בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קפט
שיל"ת ב' אויפאלו יום א' נשא תרמ"ט לפ"ק:
ישא הרים שלום לתלמידי הרבני החו"ש וכו' מו"ה יודא ווייס נ"י בק"ק נייטרא:
מכתבך קבלתי וכו' ומה ששאלת איך לנהוג בסעודה שלישית בע"פ שחל להיות בשבת ועיניך שפיר חזו מ"ש רמ"א סוס"י רצ"א וסי' תמ"ד אלא שראית בביתי שאני נוהג גם לחלק סעודת שחרית לשנים ואמינא לך טעמא דידי ותחילה אשיב על מה שנתקשית בדברי רש"י פסחים י"ג ד"ה מזון שתי סעודות ופירש"י ולא שלש דכל ג' סעודות דשבת ערבית ושחרית ומנחה וע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה ותמהת למה צריך רש"י דע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה ת"ל שהוא חמץ ובין לר"מ ובין ר"י אסור אח"צ עכ"ד ולומר דכונת רש"י באמת דע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה משום איסור חמץ א"א לומר כן דאפי' לר"מ אסור מה' שעות ולמעלה אבל כבר עמד הפנ"י בזה. ולפענ"ד נראה דהנה תמיה לי טובא הרי הא דאסור לאכול ע"פ מן המנחה ולמעלה היינו מנחה קטנה וכמו שפי' רשב"ם שם וכן נראה מדברי רש"י שם בגמ' ד"ה מט' שעות שפי' היינו סמוך למנחה וכן מבואר באו"ח סי' תע"א והרי זמן סעודת שלישית הוא מזמן מנחה גדולה דהיינו משש ומחצה כמבואר באו"ח סי' רצ"א ס"ב וא"כ אי לאו משום איסור חמץ ואי' אכילת מצה בע"פ כל היום הוי שרי לאכול פת בזמן סעודה שלישית דהיינו במנחה גדולה ואיך כתב רש"י דע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה ומצה עשירה באמת מותר לאכול אז ועי' תוס' ר"פ ע"פ ד"ה לא ובאו"ח רס"י תע"א ורס"י תמ"ד. ואנו אין לנו בזה אלא לומר דס"ל לרש"י דבאמת זמן סעודה שלישית אינו אלא מן המנחה קטנה ולמעלה ובאמת גם בתוס' ורא"ש ומרדכי בשבת קי"ח שמהם מקור דין זה דסעודה שלישית הוא דוקא במנחה אינו מבואר שהוא דוקא במנחה גדולה ואפשר דמנחה קטנה קאמרי אלא כלפי מה דס"ל לבה"ג שהביא הר"ן שם דא"צ להיות דוקא ערבית ושחרית ומנחה אלא יכול לחלק סעודת שחרית לשנים ע"ש או אולי אין לה קבע וכמ"ש בחי' ר"ן שם לענין סעודה ד' דר' חידקא ופוסקים הנ"ל פליגי דסעודה ג' צריך דוקא במנחה ס"ל לרבינו ב"י דאין לעשות פלוגתא רחוקה ולדידהו נמי סגי במנחה גדולה אבל מדברי רש"י הנ"ל מוכח בהדי' דבעי לאכול סעודה שלישית דוקא במנחה קטנה ותימא על מרן ב"י שלא הביא דברי רש"י אלו:
והנה לכאורה קשי' למה דמבואר בתוס' פסחים ק"א ד"ה ובקידושא דמה שלא הי' מקפיד על סעודת שבת שלא לאכול בלא נר משום שיוכלו לעשות למחר ג' סעודות וכן כתב האשר"י שם ומביא רמ"א רס"י רצ"א א"כ נראה דגם אם סעודה ג' צריך דוקא במנחה מ"מ אם יודע שיאנס אז ולא יוכל לאכול סעודה ג' אוכל שתי סעודת קודם חצות דהרי סעודת ערבית לכ"ע זמנה בלילה ומ"מ יש לה תשלומי' ביום וא"כ ה"נ סעודה שלישית אף דזמנה במנחה מ"מ יש לה תשלומי' קודם הזמן ועי' מגילה ה' דיש שמקדימי' התשלומין קודם הזמן רק בהנך דלא מטי זמן חיוביהו מאחרי' או בט"ב משום דלא מקדימי' פורעניות וכאן מטי זמן חיוביהו דיום הוא שנתחייב בשלשה סעודות כנ"ל א"כ כיון שהוא אנוס וא"י לאכול סעודה שלישית אחר חצות אמאי לא יאכל ב' סעודת קודם חצות לתשלומין והי' לו לשייר מזון ג' סעודות ואף דיכול לקיים במצה עשירה כמבואר בסי' תמ"ד ועי' ברכי יוסף שם בשם רדב"ז מ"מ משום הפסד תרומה הי' ראוי' שיאכלנה בשחרית דגם זה מקרי אונס שלא להפסיד התרומה ועיי' מג"א סי' רע"ד וברכ"י סי' ער"ב:
אבל לפמ"ש א"ש כיון דעיקר זמנה לדעת רש"י במנחה קטנה א"כ אם אוכל קודם לזה הוי רק תשלומין ומבואר בריש חגיגה דהיכי דפטור בעיקר הזמן ל"ש תשלומין ולפ"ז בשלמא אם עיקר זמן סעודה שלישית במנחה גדולה דשפיר יוכל לקיים גם בע"פ בפת במצה עשירה ועיין בעט"ז סימן תמ"ד ובמגן אברהם סימן תע"א וא"כ יש חיוב עליו גם בע"פ לקיים סעודה ג' בפת דהיינו במצה עשירה ועכשיו משום הפסד תרומה יש לזה תשלומין קודם חצות אבל למ"ש בדעת רש"י דעיקר זמן סעודה ג' במנחה קטנה והרי אסור לאכול בע"פ אפי' מצה עשירה כמבואר סי' תע"א וא"כ ליכא חיובא כלל בעיקר הזמן בע"פ לקיים סעודה ג' בפת דהרי אסור לאכול שום פת בזמן סעודה כ' וכיון דפטור מפת בעיקר הזמן ל"ש תשלומין כלל ושפיר אינו משייר רק מזון ב' סעודות וא"ש ולפ"ז דברי רש"י נכונים. "ולא שלוש" פי' אף דאפי' לאכול שני סעודות שחרית וחדא לתשלומי סעודה ג' כקושי' הנ"ל מ"מ כיון דכל ג' סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה וע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה היינו מנחה קטנה כנ"ל אפי' מצה עשירה וא"כ אין חיוב בעיקר הזמן וממילא אין כאן תשלומין וא"ש. ולפי"ז למאי דפסק המחבר בסי' רצ"א דזמן סעודה ג' משש שעות ומחצה ולמעלה ואז יכול לקיימה בפת במצה עשירה שפיר צריך תשלומין ולאכול קודם חצות ב' סעודות כמוש"ל וכן אני רגיל לדרוש בפרקא שבשחרית יחלק סעודתו לשנים וגם לקיים סעודה ג' כמ"ש רמ"א בבשר ודגים וכן הוא בסדר דינים שלי לפסח:
אמנם בדברי רש"י נ"ל עוד דבר חדש למ"ש תוס' פסחים כ"ח ע"ב דגם לר"ש דלפני זמנו בלא כלום מ"מ אסור באכילה מה"ת משש ולמעלה מתשביתו ואך חלק ומשמע תשביתו שלכדה"נ דהיינו אכילה וכן כתב האשר"י שם ע"ש ולר"מ אסור עוד שעה קודם ולר"י שני שעות משום דילמא טעה כמבואר כ"ז בפסחים י"ב ולפ"ז לר"ש כל איסור אכילה לפ"ז הוא משום דבאכילתו מבטל מ"ע דתשביתו וכן הביא פני יושע וצל"ח בכמה מקומות ומעתה נ"ל לשי' הסוברים דלא אמרינן ח"ש אסור מה"ת אלא באיסורי אכילה ולא בשאר איסורי' א"כ כאן דאינו איסור אכילה רק משום ביטול מ"ע דתשביתו ומ"ע זו אינו בח"ש א"כ ח"ש מותר מה"ת ועיין אריכות דג"מ סי' תמ"ב אמנם הוא העלה שם דעכ"פ אסור מדרבנן אבל לפמ"ש השג"א סוס"י פ"א דל"ש חזל"א אלא היכי שע"י הצירוף יתחיל החיוב למפרע שגם ח"ש הראשון סייע לחיוב אבל לענין ב"י אפי' אם ישלים לכשיעור אין החיוב מתחיל אלא מכאן ולהבא ל"ש חזל"א ע"ש מתק סברתו א"כ נראה דאפי' אי' דרבנן ליכא דגם לר"ל דח"ש מותר מה"ת ואסור מדרבנן כמבואר ר"פ יו"כ נראה דהיינו מטעם חזל"א אלא דס"ל דהאי לאו סברא דאו' היא כמ"ש תוס' שבועות כ"ב ד"ה ואבע"א ואפי' לר"י צריך נמי קרא דכל חלב ור"ל ס"ל דקרא לכוי וח"ש אסמכתא רק דחכמים אסרו מה"ט שמא יבא לידי עבירה כשישלים השיעור וכעין שאמרו בנדה ס"ז אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי ספק אבל היכי שלא יבא לידי איסור למפרע ע"י צירוף ח"ש מותר אפי' גם מדרבנן וא"כ במ"ע דתשביתו ודאי דאינו מחויב בח"ש וכשישלם לכשיעור אז מתחיל חיוב מ"ע ול"ש חזל"א שפיר מותר לאכול ח"ש לר"ש אפי' מדרבנן ואדרבה כשאכלו ודאי לא יבא לידי ביטול מ"ע דתשביתו אפי' יהי' לו אח"כ עוד ח"ש לא יבא לידי מ"ע דתשביתו כיון דח"ש ראשון כבר אינו בעולם:
ולפ"ז לב"ש ריש מס' ביצה דחמץ בכותבת א"כ גם תשביתו בכותבת ואי ס"ל כר"ש בלפ"ז מותר לאכול כזית חמץ בע"פ דהוי רק חצי ביצה או שליש ביצה כמבואר בסי' תרי"ב וכותבת הוי קרוב לכביצה עיין יומא ע"ט ע"ב. ועיין בא"ר סי' תרצ"א שהעלה דיוצא בסעודה שלישית בכזית דלא כהמחבר ומג"א והוציא כן ממרדכי וב"ח ומלבושי יו"ט ע"ש ועיין ברכי יוסף שם. ולפ"ז לב"ש משום איסור חמץ הי' יכול לשייר כזית לסעודה שלישית ומשו"ה כתב רש"י טעם שהוא אליבא דכ"ע גם לב"ש דבע"פ אסור לאכול מן המנחה ולמעלה וא"ש. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך. כנפשך ונפש רבך ידידך:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: