אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה ר

תשובה קצט

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק תרסה"ל:

אלפי שלומים. מגבהי מרומים לכבוד ידינ"פ הרב הגאון המפורסים כגן הדסים. חריף ובקי. אור הברקי כש"ת מו"ה יודא ג"פ נ"י אבדק"ק ס' מיהאלי:

אחדשת"ה באהבה עתה באתי להשיב כיד ה' הטובה עלי במה שאין רצונו להורות בלי חוות דעתי העניה ע"ד חביות של עץ שיש ספק אם הי' בהם יין שהי' מעורב בשפיריטוס וזה יותר מיב"ח שלא נשתמש בהם שום דבר ולענין יי"נ מבואר סוס"י קל"ה דמהני יישון יב"ח כי קמבע"ל לענין חמץ בפסח. ובני אהו' הרבני החריף מו"ה בן ציון נ"י במכתבו אליו האריך בזה ושמחתי כי הוטבו דבריו בעיניו ואם חכם בני ישמח לבי גם אני. אלא שבני נ"י הביא מאו"ח סי' תנ"א סכ"א דחביות של חרס שנשתמש בהן שכר מותר בהגעלה או בעירוי ג' ימים מעל"ע ולא גרע יישון יב"ח מהגעלה לפי הטעם המבואר בסי' קל"ה שכבר נתיבש כל הלחלוחי'. ושוב דחה דבחביות של עץ דעת הב"ח וטו"ז ומג"א שאין להכשיר אף בשל שכר אע"ג דשכר ביין הוי נטלפ"ג דשפיריטוס הוי דבר חריף ונו"ט לשבח כמ"ש מג"א שם סוס"ק מ'. והנה מ"ש דלא יגרע יישון מהגעלה ועירוי מה ענין שמיטה אצל הר סיני הגעלה ועירוי מפליטין ויישון מכלה או פוגם במקומו. וממילא גם מה שדחה לפי דעת הב"ח ליתא דבהגעלת מביות של עץ הטעם משום שיש בהם גומות וגם א"א לנקר בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא והוא חמץ גמור וישאר בעין כמ"ש מג"א סי' תנ"א סקט"ל וזה ל"ש ביישון דהא נתיבש כל הלחלוחית. ותמהני על ידידי רופ"מ שלא שת לבו לזאת:

ואמנם בגוף הדבר אי מהני יישון יב"ח דעת חכ"ץ בתשובה סי' ע"ה וסי' פ' דאפילו נשתמש בכלי חמץ בחמין מותר להשתמש בו בפסח אפילו בחמין ע"י יישון יב"ח מדינא רק לכתחילה אסור משום גזירה אבל בדיעבד ודאי מותר ע"ש ואפילו בישל בו דבר חריף והביא ראיה מיישון קנקנים בע"ז ל"ד וביו"ד סי' קל"ה. וכן מחרצנים וזגים ושמרים של יי"נ דאמרינן בע"ז ל"ד דמהני בהו יישון יב"ח ואם באיסור בעין מהני יישון כ"ש בבלוע בכלי אפי' נבלע בחמין ועיין ביו"ד סי' קכ"ג סי"ד וט"ו וט"ז ובתשו' פמ"א ח"א סי' כ"ג השיג דשאני חרצנים וזגים ושמרים דשליט בהו אוירא ומתיבש ביישון יב"ח עד שלא נשאר בו לחלוחי' כלל משא"כ בנבלע בדופני הכלי דלא שליט בי' אוירא אינו מתיבש ואפי' לאחר יישון יב"ח עדיין נשאר בי' לחלוחי' ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתו בזה הוא חרצנים וזגים ושמרים אין איסורן מחמת עצמן אלא משום יין הנבלע בהם וכמ"ש הוא בסי' קכ"ד ד"ה ועתה ואין האויר שולט ביין רק בחרצנים וזגים ושמרים ואמרינן דעי"ז מתיבש היין הנבלע בהם וה"נ בנבלע בכלי נימא כיון דשליט אוירא בכלי מתיבש האיסור הנבלע בהם:

אבל לפענ"ד נראה לחלק בדרך אחר דבחרצנים וזגים ושמרים כיון שהוא בצונן אינו נבלע בפנימיות שלהם ולא בפנימיות הפסולת של שמרי' ואפי' מה שנבלע בכלי בצונן אינו נבלע אלא בנקבי הפארוס לכן ביישון יב"ח מתיבש ומותר אבל חמין ובישול מוליך הבליעה בכל חלקי הכלי ואין מקום ריק מבליעה וכל זמן שאין הכלי יבש עד שתפרך בצפורן כבחולי' מ"ו ובכורות ל"ז יש בה לחלוחי' וא"כ גם לחלוחי' הבליעה לא כלתה:

ושוב הקשה פמ"א מפסחים ל' דאמר רב קדירות בפסח ישברו ופירש"י רב לטעמי' דס"ל חמץ לאח"ז אסבה"נ כר"י ואית לי' במשהו וס"ל נטלפ"ג אסור ופריך ואמאי לישהינהו אחה"פ וליעבד בהו שלא במינן ומשני גזירה דילמא אתי למיעבד בהו במינן ואמאי לא פריך לא ישתמש בהו כלל ולישהנהו עד אחר יב"ח ואי משום דחיישינן לתקלה הא בכלי שנאסר ל"ח לתקלה דהא קנקנים של נכרים מותר ליישן יב"ח ועיין ע"ז ע"ה וביו"ד סי' קל"ח ס"ו ע"ש. ולפענ"ד נראה דיש לחלק דקנקנים של נכרים בדילי מיני' לכן ל"ח לתקלה אבל חמץ דלא בדילי מיני' חיישינן יותר לתקלה ועיין תוס' ריש פסחים ומשו"ה אסור לשהינהו יב"ח ועיין ביו"ד סי' נ"ז סח"י בהג"ה. ויותר נראה דבכלים של יי"נ כיון דיכול להכשירם גם באופן אחר כמבואר בגמ' ושו"ע שם ולא שכיח שישהנו באיסורו יב"ח לא גזרינן דילמא אתי' לידי תקלה אבל בכלים שאין להם שום תקנה רק יישון יב"ח וכ"ש בקדירות של חמץ שהוא בכל השנים ולכל ישראל שפיר חיישינן דאתי' בהו לידי תקלה ועיין באשר"י שלהי ע"ז מה שמחלק בין כלי שאב"י לתבשיל שנתבשל בה. ובזה מיושב ג"כ מה שהק' פמ"א מהא דמשני שלהי ע"ז הא כמ"ד נוטלפ"ג אסור והא כמ"ד נטלפ"ג מותר וכן בע"ז ל"ח ע"ב גבי הכוספן של נכרים משני הכי רומי' דברייתא ואמאי לא מוקי תרווייהו כמ"ד נטלפ"ג אסור והא דקתני אסור תוך יב"ח והא דקתני מותר אחר יב"ח. ולפמ"ש ניחא כיון דאסור ליישנן יב"ח לא שכיח להכי לא מוקי בהכי אלא דהא בורכא דהא התם כיון דיש להם תקנה בהדחה והגעלה וליבון שפיר ליישנן:

לכן נ"ל לחלק באופן אחר דדוקא בקנקני' של נכרים מותר ליישנן ולא חיישינן דאתי בהו לידי תקלה וישתמש בהם אף דאם משתמש בהם אפילו אחר מעל"ע אסור דהא יין אינו נוטלפ"ג ביין ואדרבה כל כמה שהוא מתישן הוי לשבח יותר כמבואר בה' יי"נ סי' קל"ז סוס"א ועיין בש"ך שם סק"ו מ"מ הא תשמישו בצונן ואינו אסור מה"ת אלא ע"י כבוש מעל"ע ועיין בש"ך סי' קל"ה סקל"ג ולהכי לא חיישינן לתקלה דעד שיעבור מעל"ע יזכור ועיין תוס' חולין י"ד ד"ה מחתכי' אבל בכלי אי' למ"ד נטלפ"ג אסור שאם ישתמש בו אפי' בדיעבד אסור מה"ת תוך יב"ח אסור להשהותו דחיישי' לתקלה וכמ"ש האשר"י ריש חולין דדוקא אם רמא"ש מומחי' ואם שחט מותר בדיעבד אפי' לא בדקי' מותר לשחוט לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"ש אבל אי לא אמרינן רמא"ש מומחי' אסור לשחוט לכתחילה על סמך שיבדקנו אח"ש דילמא אישתלי וכעין זה כתבו טו"ז וש"ך בכמה דוכתי ועיין בש"ך יו"ד סי' ח"י סק"ה אבל למ"ד נטלפ"ג מותר אף דלכתחילה אסור להשתמש בכלי שאב"י מ"מ כיון דבדיעבד התבשיל מותר שפיר שרי ליישנו ול"ח לתקלה ולפ"ז א"ש דבפסחים שם אליבא דרב דס"ל נטלפ"ג אסור ליכא למיפרך וליישנן יב"ח דאסור להשהותם משום תקלה דגם לאח"ז אסור מה"ת כר"י וגם שם בע"ז ליכא לאוקמי תרווייהו כמ"ד נטלפ"ג אסור והא דקתני מותר היינו לאחר יב"ח דכיון דנטלפ"ג אסור אינו רשאי ליישנן משום דחיישינן לתקלה וא"כ יישון לא שכיחא ולא מוקי לה בהכי:

ובחכ"ץ בעצמו הק' ממשנה ה' פ"ט דכלים חרסי' שנשתמש בהם משקי' טמאי' ונפלו לאויר התנור הוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת וכן בגפת חדשה אבל בישינה טהור ש"מ דחרסי' בלועי' גריעי טפי מגפת וזגים דבגפת טהור לאחר יב"ח ובחרסי' גם לאחר יב"ח טמא ותי' דאף שיש בהם לחלוחי' משקה גם לאחר יב"ח ומשו"ה לענין טומאה הם בטומאתם מ"מ לענין אי' כיון שטעמם פג וריחם נמר הוי כעפרא ע"ש בסי' ע"ה ופמ"ג בשפ"ד סי' ק"ג סקי"ט תמה דמ"מ חזי' דגפת שהוא פסולת שהי' בהם שמן בעין מהני יישון יב"ח אלמא שאין בהם לחלוחי' כלל ובחרסי' יש ש"מ דבכלי שמור בתוכו א"כ אין ראי' מזגי' ודורדי'. ולפענ"ד לק"מ למה דאמרי' נדה ס"ב ע"ב יכול לצאת והקפיד עליו ד"ה טמא כי פליגי דיכול לצאת ולא הקפיד עליו וכו' ע"ש ולפ"ז י"ל דגם בגפת יש עדיין לחלוחי' כמו בחרסי' רק שטעמו פג וריחו נמר והוי כעפרא רק החילוק דבחרסים כיון דיכול לצאת ומקפיד עליו שיצא כדי שלא יפגום בתבשיל שיבשל בו עיין בר"ן שלהי ע"ז בישינה טמא אבל בגפת שהוא בעין אינו מקפיד עליו שיצא כיון דהוא כעפרא לכן בישינה טהור וא"ש:

אמנם אחרי כל אלה קשה לסמוך ע"ז שיהני יישון יב"ח דהרי כתב. בתשו' רשב"א סי' תקע"ה וזה פשוט דלא סגי יישון אלא בכלי יין והראי' מהאי פינכא אין ראי' חלוטה דאולי שלא ישתמש קודם מיהא ביין דוקא סברא שכלה הלחלוחי' ופמ"ג הנ"ל הבין בכונתו משום דמשקה יין קליש ע"ש ולפענ"ד נראה יותר שכוון למ"ש הר"ן בחולין קי"א ד"ה סכין ששחט בה ואע"ג דאשכחן גבי יי"נ דכלי הבלוע ממנו בעי הדחה ואע"ג דצונן בצונן הוא מיי"נ ליכא למיגמר שהרי נשתנה דינו מכל אי' שבתורה שהרי החמירו במכניסו לקיום ובכ"ח שתחילת תשמישן באי' ובכלי הגת שלא להתירה אפי' בהדחה והכשירו של יי"נ ג"כ משונה משאר אי' שלא מצינו הכשר עירוי וניגוב ולא יישון יב"ח אלא ביי"נ בלבד ולפיכך אין ללמוד ממנו לשאר איסורי' ע"ש ולזה נתכווין גם הרשב"א אף שלשונו קצת לא משמע כן. וגם ראיתי מ"ש מתשו' חיים שאל בח"ב סי' ל"ח אות פ"ו שפלפל בזה ומשמע מדבריו שאינו מסכים להוראת חכ"ץ יען שתשו' רשב"א הנ"ל הוא כנגדו וכתב דלכתחילה גם חכ"ץ מודה דאסור אך בנידון דידי' הי' ספק אם נשתמש בו הגוי ואת"ל נשתמש בו שמא לא נשתמש בחמין ועוד דאורחא דמילתא דשולח דורן שולח חדשים ובצירוף היישון כתב דיש פתח להקל מ"מ לא מלאו לבו להקל וכתב ועדיין צריך יישוב:

ובני הרבני הנ"ל נ"י צידד להתיר דהואיל ומהני יישון לענין יי"נ בזה"ז וגם הקילו בו כמ"ש הר"ן א אישתרי נמי לענין חמץ דחמור והביא תני' דמסייע לי' מנשמת אדם בה' פסח סמוך לח"א כלל קכ"ה שאלה ט' שהעלה להתיר החלב מבהמה שאכלה חמץ הואיל ובחלב אישתרי אי' אמה"ח או אי' דם אישתרי נמי אי' חמץ וכהאי דיבמות ז' ע"ב הואיל והותר לצרעתו וכו' ואני תמה א"כ כששחט בהמה טריפה נמי נימא הואיל ואישתרי אי' אמה"ח בשחיטה בעודה מפרכסת אישתרי נמי טריפה אלא דזה שיבוש דוקא מצורע שנשאר בטומאתו לכל דברי' ועיין תוס' יבמות שם ד"ה ואמר עולא רק לענין שיהא מעייל ידיו לבהונות שרי' רחמנא אי' ביאה במקצת אמרי' לענין זה א אישתרי נמי לקריו וכן רובן טמאי מתים ונעשו זבים בזבחים ל"ב הרי דינם כטמאי מתים לכל דבר רק דאישתרי מכללם לעשות הפסח אמרי' הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן אבל לא מפני שהותר אי' אחד מותר גם אי' אחר וכן ביבמות שם חא' אשת אח נשאר על שאר האחים ואפילו ליכא אלא אחד נשאר אי' אשת אח עליו אם חלץ לה רק לענין ייבום אישתרי אי' אשת אח ואי לאו דגלי קרא הו"א כיון דאישתרי אי' אשת אח אישתרי נמי אי' אחות אשה לענין יבום. ועוד דעד כאן לא אמרי' כיון דאישתרי אישתרי אלא כשהי' שעה שהי' מותר באי' דאישתרי קודם שבא אי' השני כדאמרי' ביבמות ח' תינח היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי דחזי' לי' ביני וביני וכו' ועיין רש"י זבחים ל"ב ד"ה הואיל והותרו לטומאתן וכו' אבל לא בהיתר שני איסורים הבאים כאחד. ועוד דרבא בזבחים שם לא ס"ל כלל האי סברא אלא אמרינן להאי אישתרי להא לא אישתראי רק בדחוי' אמרי' מ"ל חד דיחוי מ"ל שתי דחוית והגם שהרמב"ם פ"ו מק"פ ה"ה פסק האי דינא דמצורע שחל ח' שלו בי"ד מ"מ כתב שם בטעמו של דבר משום דאי' הכנסה לע"נ הוא רק מדבריהם ואי משום מעייל ידיו לבהונות עיין פ"ג מביאת מקדש הח"י וכ"מ שם:

ועל הגהות מהרש"ש מגילה ג' שהביא אני תמה ביותר שר"ל דאם נפל אי' בקדירה בפסח ונתבטל בס' ואח"כ נפל לתוכה חמץ ויש ס' כנגדו דבטיל מטעם הואיל הנ"ל הא בזה לא אישתרי באי' הראשון מכלל אי' כלל דכך דינו מתחילה שאינו אוסר יותר מס' ולא אמרי' כיון דאישתרי וכו' אלא באישתרי מכלל איסור. ועוד דנראה דלא אמרי' האי הואיל אלא מחמירא לקילתא או עכ"פ בשני איסורין שווין אבל לא מקילתא לחמירתא הואיל ואישתרי אי' קל אישתרי נמי אי' חמור דחמץ ובזה נדחו נמי דברי בני נ"י דל"א הואיל הנ"ל לענין יישון ג"כ כמובן:

אבל מ"ש בני הרבני הנ"ל נ"י להתיר החביות עפ"ד הפליתי בסי' צ"ח גבי נשפך דמוקמי' החביות בחזקה דמעיקרא שלא הי' בהם חמץ כיון דלא אתרע חזקתן כלל יפה כוון. וגם מ"ש עפ"י דברי מג"א סי' תנ"א סק"מ גבי חביות של שכר דטעם החמץ בטיל בששים קודם הפסח כיון דהיתרא בלע א"צ לשער נגד כל החביות וביאר מחה"ש דיש חלק גדול ממים דהיתירא וא"כ א"צ ס' רק נגד דגן החמץ ויש במה שבכלי ס' כנגדו וה"נ בשפיריטוס שיש בו חלק גדול משאר דברים ומים וא"צ רק ס' נגד הדגן ויש במה שבכלי ס' נגדו. גם בזה יפה כתב וכ"כ חת"ס או"ח סי' ק"כ ע"ש. אבל לא הי' צריך לכך שהרי לפי לשון השאלה אין ספק כלל שמא נשתמש בהם יי"ש בעין רק יין המעורב בו יי"ש וא"כ ודאי יש בחביות ס' נגד היי"ש שנבלע בו. ומ"ש עוד דאין לומר דבפסח נעשה נבילה חדא דבצונן ל"ש חנ"נ כמ"ש ר"ן בסוגי' דטיפת חלב ועוד דבלח בלח לא אמרי' חענ"נ כמבואר ברמ"א סי' צ"ב ס"ד ולדעת טו"ז סקט"ו שם בלא בישול אפילו שלא במקום הפסד ולדעת הש"ך סקט"ו משמע אפי' בבישול בהפ"מ ועיין בחוו"ד שם. ואם כונתו בזה דאין לומר דבפסח נעשה הבלוע בחביות נבילה כשהי' ריקן א"כ יש עוד סניף להתיר היש מי שאומר שבשו"ע סי' צ"ח ס"ה דלגבי דבר הבלוע לא אמרינן חענ"נ וע"ש בש"ך סקי"ט ואם כונתו דבשעה שהי' בחביות יין המעורב בשפיריטוס בפסח נעשה כל היין נבלה, וא"כ איסו' בלע וצריך ס' נגד כל החביות ואין במה שבכלי ששים נגד כל הכלי. בזה ודאי יפה כתב ידידי פר"מ דאין נותנים שפיריטוס כ"כ ביין שלא יהי' ביין ס' נגד הדגן שביי"ש אלא שבפסח אוסר במשהו והרי קי"ל בסי' תמ"ז ס"ד דבלח בלח אם נתבטל קודם הפסח לא אמרינן חוזר וניעור. ואני מוסיף דאפי' להחולקי' וס"ל דחוזר וניעור מ"מ כיון דבטיל בס' ואינו אסור רק מחמת משהו הרי כתבו תוס' בחולין ק' ד"ה בשקדם דכל שלא נאסרה מחמת נו"ט רק בכ"ש לא אמרי' חענ"נ ע"ש

אלא שפר"מ העיר בצדק דיי"ש ביין הוי דבר המעמיד ואינו בטיל אפילו באלף ועיין במג"א סי' תמ"ב סק"ט ובח"י שם וגם אני חשבתי כן בהשקפה ראשונה וחזרתי דמ"מ יש לצדד להקל לפי הנחה שהנחנו דאין היי"ש כולו חמץ רק חציו וא"כ אולי הוי זוז"ג ומותר ועיין מג"א שם. ועוד נ"ל דבדבר המעמיד לא אמרינן חענ"נ לפמ"ש הר"ן בסוגיא דטיפת חלב דכל הדין דחענ"נ הוא משום לתא דבב"ח מה"ת ובמעמיד ל"ש בב"ח מה"ת דדרך בישול אסרה תורה. ובהכי מתישבת:

דעת הטור שתמהו אחרונים עליו עיין במחהש"ק סי' תמ"ב סק"ט דבה' פסח סי' תמ"ב משמע מדבריו דדבר המעמיד מה"ת לא בטיל וסותר עצמו דביו"ד סי' פ"ז משמע דס"ל דדבר המעמיד בטיל ככלאים. ולפמ"ש ניחא דבב"ח שאני דדרך בישול אסרה תורה ופירש"י בחולין ק"ח ואין לך כגון זו שלא יתן טעם ולכן ס"ל דאם אינו נו"ט אלא מעמיד בטיל ועיין בב"י וד"מ סי' פ"ז. ולפ"ז הדרן להנ"ל דא"צ רק ששים נגד דגן החמץ ונגד זה יש ששים ובטל דהיין שנותנים בו עכשיו אינו מעמיד. ואפילו אם הי' מעמיד הא האי דדבר המעמיד לא בטיל הוא רק דרבנן וכמ"ש מג"א הנ"ל בשם או"ה וכאן הוי רק ספק אם הי' בהם חמץ והוי סדר"ב ולקולא וכמ"ש מג"א סי' תס"ז סקי"ב דבאיסור משהו דרבנן אזלינן בספיקו לקולא ומכ"ש דלא מחזקינן איסור בדיעבד וכמ"ש שם סקי"א:

ואלו הגעילו החביות הי' נ"ל עוד דאף שכתב מג"א סי' תנ"א ססקט"ל בשם לבוש דחביות של יי"ש לא מהני הגעלה ובלבוש כתב שמחזיקי' בהם תמיד יי"ש שלנו שעושין משעורים ומחזיקין אותו בהם לקיום חוש טעמינו מרגיש וגם הריח וכו' ועיין טו"ז שם סקי"ז ועיין טו"ז סי' תמ"ב ומג"א סי' תמ"ז סקכ"ה מביאו לענין דלא מהני שאב"י וכתבו דהוא חזק וחריף טפי ולכן נ"ל דזה דוקא אם הי' יי"ש בעין בחביות שייך ה"ט אבל יי"ש שמערבין ביין מ"מ אין היין חזק וחריף טפי ומהני לי' לחביות הגעלה ועיין טו"ז סי' תנ"א סק"כ וסקכ"ז משמע מדבריו דמה שנוהגין שלא להגעיל כלי שהי' בו יי"ש הוא רק חומרא בעלמא מצד המנהג אבל מדינא אפילו לבית שאור וחרוסת מהני הגעלה אם אין חשש שנשאר משהו חמץ בעין וא"א ללבן ע"ש אך מג"א שם חולק ע"ש סקל"ג וסקמ"ב אבל עכ"פ ביי"ש המעורב ביין היין מבטל חריפותו כהאי דאי' ביו"ד סוס"י ע' דמים מבטלי' כח הציר אפי' אין בהם ס' נגד הציר ועיין בטו"ז סי' ס"ט סקמ"ו ועיין סי' ס"ט ס"ז וס"ח ה"נ היין מבטל כח היי"ש ומהני לי' הגעלה. אלא שבני נ"י כתב שלא הגעילו החביות ולא ידעתי למה לא הגעילו. ויש עוד סניף להתיר שהרי העלה מג"א סי' תמ"ז סקמ"ד דבנתערב אחה"פ א"צ ששים וסגי ברוב היתר דלא קנסו' אלא בעיני' וכן הסכים ח"י שם או"ק מ"ט בהפ"מ והרי לא עירבו במזיד רק בטעות דאמרו מותר ואומר מותר שוגג הוא כמ"ש טו"ז סי' צ"ט סק"ט:

מכל הלין טעמי אני מסכים לדברי פר"מ להתיר היין לפסח בשתי' ובתנאי שאין שום חשש שנשתמש בחביות יי"ש בעין וגם אם הגעילו החביות קודם שנתנו בהם היין עכשיו מ"מ מהיות טוב לערות מהם היין קודם פסח וכמ"ש פר"מ ומכש"כ שלא הגעילו החביות שיש לעשות כן וכשמערה מן החביות יכול להגעיל החביות תחילה במים ואפר שקורי' לויג חזק ואח"כ להגעילו במים חמין כדרך שאר הגעלות חביות כמ"ש טו"ז סי' תנ"א סקכ"ז וחת"ס או"ח סי' ק"ך:

ולתשלום הענין אעורר במה שראיתי לבני הנ"ל נ"י שהתפלא על השואל שבחכ"ץ הנ"ל שהביא מטו"ז סי' צ"ג דלא מהני יישון וכמו"ש במכתבו. הנה השואל הוא הפמ"א ח"א סי' כ"ג והרואה בפנים יראה שסיים והתם לא חילקו אם קנקנים ישינים יב"ח או יותר דלא פלוג וכונתו שישנים יב"ח ולא נשתמש בהם יב"ח כלל ומ"מ אין מוציא להם בלע אלמא שהבלוע שמור בתוכו אפי' ע"י יישון יב"ח בלי תשמיש וא"כ אין לתמוה כלל. ובזה יבא שלום ינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה