אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רלב

תשובה רלא

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' וראיתם אתו תרס"ב לפ"ק:

מאשר שמינה לחמו. במלחמת של תורה. ערוכה ושמורה. מדבר בשפה ברורה. בסגל חבורה. מורג חרוץ ושנון:

וריח לו כלבנון. כבוד שארי הרב מו"ה אשר אנשיל נ"י יונגרייז רב דק"י בדיאנדיאש:

מכתבך מן שבוע העברה הגיעני. ומ"ש בתוס' קידושין ל"ח ד"ה אקריב שכתבו בירושלמי מקשה יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ותי' דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת שאחה"ד והק' מהרי"ט דביבמות ה' אמרי' דלא ילפי' עדל"ת דכרת מפסח ומילה שכן ישנן לפני הדיבור אלמא דעשה דקוה"ד מסתבר טפי דדחי ל"ת. וכתבת דאחרוני' הקשו הא באפשר לקיים שניהם אין עדל"ת וכאן אפשר לקיים שניהם באכילה שלכדה"נ דעשה מקיים ולאו אינו עובד ואמרת דקושי' ירושלמי ע"כ אינו לר"א דר"א שמיתי מתלמידי ב"ש וב"ש ל"ל עדל"ת דלא דריש סמוכי, למשרי כלאים בציצית כמ"ש רש"י מנחות מ' ע"א ועיין פנ"י ביצה ז' וא"כ קושי' ירושלמי רק לר"ע ולר"ע מיבעי' לן בשבועות כ"א אי ס"ל בכה"ת כר"ש דכ"ש למכות וכתב מהרש"א בשם אבן לב דאי כ"ש למכות גם שלכדה"נ אסור וא"כ אף דפשטי' התם דבכה"ת לא ס"ל כר"ש מ"מ קושי' ירושלמי הי' לצד איבעי' דבכה"ת כר"ש ס"ל וא"כ גם הל"ת עובר שלכדה"נ וא"א לקיים שניהם וצ"ל כתי' הירושלמי אבל ביבמות קאי לפי האמת דכרבנן ס"ל ול"ק קושי' ירושלמי כקושי' אחרונים וא"צ לתי' ירושלמי ומסברא אמרי' דעשה דקוה"ד דחי טפי:

ולפענ"ד קושי' מפרשי' לק"מ לפמ"ש לח"מ פ"ה משבועות ליישב דעת הרמב"ם דבהלכה ה' פסק בשבועה שלא אוכל ואכל אוכלי' שאינן ראוי' פטור דלא חשיבא אכילה ובשבועה שאוכל ואכל אוכלי' שא"ר פטור משום דחשיבא אכילה וכן בה"ו בשבועה שלא אכלתי ואכל אוכלי' שא"ר חייב דחשיבא אכילה והוא סתירה מיני' ובי' ותי' לח"מ דבשבועה שאוכל או לא אכלתי כיון דמקיים שבועתו באכילתו ובלא אכלתי עכ"פ לא עשה אי' באכילתו שפיר אמרי' דאחשבי' באכילתו אבל בשלא אוכל ואכל דעובר על שבועתו באכילתו אם אחשבי' לכן אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' ואמרי' דלא אחשבי' ולהכי לא חשיבא אכילה ע"ש ולפ"ז י"ל דה"ט דאף דשלכדה"נ מותר מה"ת מ"מ מקיים מ"ע דאכילה בשלא כדה"נ משום דבמקיים מ"ע אמרי' דאחשבי' אבל בעבירת ל"ת אמרי' דלא אחשבי' כסברת לח"מ וא"כ כאן גם אם יאכל מצה דחדש שלכדה"נ נמי יעבור הל"ת דהא אינו מקיים מ"ע דמצה אלא משום דאחשבי' וכיון דע"כ אחשבי' שוב עובר גם הל"ת וא"א לקיים שניהם ולק"מ:

אבל גם בלא מ"ש הפשוט הוא כך דל"ק קושי' אחרונים דאעפ"י דשלכדה"נ מותר מה"ת מ"מ כשמקיים באכילתו מ"ע מיגו דהוי אכילה לענין מ"ע הוי נמי אכילה לענין הל"ת ועיין סוכה ז' מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי נמי דופן לענין שבת ועיין שבת צ"א ועיין בר"ן יומא ע"ח ע"ב. והנה בריטב"א מכות י"ז כתב אהא דרש"א כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן פי' בה דגמרא גמיר לה ע"כ הי' לפי' זה דסתם אכילה שבתורה הוא בכ"ש ושיעורי' הלמ"מ דבעי' כזית הוא רק לענין קרבן ועיין רש"י שבועות כ"א ע"ב ד"ה ולא אמרו ומל"מ פ"א מחמץ ה"ג ושוב כתב הריטב"א והרמ"ה נתן טעם דלמלקות שהוא במזיד אמרי' אחשבי' אבל קרבן שהוא בשוגג ל"ש אחשבי' ולפ"ז מ"ש מהרש"א בשם ר"י אבן לב דלר"ש דכ"ש למכות גם שלכדה"נ אסור היינו לטעם הר"מ דכ"ש למלקות הוא משום דאחשבי' א"כ בשלכדה"נ נמי שייך אחשבי' אבל אי אמרי' דכ"ש למכות הוא משום דסתם אכילה שבתורה הוא בכ"ש א"כ אין זה ענין כלל לענין שלכדה"נ שהרי כ"ש מקרי אכילה בלשון בנ"א כמ"ש רש"י שבועות כ"א ע"ב ד"ה סתם נמי חייב ובשלכדה"נ אין דרך בנ"א לאכלו ובטלה דעתו אצל כל אדם. ולפ"ז נדחה מ"ש דהא קושי' מפרשי' על ירושלמי ע"כ לא הי' אם הטעם משום אחשבי' דאז לק"מ כמ"ש אלא הקושי' הי' אם הוא מגזה"כ או הל"מ ואם כן הא לא אמרה מהר"י בן לב כלל דשלכדה"נ תלי' בכ"ש. ובזה אומר שלום וברכה ברכת התורה מנאי דודך דושו"ט:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה