בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קצז
עוד להרב הנ"ל
ומה שעוררני בלוחות שניות על דבר בעל ריחים שהוא חשוד למכירת וטחינת ואכילת חמץ בפסח לכן הרבה מדקדקי' שחוששי' אם יקנו ממנו קמח אחה"פ יכשלו ח"ו בחמץ של ישראל שעעה"פ לכן קונים ממנו הרבה קמח קודם פסח ומוכרי' אותו בע"פ לנכרי כשאר חמץ ומעלתו מפקפק א) דמשמע מלשון הפוסקים דבקושי התירו למכור חמץ על אופן הנהוג רק משום פסידא אבל מהיכי תיתי לקנות לכתחילה כדי למכור ב) דעת הפוסקים דכל תוקף המכירה מטעם ביטול וא"כ צריך להיות בלי הערמה וציין הרא"ש ר"פ כ"ש וב"י סי' תל"ג [וליתא שם] וכאן יש הערמה. ג) מה שמאריך מחה"ש סי' תמ"ח לפקפק על מכירת:
ויען כי אין הזמן מספיק להאריך בפלפול אני אומר בקיצור ודאי ירא שמים יוצא ידי שניהם ואינו קונה כדי למכור וגם אינו קונה מבעל ריחים כנ"ל אחה"פ אבל אם א"א לקיים שניהם הנח להם לישראל אם אינם נביאי' בני נביאי' הם ומוטב לקנות ולמכור משיכשלו בחמץ של ישראל שע"ע הפסח ודאי וכל הפקפוקי' שיש על המכירה כבר סלקו רבותינו הקדמונים ז"ל:
אבל מ"ש שהמכירה מטעם ביטול אין לו פי' לפענ"ד וגם הערמה ל"ש בזה כי הוא מקנה לגוי בלב שלם רק שמודיע לו שיקנה ממנו אחה"פ ועיין סי' תמ"ח ס"ב וטו"ז ומג"א שם:
ומה שפקפק עוד משום רוצה בקיומו לפענ"ד ל"ש רוצה בקיומו בחמצו של גוי רק אם יהי' הנאה לישראל ע"י קיומו בפסח אבל אם בא לו הנאה אחה"פ ל"ש רוצה בקיומו וקצת ראי' מהאי דסי' תמ"ח ס"ב הנ"ל: