בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רלו
שיל"ת ב' אויפאלו פ' בהעלותך תרנ"ב לפ"ק:
ישאו הרים שלום. לאוצר בלום. ידידי הרבני החו"ש. וריח לו כלבנון. שמו ינון. כמו"ה חיים זלמן מאשקאוויטש נ"י בק"ק ה' באסארמע נ"י:
מה ששאל בדין שכתב בשו"ע סימן תפ"ט סעיף ד' שאם יאמר היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה ע"ש דמשמע בלא ברכה צריך לחזור ולספור ולמה כיון שכבר יצא. הנה לפמ"ש ליישב קושית מג"א שם ס"ק י' שהקשה אמאי יצא הא לא כוון לצאת דלדעת ראשונים דמצוה אחת היא מהני הכונה שהיה לו ביום ראשון ויפה כוון ולפענ"ד ראיה לזה מיו"ד ריש סימן רע"ד דמה שאומר הסופר כשמתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ס"ת מספיק לכל הספר ע"ש יש לומר דהא דצריך לחזור ולספור עוד הפעם בלא ברכה הוא רק חומרא בעלמא משום שלא אמר כתיקונה וגם לא מנה שבועות וימים ואף דכתב מג"א ס"ק ד' דאם מנה ימים או שבועות לחוד יצא מכל מקום בכה"ג אפשר שחוזר ומונה בלא ברכה או אפשר שחוזר ומונה כדי לצאת דעת הפוסקים דכל יום מצוה בפני עצמו דאז לא מהני כונה ראשונה ודלא כמ"ש דגם לדידהו כונה ראשונה ונחית לדוחק גדול. ואינני יודע למה לו לדחוקי נפשיה הא בלא"ה ניחא דהרי פסק המחבר בסעיף ח' שאם שכח בא' הימים סופר אחר כך בלא ברכה משום דקי"ל כהני פוסקים דכולן מצוה אחת:
ולפענ"ד נראה עוד דאפילו אי מצות צריכות כונה אין הפירוש דאם עשה בלי כונה לא קיים המצוה כלל אלא עשה חצי מצוה דהיינו המעשה אלא שחיסר חצי המצוה דהיינו הכונה ולכן צריך לעשות עוד הפעם כדי לכווין בעשיית המצוה ולהכי לא אמרו מצוה בלא כונה לא יצא אלא מצות צריכות כונה פירוש מה שהוא מצוה בלא כונה צריך כונה והארכתי בזה במקומות אחרים וכמדומה שמצאתי כן אחר כך לאחד מגדולי האחרונים ועיין בית יוסף או"ח סימן תל"ב שהקשה למה אין מברכין בלשון על ביטול חמץ ותירץ משום דביטול הוא בלב ואין מברכין על דברים שבלב ע"ש. ולפי זה אתי שפיר דאף שלא כוון מכל מקום קיים המצוה בדיבור ואינו יכול לספור אחר כך בברכה דהא סופר רק משום כונה ואין מברכין על דברים שבלב ואתי שפיר. והארכתי בזה בתוס' פסחים קט"ו ד"ה מתקיף. ובזה הנני חותם בברכת התורה וכל טוב כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: