בית שערים אורח חיים· רבי עמרם בלום
תשובה קסו
שיל"ת ב' אויפאלו ג' דסליחות תרס"א לפ"ק:
מברך השנים, יכתוב ויחתום אותך לחיים ארוכים ומתוקנים תלמידי אהובי הרבני המופלג בהפלגת חכמים ונבונים כמוהר"ב כ"י וכאל"ש:
מכתבך בד"ת קבלתי ומה שעמדת על דברי רש"י יומא ע"ט ע"ב ד"ה שיעורו של זה שכתב ע"כ דחמץ נפיש מכזית ולהכי כתב שאור דאי לא כתבי' וגמר מחמץ הו"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא מיחייב עלה אלא בשיעורא רבה וכו' ופלא בעיניך הא האי דחמץ בכותבו' ילפי' רק מדכתי' שאור דאל"כ הוי חמץ בכזית ככל רוב שיעורי תורה. ואיך כתב רש"י דאי לא כתוב שאור הו"א דגם שאור בכותבו' כחמץ כבר עמד בזה בס' תוס' יו"כ במקומו ע"ש. ומה שנ"ל בזה עפמ"ש חת"ס או"ח סי' קצ"ז ליישב מ"ש בסידור האר"י שאור שחימוצו קשה מנוקבא שיעורו בכותבות תמר נוקבא משא"כ חמץ שיעורו בכזית והוא תמוה ששנה משנתו כב"ש ובהיפוך דהא שאור בכזית וחמץ בכותבות ותי' דחזי' לב"ש דבכזית שאור יש חימוץ כמו בכותבות חמץ וא"כ למה דקי"ל כב"ה דזו"ז בכזית נמצא דיש בכזית שאור חימוץ ככותבו' חמץ ובחמץ רק בכזית ע"ש והנה בעשה דתשביתו נמי פתח מכתוב בשאור לחוד אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ וכו' ומשמעותי' דפשטי' דקרא דמשו"ה צריך להשבית משום דילמא אתי למיכל וכמ"ש הר"ן ריש פסחים לענין ב"י ע"ש והרי שאור אינו ראוי לאכילה כדאמרי' ביצה ז' ול"ש דילמא אתי למיכל ולכן ס"ל לב"ש דבאמת חיוב תשביתו היא רק בחמץ ככותבו' שיש בו חימוץ כמו בכזית שאור וה"פ דקרא תשביתו שאור היינו חמץ שיש בו חימוץ כמו בכזית שאור דהיינו ככותבו' ובזה שייך שפיר שמא אתי למיכל ולפ"ז למ"ש תוס' פסחים כ"ט דב"י ניתק לעשה דתשביתו שפיר ידעי' דגם לאו דב"י אינו בחמץ אלא בככותבו' וממילא הו"א דגם שאור הוא בכותבו' אי ילפי' מחמץ כדאמרי' ולהכי כתי' שאור ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וא"ש. ויש להאריך בזה הרבה בסוגי' דביצה אבל אין הזמן מסכי' ושלום מנאי רבך.
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: