אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רכח

תשובה רכז

שיל"ת ב' אויפאלו י"ג ניסן תרנ"א לפ"ק:

יברכנו ד' וישמרנו ממשהו חמץ. ומכף מעול וחומץ. לידידי הרבני המופלג חו"ש. וריח לו כלבנון. ביראת ד' שמו ינון. כמו"ה אברהם יצחק גרינבערג נ"י:

מכתבו הגיעני לעת כזאת דטרידנא טובא לכן עת לקצר ומ"ש ליישב הרמב"ם בסוגי' דצלי קדר פסחים מ"א ניתן להאמר בדרך פלפול אבל מ"ש ליישב קושי' תוס' איך יליף שאר משקי' מק"ו הא אין מזהירין מה"ד ואי לאיסורא בלא"ה איכא עשה דכ"א צלי אש ותי' דנפ"מ בצלאו ואח"כ בשלו דליכא עשה דכ"א צלי אש דהא צלי אש הוא אבל משום ק"ו אסור דהא צלאו ואח"כ בשלו במים חייב כדאמרי' בגמ'. הנה אף שכ' שכיון בזה לישוע"י מ"מ לא נהירא לפענ"ד משום דאפי' אי צלאו ואח"כ בישלו פטור משום דאין בישול מבטל הצלי מ"מ היינו דוקא דלא מקרי מבושל רק גם צלי שהרי שם צלי לא בטל אבל זה ברור דנקרא גם מבושל דמה"ט יש בישול אחר צלי לענין שבת כמבואר סי' שי"ח משום דיש בו גם טעם בישול עיין טו"ז שם אלא דיש בו גם טעם צלי ולהכי אינו חייב משום מבושל משום דאינו כולו מבשל אבל עשה דכ"א צלי אש ודאי אית בי' שפיר שלא יהי' רק צלי אש וכאן אף שהוא צלי אש מ"מ הוא מבושל ג"כ ואסור משום דבעי' רק צלי אש ולא שיהי' מבושל ג"כ:

וראי' לסברא זו מירושלמי שהביא תוס' פסחים ע"ה ד"ה וגרפו שהק' כשהפסח נצלה בתנור והגחלי' תחתי' הלא חום התנור ג"כ מבשלו והוי צלי מחמת ד"א ע"ש ומאי קושי' נהי דחום התנור מבשלו הלא הגחלי' ודאי מבשלי' והוי צלי אש אעכ"ח דהכא שאני משום דכתי' כ"א צלי אש ואינו רשאי להיות שום דבר אחר לא צלי מחמת ד"א ולא טעם בישול:

ועוד דממנ"פ אי צלאו ואח"כ בישלו חייב מצד הסברא דצלי מבושל הבישול מבטל הצליי' א"כ פשיטא דלאו צלי אש הוא ול"ל ק"ו ואי גם לר"י ילפי' לי' מבשל מבושל וכמ"ש תוס' ד"ה אר"כ א"כ אכתי תקשי קושי' תוס' לפי הס"ד דאכתי לא ידע מהך דרשא דפריך ורבנן האי בשל מבושל מאי עבדי לי' ואמאי ל"ק לי' קושי' תוס'. ומה"ט ל"ק נמי מה שהק' אהא דפריך מאי ביניהו נימא דא"ב דלרבי לוק' ולרבנן אין לוקי' מק"ו דלפי הס"ד גם לרבנן לוקי' מריבוי דבשל מבושל רק דמצד הק"ו אינו אסור בצלי קדר וכמ"ש כ"מ:

מיהו לדעת הרמב"ם בסה"מ שורש ב' שכל מה שנלמד מריבוי אין לוקי' עלי' בלא"ה לק"מ דגם לרבי דיליף מבשל מבושל אין לוקי' ואף דצלאו ואח"כ בישלו דילפי' ג"כ מריבוי דבשל מבושל בלא"ה קשה למה קתני בברייתא דחייב ולוקי' היינו מטעם שכתבו התוס' דריבוי דקרא מגלה דבישול דקרא איירי אף בצלאו ואח"כ בישול ואם באנו לידי מידה זו אף בשאר משקי' דיליף מק"ו לוקי' דק"ו מגלה דקרא איירי גם בבישול בשאר משקי' וכמ"ש תוס' וממנ"פ קושי' לק"מ:

ומה שתמה על כ"מ שכ' דרמב"ם פוסק כרבנן הא הרמב"ם כ' בפירוש דשאר משקי' חייב משום שכ' ובשל מבושל. פשוט דכונת כ"מ דלמסקנא דמרבי' לרבנן צלאו ואח"כ בישלו ריבה הכל צלי קדר ושאר משקי' ולא קאמרי רבנן אלא דאי לאו קרא הוי ידעי' שאר משקי' מק"ו והכי משמע לשון הרמב"ם שכ' ובשל מבושל ריבה הכל:

ומה שתמה על רש"י דכ"א צלי אש אתי ללאו דהיינו אל תאכלו ממנו כי אם צלי אש א"כ איך קאמר בברייתא שאין ת"ל כ"א צלי ופירש"י דהא כתיב לעיל מיני' צלי אש הא איצטריך ללאו. נ"ל לפמ"ש הרמב"ן בהשגות לס' המצות שורש ט' בטעם הדבר דללשון שני אפי' חדא לא לקי אף שכל הנכנסי' תחת לאו הזה מטעם א' ומשם א' נאסרי' לפי שאינו מזכיר שם האיסור כענין בנבילה וכו' אל לא תאכלו כי אם צלי אש לא הזכיר שם הנאסרי' אבל שלל אותם במותר ע"ש. ולפ"ז נ"ל אפי' למאן דס"ל דלקי עלי' אף ששלל אותם במותר היינו משום שהוצרך לכתוב לשון זה כדי ללמד בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא אבל אי נימא דבשעה שאינו בקום אכול צלי נמי יש בבל תאכל נא וקרא איצטריך רק להלקות עליו אין ת"ל כי אם צלי אש ולשלול אותם במותר דבכה"ג לכ"ע אין לוקי' עליו כיון דליכא טעמא אמאי שלל אותם במותר ולא כ' שם הנאסרי' ולפ"ז שפיר קאמר הברייתא שאין ת"ל כי אם צלי אש ללאו ולשלול במותר אע"כ ללמד בשעה שישנו וכו' וא"ש:

ומה שתמה על ברייתא דקתני יכול אכל כזית נא מבעו"י יהא חייב ודין הוא וכו' הא אין מזהירין מה"ד ואין עונשי' מה"ד. פשוט דאין כונת הברייתא דילפינן לה בק"ו מבחוץ אלא דמכח הק"ו אמרינן דכש"כ דקראי מיירי נמי באכל כזית נא מבעו"י ועדיף ממה שכ' תוס' לעיל דהאי ק"ו אינו אלא דמגלה דבישול דקרא מיירי אף בשאר משקין וא"כ שפיר לוקין וא"ש. ויען נפישי מילי דפסחא אסתגר בזה. וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות. ויחוש ישועות הניבאות. כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה