בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קעב
שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' ויצא תרמ"ד לפ"ק:
ישאו הרים שלום לכבוד אהובי מחותני הרב הגאון כמו"ה זוסמאן אליעזר סופר נ"י האב"ד ק"ק האלאש יע"א:
קראתי בכל לב מכתבו הנעים וכו' ומה שנתקשה בדברי תוס' פסחים ה' ד"ה וכתיב כל מלאכה וכו' שהקשו הלא כשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר וכו' ותי' בתי' השני כיון דמתחיל' הבערה א"י ליהנות ממנו אע"ג שיהי' לו הנאה ממנו אח"כ אסור כמו נדרים ונדבות וכו' והקשה פר"מ לשיטות הסוברים דאפי' אם יש שבח עצים בפת שייך זוז"ג א"כ יכול ליתן עם החמץ בשריפתו עצים אחרים של היתר ומותר ליהנות ממנו בתחילת הבערה דהוי זוז"ג ואפי' לשי' הסוברים דאי יש שבח עצים בפת לא מהני זוז"ג היינו דוקא גורם היתר דתנור ישן אבל עצים דהיתירא ואיסורא דהגורמי' שווין ודאי מותר ועיי' במג"א סי' תמ"ה סק"ה מוכח כן להדי' דלא כתב לאסור בכה"ג בחמץ רק משום דלא בטיל אפי' באלף ע"ש וזה מדרבנן אבל מה"ת דהוי מותר זוז"ג בגוונא הנ"ל וכאן דקאי מה"ת קשה:
ולפענ"ד למ"ש החוו"ד סי' צ"ט אות ח' דאפי' במקום דבאיסור אכילה מבטלי' איסור לכתחילה מ"מ באיה"נ אסור לבטלו דהרי נהנה במה שנוטלו ומבטלו כמו שאסור לפטם בהמה באיה"נ ואין לך ביטול גדול מזה שהרי הבהמה תהי' מותרת אח"כ אף שנתפטמה באיה"נ ע"ש [ותלי' רבות בשנים זכיתי וקיימתי לה מסברא דנפשאי והארכתי בזה בסוגי' דזרוע בשילה דאפי' לשיטות הסוברי' דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן מ"מ באיה"נ מודו שהוא מה"ת ומיושב בזה מה שהקשו עליהם מזרוע בשילה ומהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דהתם איה"נ הוא ומה"ט אין מבטלין והוא כמו מכירה דלדעת הרשב"א בנדרים מכירת איה"נ אסור מה"ת אף דאם מכר החליפי' מותרי' מה"ת ועי' בנדרים שם בסוגי' דחליפי' כגידולי']. ולפ"ז לא מיבעי' לדעת הר"ן בע"ז דזוז"ג מטעם ביטול אתאי' עלה ודאי אסור מה"ת לעשות זוז"ג לכתחילה באיה"נ דבזה אין מבטלין איסור מה"ת וכיון דע"כ שורף רק לשם מצות שריפת חמץ אסור ביו"ט משום מלאכה אלא אפי' אם זוז"ג מותר מטעם אחר מ"מ הסברא הוא דאסור לעשות זוז"ג לכתחילה מה"ת אף דבדיעבד מותר וזה כונת התוס' כיון דמתחילת הבערה א"י ליהנות ממנו היינו שאסור להבעיר ולאפות אף דאם אפה מותר מ"מ כיון דאסור להבעיר כדי ליהנות דזה מקרי הנאה וע"כ מבער לשם מצות שריפה והוי מלאכה שלא לצורך אונ"פ ואסור ביו"ט ולק"מ. ושוב מצאתי בתשו' מהרי"א או"ח סי' קל"ג שהאריך בזה.
ובזה נ"ל ליישב קושי' שעה"מ פ"ג מח"מ בד"ה ויש לגמגם. שהביא מעלתו נ"י דאמאי לא קאמר ש"מ ארבעה דס"ל לר"ע כרבי דאבוקה כנגדו אסור מה"ת דיש שבח עצים בפת ע"ש. ולפמ"ש י"ל דלכאורה קשה מה פריך בפסחים כ"ז ע"ב לרבנן דשרי באבוקה כנגדו עצים דאיסורא היכי משכחת לה ומאי קושי' נהי דהפת מותרת משום דאבוקה בא ממשהו הנשרף מ"מ כשהולך ומבעיר הרי הוא נהנה מאיה"נ כשהוא בעין כמו במפטם באיה"נ ומוכר ומבטל איה"נ הנ"ל והוא פלא לכאורה אך ז"א דלמאי דס"ד דלא משכחת להנות בעצים רק אחר דמקלי קלי ואז מה שנהנה ממנו מותר א"כ אינו חל איה"נ כלל על עצים דכל הנאות שאפשר ליהנות ממנו הם מותרים ושפיר יכול להבעיר אפי' לכתחילה כדי ליהנות אבל למאי דמשני דמשכחת איה"נ כשהוא בעין בשרשיפא וא"כ חל עליהם שם איה"נ וממילא אפי' לעשות אבוקה לאפות בו אסור מה"ת כקושיין אפי' למ"ד אין שבח עצים בפת והפת מותר בדיעבד. ולפ"ז שפיר י"ל דס"ל לר"ע כרבנן דאין שבח עצים בפת ואפ"ה כיון דחל עליו איה"נ ליהנות ממנו כשהוא בעין ומכ"ש בחמץ דעיקרו עומד לשאר הנאות ולא להסקה א"כ אסור להבעירו כדי לאפות בו מה"ת רק לשם מצות שריפה ואסור ביו"ט משום מלאכה וא"ש:
ושנית נ"ל לפמ"ש אבני מילואי' בתשובה סי' ח"י ליישב קושי' פר"ד בסוגי' דיומא פ"ג למה מאכילין אותו טבל והלא אפשר להפריש תרומה ולחזור ולבטלה באותן חולין. ותי' דאם מבטל התרומה ונהפך איסור להיתר הוי כמאבד התרומה בידים וזה אסור מה"ת מושמרתם את משמרת תרומותי. וה"נ אני אומר אם מסיק בחמץ ושאר עצים דהיתירא דהו' זוז"ג ומותר אף דהחמץ אסור בהנאה וע"כ משום דחשבי' החמץ כאלו אינו ואינו נהנה מאיה"נ א"כ דהוי כאלו אינו נהנה מחמץ הוי כאלו החמץ אינו נשרף לצורך אונ"פ וממילא הבערה אסורה משום דהוי אב מלאכה וממנ"פ א"א לומר שני הפכי' בנושא א' דמותר לשרוף החמץ לצורך אונ"פ אף דאסבה"נ מ"מ יהי' מותר עם שאר עצים משום דאינו נהנה מחמץ וזה ברור לענ"ד:
עונ"ל דאיתא באו"ח סי' תק"ז בעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט לתוך התנור מרבה עליהם עצים מוכני' אף דהוי דשיל"מ ולא בטיל מ"מ כיון דאינו נהנה עד שישרפו מותר וכ' במג"א סק"ג דלהתחמם כנגדו או ליהנות לאורן אסור וק"ל כיון דאינו יכול ליהנות בתחילת ביעורן אסור לשרוף ביו"ט כתוס' הנ"ל. ותי' דג"מ דודאי אם עושה לצורך הדיוט לחוד שרי אפי' א"י ליהנות אלא אחר שנשרפו אבל בחמץ שעושה לשם מצות שריפה ולשם הנאה כיון דמצות שריפה הוא מיד בתחילת הבערה והנאה אינו בתחילת הביעור א"כ עיקרו לשם מצות שריפה ואסור ביו"ט כמו נדונ"ד ע"ש דבריו כי נעמו. וה"נ אני אומר כיון ששורף החמץ לשם מצות שריפה ולשם הנאה וכיון דלשם מצות שריפה א"צ לד"א אלא החמץ. ואף שכ' המג"א סי' תמ"ה הנ"ל דא"א לשרוף חמץ בלי עצים מ"מ ז"א לצורך מצות שריפה רק לפי שאינו דולק בלא"ה ואה"נ אם הוא יי"ש שדולק לחודא א"צ לעצים או שמן שיש בו חמץ כזית בכא"פ דולק לבדו ובלאה"נ כ' מהרי"א בתשו' הנ"ל שא"צ אלא עצים מעט באופן דל"ה זוז"ג. ולצורך הנאה א"י לשרוף החמץ לבדו רק עם ד"א כדי שיהי' זוז"ג א"כ שריפת החמץ עקרו לשם מצוה ואסור ביו"ט כמו נדונ"ד ולדעתי הוא ישר בסברא:
ובדרך חידוד נ"ל דהנה הפנ"י הק' לדעת רש"י ביצה כ"ז בהא דאין שורפין קדשי' ביו"ט דלאו דוקא שריפה אסור ביו"ט אלא אפי' ביעור ע"י אכילת בהמה נמי אסור ביו"ט דרחמנא אחשבי' להבערתו הלכך מלאכה הוא א"כ איך מוכח מר"מ דאין ביעור חמץ אלא שריפה דילמא השבתתו בכל דבר ואפ"ה א"א ביו"ט דרחמנא אחשבי' לביעורו והוי מלאכה ותי' דודאי אי עיקר ביעורו הוא שריפה שהוא מלאכה שייך לומר גם על ביעור אחר שהוא במקום שריפה דרחמנא אחשבי' והוי כשריפה וא"כ מלאכה הוא אבל אי השבתתו בכל דבר ואין הביעור במקום שריפה ל"ש לומר דמשום מצוה הו' כמלאכה ע"ש והדברים מבוארי' יותר בחת"ס או"ח סי' קנ"א ועי' מג"ש ביצה י"ב שכתב ליישב קושי' הרא"ש על רש"י דס"ל דאמרינן מתוך אפי' ליכא צורך היום כלל א"כ מ"ט אסור שריפת קדשים ביו"ט ותי' מג"ש דגם לרש"י לא הותר אלא שאפשר לעשותה לצורך אונ"פ אבל ביעור קדשי' דמצות ביעור מחשב מלאכה דרחמנא אחשבי' להבערתן כרש"י ביצה הנ"ל ומצות ביעור לא משכחת באונ"פ ל"ש בי' מתוך ע"ש ולפ"ז מה הקשו התוס' דיכול ליהנות בשריפת חמץ אחר שנשרף ונעשה גחלים מ"מ כיון דאין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ גם מצות ביעור נחשב למלאכה ולפ"ז נהי דמשום עיקר מלאכת שריפה מותר לשרפו ביו"ט דזה אפשר לעשות לצורך אונ"פ מ"מ אסור ביו"ט משום מלאכת מצות ביעור ומצות ביעור ומלאכתה אינה לצורך אונ"פ כמג"ש הנ"ל:
אך לק"מ דודאי אם שריפה אסור ביו"ט א"כ כל ביעור אסור כמו שריפה שהוא במקום שריפה אבל קושי' התוס' הי' דלא משכחת שריפה אסור ביו"ט שהרי יכול ליהנות כשישרף ויעשה גחלים וכיון דשריפה מותר א"א שיהא מצות ביעור שהוא במקום שריפה אסור משום מלאכה שהרי זה אסור רק משום שהוא כשריפה ואם שריפה מותרת א"א שביעור אחר יהי' אסור והקשו שפיר:
אבל כיון שתי' דמשכחת שריפה שיהי' אסור כיון שא"א ליהנות מתחילת הבערה א"כ נהי דאם מבעיר עצים דהיתירא עם החמץ מותר ליהנות מתחילת הבערה משום זוז"ג מ"מ אסור לשורפו משום מלאכת מצות ביעור שהוא מלאכה כשריפה דהא משכחת שריפה אסורה וזה אינו לצורך אונ"פ כקושייתינו הנ"ל וא"ש:
וגוף קושי' התוס' נ"ל ליישב בסברא ישרה עפמ"ש לקמן כ"ח ד"ה ר"ש דלפני זמנו גם לר"ש אסור מה"ת באכילה ונפקא לי' מתשביתו ומאך חלק דמשבע תשביתו שלכדה"נ דהיינו אכילה אבל להסיקו תחת תבשילו מותר לר"ש ע"ש. ביאור דבריהם דפי' תשביתו דרך השחתה אלא דאם מסיק תחת תבשילו ואינו אוכל והוא שלכדה"נ זה מקרי השחתה והר"ן פ"ק דפסחים דף ז' כתב שביאר בחידושיו דאפי' ר"ש מודה דחמץ משש שעות ולמעלה אסור בהנאה מה"ת רק דלאו ליכא וכתבו אחרוני' דהיינו מדכתיב תשביתו דמשמע דרך השחתה ולא דרך הנאה. ולפ"ז נ"ל דגם לדעת התוס' דמותר להניח רק כיון שהוא דרך השחתה שלכדה"נ הוי דרך השחתה מ"מ זה דוקא אם עכ"פ אפשר להשבית בלא הנאה אבל ביו"ט כיון דא"א להשבית בלא הנאה משום איסור מלאכה ועכ"ח אם תשביתו הוא ביו"ט היינו דרך הנאה וזה אינו סברא שיהי' פי' תשביתו שהוא דרך השחתה דוקא בהנאה והוי כעין שכתבו ראשונ' דאף דאין מבטלי' איסור לכתחילה הוא רק מדרבנן מ"מ אין סברא שיהי' מה"ת אפי' מצוה לבטל וה"נ נהי דאין איסור לתוס' אם משבית בהנאה אבל אין סברא שיהי' מצוה להשבית דוקא בהנאה א"ו תשביתו אינו ביו"ט רק בעיו"ט וא"ש. ואודות השאלה בה' נדה אין פנאי לעיין כעת ואי"ה כי אקח מועד אשימה עיני עליו. יראו עינינו בשוב ד' שיבת ציון ומלאה הארץ דעה כנפשו ונפש מחותנו ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: