אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רכט

תשובה רכח

עוד להנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו תרנ"א לפ"ק. מכתבו קבלתי וכו' ומה שפקפק עמ"ש לדחות דברי ישוע"י בסוגי' דצלי קדר שכתב דבצלאו ואח"כ בישלו ליכא עשה דכ"א צלי אש ולא צלי אש ומבושל ואם צלאו ואח"כ בשלו נהי דאין הבישול מבטל הצליי' ונקרא עוד צלי אש מ"מ מקרי ג"כ מבושל כיון דלענין שבת יש בישול אחר צליי' מטעם שכ' טו"ז סי' שי"ח כיון שיש לו טעם חדש ע"י בישול וע"ז פקפק מעלתו מדברי תוס' פסחים ע"ו ד"ה אלא שכ' דבנצלה כל צרכו תו לא מיפסל משום צלי מחמת ד"א. ואין זה קושי' כלל דבצלי מודינא כיון דגם לענין שבת אין צלי אחר צלי ולא הוי רק צלי אש אבל בבישול דיש בישול אחר צלי בשבת והוי נמי מבושל ל"ה רק צלי אש רק גם מבושל שפיר מיפסל ועיין רש"י פסחים מ"א ד"ה יכול בלשון שני דשוי' חרוכא. והא דכתבו תוס' בדע"ו דצלאו ואח"כ בישלו דאסור היינו דוקא במים משום ריבוי' דבשל מבושל וכו' היינו דוקא לענין דיהי' אסור משום מבושל צריך ריבוי דאל"כ אינו אסור משום מבושל כיון דאין בישול מבטל הצליי' והוי נמי צלי אש אבל משום כי אם צלי אש שפיר אסור צלאו ואח"כ בישלו כיון דהוי נמי מבושל וכמ"ש:

תו פקפק על דברי דא"כ מאי פריך הגמ' בשלמא בשלו ואח"כ צלאו חייב דהא בשלו אלא צלאו ואח"כ בשלו אמאי ולפמ"ש שפיר אסור משום כ"א צלי אש ובשלמא לדעת מהרש"ל י"ל דפריך מלשון חייב דמשמע מלקות ומוכח דחייב משום בישול דאי משום כי אם צלי אש אינו חייב מלקות דאינו רק עשה אבל לדעת מהרש"א בסוגי' דשייך לשון חייב אף שאינו חייב מלקות קשי'. ולפענ"ד נראה דאפי' אי חייב פי' אסור כמהרש"א פריך שפיר כיון דכאן הי' בישול או קודם צליי' או אח"כ ואפשר למטעי דחייב ואסור משום מבושל אם איתא דאינו אסור משום מבושל רק משום כ"א צלי אש הו"ל למתני בהדי' חייב משום צלי אש כדקאמר ר"ח לקמן לר"ח ברי' דר"נ אעכ"ח דבאמת חייב ואסור משום מבושל ופריך שפיר ובשלמא בברייתא דצלאו כ"צ שפיר נקט יהא חייב סתם דלפי' א' דרש"י דמיירי בבשלו אח"כ כונתו באמת שיהא חייב משום מבושל ולפי' שני דשוי' חרוכא ושוי' קלי אש ליכא למטעי דיהא חייב משום מבושל כיון דלא בשלו כלל וע"כ חייב משום כ"א צלי אש אי לוקין עליו חייב מלקות ואי אין לוקין עליו פי' חייב אסור או מכות מרדות כמהרש"א וכן בברייתא שניי' באכל חי ליתא למטעי דחייב משום מבושל וע"כ משום כ"א צלי אש וכן לר"ח בל"ק ליכא למטעי דמשום מבושל קאמר כיון דאמרי דלענין שבת פטור דלא מקרי בישול ע"כ חייב דקאמר משום כ"א צלי אש כדפי' רבא אבל הכא כיון דאיכא למטעי דמשום מבושל קאמר הו"ל לפרושי בהדי' דחייב משום כ"א צלי אש אלא עכ"ח דבאמת משום בישול קאמר ופריך שפיר:

שוב הק' במנחות מ"ה דקאמר נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי ומשני רבינא כהנים איצטריך לי' סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגביהו תשתרי נמי נבילה קמ"ל. ותמה הא בחולין ק"כ אמרי' דמשו"ה צריך בחלב נפש לרבות השותה ולא ילפי' מחמץ ונבילה במה הצד משום דחלב הותר מכללו ופריך נבילה נמי אישתראי מליקה דחטאת העוף לכהנים ומשני כהנים משולחן גבוה קזכי ותקשי ל"ל נפש גבי חלב נילוף מחמץ ונבילה ורמז שכן הק' ג"כ בס' שלמי נדבה:

ונ"ל ואקדים דאני הקשיתי להיפוך דרש"י פי' משולחן גבוה קזכי והיתירא משום גבוה הוא אבל לגבי הדיוט לא אשכחן דהותר וא"כ מאי קאמר הואיל ואישתרי מליקה לגביהו וכו' הא לא הותר לגביהו כלל והיתירא משום גבוה הוא. עוד ק"ל דמשנה שלימה שנינו בזבחים ס"ו וכולן אין מטמאי' בבית הבליעה ופירש"י אעפ"י שנפסלו מליקתן מטהרי' מידי נבילה והרי כיון שנפסלו ל"ש משולחן גבוה קזכי והיתירא משום גבוה דהא פסול לגבוה ואפ"ה הותר משום נבילה דאין מטמא בבית הבליעה וא"כ הדק"ל הא נבילה נמי הותר מכללו. ושלישים על כולו דשם משמע דמליקה דחטאת לישראל נמי אישתרי משום נבילה ואינו אסור לישראל משום דהוא קה"ק ואין נאכלי' אלא לזכרי כהונה כדקתני בזבחים נ"ג וכמ"ש רמב"ם פ"ג מה' מעה"ק ה"י וכן משמע ברמב"ם רפ"ז מפסוהמ"ק וא"כ מה קאמר רבינא הואיל ואישתרי מליקה לגביהו אישתרי נמי נבילה הא אי' נבילה אישתרי במליקה לכל ישראל ונימא דאישתרי להו נמי נבילה. ועוד איך קאמר בחולין הנ"ל כהנים משולחן גבוה קזכי התינח כהנים אבל ישראל מאי איכא למימר דאישתרי להו נמי איסור נבילה במליקה וא"כ נבילה הותר מכללו:

והנלפענ"ד בזה דיש להבין בשלמא הא דאמר בביצה כ"א כהנים משולחן גבוה קזכי א"ש בין לדעת שב יעקב דפי' לכם דהאונ"פ צריך שיהי' של ישראל אבל אם הוא של נכרי אעפ"י שהוא לצורך ישראל אסור וה"נ כיון שהוא של גבוה וכהנים משולחן גבוה זכי אעפ"י שהוא לצורך אכילת כהנים אסור בין לדעת נוב"י קמא או"ח סי' כ"ט דפי' לכם לצורך ישראל מותר אעפ"י שהוא של נכרי מ"מ כאן כיון דכהנים משולחן גבוה קזכי אין השחיטה בשביל צורך כהנים רק לצורך גבוה והם אין אוכלי' לצורכם רק לצורך גבוה שהוא מצוה ואכלו אותם וכו' ועיין באבני מילואי' תשו' ב' וכן בקידושין נ"ב כהנים משולחן גבוה קזכי והו' ממון גבוה ואינו שלהם לכן אינה מקודשת וזה עצמו בב"ק י"ב ע"ב וכן בעירוכין כ"ד כהנים משולחן גבוה קזכי ואינו חוזר לבעלי' רק נשאר לגבוה וכהנים מגבוה קזכי אבל כאן מה מהני דמשולחן גבוה קזכי מ"מ הרי אוכלי' נבילה:

לכן נ"ל עפמ"ש הש"ך סי' פ"א סקי"ג עמ"ש הרא"ש דמימי חלב אסורי' ואל תתמה שהרי מותר עם האוכל וכשפי' מן האוכל אסור דהכי אשכחן בדם האיברי' כשהוא מובלע בבשר מותר וכשפירש אסור ומחלק דהתם שפיר יכול לחול אי' דם כשפירש אבל הכא שהאי' משום אבמה"ח אינו חל בשעה שפירש מה"ת אינו יכול לחול אח"כ כשפי' מן האוכל שהרי אז אינו פורש מה"ח ולפ"ז אי' נבילה נמי צריך לחול בשעת מיתה [ורמב"ן בחומש כ' דנבילה הוא כמו נפילה דב' ופ"א מתחלפין בלשון ופי' נבילה נפילה שנופלת לארץ כשתמות] אבל אם אינו חל בשעת מיתה א"י לחול אח"כ שאח"כ אינו מיתה וא"כ א"ש כיון דמליקה אישתרי לגבוה וא"כ בשעת מיתה אינו חל עלי' אי' נבילה שוב אח"כ מותרת גם לכהנים דאח"כ אינו יכול לחול עלי' אי' נבילה וזה פי' כהנים משולחן גבוה קזכי והיתירא משום גבוה הוא. ולפ"ז מותרת גם לישראל מה"ט כיון דאין אי' נבילה חל בשעת מיתה משום דאישתרי לגבוה ואפי' נפסלו אין מטמאים כיון דאישתרי נבילה לגבוה שוב אינו חל אי' נבילה. אך התינח לבתר דידעי' דלא אישתרי נבילה לכהנים מקרא דנבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים אבל אי לאו קרא הו"א דאישתרי מליקה לגביהו דכהנים ואישתרי נמי נבילה ואז פשיטא דלישראל לא הותרה ול"ש כלל משולחן גבוה קזכי ושפיר קאמר רבינא סד"א וכו' היינו אי לאו קרא דיחזקאל ובחולי' שפיר קאמר משולחן גבוה קזכי לבתר דכתיב קרא וכנ"ל ואז לישראל נמי שרי ואפ"ה לא הותר מכללו שלא הותר אלא לגבוה וממילא אינו חל אי' נבילה אח"כ ומיושבי' כל ד' קושיות הנ"ל אשר הקשיתי וא"ש:

עוד אקדים מה ששמעתי להקשות לראב"י בפסחים כ"ט דיליף שאור דאכילה משאור דראיי' וחמץ של אחרים מותר באכילה ובהנאה תקשי בחולין ק"ך ל"ל נפש בחלב לרבות השותה נילף מחמץ ונבילה ואי דחלב הותר מכללו הא חמץ נמי הותר מכללו בשל אחרים. ולפענ"ד נראה לפי"מ דאמרינן בגמ' פסחים מ"ג ע"ב קאי באוכלי' מרבה אוכלי' קאי באוכלי' ומרבה נאכלי' בתמי' ע"ש ולפ"ז נ"ל סברא ישרה דהרי אנן מרבינן שותה אף שיש חסרון בנאכלי' כמ"ש בחי' הרשב"א שם שנשתנה מברייתו וע"ז קאמר שפיר דא"א למילף חלב מחמץ ונבילה שכן הותר מכללו בנאכלי' בחלב חיה והשתא אלו הי' מין חמץ שהותר בנאכלי' הי' מקרי גם חמץ הותר מכללו אבל אין שום חמץ מותר בנאכלי' אלא באוכלי' אם אוכל חמץ שאינו שלו ולא מקרי הותר מכללו לגבי נאכלי'. ומכ"ש דא"ש טפי למ"ש תוס' חולין קט"ו ע"ב ד"ה כה"כ דדוקא חלב מקרי הותר מכללו משום דכתי' כל חלב משמע אפי' דחיה והדר שרי דחיה זה חשיב הותר מכללו אבל בב"ח לא כתי' כל ולהכי אף שהותר בבהמה טמאה וטובא דאמר לעיל לא מקרי הותר מכללו ע"ש ולפ"ז נהי דבחמץ כתי' כל מחמצת לא תאכלו הלא האי כל קאי אנאכלי' ואלו הותר מקצת נאכלי' הוי הותר מכללו אבל בנאכלי' לא הותר כלל רק באוכלי' ובאוכלי' לא כתיב כל לא מקרי הותר מכללו וא"ש:

ולפ"ז תקשי מה פריך נבילה נמי אישתר' מליקה דחטאת העוף לכהנים והוי הותר מכללו הא למ"ש ז"א נהי דבנבילה נמי כתיב כל לא תאכלו כל נבילה מ"מ האי כל קאי אנאכלי' ולא אאוכלי' והלא בנאכלי' לא הותר כלל שום מין נבילה אלא באוכלי' דהיינו שהותר לכהנים וא"כ אין כאן הותר מכללו דבאוכלי' לא כתי' כל. אך זה שיבוש דהרי שאר נבילה אסור גם לכהנים מקרא דיחזקאל ומליקה דחטאת העוף מותר גם לישראל כנ"ל וא"כ יש מין נאכלי' שהותר ופריך שפיר דנבילה נמי הותר מכללו. וכ"ז לפי האמת דשאר נבילה אסור לכהנים מקרא דיחזקאל ומליקה מותר נמי לישראל משום נבילה כנ"ל אבל רבינא שפיר קאמר כהנים איצטריך לי' דאי לאו קרא סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגביהו אישתרי נמי נבילה ואז מליקה לא שרי רק לכהנים ולא לישראל וא"כ בנאכלי' לא הותר נבילה כלל רק באוכלי' ול"ק כלל קושי' הגמ' נבילה נמי אישתרי וכו' כי קושיין הנ"ל ותו לא צריך לתי' הגמ' ושפיר א"א למילף חלב מחמץ ונבילה משום דחלב חותר מכללו ושפיר צריך בחלב נפש לרבות השותה. וד' ישקינו מים מבור בית לחם. ושארית ישראל ירחם. וידשן בשמן ראשינו כוסינו רוי' ונהי כגפן פורי'. בעצה ותושי'. כנפשו ונפש ידידו דו"ש החותם בברכת התורה ולומדי':

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה