אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קצא

תשובה קצ

שיל"ת ב' אויפאלו יום א' לס' תזריע י"ד למבנ"י תרס"ג לפ"ק

שוכ"ט להרבני המופלג, מלא פלג, כמו"ה יצחק שמואל נ"י עהרמאן:

בדיאמא

מכתבו הגיעני תמול בש"ק והיום הנני להשיב ונפשו בשאלתו היות כי בעש"ק י"ג ניסן לקח שכן א' פושעי ישראל אשר חנותו פתוח בשבת ויו"ט וגם בפסח כולו חמץ ע"י שלוחו י"ד קילא קמח סולת נאמ. 0. ושילם מ"ד חצי מחירו וחצי השני נשאר חייב וביום ג' אחה"פ שלח לו בחזרה ד' קילא מקמח הנ"ל באמרו שא"צ עוד יותר ונקל הי' בעיניו להחזיר בשביל שלא שילם את הכל והוא מסתפק ושואל אם מותר לו ליהנות מאותו קמח שהחזיר לו ומקום ספיקו יען כתב בקאנטראק אשר מכר חמץ שלו דהיינו כל חמץ שהוא תחת שמו בכ"מ שהוא בעולם אולי גם קמח הזה בכלל:

הנה לפענ"ד הדבר פשוט דאפי' הי' מוכר בפירוש קמח זה לא מהני מידי דהרי קי"ל בחו"מ סי' קצ"ח דישראל מישראל משיכה קונה ולא מעות מתקנת חכמים וא"כ קנה זה הלוקה הקמח ורק דמים חייב לו ואיך יכול המוכר למכור דבר שאינו שלו. ואפי' אם נאמר, דקנין דרבנן לא מהני לענין דאו' היינו רק לחומרא ולא לקולא ועוד דז"א אלא דלא אמרי' קנין ב"ד קנין מה"ת למאן דיליף הפקר ב"ד הפקר משמיטה ואינו של הקונה מה"ת אבל עכ"פ הפקירם הפקר שאינו של המקנה וא"כ א"י למכור ולמאן דיליף מאלה הנחלות הוי אפי' קנין מה"ת והוא של הקונה מן התורה וודאי אין המקנה יכול למכור דשא"ש:

ועוד דלדעת חת"ס יו"ד סי' ש"י ושט"ז אליבא דרמב"ן אם מכניס דבר הנקנה לביתו הוי קנין מדאו' לא מטעם חצר ולא מטעם יד ולא מטעם שליחות ולא מצד משיכה אלא שכך הי' קנין עוד קודם מ"ת ע"ש:

ועוד דבישראל וודאי קונה מטעם חצר, ועוד דמנהג הסוחרי' וודאי כן הוא שקנה מזה שהכניסו לביתו והי' שם כמו ב' שבועות ולדעת חת"ס יו"ד סי' שי"ד הוי סיתומתא קנין מה"ת:

ועוד דקי"ל כר"י ב"מ מ"ח ע"ב דערבון כנגד כולו הוא קונה כמבואר בחו"מ סי' ק"ץ ס"י וברסי' כ"ד ואף דבמטלטלי' הוא רק לענין מי שפרע היינו לפי שהפקיעו חכמי' קנין מעות ותקנו דרק משיכה קונה וא"כ כאן בנותן מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי קונה מה"ת בכסף והרי משך וקנה גם מדרבנן וא"כ המוכר א"י למכור כלל הקמח שהי' אצל הלוקח:

ולפ"ז אסור ליהנות מקמח זה ואף לדעת נוב"י קמא או"ח סי' כ' דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח כיון דאומרי' ביאה"נ הש"ל וא"כ אין כאן קנס לגזלן והנגזל לא עבר אב"י כיון שלא הי' בידו לבערו ול"ש לקנסו א"כ החמץ מותר בהנאה מ"מ כאן ליכא למימר כיון שללוקח לא יהי' קנס כי לא יפרע בעבורו והמוכר לא הי' בידו לבערו א"כ יהי' מותר בהנאה דשאני בהא דנוב"י דד"ת כך הוא שיכול לומר הש"ל אבל כאן ביררנו שהלוקח קנה הקמח והוא שלו ממש וא"כ אסור בהנאה לאחה"פ דר"ש קנסא קניס ומדינא א"י לפרוע חובו בזה אף דממרא רשותך פארי איפרע מ"מ א"י לפרוע באיה"נ ועיי' מג"א סי' ת"מ ובעט"ז שם ואולי גם בדיניהם א"י לפרוע בזה אלא שמעלתו אינו רוצה לבא עמו בדינא ודיינו בשביל דבר מעוט וודאי הקמח אסור בהנאה:

אלא דגוף הדבר אם הקמח הוא חמץ כלל שמעתי שעכשיו אין לותתי' כלל בכל ריחים גדולי' וא"כ אינו חמץ כלל ועיי' או"ח סי' תנ"ג ואפי' יש חשש רחוק מתערובת חמץ כ"ש אין בכך כלום ועיי' סוס"י תמ"ז ובמג"א שם וגם הוי סד"ר ולקולא וא"כ עכ"פ מותר למכרו לנכרי, ובזה הנני חותם בשלו' וברכה ידידו:

עמרם ת"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה