אור ברסלב

בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום

תשובה קסז

תשובה קסו

שיל"ת ב' אויפאלו י"א למב"י תרמ"ז לפ"ק:

שלום וברכה יריק ד' ממעל לאהובי חתני הרב המאוה"ג החרוץ כמו"ה גרשון שטערן נ"י אב"ד ק"ק מ' לודאש יע"א:

נועם פלפולך מיום ה' ויקרא הגיעני והנאני אבל הוא רק לפלפולא בעלמא ואלו תורף דבריך ליישב קושי' שעה"מ פ"ג מנדרי' אהא דאמרי' בפסחים מ"ה דהוי נזיר וחטאת שכהבכ"א ואין מלמדין הא איצטריך יקדש גבי חטאת לעשה דלא נימא עדל"ת כדמשני ר' אשי בזבחים צ"ז. וקושי' תוס' מנחות כ"ו על הגי' שהרי אמרה תורה משרת וכל משרת דא"כ ר"י נמי דריש כל ותקשי ליתני נמי חמץ בפסח ול"ש תי' הגמ' לאפוקי מדאביי ועוד מ"פ בגמ' דצריך משרת לטע"כ נימא דהמל"א ילפי' מוכל משרת. וכתבת דצל"ח הק' מאי פריך דנילף בכה"ת המל"א מנזיר הא לענין איסור בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ואי למלקות אין עונשין מה"ד. ותי' דלעולם לאיסורא רק ח"ש בתערובת מותר והמל"א לפמ"ש תוס' בתחילת הסוגי' הוא רק כשמעורב האי' עם היתר וכן הר"ש פ"ב דטבול יום כתב כן אך הק' מחולין צ"ח גבי פלגא דזיתא דתרבא וכו' מבואר דגם בתערובת ח"ש אסור מה"ת ומתרצי' העולם דודאי בכל איסורי' דח"ש אסור רק משום חזי לאיצטרופי שפיר י"ל דוקא בעין אסור מטעם אחשבי' כמ"ש חכ"ץ סי' פ"ו וזה ל"ש בתערובת די"ל דלא אחשבי' לאיסור רק להיתר אבל בחלב דכתי' כל חלב לרבות ח"ש אסור אפי' עי"ת והתם בחולין בחלב מיירי ומדויק שם לשון רש"י שפי' דילפי' ח"ש מכל חלב. ובס' טהרת הקודש כתב דלר"ל דח"ש מותר מה"ת א"א דהמל"א דשני היתירי' פוגשי' זב"ז ולפ"ז לתוס' דהמל"א הוא רק בתערובת א"כ מיד שנבלע היין בפת פקע איסור ח"ש ואיך אפשר המל"א ע"כ אר"י דבנזיר כתי' וכל משרת ומרבי' מכל ח"ש וא"כ אסור ע"י תערובת ושפיר המל"א ולפ"ז א"ש דדריש כל רק לאיסור ח"ש ועיקר דרש דהמל"א ממשרת ופריך שפיר הא איצטריך לטע"כ. ושוב כתבת דהא דכתבו תוס' דר"י לא דריש כל רק לאיסור ולא למלקות היינו היכי דצריך קרא לאיסור אבל היכי דל"צ לאיסור מוקמי' לי' באם אין ענין למלקות ושעה"מ שם הק' מאי פריך וניתי עשה ודוחה ל"ת הא העשה בא ע"י פשיעה ול"ד כמ"ש תוס' עירובין ק' ותי' דשם הי' חל לאו דבל תוסיף קודם שנתערב אבל כאן קודם שנבלע לא הי' לאו שהרי הי' רק ח"ש פגול ורק עי"ת דהמל"א בא הלאו שפיר דחי אפי' שבא ע"י פשיעה. ותי' זה א"ש אי לא ילפי' בכה"ת המל"א מנזיר משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובי' וא"כ הו"א דאפי' ח"ש בעין מותר וצריך כל חלב דח"ש אסור לאי' גרידא ולא למלקות אבל מה הי' קושי' שעה"מ דנילף המל"א בכה"ת מנזיר ויקדש דחטאת צריך לעשה דלא נימא עדל"ת ז"א דאי אמרי' המל"א בכה"ת א"כ אפי' ח"ש בתערובת אסור וכ"ש בעינא וקשה ל"ל כל חלב לח"ש וע"כ למלקות וכר"ש דכ"ש למלקות ולפ"ז הי' כאן לאו על ח"ש פגול והדק"ל דאין עדל"ת כשבא ע"י פשיעה דל"ש תי' שעה"מ וא"כ ל"ל יקדש:

ולמען תדע כי הוא רק לפלפולא ואין זה דרך ישר לפני איש וערבובי' דרישא אכתוב הרבה פקפוקי' שאין בהם חידוש רק להראותך הסתירות שיש מיני' ובי' ואבא מן המאוחר אל המוקדם מ"ש דאם ל"ק קושי' הגמ' וניתי עודל"ת שפיר הוי נזיר וחטאת ב"כ ליתא כיון דלר"א, האמת הוא דיקדש הוי עשה א"כ נהי דגם בלא העשה נמי לא הי' עדל"ת מ"מ צריך יקדש לעשה בקדשי' פסולי' לעבור בל"ת ועשה ולא להמל"א וא"כ אין כאן ב"כ ואמת כי גם תי' שעה"מ שם אינו מעלה ארוכה לזה אבל אין דבריך מיושבי' בזה רק גם דבריו תמוהים. אך נ"ל להצדיק קצת דבאמת גוף הדבר יש ליישב קושי' שעה"מ הא איצטריך יקדש דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ולא להמל"א ז"א דאי לאו להמל"א מאי שייטא דהאי עשה לכאן ולמה לא נכתבה בקדשי' פסולי' בעינא אע"כ להמל"א ושפיר הוי ב"כ אלא די"ל דשפיר ק"ל דילמא נכתבה כאן כדי לתת טעם דאין עשה דאכילת כשרי' דוחה ל"ת דאכילת פסולי' וכ"ז אי בלא העשה הוי דחי אבל אי גם בלא העשה לא דחי שוב שפיר אמרי' נהי דאיצטריך לעשה מ"מ למה נכתבה כאן אי לאו משום המל"א וא"ש:

אבל דא תימא לדבריך אי ילפי' המל"א בכה"ת מנזיר ע"כ אתי כל חלב דלוקי' על ח"ש וא"כ מאי פריך כלל בפסחים דנילף המל"א בכה"ת הא א"כ לוקי' על ח"ש וזה א"א דהרי לדעת הרא"מ שהביא מל"מ בפ"א מחמץ הי' הל"מ דאין לוקי' בפחות מכזית ויען דהי' מקובל הל"מ זו ודלא כר"ש לכן ע"כ לא יליף המל"א בכל התורה מנזיר וגם לדעת מל"מ שם דסתם אכילה בכזית ואת' הלכתא דזה רק למלקות ג"כ הוא כן דא"א למילף המל"א בכה"ת דא"כ לוקין על ח"ש וא"א להוציא קרא ממשמעותי' לגמרי דבעי' כזית דוקא למלקות וכן הל"מ דהא דבעי' כזית היינו דוקא למלקות עכ"פ הי' הל"מ דלמלקות בעי' שיעור דוקא. ולא עוד אלא דגמ' ערוכה היא בשבועות כ' ואס"ד ר"מ בעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף והרי התם בפסחים לר"ע קיימי' דלא ס"ל כר"ש וא"כ א"א למילף בכה"ת המל"א דא"כ ע"כ לוקי' על ח"ש ור"ע ס"ל בהדי' דאין לוקי':

ועוד דמהא מיפריך ק"ו דידך דאמרת אי המל"א וח"ש בתערובות אסור ק"ו בעינא וע"כ כל חלב למלקות בח"ש ותקשי הא למלקות נמי ל"ל כל חלב ת"ל כיון דלוקי' על ח"ש בתערובת כ"ש ח"ש בעין. אך ז"א דהא גם בהמל"א אין לוקין בשאר איסור' אפי' ילפי' המל"א בנזיר. אבל אכתי תקשי בנזיר גופא דלוקין על המל"א דר"ע הוא דאמר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וא"כ כיון דלוקין על ח"ש עי"ת כ"ש ח"ש בעיני' ותקשי קושי' הגמ' ל"ל לצרף אע"כ דליתא להאי ק"ו ואפשר דבתערובות אסור ולוקי' אפי' ובעינא מותר והטעם יבואר להלן אי"ה:

ועוד אפי' נאמר כמ"ש דכל חלב ע"כ אתי למלקות בח"ש מ"מ זה דוקא בחלב אבל בשאר איסור דהטעם משום חזל"א אין לוקין דהרי לשיטתך אתה קאי לסוברי' דבחלב ח"ש אסור עי"ת מן כל חלב ולא בעלמא ואיך חזרת מסברא זו תכ"ד וא"כ הוא ליכא מלקות בח"ש פגול קודם שנבלע וא"ש תי' שעה"מ ונסתר בנינך:

וגוף תי' שעה"מ אשר כתבת צדיקים ילכו בם תמוה בעיני דממנ"פ לר"ל דח"ש מותר מה"ת ל"ל כלל המל"א כמ"ש בשם טה"ק ולר"י דח"ש אסור מה"ת א"כ קודם שנתערב הי' בו איסור תורה ולמה ידחה העשה איסור תורה כיון שעשה בא ע"י פשיעה וצ"ע:

ומ"ש דגם לר"י אי ל"צ כל לאיסור דריש לי' למלקות אינו נראה דא"כ מה הק' תוס' ביומא ע"ד ל"ל לר"י טעמא דחזל"א ת"ל מכל חלב ונדחקו לתרץ דאי לאו משום חזל"א לא הוי דרשי' כל חלב לח"ש ואמאי לא תי' דבעי' טעמא דחזל"א כדי שנדרוש כל חלב למלקות בח"ש עכ"פ בחלב גופא והל"מ דבעי' כזית הוא בשאר איסורין. ואין לומר משום דלשון הברייתא הואיל ואינו בעונש משמע דאינו בעונש כלל לא כרת ולא מלקות דא"כ כ"ש דתקשי אמאי אינו במלקות כיון דל"צ כל לאיסור נוקי לי' למלקות ואפי' נדחוק ונאמר דסברא דחזל"א לאו סברא אלימתא הוא וצריך גם כל חלב לאיסורא אלא דאי לאו האי סברא לא הוי מוקמי' לי' לח"ש אבל כיון דאיכא ה"ט מוקמי' כל חלב לח"ש מ"מ התינח לתי' תוס' אבל עכ"פ הו"ל לתוס' להק' כן שהוא קושי' חמורה יותר שסברת ר"י נסתר מברייתא דא"כ למה אינו בעונש אע"כ דאפי' ידעי' איסורא בלי כל נמי לא דרשינן כל למלקות לר"י. ובלאה"נ עי' בג"וו כלל ע' דמשמע לי' מהר"מ דכל דבר שבא מריבוי וי"ו או את וכדומה אין לוקה עליו ע"ש וא"כ כל נמי דכוותי':

ומ"ש דאי לאו כל א"א למידרש משרת להמל"א כיון דח"ש ע"י תערובת מותר שני היתרי' פוגשי' זב"ז מלבד שהסברא הוא שיבוש דטת"ק כתב שפיר דא"א שיהי' שני הדיני' אמת ביחד שח"ש יהי' מותר וח"ש חלב עם ח"ש היתר יהיו אסורי' אבל כיון דח"ש בעין אסור מה"ת שוב ודאי אי אין המל"א אינו אסור בתערובות אבל כיון דהמל"א שפיר אסור בתערובת דגם ההיתר נעשה איסור דכיון שאי' והיתר פוגשי' זב"ז נעשה ההיתר איסור ומאן יימר שני היתרי' פוגשי' זב"ז אדרבה שני איסורי' פוגשי' זב"ז דמיד שנבלע היין בפת נעשה הפת ג"כ אי' ואלו היינו אומרי' דח"ש עי"ת מותר באמת ומ"מ המל"א הי' דומה לסברת טה"ק אבל כיון שאנו אומרי' המל"א וח"ש עי"ת אסור יותר מבעיני' שגם היתר נעשה אי' אין זה דומה לסברת טה"ק כלל. ואם תאמר הרי אם נתערב רובע זית איסור ברובע זית היתר שהאיסור והיתר ביחד ג"כ רק ח"ש באמת ח"ש עי"ת מותר וא"כ אפי' בחצי זית איסור ומ"ז היתר נמי א"א לומר המל"א ז"א דמנ"ל הא באמת אי אמרי' המל"א ח"ש עי"ת ג"כ אסור אפי' באופן הנ"ל. אלא אפי' לו יהיבנא לסברתך מ"מ מ"ש דצריך כל כדי שיהי' ח"ש אסור אפי' עי"ת ואז שפיר דרשי' משרת להמל"א אין לו שחר דמה יחסותא דכל הלא גם אי לא כתיב כל נדרש משרת להמל"א וכיון דא"א לומר המל"א אא"כ ח"ש עי"ת אסור נילף מיני' נמי דח"ש עי"ת אסור והרי גם אתה כתבת בסוף דבריך דאי ילפי' מנזיר המל"א בכה"ת א"כ גמרינן מנזיר לאסור ח"ש עי"ת וק"ו לח"ש בעין ומסוף דבריך ניכר שראש דבריך אינו אמת:

אבל גם גוף סברת טה"ק מוקשה דא"כ לר"י נמי תקשי בנזיר דלוקי' על המל"א ואמאי כיון דשני פטורי' מלקות פוגשי' זב"ז אמאי ילקה וע"כ גזיה"כ הוא כמו בב"ח דהאי לחודא והאי לחודא שרי ובהדדי אסור וכן כלאים ולקמן אבאר הנלפענ"ד בזה:

ומ"ש בשם העולם ליישב קושי' הר"ש מחולין צ"ח דאף דבשאר איסור ח"ש עי"ת מותר מ"מ בחלב אסור מכל חלב אינו נראה לפענ"ד דא"כ לא ילפי' בעלמא מחלב וא"כ מאי הק' תוס' ביומא הנ"ל ל"ל לר"י טעמא דחזי לאצטרופי ת"ל מכל חלב הא מחלב לא ילפי' בעלמא ואי הקושי' להיפך כיון דידעינן מסברא ל"ל כל חלב כ"ש דתקשי דצריך כל חלב כדי לאסור ח"ש בתערובות. ועוד דע"כ אין קושי' תוס' כן דע"ז לא משני מידי וגם אין לשון הקושי' משמע כן. ועוד דמבואר במל"מ פ"א מחמץ ה"ז עפ"י ר"ן פ"ג דשבועות דמטעם חזל"א ילפי' בכה"ת מחלב דח"ש אסור מה"ת וא"כ אם בחלב אסור עי"ת מכל חלב גם בעלמא אסור עי"ת מכל חלב. ועוד דמבואר בלשון הר"ן שם דאע"ג דהתם ביומא מריבוי' דכל חלב מייתי' ח"ש הא ודאי האי ריבוי' לא כתי' אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מיני' לכל איסורי' משום דפשיטא לן דלא אסרה רחמנא אלא משום דחזל"א וכו' מבואר דגם בחלב אינו אסור רק משום חזי לאיצטרופי ואי בזה לחוד לא סגי רק צריך לזה נמי סברת אחשבי' גם בחלב כן הוא וא"כ גם בחלב אינו אסור ח"ש עי"ת כיון דלא שייך אחשבי':

ועוד המעיין שם בר"ש יראה רח"ש עי"ת דמותר אין הטעם משום דל"ש אחשבי' אלא דמיירי שאין בתערובת כבכא"פ וא"כ ל"ש חזל"א דהרי בתערובת זה א"א לבא לידי חיוב מלקות ומשו"ה שרי ועי' ב"י או"ח סי' תרי"ב או אפי' יש בו כבכא"פ ואפי' כבכא"פ דאורייתא היינו דוקא בעין ולא עי"ת ועי' תוס' נזיר ל"ו ד"ה וכבכא"פ אבל עכ"פ מעורב ברוב היתר כ"כ עד שא"י לבלוע בפ"א כ"כ מן התערובת שיהי' בו כזית איסור וא"כ ל"ש בי' חזל"א למלקות ומשו"ה ח"ש בתערובת שרי ושפיר ק"ל ע"ז מחולין צ"ח דהי' שלשי' חלקי' היתר וא"כ בתערובת כזה א"א לבלוע שלשים וא' זיתים כ"א שיהי' חייב מלקות ול"ש חזל"א וא"כ ח"ש מותר מה"ת והארכתי בזה במק"א. ולפ"ז בתערובת חד בחד דשייך בי' המל"א כמ"ש תוס' בפסחי' דאפשר לבלוע מן התערובת שיעור שיהי' בו כזית אי' בפ"א דהא בית הבליעה מחזיק ב' זיתים כדאמרינן בכריתות דף י"ד ושייך בי' חזל"א לחיוב מודה הר"ש דח"ש עי"ת אסור מה"ת ובזה נסתרו כל דבריך:

ועוד נ"ל דלכאורה דברי חכ"ץ סי' פ"ו תמוהי' שכתב בטעם דח"ש אסור מה"ת משום אחשבי' והלא בגמ' אמרו משום חזל"א. וסבור הייתי לומר דהכל חד והפי' הוא ח"ש אסור ממנ"פ אם יאכל עוד עד כשיעור הרי חזי לאיצטרופי ואם לא יאכל יותר הרי אחשבי' ושני הטעמים צריכים להדרי. או דמשום סברת חזל"א מוקמי' כל חלב על ח"ש כמ"ש תוס' אבל הטעם דאסרה תורה ח"ש מן כל חלב היינו משום דאחשבי'. אבל יותר נראה לפי מה דמשמע מדברי הר"ן בנדרי' ח"י דכל איסורי אכילה שבתורה אית בהו איסור חפצא וממילא כיון דיש איסור אחפץ אית בי' נמי אי' גברא ע"ש ולפ"ז בח"ש י"ל דמותר מה"ת ואין כאן איסור חפצא כלל מצד הנאכל וממילא ליכא איסור גברא ולזה מהני סברת חזל"א עם עוד ח"ש ויהי' איסור על החפץ א"כ ע"כ איסור חפצא יש על ח"ש דאל"כ איך שני חפצי' היתירים נעשים חפץ איסור בהצטרפם אבל אכתי י"ל דנהי דאיכא אי' חפצא בח"ש מצד הנאכל מ"מ לית בי' איסור גברא מצד האוכל דלא אכיל כדרך אכילה ועי' מ"ש מהרש"ל שבועות כ"ג בתוס' ד"ה דמוקי ולזה מהני סברת אחשבי' וא"ש:

ובזה יובן היטב סברת טה"ק דבשלמא לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת משום חזל"א והוי על ח"ש איסור חפצא מצד הנאכל נהי דאי' גברא מצד האוכל לית בי' אלא מטעם אחשבי' וע"ז לא לקי מ"מ בהמל"א שפיר עכ"פ בנזיר דכיון דיש על החפץ אי' חפצא ואין חסרון רק מצד האוכל שאינו אוכל כדרך אכילה דהוי רק ח"ש אבל כשאוכל חצי זית איסור וחצי זית היתר בב"א כדאמרינן בנזיר ל"ז שפיר הוי כדרך אכילה ושפיר לקי אבל לר"ל דלית לי' סברת חזל"א א"כ אפי' איסור חפצא ליכא בח"ש שפיר ל"ל המל"א דהא אין כאן איסור כלל ובזה מיושב מה שהקשיתי עליו לעיל, ולפ"ז התינח לר"ל דח"ש מותר אפי' בעיני' אבל לר"י כיון דבעינא אסור והוי איסור חפצא אע"ג דבתערובת מותר דל"ש אחשבי' היינו מצד האוכל דליכא איסור גברא אבל המל"א שפיר אמרי' בי' דהרי יש כאן איסור ול"צ לאחשבי' דהרי אוכל שיעור אכילה וכנ"ל וא"כ ליתא למ"ש דאם נאמר כתי' העולם על קושי' הר"ש עכצ"ל כסברא הנ"ל וממילא דל"ש סברת טה"ק לר"י בח"ש בתערובת וכמ"ש:

ועתה אודיעך מה שנלפענ"ד בזה. ועל קושי' הצל"ח נ"ל פשוט למ"ש תוס' שבועות כ"ב ד"ה דמוקי' דאע"ג דאין שבועה חל על איסור עשה מ"מ על ח"ש דאינו רק איסור בעלמא חייל ע"ש ולפ"ז שפיר פריך דנימא המל"א בכה"ת ואי דבלא"ה ח"ש אסור מה"ת ז"א דמ"מ חייל שבועה עלי' כיון דאינו אלא איסור בעלמא אבל, כי ילפי' המל"א מנזיר הוי לאו גמור ונהי דאין לוקי' עליו משום אין עונשין מה"ד מ"מ הוי לאו גמור כמו לשאב"מ דאין לוקין למ"ד דס"ל כן ומ"מ הו' לאו גמור ולא חייל עלי' שבועה כמו על איסור עשה וא"ש:

וביישוב קושי' שעה"מ נ"ל ע"ד פשוט דהנה שני פעמים כתיב יקדש בפ' צו חדא במנחה כל אשר יגע בהם יקדש וחדא בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש ובשניהם דריש בתו"כ האי דרשא יקדש להיות כמוה וכו' והוי ק"ל תרתי ל"ל ושוב מצאתי בקרבן אהרן שעמד בזה ועשה צריכותא מדנפשי' בדוחק אבל לפענ"ד הדבר פשוט דחדא איצטריך לעשה דלא נימא אתי עשה ודחי ל"ת והשני איצטריך דליהוי נזיר וחטאת שני כתובי' הבכ"א לענין המל"א ואין מלמדי' כדי שנדע בכה"ת אין המל"א וא"כ לק"מ קושי' שעה"מ כמובן. ובהכי ניחא דקאמר משום דהוי נזיר וחטאת ב"כ ושביק מנחה דקדים והוי לי' למימר משום דהוי נזיר ומנחה ב' כתובי' הבאי' כאחד. ולפמ"ש א"ש מנחה לא הוי ב"כ דאיצטריך לעשה כקושי' שעה"מ אבל חטאת שפיר הו' שני כתובי' כנ"ל:

ועונ"ל משום דק"ל למה דמבואר בתו"י יומא ט"ל ע"א ד"ה שמגיעו כפול דמ"ע דאכילת קדשי' הוא דוקא בכזית ועי' חת"ס או"ח סי' מ"ט וסי' קכ"ז א"כ מה פריך וניתי עשה ונדחי ל"ת הא קרא דיקדש להיות כמוה מיירי בחצי זית קדשי' פסולי' שנבלע בחצי זית כשר ועי' שעה"מ פ"ג דנדרים א"כ אינו מקיים מ"ע דאכילת כשרים כלל בח"ז ואי עביד בפסולי' דח"ש אסור מה"ת ואיך ידחה ואפי' לא ס"ל המל"א ומיירי שנבלעו הרבה זיתים פסולים בהרבה זיתים כשרים מ"מ תקשי הא ל"ה בעידנא דמיעקר לאו מיקיים עשה דהא איסור דפסולי' עובר בח"ש ומ"ע דאכילת כשרים אינו מקיים אלא בכשיעור עור ועיי"ש תוס' זבחים סד"ה וא' ותי' פסקי תוס' שם דאם א"א לקיים העשה בענין אחר לא בעי' בעידנא ל"ש כאן דהתם בשום פעם א"א לקיים עשה דאכילת מוח בלי עבירת ל"ת של שבירת עצם אבל כאן אפשר לקיים מ"ע דאכילת קדשים בבשר זה קודם שנתערב והוא פלא. ונ"ל למ"ש תו"י שם אבל כאן לא הי' מצות אכילה לגמרי כיון שאין שם אלא כפול ולא היו שבעי' וכו' ומשמע דוקא מצות אכילה גמורה אין כאן בח"ש אבל מ"מ מצוה הוי גם בח"ש כמו ח"ש באיסורי' דאסור מה"ת ועי' חת"ס הנ"ל ולפ"ז א"ש דכמו מ"ע בכשיעור דוחה ל"ת בכשיעור ה"נ מצוה דח"ש דוחה איסור דח"ש ופריך שפיר. אלא דאכתי תקשי אי אמרי' המל"א א"כ כשאוכל שיעור מאו"ה יחד עובר לאו גמור משום המל"א ועדיין לא קיים מ"ע גמורה שהרי לענין קיום מ"ע דאכילת קדשים לא אכל אלא ח"ש דבזה ל"ש המל"א ועי' מה שאכתוב בזה לקמן וא"כ שפיר לא דחי ועי' נמ"י ב"מ כ' ומאי פריך. וצ"ל דקושי' הגמרא הי' אליבא דרבנן דר"ע דל"ל המל"א ומוקי משרת לטע"כ וכסוגי' דחולין צ"ט דגם יקדש לטע"כ ואפי' ל"א המל"א ועי' בתוס' שם ד"ה גלי ופריך שפיר כנ"ל. ולפ"ז לר"ע דמוקי משרת להמל"א קאמר שפיר דהוי נזיר וחטאת ב"כ דא"ל כקושי' שעה"מ דלעולם ילפי' בכה"ת המל"א מנזיר ויקדש דחטאת צריך כי היכי דלא נימא עדל"ת ז"א דא"נ לא כתיב יקדש הא ילפי' חטאת מנזיר דהמל"א וממילא ל"ש כלל עדל"ת כקושי' הנ"ל ואתי שפיר:

ועל דבר קושי' השני' הא הוי עשה דפשיעה ולא דחי ל"ת. נלפענ"ד דהאחרונים הק' מאי פריך ניתי עשה ולידחי את ל"ת ופירש"י ניתי עשה דואכלו אותה דכשירה ולידחי ל"ת דלא תאכל דפסולה הלא לפמ"ש בחי' רשב"א חולין ק"ח ד"ה ואי אמרת שכ' דחלב שנפלט מן החתיכה הרי הוא כחלב נבילה ואוסר החלב שביורה כולו מפני שהוא מינו משא"כ בשאר איסור וכו' ותדע שהרי לוקה על ח"ז בשר וח"ז חלב משא"כ בשאר איסורי' וכו' לפי שאין המל"א רק בקדשי' וכו' ומבואר דבקדשי' דהמל"א נעשה ההיתר נבילה וגופו של איסור ועיין עוד בחי' רשב"א שם צ"ח ד"ה אמר רבא וא"כ כיון דבחטאת המל"א א"כ הוי כולו קדשי' פסולי' ומי איכא מ"ע לאכול קדשים פסולים עי' ישוע"י סי' תמ"ב באו"ח. ונ"ל לחדש דבר עי' תוס' זבחים צ"ז ד"ה ניתי מה שהקשו שם ותי' דקרא איכא לאוקמא בבישול קדשים וחולין כי מתני' ע"ש ולפ"ז נראה ברור דאם נבלע חטאת בחולין דאמרי' יקדש להיות כמוה דהחולין נאכלי' כחומר חטאת והמל"א וחייב זר האוכלן על כזית מן התערובת דהחולין נעשי' חטאת הה"נ דמקיים בכזית מן התערובת מ"ע דואכלו אותה ומיגו דהוי קודש לאי' הוי נמי קודש למצוה וזהו פי' יקדש שנעשה קודש. ומעתה בנבלע פסול בכשר יש לדון מי נימא דכשר מצטרף לפסול לעבור עליו בל"ת או מצטרף הפסול לכשר לקיים מ"ע באכילת כזית מן התערובת ומסברא נראה כיון דעדל"ת ה"נ עשה עדיף מל"ת ומצטרף הפסול לכשר לקיים בו מ"ע של ואכלו ולא מצטרף הכשר לפסול לעבור בל"ת וזהו קושי' הגמ' וניתי עשה דכשר ולידחי ל"ת דפסול ומיושב קושי' אחרונים. והנה תוס' בעירובין סיימו דהכא ע"י פשיעה הוא בא והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ע"ש ולפ"ז ניחא דהתם אינו מקיים מצות מתן ד' אלא במתן ד' ולא במתן א' וזה הי' יכול לקיים בלי תערובת אבל כאן מקיים מ"ע גם באכילת הפסול וזה לא הי' יכול לקיים בלי תערובת ואדרבה אפי' בכשר לא הי' מקיים מ"ע גמורה בלי תערובת כיון דהוא רק ח"ש כמש"ל ולהכי שפיר עדל"ת אף שבא ע"י פשיעה וא"ש:

ועתה נבא ליישב קושי' הר"ש מחולין צ"ח דהנה הא דסבר מר בר ר"א לשעורי' בתלתי' פלגי דזיתא פשוט משום דהא דבעי' ששים היינו משום דמסתמא אין בכל האי' שיתן טעם יותר מששים אבל יש שאין נותני' טעם אפי' יותר מל' עי' בב"י וש"ך סי' צ"ח ולכן הוי ס"ל דזה דוקא באיסור דאורייתא דמספק אם נו"ט אסור דסדא"ו לחומרא אבל באיסור דרבנן כיון דיש ספק אם נו"ט ביותר מתלתי' סד"ר לקולא. אך לכאורה קשי' בכה"ג שיש ס' אם נו"ט אמאי לא שרי' אפי' באיסור דאורייתא דנוקי ההיתר בחזקת היתר ויש בזה שני תי' א' כיון דנפל בו אי' איתרע חזקת היתר וכמ"ש הפלתי סי' צ"ח ולפ"ז אפי' באיסו' דרבנן ל"ש סד"ר לקולא דהא איתחז' אי' וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות כ"א. ויש ג"כ תי' אחר דאדרבה אוקי אי' בחזקת שלא נתבטל ומשו"ה בעי' ששים ולפ"ז באיסור דרבנן אוקי חזקה מול חזקה והוי סד"ר ולקולא. אמנם למ"ש תוס' כתובות כ"ב ד"ה הבא דחזקה מול חזקה מקרי איקבע איסורא ובאיקבע איסור אפי' בדרבנן אסור כש"ך הנ"ל א"כ גם כאן אפי' לתי' זה בדרבנן נמי בעי' ששים דוקא. והנה נ"ל להביא ראי' לתי' ראשון דר"ש פ"ב דמקוואות כתב לפי הבנת אחרונים דדבר שהי' אסור מה"ת ונעשה בו מעשה שמה"ת ודאי מותר אך יש ס' אם נעשה באופן שיהי' מותר מדרבנן הוי סד"ר ולקולא ואין לומר אוקי אחזקת איסור כיון דמעיקרא הי' אסור מה"ת ודאי יצא מחזקה זו שוב לא מקרי חזקה כלל ולפ"ז ה"נ א"א לומר דאדרבה אוקי איסור בחזקתו דהא ח"ש בעיני' אסור מה"ת ועי"ת מותר מה"ת כמ"ש הר"ש א"כ כשנתערב האי' ודאי יצא מחזקתו הראשונה ול"ש אוקי איסור אחזקתו וע"כ כתי' הא' וא"כ פשיטא דאפי' באיסו' דרבנן צריך ששים. ולפ"ז א"ש דמר ברי' דר"א סבר לשער בל' משום סד"ר לקולא כנ"ל א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן דאפי' תאמר דבאיסור דאו' בעי' ס' משום דמוקמי' איסור בחזקתו מ"מ אין להקל גם באיסור דרבנן משום דחזקה מול חזקה מקרי איקבע איסורא כתוס' הנ"ל ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מה"ת ומוכח כתי' הא' וא"כ ודאי אין להקל גם באיסור דרבנן כנ"ל ואפי' ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ מדר"י נשמע לר"ל דהאמת כתי' הא' ולפמ"ש אדרבה ראי' מכאן דח"ש עי"ת גם לר"י מותר מה"ת דאל"כ ל"ש פי' הנ"ל ומה אקשי לי' מר"י דילמא כר"ל ס"ל וא"ש. עד הנה עזרני ד' לשעשע בפניני אמרי תוה"ק. והוא יחנני מתורתו נפלאות ויחנני דעה בינה והשכל להשיג האמת בתורה ולעסוק בה לשמה מתוך הרוחה ונחת רוח. כנפשך ונפש חותנך המברכך בברכת שדים ורחם:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה