אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רלג

תשובה רלב

שיל"ת ב' אויפאלו מ"ד למב"י תרמ"ג לפ"ק:

חיים וברכה למשמרת שלום לכבוד ידינ"פ הרב החו"ב. רבתי בדיעות. מור ואהלות וקציעות. כש"ת מו"ה אברהם צבי יונג נ"י:

אשר שאל בענין הנישואין בימי הספירה. הנה בכל המקומות שהייתי נוהגין לעשות נישואין בר"ח אייר ובל"ג בעומר ובר"ח סיון ונ"ל שהוא דלא כמנהג שכתב ב"י ולא כמנהג שכ' רמ"א רק ע"פ הדיעה הג' שהביא מג"א סי' תצ"ג סק"ה כשתסור ז' ימי הפסח ו' שבתות ב' ימים ר"ח אייר וא' ר"ח סיון נשארו ל"ג יום רק דמג"א כ' שם מדהשמיט רמ"א דיעה זו משמע דלא ס"ל הכי מ"מ נראה דהעולם תופסי' דיעה זו לעיקר שמתו בכל ימי העומר ולא פסק בל"ג בעומר רק בימים שאין אומרי' תחנון לא מתו ולכן אין נוהגי' איסור רק בימים שמתו ממש ועיין טו"ז שם ופמ"ג במש"ז שם. אלא דא"כ לפי דיעה זו אסור לעשות נישואי' בל"ג בעומר וצריך לידחק כמ"ש מג"א בשם הב"ח לדיעה ב' דבל"ג בעומר כיון שנוהג איסור במקצתו אמרי' מקצת היום ככולו וצ"ע. אבל עכ"פ אם אין נישואין בל"ג בעומר רק בר"ח אייר ובר"ח סיון אין כאן תרי קולי דסתרי אהדדי:

אמנם גם בלאה"נ כבר כ' חת"ס או"ח סי' קמ"ב דל"ה תרי קולי דסתרי אהדדי כיון דמי שנושא ביום זה אינו נושא ביום האחר וגם משום לא תתגודדו ליכא כמ"ש שם. אך פקפק שם שלא יהי' המסדר קידושין בשני החתונות וגם בני חופה לא יהי' בשתיהם:

אבל לפענ"ד נראה ליישב דבאמת מצד איסור ריבוי שמחה הי' מותר למ' שאין לו אשה ובנים לעשות נישואין ומ"ש הטור סימן תצ"ג הטעם משום שלא להרבות בשמחה היינו במי שיש לו אשה ובנים אבל באין לו אשה ובנים אינו עושה רק משום דלא מסמני מילתא וכמ"ש מג"א סי' תקנ"א סק"ח לענין ר"ח אב ועיין בתשו' שבו"י ח"ב סי' ל"ה שמובא בבאה"ט סי' הנ"ל סק"ג וא"כ זה לא שייך רק על הנושא גופא אבל לא על המסדר קידושין ובני חופה. ובפרט לפי' שני פעמים שהביא הח"י סי' תצ"ג בשם ש"ל ורי"ו משום דלריב"נ משפט הרשעי' בגיהנם מפסח ועד עצרת ועוד שהם ימי דין על התבואה ע"ש סק"ג בודאי נראה שאין הטעם משום אבילות רק משום דלא מסמני מילתא:

ויש קצת צ"ע לטעם השני א"כ גם בימים שאין אומרי' תחנון נמי לא ישא דמשמע בש"ס ר"ה דט"ז דאפי' ביו"ט נידוני' על התבואה ופירות וא"כ מכ"ש בשאר ימים שאין אומרי' תחנוץ ובשלמא לטעם א' י"ל שבימים אלו אין הרשעים נידונים בגיהנם דמטעם זה אין אומרי' צ"ה בימים אלו כמבואר בכמה מקומות אבל לטעם ב' צ"ע:

כן נ"ל ליישב המנהג וכל מקום לפי מנהגו וכמ"ש ח"י סי' תצ"ג סק"ב ואין להחמיר בדינים אלו וכמ"ש ח"י שם ס"ק הנ"ל וסקי"א שם. ויש לי מקום עיון קצת למ"ש מג"א שם בשם הב"ח דבל"ג בעומר אמרי' מקצת היום ככולו והלא כתבו התוס' בנדה דע"ב דל"א מקצת היום ככולו אלא בסופו ולא בתחילתו ע"ש ומכ"ש באמצע שהרי הב"ח קאי לאותן שנוהגי' איסור קודם ל"ג בעומר ואחר ל"ג בעומר וצ"ע:

שבתי וראיתי כי גם לדעת הגאון ר' משולם ז"ל שהביא החת"ס ז"ל הנ"ל א"ש מנהגינו דדוקא אם עושי' נישואין בר"ח אייר ול"ג בעומר וג' ימי הגבלה הוי לדידי' תרתי דסתרי משום דלדעת המחבר אסור בר"ח אייר ולדעת רמ"א צריך לנהוג איסור ל"ג יום ואם לא ינהג אי' בנישואין בג' ימי הגבלה חסרו להו ל"ג יום אבל למנהגינו שאין עושי' נישואי' בג' ימי הגבלה רק בר"ח סיון גם אם עושין בר"ח אייר ול"ג בעומר אכתי פשו להו ל"ג יום לאיסור נישואין ועוד יותר שהרי גם עד ר"ח אייר אין עושין נישואין רק בר"ח אייר גופא א"ש מנהגינו לרמ"א ואין כאן תרי מילי דסתרי אהדדי כלל:

ואמנם גוף דברי הגאון ר"מ הנ"ל תמוהי' בעיני שהוא הבין שלפי מנהג של הרמ"א ס"ל כשיטת תוס' דתלמודי ר"ע מתו עד עצרת רק ביום שאין אומרי' תחנון לא מתו. וז"א דא"כ הי' אסור עד ר"ח אייר ולא הי' היתר רק בר"ח ולפי מנהג רמ"א מותר עד ר"ח אייר אבל מנהג רמ"א הוא עפ"י מדרש שמתו עד ט"ו יום קודם עצרת דהיינו ל"ג יום שלמים ול"ג בעומר אינו סימן שפסקו למות בו ביום אלא סימן על מנין הימים שמתו וכדעת המחבר רק להמחבר נוהגין איסור עד ל"ג בעומר ומשם ואילך מותר ולרמ"א נוהגין היתר עד ר"ח אייר ור"ח אייר בכלל ומשם ואילך נוהגין איסור עד שבועות ולשני המנהגי' נוהגין איסור ל"ג יום וכמו שביאר כ"ז הפמ"ג במש"ז סי' תצ"ג. וע"ז כתב רמ"א שאם נוהג היתר עד ר"ח אייר ונוהג היתר אחר ל"ג בעומר הוי תרתי דסתרי אבל אם אינו נוהג היתר עד ר"ח אייר רק בר"ח אייר ול"ג בעומר אפי' נוהג ג"כ היתר מר"ח סיון ואילך גם בג' ימי הגבלה אכתי פשו להו ל"ג ימים שנוהג איסור נישואין ואין כאן תרתי דסתרי כלל:

ועיין באשל אברהם סי' הנ"ל סק"ה שכ' וצריך ליישב מנהגינו שנוהגין היתר מר"ח סיון ואילך לחשוב הל"ג ימים ע"ש ולא ידענא מה קשי' לי' שאם תטול ז' ימים של פסח וב' ימים ר"ח אייר ול"ג בעומר הרי עשרה ימים וה' ימים מסיון הרי ט"ו ימים טול ט"ו מן מ"ט הרי נשאר עדיין ל"ג יום ועוד יום יותר שהרי נשארו ל"ד יום וצ"ע. אבל לענ"ד נראה דחשבון מכוון דלכאורה קשה איך נוהג איסור ל"ג יום הא בצרו להו שבתות דבלא"ה אסור בנישואין דהוי כקונה קנין בשבת ועיין באו"ח סי' של"ט וא"כ איך עולה לתשלום הל"ג יום על תלמודי רע"ק. מיהו לק"מ לפמש"כ של"ה ריש מס' ר"ה בענין תענית מ' יום קודם יוהכ"פ דמה שחסר מר"ח אלול ואילך ימים שאין מתעני' בהם משלים קודם אלול ואם בימים שקודם אלול אירע לו יום שמחויב להתענות כגון ט' באב או ער"ח ויא"צ אין עולה לו לתשלומי' מ' יום אבל אם אירע לו באלול גופא עולה לו כיון שהם עצמם הימים המקודשים ע"ש וא"כ ה"נ השבתות שהם עד ט"ו יום קודם שבועות שהם בימים עצמם שמתו תלמידי רע"ק שפיר עולי' לו אף שאסורין בלא"ה אבל שבת שאחר ט"ו יום קודם עצרת שאינם רק לתשלום הל"ג יום אינו עולה כיון שאסור בלא"ה וא"כ ליכא רק ל"ג יום במכוון:

אך עדיין תקשי שהרי מט"ו יום קודם עצרת עד ר"ח סיון יש עשרה ימים ויש בו שני שבתות שאינם עולי' לפי סברא הנ"ל ובציר להו יום א' מן הל"ג יום ונ"ל דג"ז לק"מ דהרי לפמ"ש תקשי דיש יותר מל"ג יום דהרי גם ז' ימי הפסח אף דאפי' בחוה"מ אסור בתספורת ונישואין משום אין מערבין שמחה בשמחה או מטעמים אחרים דאמרי' במ"ק דף ח' ומכש"כ ביו"ט דאיכא נמי משום קונה קנין כנ"ל מ"מ לפמ"ש כיון שהם ימים עצמם שמתו תלמידי רע"ק עולי' אך ז"א כיון דמתו ברגל לא התחיל האבילות שלהם עד אחר הרגל כמבואר ביו"ד סי' שצ"ט ס"ב ושפיר אין עולי'. ולפ"ז כיון דמבואר שם דיו"ט שני האחרון עולה א"כ. כשתחשוב יו"ט אחרון של פסח ג"כ לימים הנ"ל ותטול שנ' שבתות שמט"ו יום קודם עצרת עד ר"ח סיון יהי' החשבון מכוון ל"ג יום בצמצום וא"ש:

כתבתי זה להגדיל תורה ולהאדירה אבל עכ"פ על המנהג להתיר בר"ח אייר ול"ג בעומר ור"ח סיון אין כאן פקפק וגמגום כלל לדעת רמ"א ומכ"ש לדיעה שלישית שהביא מג"א שהבאנו לעיל ואין נדנוד רק על ר"ח אייר לדעת המחבר אבל בר"ח סיון מותר אליבא דכל הדיעות והנלענ"ד כתבתי. ובזה אומר שלום מנאי ידידו הדו"ש וכותב בחפזי:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה