אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רמה

תשובה רמד

שיל"ת פאדע יום ה' ויצא תרל"ז לפ"ק:

שפע ברכה ושלום לאהובי מחותני הרב הגאון. נופך ספיר ויהלום אוצר בלום. כש"ת מו"ה יושיע ברוך רייניץ נ" האבדק"ק טשעטשעוויטיץ:

מה שהק' לדעת רש"י ביצה כ"ז ע"ב דביעור קדשים ותרומה טמאה ביו"ט ע"י אכילת בהמה חשיב מלאכה משום דרחמנא אחשבי' להבערתו עיי"ש א"כ בכריתות י"ג במשנה דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות אמאי לא חשיב ה' גם על מלאכת ביעור נותר באכילתו וע"ז כתב ידידי נ"י אולי על מלאכת ביעור ליכא חיוב חטאת:

הנה מלתא דמספקא לידידי נ"י פשיטא לדידי דליכא חטאת והנה דברי רש"י צריכי' באר רחובות והארכתי בזה במק"א [עיין בתשו' הקודמת] אבל גם לפ"מ שהבינו גדולי אחרונים מג"ש ופנ"י ואו"ח כונת רש"י יען דשריפת קדשים פסולים נמי הי' ראוי להיות מותר ביו"ט אף דהוא שלא לצורך מ"מ הא אנן קימ"ל כב"ה דאמרינן מתוך ואפ"ה נתנה תורה בוקר שני לשריפתו כחזקי' בשבת כ"ד ע"כ דמצות הביעור גופא הוא מלאכה לא מצד מלאכת הבערה ובזה ל"ש מתוך דמצות הביעור א"א להיות לצורך אוכל נפש עיין במג"ש בסוגי' דמתוך וא"כ כיון דמצות ביעור הוא המלאכה ממילא גם לבער באכילת בהמה אסור והארכתי בזה הרבה ליישב קושי' אחרונים מפסחים ה' וכבר כתבו תוס' ביצה י"ב לענין נדרים ונדבות לב"ה דאין קרבי' ביו"ט מלכם ולא לגבוה דלא אהדרי' לאסורא קמא אין לוקין וה"נ מלאכת מצות ביעור לא אהדרי' לאיסורא ואין בו רק אי' עשה דוהנותר ממנו עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו ואין בו לאו ביו"ט ולא כרת וחטאת בשבת וביו"כ ויעיין היטב לשון רש"י ביצה דגזירת הכתוב הוא שאין קדשים טמאי' מתבערי' ביו"ט וזה ל"ש רק על ילפותא דחזקי' בשבת שם כמבואר למעיין:

אבל בלאה"נ לק"מ שהרי תוס' בפסחים כ"ח ע"ב ד"ה ר"ש כתבו דלר"ש נמי חמץ משש ולמעלה אסור באכילה מה"ת ויליף מתשביתו ואך חלק דמשמע תשביתו שלכדה"נ דהיינו אכילה מבואר מזה דהיכא דצותה התורה לבער ע"כ אין הכונה באכילה אלא אדרבה לאסור האכילה וע"כ אינו מקיים בזה מצות ביעור וא"כ לדעת בעה"מ בפסחים ז' דמקיים מצות ביעור באכילתו היינו דוקא לר"ש דחמץ לפני זמנו מותר באכילה א"כ אף אכילה הי' בכלל תשביתו ומקיים בזה מצות ביעור ואה"נ מודינא דאפי' אכל אז חמץ של טבל דעביד איסורא באכילתו מ"מ מצות תשביתו קיים למען דלא חש למה"ב כיון דאינו אסור משום אי' חמץ ואכילתו אבל לר"י דאסור לפ"ז או לר"ש תוך זמנו ודאי אינו מקיים תשביתו באכילתו שהרי אכילה עכ"ח לא הי' בכלל הביעור שצותה תורה בחמץ שהרי אסרה לאכול חמץ בזמן שמצווה על מצות ביעור וכמו דלר"י מצוה בשריפה דוקא ה"נ לרבנן דהשבתתו בכל דבר חוץ מאכילה דמיעטי קרא בהדי' שאסרו באכילה וזה פשוט לענ"ד ולפי"ז בנותר דאסרה תורה אכילתו בהדי' משום אי' נותר ודאי אכילתו לא הוי בכלל מצות ביעור נותר וכשאכלו לא די שלא קיים מצות ביעור אלא אדרבא ביטלו ועיין בנובי"ת או"ח סי' צ"א ושפיר לא חשיב חטאת דמלאכת ביעור נותר:

ויותר נ"ל דוקא בקדשים טמאים או תרומה טמאה אף דמצותו בשריפה ועיין ברמב"ם פי"ט מפהמ"ק ובכ"מ שם מ"מ מקיים מצות ביעור גם בשאר ביעורי' שעכ"פ הוא מבוער מן העולם עיין בספר החינוך פ' צו מקמ"ג וקמ"ו אבל בנותר דעבר על לאו דלא תותירו ממנו וניתק לעשה לא מינתק לאוי' אלא בשריפה ולא בביעור אחר וזה לשון הרא"ה בחינוך שם וכהן שעבר ולא שרף הנותר בטל עשה ועבר על לאו דלא תותירו וכו' ועיין במ"ל פי"ח מפסוהמ"ק ה"ט דאם אבד הנותר או אכלו ארי אין לנו עוד תקנה ללאו וא"כ מכ"ש כשאכלו אדם לא קיים מצוה ואדרבה ביטל עשה ועובר אבל תותירו ול"ש רחמנא אחשבי' הבערתי' למלאכה. ובזה אומר שלום ידידו מחותנו הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה