בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה רה
שיל"ת ב' אויפאלו אח"פ תרנ"ד לפ"ק:
ברכת שמים. ושלום וחיים. על ראש בני אהובי הרבני החריף ובקי מו"ה יודא צבי נ"י ולמחברתך כלתי כבתי החשובה המושלמת יקרה. צפירת תפארה מ' רבקה תי' לאוי"ט.
שמחתני במכתביך בהודיע משלומך ושלום אהלך זו אשתך תי' לאוי"ט אוהל בל יצען ובפרט עם כתב האחרון אשר בו הודעתני כי קבעת עתך לתורה ולתעודה יהי' ד' עמך ותצליח בכל דרכיך דרכי תורה ויראת ד' ואשבע נחת מכם. ואשר נועצת עמי על סדר לימודך דעתי שתלמוד שיעורי' חולין עם הראשונים ופוסקים להבין על בורי' ולא תבלה זמן הרבה לחדש חידושי' רק לפעמים ושיעור פשוט תלמוד מס' נדה ושו"ע ה' נדה או מס' שבת ושו"ע או"ח ה' שבת כי הלכתא רבתא לשבתא ומ"מ תלמוד בכל יום דף אחד בש"ע או"ח וגם מספרי מוסר ומדרש אל תנח ידך אז תשכיל בכל אשר תעשה:
ועתה אשיב על ד"ת מה שדקדקת בפסחים ל' דאמר שמואל וכו' ואי לא דרישנא לכו כר"ש אמאי לא אמר דרישנא לכו כר"ש דנוטלפ"ג מותר. הנה לפי פשוטו אין כאן קושי' דמשו"ה אמר דרישנא לכו כר"ש משום דשמואל כר"ש ס"ל רק דלא רצה לדרוש משום דאתרי' דרב הוי כדאמרי' התם בגמ' אבל לדרוש דנוטלפ"ג מותר לא הוי בידי' דאולי ס"ל דנוטלפ"ג אסור. אלא דקשי' שהרי תוס' בע"ז ל"ו ד"ה בשלמא הוכיחו דשמואל ס"ל נוטלפ"ג מותר אבל מ"מ לק"מ כמ"ש תוס' בפסחים שם דאפי' אי ס"ל לרב נוטלפ"ג מותר אפ"ה ישברו אי הלכה כר"י א"כ אפשר דשמואל נמי הכי ס"ל ואין היתר רק משום דהלכה כר"ש:
אמנם אכתי תקשי לשיטת רש"י דה"ט דרב משום דנוטלפ"ג אסור ולדידן דקי"ל מותר לא קי"ל כרב א"כ שמואל דס"ל נוטלפ"ג מותר לידרוש להו כן ונ"ל עפ"מ שדקדקת למה כתב רש"י וזה משעברו עליו ימי הפסח הופג טעמו בדופני הא לרש"י שלהי ע"ז לינת לילה פוגמת ולא ניחא לך דרש"י לרוחא דמילתא כתב כן, ולפענ"ד דרש"י רצה ליישב בזה דלא תקשי הא מ"מ לכתחילה אסור דגזרי' שאב"י אטו ב"י וכמ"ש תוס'. אבל הדבר נכון דתוס' כתבו בע"ז ס"ו בשם י"מ דהיכי דמשהו אסור גם נוטלפ"ג אסור ותוס' דחו דמשהו מב"מ הטעם מתחזק כיון דשווה בטעמא אבל לפגם הטעם בטל והק' בחמץ דגם שא"מ במשהו יאסור נוטלפ"ג ותי' כיון שהוא גזירה אטו מינו לא יהיה טפל חמור מן העיקר ע"ש ומ"מ הרמ"א סי' תמ"ז ס"י הביא יש מחמירים נוטלפ"ג בפסח ולא ס"ל חילוק זה וא"כ י"ל דגם רש"י ס"ל כן ואם כן נוטלפ"ג אסור בפסח אפי' בדיעבד אם נתבשל בתוכו ולפי"ז אין לגזור אחה"פ שאב"י אטו ב"י דאחה"פ לא שכיח ב"י אלא במקרה ועיי' תוס' ד"ה דילמא וע"כ דנגזור אטו ב"י ביום א' של פסח והא לא גזרינן כיון דביום א' של פסח אסרי' גם התבשיל אפי' בדיעבד ועיין באשר"י שלהי ע"ז כעין סברא זו. וזה כונת רש"י משעברו עליו ימי הפסח כבר הופג טעמו בדופני הכלי ולא משכחת ב"י דנגזור שאב"י אטו ב"י. וכ"ז לרב דס"ל בזמנו גם שא"מ במשהו ואם כן גם נוטלפ"ג אסור בפסח אבל שמואל ס"ל דשא"מ אפי' בזמנו בנו"ט א"כ נוטלפ"ג מותר אפי' בפסח התבשיל בדיעבד וממילא דהקדירה אסורה דגזרי' שאב"י אטו ב"י ושפיר לא דריש להו דנוטלפ"ג מותר וא"ש:
ומ"ש ליישב עפ"י ירושלמ' ר"פ א"ע רשבר"י בשם רב קדירה שבישל בה חמירא לא יבשל בה מאותן המין אלא לאחה"פ וכו' והוא נגד גמ' דילן וניחא לך דירושלמי מיירי שנפגם קודם הפסח והוי סרוחה מעיקר' דאינו חל עליו שם אי' ובגמרין מיירי אחר שחל עליו שם אי' והארכת בזה. אינו נראה דאם אינו חל עליו שם אי' אפי' מינו לשתרי אפי' בפסח ויש לי אריכות דברים בפי' דברי ירושלמי. ועוד דבירושלמי קאמר ובלבד לאחר ג' תבשילי' ועיי' במפרש שם דס"ל דלאי' דרבנן מהני הגעלה ג"פ לכ"ח וכן הוא בירושלמי תרומות פי"א ואם כן אין טעמו משום דלא חל שם אי' על הפגם:
ומ"ש דרש"י ס"ל כשיטת רשב"א ור"ן דהבליעה בעצמותה אינ' פגום רק פוגמת בתבשיל הבא אחריו משא"כ בשהה בדופני הכלי כמה ימים נגד הבליעה נפגמת והארכת בזה אינני יודע מה נפ"מ בנ"ד אם הבליעה גופא נפגמת או פוגמת בתבשיל הבא אחריו ס"ס נוטלפ"ג הוא:
ומה שהבאת סתירת רש"י מפסחים לע"ז ס"ז שפי' א"א דלא פגמה פורתא בתבשיל הבא אחריו ובפסחים מ"ד פירש"י מטעם הכלי נפגמה הבליעה, לפענ"ד אין כונת רש"י בפסחים לומר שהבליעה בעצמותה פגום רק שנפגמ' ע"י הכלי בתבשיל הבא אחריו אבל כונת רש"י לומר דודאי בכלי חדשה אין כאן פגם בב"י רק בכלי ישנה גם ב"י פוגמה פורתא מטעם הנבלע בכלי מכבר שהוא אב"י ועיין בש"ך סי' ק"ג סקח"י מוכח דאפילו בשלו בה בתוך מעל"ע מ"מ הוי הבליעה הישנה פגום אחר מעל"ע ופגמה פורתא מה שנבלע בכלי מחמת הבליעה הישנה:
ומ"ש ליישב קו' או"ח על חכ"ץ סי' ע"ה וסי' פ' דמהני יישון יב"ח לכלי חמץ אם כן אמאי פסקינן בסי' ק"ב דכלי אי' בשני כלי' של היתר בטל ולא מקרי דשיל"מ משום דצריך הוצאות על הגעלה והא אכתי הוי דשיל"מ לישנו יב"ח עפ"י דברי באה"ט הנה דבריו דחוקי' בכוונת רמ"א אבל מ"ש ליישב עפ"י סברתי דאו"ב שנתערב ל"ש דשיל"מ ניתן להאמר אך חמיך הגנ"י דחה סברתי מס"ט ומנדרי' שהם דשיל"מ הנה מס"ט אינני נכנס בפלפול כי אין פי' להך דשיל"מ הזה וצ"ע רב אבל לא כיוונת יפה בסברתי שהיא כך דלא אמרי' דשיל"מ אא"כ הותר למה שנאסר והרי כמו שאסור או"ב כן אסור בנו ואותו וא"כ אם שחט בנה היום הרי לא נאסרה האם לשחוט מעולם אלא ביום שנשחט בנה והרי גם למחר אם ישחט בנה הב' תהיה אסורה לשחוט ואם תהי' מותרת אם לא ישחוט בנה הרי לזה לא נאסרה מעולם ולכן לא הוי דשיל"מ וה"נ גבי כלים אינם נאסרים אלא משום בליעת אי' ולאחר יב"ח כבר נתיבש כל לחלוחי' וכלה ואבד א"כ לא הותר מה שנאסר שהרי אינו בעולם כלל ולא מקרי דשיל"מ. ואפי' נאמר שאינו כלה מן העולם כלל רק דהו' כעפרא מ"מ למ"ש תוס' מנחות כ"ב ע"ב והאי דפסחים ל"ק אף למ"ד בתר בטל אזלי' דמשקי' לכי מסרחי אין שם משקין עליהם ולא אפשר לתרומה שתעשה חולין ע"ש ושאני שם כ"ג דנבלה כי מסרחי נמי שם נבלה עלה כמ"ש תוס' שבועות כ"ד ד"ה אלא וה"נ כי נעשה עפרא אין זה מה שנאסר לא הותר מעולם ולא מקרי דשיל"מ:
ועוד נ"ל דלכאורה קשה ל"ל ה"ט דצריך להוציא הוצאות ת"ל כיון דעכשיו שבע מלבלוע אם כן כשיבשל בו לא יבלע הרבה משא"כ כשיפלוט בליעתו על ידי הגעלה יבלע הרבה ממה שיבשל בו אח"כ ואם כן יש לו הפסד ול"ש עד שתאכלנו וכו' אך זה שיבוש דתחת אשר יפלוט בליעתו יבלע מי הגעלה ועיי' טו"ז סי' צ"ג ולא יבלע הרבה מתבשיל שיבשל אח"כ והתינח בהגעל' אבל אם יישנו יב"ח שכל' כל לחלוחי' ויבלע הרבה מתבשיל שיבשל בו שפיר לא מקרי דשיל"מ [וע"ל סי' ר"א]:
אבל מה שצל"ע קצת למה דקי"ל בסי' צ"ח ס"ה דבכלי דמהני הגעלה לא אמרי' חענ"נ ועיי' ש"ך שם דבכלי חדש אפי' בכ"ח ל"ש חענ"נ אם כן בכלי איסור שנתערב בב' כלי היתר הוי רק תערובות הבליעות יבש ביבש דחד בתרי בטל ואיך נימא דהוי דשיל"מ דאפשר להגעילם והא אם יגעילם לא יאכל לא בליעת אי' ולא בליעת היתר אם לא שנאמר אילולי דצריך להוציא הוצאות ואין לו הפסד בזה הוי כמבטל אי' לכתחלה ועיי' חוו"ד שכתב דטעם דשיל"מ משום דהוי כמבטל אי' לכתחילה וא"ש:
ומ"ש במכתבך שנית בענין דלא דריש להו שמואל נוטלפ"ג מותר ניתן להאמר ואני כבר הארכתי במכתבי ולא אאריך עוד כ' אין הזמן מסכים. אבל מ"ש ליישב קו' או"ח דמ"פ ולישהינהו וכו' דילמא ס"ל כר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה ומשו"ה א"א להשהות הקדירות עד לאחה"פ דצריך לבער הבלוע מן העולם כמ"ש הר"ן לענין שריפת נותר וכו' ע"ש וכתבת דק"ל למ"ש תוס' דטעם חמץ בקדירה הוי רק משהו משום דאין רגילי' להשתמש הרבה ביחד א"כ ליבטול האי משהו בשאר הבליעה שיש בקדירה דקודם פסח בטיל בס' וא"כ שפיר מותר להשהות הקדירה אך הוא דמי יימר שיש בהבליעה ס' וא"כ לא נתבטל אבל תערובות חמץ מיהא הוי ותוס' רפ"ק כתבו דבתערובת חמץ ליכא ב"י וא"כ א"צ לבער הבליעה ומיושב קושי' או"ח. ובזה מיושב קושי' תוס' שהק' הא אין מבטלין אי' לכתחלה דז"א דרב אסר רק א"מ אטו מינו ואם כן רק מדרבנן אסור וכיון שכבר נתערב בשאר בליעה שבקדירה הוי רק מוסיף ומבטל דמותר בדרבנן כמבואר ביו"ד סי' צ"ט:
ראשית דבר אינני יודע קושיתך דליבטל קודם פסח בס' ועל מה תיסוב הקושי' דלבשל בה בפסח וודאי אסור דהרי קי"ל בסי' תמ"ז דחוזר וניעור ואם שאר הבליעה הוא ג"כ מב"מ עם החמץ אינו בטל כלל דרב ס"ל מב"מ לא בטיל ואפי' קודם פסח ועובר אב"י בפסח ואם שאר הבליעות הוא מבשא"מ עם החמץ גם כן גזר רב שא"מ אטו מינו וחוזר וניעור ואסור מדרבנן בפסח וב"י וודאי ליכא ומתורץ קושי' או"ח אבל קושיתך א"י על מה תסוב, ומה שדחית דמאן יימר שיש בהבליעה ס' הוא אמת דאין כוונת רש"י ותוס' שבשאר הבליעה שבקדירה הוא משהו אלא שאם יבשלה בה א"מ יהיה ס' נגד החמץ אף שאין במה שבקדירה ס' נגד כל הקדירה מ"מ בחמץ יש ס' לפי שאין כל הבלועה חמץ רק מעט ונגד זה המעט יש ס' במה שמשתמש אח"כ בשא"מ:
אבל מ"ש דתערובות חמץ מיהו הוי ולשיטות תוס' אינו עובר בב"י אינו אמת דכבר כתב הטור סי' תמ"ב דהיכי דנרגש טעם חמץ לא מקרי תערובות חמץ ועוברים בב"י דטע"כ דאו' ולא מקרי תערובות חמץ אלא בדבר שנותנים בו רק לקיוהא בעלמא וכן כתב המג"א בסי' תמ"ב דאפילו להסוברים דטע"כ אי ליכא כבכא"פ לא לקי על אכילתו מ"מ עובר בב"י דהרי יש לו כזית חמץ בביתו כמ"ש הרמ"ך ע"ש. ומה"ט אני תמה על או"ח שתי' על קושי' הנ"ל שאין כאן בלוע אלא משהו כמ"ש רש"י ואין כאן מצות שריפה דז"א דבכלי גדול דיש בכל הבלוע כזית חמץ אם אינו בטל בס' בא"מ שפיר עובר בב"י כיון שיש לו כזית חמץ בביתו וכונת רש"י רק דבתבשיל שמבשל בהקדרה הוי חמץ רק משהו ויש ס' נגדו וכנ"ל:
ומ"ש ליישב קושי' התוס' הוא שיבוש דהרי רב ס"ל כר"י דחמץ לאחה"פ אסור מה"ת וא"כ נהי שכבר נתערב בשאר הבליע' שבקדירה מ"מ אסור להוסיף ולבטל על אי' דאו' רק למה שתי' תוס' דהכא ל"ש אין מבטלי' וכו' קאמר הגמ' דמ"מ אסור להשתמש בשא"מ דגזר אטו שמא ישתמש במינו ובמינו אפי' בדיעבד אסור דמב"מ לא בטל:
ומה שהארכת בכתוב השלישי ליישב דעת הסמ"ג הנה גוף קושי' פמ"א על חכ"ץ אמאי ישברו הא מהני יישון יב"ח לא הבנתי הא חיישי' דאתי' בהו לידי תקלה לזמן מרובה יב"ח והוא בכל אדם ובכל שנה. ומ"ש על קושי' או"ח ח דלמא ישברו משום ביעור חמץ כמו בנותר דלמ"ש תוס' פסחים דהחמירו חכמים לבער אף דמה"ת סגי בביטול הוא משום דילמא אתי למיכל וכיון דא"א למיכל רק ע"י בישול ל"ש שישכח כמ"ש תוס' חולין י"ד ד"ה מחתכי' בדבר שצריך מרא וחצינא. אף שנהניתי מזכרונך וחריצותך מ"מ אינו אמת דהאי ישברו גם לפי פי' הפשוט אינו מ"ע שישבר אלא שאינו רשאי להינות ופי' ישברו שאין בהם תועלת והולכי' לשבירה ולאיבוד וא"כ קושי' א"ח במקומה דילמא הולכי' לשבירה ולאיבוד משום מצות ביעור דאו' דצריך ביטול עכ"פ וא"כ אסור להשתמש בהן אחה"פ דא"כ לא מהני הביטול משום הערמה כדאי' בירושלמי פכ"ש ה"ב ועיין במג"א סי' תל"ד סקי"ז ובאחרונים ועוד דקושיתו לר"י דאב"ח אלא שריפה ואולי לפי שיטתו לא סגי בביטול מה"ת וכבר הלכו בזה נימושות. ובזה נדחה גם תי' שני שכתבת כיון דרב ס"ל כר"י דחמץ לאחה"פ אסבה"נ א"כ איסורו אי' עולם וא"צ לבער כמו בב"ח וכמו"ש תוס' ריש פסחים דכל הקושי' הוא כיון דעכ"פ צריך ביטול מה"ת א"כ ע"כ הולכי' לשבירה ולאיבוד:
ומ"ש דלחכ"ץ דמהני יישון יב"ח א"כ חמץ אין איסורו אי' עולם לא כונת יפה דא"כ בב"ח וכל אי' נמי אינן אי' עולם דלח"ץ כולהו מהני בהו יישון יב"ח אלא כיון דבעינא הוא אסור לעולם מקרי אי' עולם. ועוד דהא דמותר לאחר יב"ח היינו משום דאז כבר נתיבש ואינו בעולם א"כ איסורו אי' עולם כל זמן שהוא בעולם. ואפי' אי נימא דגם אח"כ הוא בעולם אלא שפגום מאוד ולכן מותר ג"כ הוא כן בכל אי' ולא ניתר האי' והוא אי' עולם אלא שאין כאן אי' דזה מעולם לא נאסר דכ"ש אם הי' פגום כ"כ מעיקרא דאינו אסור דאפי' מאן דס"ל נוטלפ"ג אסור מודה בסרוחה מעיקרא:
ומ"ש ליישב קושי' הר"ן אמאי ישברו הא יכול להשתמש בהם צונן דאפשר רב ס"ל דאפי' צונן אסור להשתמ' משום רוצה בקיומו של איה"נ כשי' שבתוס' ע"ז ל"ב שתי תשובו' בדבר חדא דא"כ לא הי' צריך הגמ' לומ' דגזרי' שא"מ אטו מינו ות"ל דגם אינו מינו אסור משום רוצה בקיומו ועוד אפי' להני שיטות אין אסור רוצה בקיומו אם אין לו תועלת מאיה"נ רק בכה"כ וחמץ בפסח שמצוה לבערם ואסור לקיימם מה"ת אבל חמץ לאחה"פ דליכא ב"י ומותר לקיימו אין רוצה בקיומו אסור אא"כ איה"נ גורם לו הנאה אבל אם משתמש בצונן אין הבליע' גורם לו שום הנאה אינו אסור משום רוצה בקיומו ועיין במג"א סוסי' ת"נ והארכתי בזה במק"א:
ומה שהקשית על דברי הר"ן שהעלה דנוטלפ"ג מותר בחמץ אפי' בעינא והק' מפת שנתעפשה ונפסלה מאוכל אדם והכלב יכול לאכלה דמטמא טומאת אוכלי' ונשרפה עם הטמאה בפסח והא אינו ראוי' לגר ואינה קרוי' נבלה ותי' דהא דנשרפת ה"ט מפני שראוי לשחקה ולחמע בה עיסות אחרות והוא נגד סוגי' דע"ז ס"ח דמשני שאני עיסה הואיל וראוי לחמע בה כמה עיסות אחרות ואפ"ה ר"ש מתיר אלמא דלמ"ד נוטלפ"ג מותר לא מהני ה"ט דראוי' לחמע בה עיסות אחרות. לפענ"ד לק"מ דכך כונת הר"ן ודאי אם אוכל פת שעיפשה ונפסלה מאוכל אדם פטור משום דאינו ראוי' לגר אבל א"א לומר דפקע מיני' אי' חמץ כמו נבלה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבלה דהא חזי לחמע בה עיסות אחרות והתם בע"ז רצה להוכיח דגם בפגום מעיקרא מחלוק' וס"ל לר"מ דאסור וע"ז דחה דלעול' ר"מ ס"ל בפגום מעיקרא מותר דאינה קרוי' נבלה ולא חל עלי' שום אי' ועיסה שאני דראוי לחמע בה כמה עיסות אחרות ושפיר חל עלי' שם אי' לענין לחמע עיסות אחרות שהוא לשבח ואעפ"י דכשאוכלה הוא פגום מ"מ הוי רק כשהשביח ולבסוף פגום דאסור לר"מ כיון שחל עליו שם אי' ור"ש מתיר משום דס"ל גם השביח ולבסוף פגם מותר אף דחל עליו שם אי' מ"מ השתא פגום הוא וה"נ מודה ר"ש דאסור לחמע בה עיסות אחרות שהרי לענין זה הוא לשבח וחל עליו שם אי' וכר"ן הנ"ל מ"מ כשאכלו מותר דהשתא הוא לפגם והוי כהשביח ולבסוף פגם. ועיין בריטב"א שם שכתב א"נ דשאני התם דלא חזי' למידי אבל הכא דחזי' לחמע בה לא חשיב לה ר"מ פגם והיינו דלא חשוב לה פגום מע מעיקרא דלא חל עליו שום אי' כיון דחל עליו שם אי' לענין לחמע בה עיסות אחרות והוי כהשביח ולבסוף פגום ור"ש מתיר דסוף סוף לגבי עיסה זו פגם הוא כשנתחמצה יותר מדאי ולא חזי' למילתא דאינה ראוי' לאכילה ע"ש והיינו דכשאוכלה פגום הוא ונהי דחל עלי' שם אי' לענין לחמע בה עיסות אחרות מ"מ לא עדיף מהשביח ולבסוף פגם דמותר לר"ש וכונתו למ"ש וא"ש:
ומה שהשבת על דבריי שהטור בסי' תמ"ז הביא דעת רש"י שפסק נוטלפ"ג מותר בפסח אינו תשו' דאני לא כתבתי רק דרש"י ס"ל כן אליבא דרב ומשו"ה לא גזרו אב"י אטו ב"י אבל לדינא לא פסק רש"י כן וכמו"ש הטור ובזה אומר שלום לך ושלום לעזרך מקודש ושלום לחמיך מחותני הגנ"י ולביתו כנפשכם ונפש אביך שוחר טובכם:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: