אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה רכג

תשובה רכב

שיל"ת ב' אויפאלו ג' שמיני ט"ו למב"י רנ"ת לפ"ק:

בימי הספירה. יהי' ד' לך לעזרה בני יקירי וחביבי הרב המאוה"ג וכי' כמו"ה יצחק יעקב נ"י בלוהם עם נאות ביתך כלתי החשובה א"ח מ' שרה ריזל שתחי' לאוי"ט בק"ק אבראהאם:

כתבך מקודם הפסח ואחר הפסח קבלתי ושמחתי בשלומכם אשר תלי"ת גם ממנו לא נעדר וכו' ומה שיצאת לסתור דינו של מחה"ש דשרשים דרשות מבטלין מרור דמצוה שכתב כן בסי' תע"ה במג"א סק"ה שכתב בשם פסקי מהרא"י ואפי' אכל הברי' שלם לא מקרי ברי' לצאת בפחות מכזית דהא אין יוצאי' בשרשי' ופי' מחה"ש וא"כ א"א לאכלו בשרשי' דאתי שרשי' דרשות ומבטלי' מרור דמצוה וכיון דצריך להסיר ממנו השרשי' תו לא מקרי ברי' כמ"ש סי' ר"י והק' למ"ש תוס' פסחים קט"ו ע"ב ד"ה ידי דכל שא' נותן טעם בחבירו ל"ש ביטול א"כ ה"נ במב"מ שאין טעמו משונה ל"ש ביטול מצוה. ואני בעניי אינני יודע אפי' לפי הבנתך בכונת התוס' מי הגיד לך שהקלחי' והשרשי' שווי' בטעמם אולי אינם שווין ושפיר שייך ביטול מצוה:

אבל לפענ"ד אין זה כונת התוס' דהא אנן קי"ל מב"מ חד בתרי בטל ומבשא"מ בטעמא טע"כ מה"ת ועיין סי' צ"ח וא"כ אדרבה בשווי' בטעמא שייך טפי ביטול מצוה מבשאינם שווי' בטעמא והרי בזבחים ע"ח אר"ל גבי פגול ונותר וטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור דאין מבטלין זא"ז ושם מיירי במב"מ בשר בבשר וקאמר עלה בדע"ט ופליגא דר"א דס"ל מצות אין מבטלת זא"ז ואם איתא דהא דמצות מבטלת הוא דוקא באין שור' בטעמא אבל בשווין בטעמא אין מבטלת תקשי נהי דס"ל לר"ל דמבטלת מ"מ בשר בבשר דשוה בטעמא אין מבטלת ואמאי פטור. ודוחק לחלק לענין זה בין רשות דמבטל מצוה ובין אי' ומצות מבטלי' זא"ז. אבל אינני צריך לאריכות הזה ובהדי' מבואר שם ע"ח דאפי' אי אי' מבטלי' זא"ז היינו דוקא במב"מ בטעמא אבל במבשא"מ בטעמא דהיינו עשה עיסה מחטי' ואורז ויש בו טעם דגן אדם יוצא י"ח בפסח ואפי' רשות אינו מבטל המצוה ותוס' שם ד"ה אלא הק' מפסחים קט"ו לא לכרוך אינש מצה ומרור בהדדי דאתי מרור דרבנן ומבטל מצה דאו' ואמאי הא מבשא"מ טע"כ מה"ת ותי' דהתם חוזק המרירות הוא מבטל טעם מצה אבל אורז לא מבטל טעם דגן ועוד דהתם כשאוכל כזית מצה אבל אם אוכל הרבה שרי ע"ש עכ"פ מבואר דבאינו שוה בטעמא יותר אינו מבטל מבשוה בטעמא:

אמנם כונת תוס' בפסחים קט"ו דל"ש ביטול אלא כשלועסו יחד דאז מבטל א' את חבירו משום שהם מעורבי' בלעיסה שייך בי' ביטול ואף דל"ש ביטול אלא ברוב מ"מ כאן אפי' שיעור שניהם שוה א"א שלא יהי' נבלל בלעיסה מיעוטו של זה ברובו של זה ובטל המיעוט ברוב וכמ"ש רש"י בזבחים הנ"ל אבל כשהם שלמים לא מיבעי' אם שיעורן שוה ודאי ל"ש ביטול ואין כאן רוב אלא חד בחד דאינו בטל אלא אפי' יהי' יותר מחבירו לא מבטל לי' משום דאינו מעורב דוק ותשכח שכן כונת התוס' ודברי מחה"ש נכוני':

אמנם מה שהכריחו למחה"ש לפרש כן היינו משום דקשי' לי' מה שהק' בחי' רעק"א שם האוכל עוף טמא אף באין כזית חייב משום ברי' אף דאין עצמות שלו בכלל אי' וה"נ אף דאין השרשי' בכלל המצוה אם אכלו שלם הוי ברי' ולהכי הוצרך לומר דאינו יכול לאכול השרשי' דמבטל המרור ע"ש. אבל לפענ"ד נראה סברא ישרה דבשלמא בעוף טמא דאמרה תורה לא תאכל עוף טמא בין גדול ובין קטן. ועיין תוס' חולין צ"ו ע"א ד"ה מאי טעמא וביו"ד סי' ק' והרי כך נקרא עוף טמא עם העצמות ואם יחלקו העצמות מן הבשר אין שמו עליו שפיר נקרא ברי' אף דאין עצמות בכלל אי' אם אוכלי' בפ"ע אבל כאן דאמרה תורה אכול מרור והרי לא נקרא מרור רק הקלחי' ולא השרשי' וא"כ לא אמרה התורה כלל אכול ברי' וא"כ אפי' אכלו עם השרשי' אינו ברי' שהרי השרשי' אין שמו עליהם מרור כלל:

ועוד נראה לחלק דדוקא בעצמות שהוא דבר שאינו ראוי' כלל לאכילה אין קפידא אם אינו בכלל האיסור דהא מה שאינו בכלל האיסור הוא רק מצד שאינו ראוי' לאכילה אבל אם אכלו שלם גם העצמות בכלל האיסור כמו באבמה"ח דאינו חייב אלא על משהו בשר גידי' ועצמות אבל שרשי' דראוי' לאכילה ואפ"ה אינם בכלל מצות אכילה שפיר אמרינן דאפי' אכלו שלם לא מקרי ברי' דהא אינו שלם שחסרו ממנו השרשי' שראוי' לאכילה דאינו יוצא בהם ועיין היטב במג"א סי' ר"י סק"ד ותבין:

ומה שהק' עוד שם בחי' רעק"א על דברי מחה"ש דבשלמא התם אמרינן דמעט מצה נכנס במרור רשות ובצר לי' שיעורא אבל הכא סוף סוף במשהו מרור שלא נתבטל בשרשי' יוצא מדין ברי' כיון שאוכל כולו. היא תמיה ביותר שאם גם חלק מהקלח נתבטל א"כ לא אכל כל הקלח רק חצי' ואיך יהי' נקרא ברי' ואפי' לתוס' ורא"ש שהביא מג"א סי' ר"י דאם הביא לפניו שלם אפי' לא אכל גרעין הוי ברי' היינו דוקא בגרעין שאין דרכו לאכלה אבל בדבר שדרכו לאכול הגרעין אם לא אכלו מודה דל"ה ברי' כמ"ש מג"א שם מכ"ש כאן שלא אכל כל גוף המרור. ועוד נ"ל דתוס' ורא"ש מיירי רק באפשר לאכלו שלם אז מקרי ברי' בהובא לפניו שלם אף שלא אכל הגרעין אבל כאן דלא משכחת שיאכל מרור ברי' שלימה ודאי לא מהני מה שהובא לפניו שלם להיות לו דין ברי':

ומזה תבין דמ"ש לחלק דלא מקרי ברי' אלא לענין איסור אם אין בברי' שלימה שום דבר מותר או במצוה אם אין בברי' שלימה שום דבר שאין יוצאי' בו אבל כאן דיוצאי' במקצתו בקלחי' ואין יוצאי' במקצתו דהיינו בשרשי' לא מקרי ברי'. ליתא דקשי' מעוף טמא כנ"ל, אלא החילוק כמ"ש לעיל. אבל מה דקשי' לך על חילוקך דאמר שמואל בחולין צ"ו לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד ופירש"י אעפ"י שהגיד ארוך אינו נאסר אלא רק על הכף ואפ"ה מקרי גיד ברי' לק"מ דהתם במה שאסרה תורה דהיינו גיד שעל כף הירך אין בו דבר המותר וה"נ אלו אמרה תורה אכול קלחי' הי' מקרי ברי' דבמה שציותה תורה לאכול אין בו דבר שאינו יוצא בה אבל התורה אמרה אכול מרור וכל עשב מר קרוי' מרור כפירש"י בחומש ויש ה' מיני' שיוצאי' בהם חזרת ועולשי' תמכא וחרחבינא ומין שנקרא בשם העצם מרור ואין ספק שכזית מכל ה' מינים מצטרפי' כיון דשיעורן שוה א"כ אין כאן ברי' מצד הכתוב בתורה רק מצד שהוא ברי' שלימה כמו ענבה אחת לענין ברכה אחרונה ואם אין יוצאי' רק במקצתה אין כאן ברי' שלימה ולא מקרי ברי' ועייה"ט בכל המקומות שציינתי לעיל ותמצא שכן הוא. אביך הדו"ש באה"ר:

עמרם הק' בלוהם:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה