בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קעו
עוד להרב הנ"ל שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק וירא תרנ"ז לפ"ק:
מכתבו קבלתי וכו' ומה שהק' אהא דפריך בפסחים כ"ג והרי תרומה וכו' ותנן מערבין לנזיר ביין וכו' וכתבו תוס' דלמ"ד אין מערבין אלא לדבר מצוה לק"מ דמללה"נ ע"ש ואמאי לא פריך ממשנה קידושין נ"ח המקדש בתרומת וכו' ה"ז מקודשת ואפי' ישראל אלמא דתרומה שרי בהנאה. הנה כמדומה לי שכבר כתבתי לו תי' על קושי' זו לפני איזה שנים ואין לי פנאי לחפש אחריו בתשובותי [עי' בתשו' הקודמת] ומה שנ"ל כעת הנה ודאי א"ל דיש לאוקמא ביש שו"פ גם שכדה"נ ולהכי מקודשת דהא ארישא קאי המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת ובכה"ג גם בערלה מקודשת לתי' א' שבתוס' לעיל נ"ו ד"ה המקדש ולתי' שני גם כאן אינה מקודשת ותרומה אסבה"נ. ועוד דתרומה אפי' כהן אסור ליהנות שלכדה"נ או לשורפה וליהנות מאפרה כמבואר ברמב"ם פי"א מתרומות ועי' רפי"ב שם. ובזה נדחה נמי מה שעלה בדעתי לומר לתי' הריטב"א שם בדנ"ו דמשו"ה בערלה אינה מקודשת אף דיכולה ליהנות שלכדה"נ או באפרה משום דאיה"נ לאו דידי' ואין לו בעלי' אבל בתרומה דכתיב ונתן לכהן את הקודש גלי קרא אע"ג דאסבה"נ מ"מ יש לה בעלים ושפיר מקודשת כקושי' הריטב"א אבל לפמ"ש א"א לומר כן דבתרומה אסור ליהנות שלכדה"נ או לשורפה:
אך מה שנ"ל הוא דבהגהת מל"מ פ"ה מאישות ה"א הק' למאי שצידד שם דמשו"ה המקדש באיה"נ אינו מקודשת משום שאסור לו ליהנות א"כ למ"ד מללה"נ אמאי אינה מקודשת הא קידושי' אשה מצוה ומללה"נ ותי' בס' אבני מילואים תשו' כ"א כיון דקידושי כסף גמרי' קיחה קיחה משדי עפרון א"כ מה שאינו בר דמים לקנין שדה לא מקרי כסף לקנין אשה ע"ש. ולפ"ז נ"ל דוקא אם אין הכסף לקנין שדה לשום בר ישראל לא מקרי נמי כסף לענין קידושין אבל תרומה אפי' אסבה"נ לישראל אבל לכהן שרי אפי' באכילה וא"כ לכהן מכהן שפיר מקרי כסף גם לענין קנין שדה א"כ שפיר מקרי כסף גם לגבי ישראל כיון דהכסף בעצמו ראוי לקנין שדה לגבי כהן כמו דמקרי סעודה ראוי לגבי' כיון דראוי לכהן ומערבין לישראל בתרומה אלא דהישראל אסור ליהנות ממנה ולהכי שפיר מקודשת כקושי' הנ"ל דמללה"נ וא"כ גם מכאן ל"ק רק למ"ד ליהנות ניתנו וא"כ אינו מרויח כלום וא"ש:
אבל מעיקרא לק"מ דהא דמוקי לה בס"פ האיש מקדש בישראל שנפלה לו טבלי' מבית אבי אמו כהן היינו רק למ"ד טובת הנאה אינו ממון אבל למ"ד טוה"נ ממון שפיר מקודשת בטוה"נ כמ"ש רש"י שם במשנה וא"כ אפי' אי תרומה אסבה"נ מ"מ הנאה זו של טובה"נ ודאי שרי דבהדי' שרי רחמנא ונתן לכהן את הקודש כמו תרומה טמאה דשרי ליהנות בשעת ביערו אף דאסורה בהנאה בשבת כ"ה וא"כ שפיר מקודשת ע"י טובה"נ ולהכי לא פריך מהאי מתני' די"ל דאתי' כמ"ד טוה"נ ממון וא"ש. והנני חותם באהבה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: