בכונת תוס' ע"ז ס"ג ד"ה והא שכתבו דכיון דמעל מה"ת מי יפקיע מעילה ממעות הקדש ע"ש והוא עפמ"ש רש"י בנדה מ"ו ע"ב ד"ה איסורא דקטן לאו בר קבולי עלי' תקנתא דרבנן הוא ע"ש וזה סברת תוס' דוקא באתנן דהדיוט בר קבולי על' תקנתא דרבנן הוא לכן כיון שחכמים הפקיעו קנין מעות והפקר ב"ד אין כאן אי' אתנן אבל הקדש לאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא וכיון דמעל מה"ת אין חכמי' יכולי' להפקיע מעילה עכ"ד שם בתשו' וה"נ הקדש לאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא ואין חכמים יכולי' לאסור לגבוה למזבח ול"ש בי' מן המותר לישראל ולק"מ:
ובר מן דין אפי' נאמר דגם אי' דרבנן לא מקרי מן המותר לישראל מ"מ דמאי מן המותר לישראל קרי' בי' שהרי בסוכה ל"ה אהא דאמרי' דיוצא באתרוג של דמאי משום דאי בעי מפקיר נכסי' כתבו תוס' לא הוי צריך לה"ט אלא משום דיש בו היתר אכילה לעני כמו לישראל דנפק בשל תרומה דחזי לכהן וכו' ע"ש וה"נ שפיר מקרי מן המותר לישראל שהרי מאכילי' את העניים דמאי ואת האכסני' דמאי וא"ש. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך. כנפשך. ונפש חמיך הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: