אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רכד

תשובה רכג

שיל"ת ב' אויפאלו ד' במדבר תר"ן לפ"ק:

שוכ"ט לכבוד הרבני המופלג בתורה כמו"ה איציק אהרן נ"י:

מכתבו קבלתי וכו' ומה שתמה על תוספתא פ"ה דפסחים הביאו כ"מ פ"ב משגגות הי"ד חטאת יחיד ועולת יחיד ששחטן בשבת לשמן וזרק דמן שלא לשמן חייב שהורצו הבעלי' ותמה הא מבואר בריש זבחים ושם ד"ד דבחטאת בין שינוי קודש ובין שינוי בעלי' פוסל בד' עבודות ובשאר קרבנות עכ"פ לא עלו לבעלי' לשם חובה ואיך אמרה התוספתא שהורצו הבעלי'. ואי בזורק לשם חולין דכשר כדאמרי' בזבחים מ"ו ע"ב דאין חולין מחללי' קדשים מ"מ הא אמרינן שם דאינו מרצה וכן פסק הרמב"ם פט"ו מפסולי המוקדשין. ועוד מה נתינת טעם הוא זה שחייב הואיל והורצו הבעלי':

אהובי נ"י. ענין טבד"מ הוא עמוק וצריכא עיונא רבה אשר א"א לי כעת מפני פיזור הנפש ומ"מ לא אשיב פניו ריקם ומ"ש מה נתינת טעם הוא לפי פשוטו אינו נתינת טעם רק הוא כאלו אמר חייב אפי' שהורצו הבעלי' דעשה מצוה מ"מ חייב כיון דשחיטה לא הי' לשם דבר המותר לא מקרי טבד"מ עיין פסחים ע"א ע"ב. ומה דקשי' לי' הא לא הורצו הבעלים אפי' בעולה אדרבה עיקר שינוי בעלים בשאר זבחים חוץ מפסח הוא בזריקה או שחישב בשאר ד' עבודות וזרק בשינוי בעלים עיין רש"י פסחים ס"א ע"א ד"ה אבל, י"ל לפמ"ש הצל"ח בפסחים ע"א ד"ה אמר יחזקאל דבעולה משכחת שינוי בעלים שעולה לשם חוב' כגון שזרק לשם מת או אינו יהודי ואינו מחוי' כפר' כמותו דכיון דאפי' במחויב כפרה כמותו הקרבן כשר רק שאינו עולה לבעלי' א"כ כי מיעוט רחמנ' עליו ולא על חבירו שמחוי' כפר' כמותו עכ"ח מלמד שאם אינו מחויב כפרה כמותו עלו אפי' לשם חובה ע"ש. וא"כ שפיר קאמר אפי' בעולת יחיד באופן הנ"ל שהורצו הבעלים מ"מ חייב. אלא דהא קשי' אם התוספתא בעי לאשמעי' רבותא דאפי' כשהורצו הבעלים מ"מ חייב אמאי נקטה וזרק דמן שלא לשמן הו"ל למינקט רבותא טפי אפי' בזרק דמן לשמן דודאי הורצו הבעלי' ועיין תוס' חולין מ' ד"ה חייב נמי חייב:

לכנ"ל לפמ"ש בתשו' [ע"ל סי' רנ"ה] ליישב קושי' שאג"א סי' ס"ד שהק' אהא דמבע"ל בביצה ל"ד בעוף הנדרס מהו לשחטה ביו"ט אמאי לא פשט ממתני' דביצה דכ"ה דשוחטי' מסוכנת ביו"ט אע"ג דצריכה פירכוס אחר שחיטה. וכתבתי ליישב בדבר חדש דבשבת צ"ז ע"ב אמרי' נתכווין לזרוק ד' וזרק ח' פטור אם לא אמר כל מקום שתרצה תנוח ומשום דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דלא נתקיימה מחשבתו פטור ועיין תוס' בשבת דע"ב ע"ב ד"ה נתכווין ולפ"ז נ"ל ודאי בשוחט בהמה בריאה אעפ"י שנתנבלה בשחיטה מ"מ שפיר תיקון להוציא מידי אבמה"ח דאף דהוא נתכווין להוציא גם מידי נבילה ובזה לא נתקיימה מחשבתו אבל מ"מ הא נתכווין להוציא מידי אבמה"ח ג"כ וא"כ נתקיימה מחשבתו במקצת ודמי לנתכווין לזרוק ח' וזרק ד' בשבת צ"ז שם דחייב או לכתוב שם משמעון ע"ש אבל מסוכנת שרוצה לשחוט פן תמות הלא אין כונתו כלל לתקן אי' אבמה"ח דגם אם תמות לא יהי' אי' אבמה"ח רק נתכווין לתקן אי' נבילה וא"כ אם לא תפרכס והוי נבילה לא נתקיימה מחשבתו כלל אף שתיקן אי' אבמה"ח מ"מ לא נתכווין לזה ול"ה מלאכת מחשבת ומותר ממנ"פ אם תפרכס שפיר קשחיט דהוי אונ"פ ואם לא תפרכס הרי הוא נבילה ואינו מלאכת מחשבת ומותר עכ"פ מה"ת ואפי' איכא אי' דרבנן מ"מ כיון שיש ספק אם תפרכס הו"ל ס' דרבנן ושרי משום הפסד ממונו וא"ש:

ולפ"ז יש לתמוה בהאי דפסחים ע"ג דקאמר שתיקן להוציא מידי אבמה"ח ופירש"י לב"נ וכ' הצל"ח משום דלמאי דקי"ל בהמה בחיי' לאו לאיברי' עומדת א"כ לא חל אי' אבמה"ח אלא בתולש אבר וא"כ לגבי ישראל לא משכחת אי' אבמה"ח כלל בחטאת דהא אי' קדשי' קדום ואין אי' אבמה"ח חל על קדשי' ולכן פירש"י שתיקן אי' אבמה"ח לב"נ ומאי שיש לדקדק בדבריו הא אבמה"ח הוי אי' מוסיף לב"נ עיין תוס' חולין ק"ב ד"ה ור"י ודק"ג ד"ה מ"ס כבר יישבתי במק"א ואין כאן מקומו ולפמ"ש תקשי נהי נמי דתיקן אי' אבמה"ח לב"נ מ"מ איהו לא נתכווין לתקן אי' אבמה"ח לא לישראל שהרי אי' אבמה"ח אינו חל ולא לב"נ שהרי אסור לישראל להאכיל קדשים לב"נ עכ"פ היכא דאסור לישראל עיין ש"ך יו"ד סי' ש"ו סק"ח וע"ש סי' ש"ז וא"כ נהי דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ מ"מ כיון דלא לכך נתכווין ל"ה מלאכת מחשבת ואמאי חייב. אך ז"א דבשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז בשוגג וטעה בכל אלו אפשר נמי דטעו דשרי ליתן ממנו לב"נ ושפיר נתכווין להוציא מידי אבמה"ח לב"נ ושפיר מקרי תיקן וחיי' משום שבת. אבל בהאי דתוספתא קשי' כיון דזרק דמן שלא לשמן ונפסל הקרבן א"כ מאי תיקן וא' דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ הא כיון דשחיט לשמן עכ"ח לא נתכווין להוציא מידי אבמה"ח לב"נ דקדשים כשרים ודאי אסור לתת לב"נ שהרי כתיב ואכלו אותם אשר כיפר בהם ונהי שעל הב"נ אין אי' ליקח ולאכול כמ"ש צל"ח אבל כיון שלישראל אסור לתת לו והוא שחט לשמן עכ"ח לא נתכווין לזה וא"כ ל"ה מלאכת מחשבת אמאי חייב. אך זה שיבוש דהרי בשעת שחיטה עדיין הי' ראוי לזרוק לשמן ולרצות על הבעלים ולהיות זבח כשר ושפיר תיקן בשעת שחיטה לישראל ומה שקלקל אח"כ שכבר נעשה המלאכה בזריקה אינו מוציאתו מידי עבירה שעבר. ולפ"ז א"ש פי' התוספתא חטאת יחיד ששחטן בשבת לשמן ואעפ"י. וזרק דמן שלא לשמן וא"כ נפסל הזבח ולא תיקן כלום ע"מ חייב. הואיל והורצו הבעלים פי' בשעת שחיטה הי' ראוי' להרצאה. וד' יאיר עינינו במאור תורתו ויצוה עלינו ברכתו. כנפשו ונפש ידידו הנאמן:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה