בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קצב
שיל"ת ב' אויפאלו ד' בהר בחוקותי ל"ח למב"י הרנ"ט לפ"ק:
שוכ"ט להרבני המופלג כמו"ה יעקב גרינוואלד נ"י ש"ץ ומו"ץ בקהל יראי' דב' טשאבע:
שאל בשתים אודות האשה שיש לה מכה באותו מקום ואודות החמאה אשר ניתן בה קמח בעת התכו אותה ובמכירת חמץ לא הוזכרה בפירוש לא בשטר מכירה ולא בע"פ שמוכר לו חמאה ובאיזה שער רק סתם שמוכר לו כל החמץ ועתה עבר עליו הפסח אם אסורה משום חמץ שע"ע הפסח. הנה על דבר המכה אין המלאכה ליום או יומים וצריך עיון ומיתון אבל באחת עלתה לו דנ"ל להתיר החמאה. והגם דמכירה לא מהני ואפי' לדעת י"א שבחו"מ סי' רמ"א ס"ד שבין במכר ובין במתנה יכול להקנות דבר שאינו מסוים היינו דוקא במינו ידוע אבל באין מינו ידוע כמו כאן שלא ידע שמוכר לו חמאה כלל ודאי דלא מהני מכירה ועיין סמ"ע שם סקי"ג וכמבואר בסי' ר"ט ס"ב דהאומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכו"כ וכו' אין כאן קנין וכו' שהרי א"י מה שיש בו וכו':
אבל כיון שהקמח עצמו אינו חמץ דהרי בשעת הדחק מותר ליקח קמח מן השוק המבואר באו"ח סי' תנ"ג ס"ד וכתב טו"ז דלא מחזקי' אי' אפי' במקום שנהגו ללתות החטי' אימר לא לתת בדרך שנתחמץ ע"ש ועיין ח"י שם אות י"ז ואף דמג"א שם סק"ח החמיר ומכ"ש בסולת שכתב תה"ד שמחזיקי' אותו לחמץ גמור מ"מ בח"י אות ט"ז מיקל הרבה ועיין מ"ש שם אות כ"ד בשם תשו' נחלת שבעה ובמחה"ש סק"ח ופר"ח סי' תס"ז ס"ט בנידון דידי' כתב דאיכא ס"ס להתיר חדא אי לתתה או לא ואת"ל לתתה לא כל הבא במי' מחמיץ אלא שהחמיר בנידון דידי' דמוכחא מילתא שודאי לתתוה ע"ש ועיין בפר"ח ס"ב מ"מ השתא הכא שרובן אינן לותתי' החטי' להסולת ולקמח ועיין בח"א כלל קכ"ו אות ג' יש להקל לענין חמץ שעבר עליו הפסח דהוא רק משום קנסא עכ"פ למכור לגוי וכמ"ש הא"ר סי' תנ"ג אות י"ב ועיין אשל אברהם שם סק"ט ואם לא הי' בקמח כזית יש לצרף גם דעת הב"ח שהביא מג"א סי' תמ"ז סקמ"ב דסגי בפריון ע"ש אבל באכילה אסור דטעם חמץ קטעים ע"ש:
אלא דיש לעיין כיון שנוהגים לרחוץ החמאה במים א"כ הו"ל מי פירות עם מים וממהר להחמיץ כמבואר סי' תס"ב ס"ב א"כ נתחמץ הקמח כשנתן בתוך החמאה אבל כבר כתב מג"א סי' תס"ב סק"ח בחטה שנפל לשומן אווז רותח שהחמיר בשל"ה דאין להחמיר בהא דהא המי' שהודח בו כבר נתנגב ומכ"ש כשנתבשל אצל האש וכו' ע"ש שהאריך ושמנונית אינו מחמיץ דקי"ל דשום דבר אינו מחמיץ כי אם במים כמ"ש שם. וכן הוא ביו"ד סי' קט"ו ס"ג בחמאה של עכו"ם במקום שאין מנהג אם בשלה עד שהלכו צחצוחי חלב מותרת ע"ש וה"נ כיון שבישל החמאה אצל האש הלכו צחצוחי המים ואפי' אם נאמר דהתם טעמא כמ"ש טו"ז שגם מה שלא הלך בטל במיעוטו ה"נ כבר נתבטלו המים בחמאה קודם שנפל הקמח ומבואר בסי' תס"ב ס"ג דאם נתבטלו המים ביין קודם שלשו העיסה מותר ועיין מג"א שם ובהג"ה סק"ו:
סוף דבר אם אין חשש לתיתה בקמח החמאה מותרת אפי' באכילה וכגון שיודעים מאיזה ריחים הוא הקמח ובריחים ההיא אין לותתי' או שטחן בעה"ב חטי' בלי לתיתה אפי' יש חשש שאחרי' שוחני' שם תבוא' לתית' דהא יש הרבה ספיקות שמא לא לתתו גם אחרי' ואת"ל תבואה שאינ' לתתו שמאל' נתחמיץ ואת"ל נתחמץ שמא טחנו בה אח"כ הרבה פעמי' לתותה ואת"ל שלא טחנו בה אח"כ שמא יש ס' בתבואה שטחן בעה"ב נגד הקמח שנתערב בו ובכה"ג מותר אחה"פ ומכ"ש במב"מ עיין סי' תמ"ז סי"א ומג"א ואחרונים שם. אבל אם יש חשש לתיתה בקמח גופא לא נ"ל להתיר החמאה באכילה אבל מותר למכרה לעגו"ם. ואם אין בקמח גופא חשש לתיתה יש עוד סניף להתירא דמסתמא נתנו שם הקמח בשעת רתיחה והוי כחליטה ואף שאין אנו סומכים ע"ז אפי' בדיעבד כמ"ש מג"א סי' תנ"ד ס"ד מ"מ סרף קצת מיהא הוי אלא דז"א דדוקא אם סלקוהו מיד מותר אבל כאן הקמח נשאר שם. ובזה שלום בכפלים כנפשו ונפש החותם בשלים:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: