אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רלה

תשובה רלד

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק במדבר מ"ה למב"י תרנ"ה לפ"ק: שוכ"ט לידידי הרב המופלג. מלא פלג. זית רענן. למעלה חן ולמטה חנן. כמו"ה שלמה נ"י קליין יושב בשבת תחכמוני ביישוב מ' קערעסטעש הרב אבדש"ם:

מכתבו הגיעני בזמנו ולא יכולתי להשיב עד היום מפני טרדות שונות ונפשו לשאול הגיע אם במקום שאין אומרים יוצרות ופיוטים בשבתות שבימי הספירה אם י"ל אב הרחמים בשבת שמברכין בו ר"ח סיון או לא:

הנה באמת אין דעתי נוחה להשיב בדבר שאין לו יסוד ושורש בגמרא ופוסקים ומ"מ מפני כבודו לא אשיב פניו ריקם. הנה ברמ"א או"ח סוף סימן רפ"ד כתב שבימי הספירה אומרים אב הרחמים אפילו כשמברכין החודש וכן כתב הלבוש שם שאומרים אפילו כשמברכין החודש לפי שבלאו הכי הם קצת ימי אבל וכן הסכים א"ר ופמ"ג שם. ומה שנתלה מעלתו בדברי באר הגולה בשם רש"ל שכתב דשבת שמברכין ראש חודש אב אינו דומה לראש חודש סיון שאז אומר אב הרחמים על הגזירות שהזכיר ביוצר ומזה פשט דכשאין אומר יוצר אינו אומר אב הרחמים אינו כלום ד אב הרחמים אינו תלוי באמירת יוצר רק בגזירות שהיו אז וכמו שכתב הלבוש שהם קצת ימי אבל רק שמציין המקום אנא הוזכרו אותן הגזירות והראה מקום שהוזכרו ב יוצרות:

ומה שהביא ראיה לדבריו דהרי אבילות שבין המצרים חמירא מאבילות דימי הספירה ואפ"ה אומרים אלא על כרחך דתלוי באמירת יוצר אינו ראיה ועיין בספר שערי אפרים להגאון מוהרא"ז מרגליות בפתחי שערים שער יו"ד אות כ"ט ויראה שבימי הספירה היתה גזירת תתנ"ו ועל זה נתיסד היוצר ואז היו קהלות הרבה שמסרו נפשם על קדושת הש"י לכן אומרים אב הרחמים שנזכר בו על קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם וזה לא שייך בין המצרים:

ועוד נראה לי דאינו ראיה דפתחי שערים שם אות כ"ח תמה למה שכתב ב"י סימן רפ"ד בשם שיבולי לקט נהגו להזכיר נשמות וכו' וכתב הר' בנימין לפי ששבת הוא יום מנוחה דוגמא של לעתיד לבוא ויום שגם המתים נוחין בו ואינם נידונין וראויה להזכירם למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהם ואם כן מה בכך שמברכין החודש או שהוא יום שאין אומרים בו תחנון בימות החול. אבל הדבר פשוט דכיון שיש תוספות קדושה כדאי הוא להגן עליהם וא"צ לתפילה וכן משמע מדברי א"ר סימן רפ"ד אות י"ג ועיין זבחים צ"א דאמרינן אטו ר"ח למוספין דידיה אהני למוספי שבת לא אהני מבואר דמכח זה גם שבת מקודש יותר ועיין בדרכי משה סימן תקמ"ט בשם הג"ה מרדכי ראיתי בתוספתא דשבת שלפני אש חודש אב אין מברכין החודש שנאמר במספר ירחים אל יבא וליתא דאדרבה צריך לברך את ישראל באותו זמן מוכן לפורעניות ע"ש ויש ללמוד מזה דכל שהוא זמן שמחה יותר אין צריך לזה. ואם כן י"ל דבימי הספירה כיון שהם ימי אבל קצת כמ"ש הלבוש מגרע קצת התוספות קדושה של ימים שא"א תחנון או שמברכין החודש והוי רק כמו שאר שבת שהוא יום מנוחה שמתפללים עליהם אבל בימי המצרים שהאבלות חמור ואין יום מנוחה כל כך כשאר שבתות היתה ראויה שלא לומר גם בשאר שבתות אלא כדי שלא להראות בשבת אבילות בפרהסיא אומרים כמו בשאר שבתות אבל כשמברכין החודש שגם בשאר שבתות שמברכין החודש אין אומרים אב הרחמים ואין כאן אבילות בפרהסיא גם עכשיו אין אומרים:

ועוד דבשלמא אם היו מונעים מאמירת פיוטים מפני אבילות בשבת שייך לומר שגם אב הרחמים לא אומרים אבל אם מונעים מפני שאינן רוצים להפסיק בפיוטים בברכת ק"ש כמבואר באו"ח סימן ס"ח אם כן אין לו שייכות כלל לאמירת אב הרחמים. ואם מונעים מפני הטורח ודאי אין טעם שאל לומר אב הרחמים וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהיה ריחו נודף עיין ברכות נ"א. כללו של דבר אין בענינים אלו הלכה ברורה וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלוך אחר המנהג והמנהג הוא לומר אב הרחמים בימי הספירה אפילו בשבתות שמברכין בהם חודש אייר וחודש סיון כמ"ש שערי אפרים שער י' אות כ"ט. ואב הרחמים. ירחם עלינו בתשועת עולמים. וחוסן ישועות. בחג השבועות. יום מ"ת הקדושה כנפש ידידו דו"ש החותם בברכה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה